המציאות הפוליטית העכשווית מורכבת. שלוש מערכות בחירות שלא הוכרעו הובילו לפתרון תקדימי. למורכבות שמובנית בהנהלת קואליציה דו־ראשית, התווספה עתה גם מגיפת קורונה ששינתה סדרי עולם.
החיבור בין הליכוד לכחול לבן מזכיר השתלת איברים כולל מנגנון דחייה. ריבוי השרים בעיקר על חשבון הליכוד, והחשדנות ההדדית שבין מרכיבי הקואליציה, מקשים על התמודדות עם אתגרים מבית ומחוץ: אתגרים מדיניים, ביטחוניים, בריאותיים וכלכליים. האופוזיציה גם היא מוטציה מוזרה, שבין מרכיביה ניתן למצוא את ימינה, הרשימה המשותפת, מפלגת אביגדור ליברמן ומרצ.
אזרחי ישראל עברו בחודשים האחרונים טלטלה קשה. אין בנמצא כמעט משפחה שלא נפגעה כלכלית, ונוסף על כך, האיום הבריאותי מפחיד. מספר הישראלים שאיבדו את מקום עבודתם או הוצאו לחל"ת הוא עצום, ומערכות הבריאות והחינוך נאלצות לפעול ולקבל החלטות בתנאי אי־ודאות. ימים בלתי רגילים דורשים התנהלות ייחודית. העולם מלא בחכמים שלאחר מעשה. האחריות האמיתית מוטלת על אלה שצריכים להתמודד עם מציאות אקטואלית בעת האירוע.
ערוצי הדיכאון והייאוש מנסים ללא הרף להעצים את הביקורת, כולל מתן במה למומחים הזויים, והעיקר לנגח את מקבלי ההחלטות. כאילו שראשי מערכת הבריאות הם מצביעי ימין שמקבלים החלטות על פי נטיותיהם הפוליטיות. וכאילו ראשי אגף התקציבים הם קפיטליסטים, חסידי איין ראנד, אטומים למצוקות משפחות ויחידים שבעקבות הקורונה הפכו קשי־יום.
מצער שחלק גדול מהביקורת נעשה מתוך שיקולים פוליטיים ופופוליסטיים קטנוניים. צורכי העם מרובים ואין הבור מתמלא מחולייתו. צריך הרבה מאד שיקול דעת במציאת האיזון הראוי באשר לחלוקת המשאבים המוגבלים ממילא, כמו גם איזון נכון בין שיקולי בריאות וצורכי המשק. עד עתה לישראל הישגים עצומים, מושא לקנאת העולם בהתמודדות עם הקורונה.

חשוב מאוד שגם חברי כנסת, בעיקר מהליכוד, מאוכזבי אי שיבוץ, לא יפגעו באמון הציבור בהחלטות הממשלה. יש דרכים טובות ויעילות לתרום ולהעביר ביקורת. אין צורך להשתמש בתקשורת לשם כך. מי שסבור שביקורת על החלטות הממשלה מתוך הקואליציה, או באשר לחלוקת סמכויות בין שרים, תסייע לו במאבק על הבכירות בעתיד - לא מכיר את דרכי החשיבה בקרב מצביעי הימין.
האתגר הגדול מכולם הוא החלת הריבונות. איני משתמש במונח סיפוח, כי אין אדם יכול לספח את אשר שייך לו ממילא. בשבת נקרא בתורה את פרשת "שלח". משה שולח מרגלים לארץ ישראל, הם רואים את הארץ הטובה אך חוזרים ומעבירים מסר של ייאוש. בעקבות כך, "ויבכו העם בלילה ההוא". העונש היה אלפיים שנה של בכי מתמשך, עד שקמה מדינת ישראל.
כעת יש הזדמנות היסטורית להחיל ריבונות על שטחי מולדת ביהודה ושומרון, אסור שוב להתבכיין, חייבים למצות את ההזדמנות. לשם כך נדרשים אחדות ועיבוי שורות. ההיסטוריה היהודית לא תסלח למי שרצה לתפוס מרובה, ולבסוף נשאר גם בלי מעט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו