"אחרי שחתכו לי את הבטן בלי הרדמה, להוציא ממני תינוק, 'הישרדות' קטנה עלי", מרחיבה אילנה אביטל את חיוכה המפורסם.
זה קרה לה לפני 27 שנה, בלידת בנה השני, ברק, בבית יולדות הקריה בתל אביב. "הייתי בחודש השביעי והרגשתי צירים. כשהגעתי, אמרו לי שהעובר נקלע למצוקה ושצריך ליילד אותו מייד, בקיסרי.
"בגלל שהוא היה נתון בסכנת חיים, הרופאים חששו שאם הם ירדימו אותי - גם הוא יירדם. אז חתכו לי את הבטן בסכין מנתחים, בלי חומרי הרדמה, וצרחתי מרוב כאבים כמו משוגעת. הרגשתי ממש שמכניסים לי ידיים ומוציאים את התינוק מתוכי. לא התעלפתי, אבל אני זוכרת המון דם.
"נשארנו חודשיים בטיפול נמרץ, כשברק מחובר לצינורות. הריאות שלו לא היו מפותחות עדיין, אז הוא הפסיק מדי פעם לנשום. ישבתי כל הזמן לידו, ובכל פעם שהוא נהיה כחול, הייתי נוגעת בכף הרגל שלו, לגרות אותו שיחזור לנשום.
"ישבתי ככה לידו 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, עם תפרים בבטן מהחתך שעשו לי. חודשיים לא ישנתי, נלחמתי על החיים שלו. אחר כך, כשהיינו כבר בבית, ישנתי חצי שנה עם מוניטור מחובר לאוזן שלי, שומעת אותו נושם. הוא צלח את זה, והיום הוא גבר־גבר, טפו טפו".
זו לא הפעם היחידה שבה אביטל (60) התמודדה בחייה עם סכנת מוות. "ב־1982, בגיל 22, נסעתי לייצג את ישראל בפסטיבל צ'ילה, כזמרת. הייתי שם לבד ועברתי חוויה מטלטלת", היא נזכרת בעיניים אדומות.
"בחיים שלי לא דיברתי על זה, וגם עכשיו אני לא רוצה להרחיב על הפרשה שקרתה שם. עוד לפני הפסטיבל עברתי בצ'ילה אירוע לא טוב, חוויה לא נעימה".
אלימה?
"כן. נפלתי פיזית והגעתי שם לבית חולים. אחרי יומיים יצאתי עם צווארון קיבוע מסביב לצוואר, ואחרי עוד יומיים כבר עליתי לבמה להופיע".
הותקפת? נאנסת?
"היתה שם פרשה שאני לא רוצה להרחיב עליה, ושהשתיקו אותה היטב. כשחזרתי לארץ, שלמה צח, שהיה אז בעלי, עזר לי להתגבר. החלטנו, הוא, ההורים שלי ואני, שלעולם לא נדבר על זה. זה סוד שילך איתי לקבר".
***
כבר 43 שנה היא בתודעה הציבורית. זמרת, כותבת, מלחינה, שחקנית, סלב, אושיית מדורי רכילות. בימים אלה היא מככבת שוב על המסך בעונה החדשה של "הישרדות VIP" (רשת 13, שלישי ושבת), לצד מפורסמים כעידן חביב, עדי ביטי, דוד דביר, ירדן ג'רבי, סמיון גרפמן וחברת הכנסת לשעבר נאוה בוקר. העונה, שצולמה בקיץ שעבר בפיליפינים, זוכה לרייטינג נאה של כ־20 אחוזים לפרק.
אחד מרגעי השיא של אביטל היה הריב שלה מול זוכה "האח הגדול", ישראל אוגלבו, במועצת שבט "קפרה", שבה הודחה על ידי חברי השבט.
הופתעת מההדחה המוקדמת?
"מאוד, אף אחד מהצופים לא חשב שידיחו אותי. למה להדיח אותי? חסר שם את מי להדיח? אבל עשו שם מהלך יפה".
נפגעת?
"מאוד. כי הייתי ביחסים מצוינים עם כולם חוץ מישראל. אני אדם נקי שבא מאהבה, לא יכולה לפגוע בזבוב, והאמנתי בטוהר הזה. לכן כשפוגעים בי, אני נפגעת יותר מאחרים".
בכית?
"בערך שעתיים. זה כאב לי בלב ממש. הרגשתי השפלה. מתוך התחושה הרעה הזו נולד השיר החדש שכתבתי, הלחנתי והוצאתי עכשיו, 'רק תנשמי', שמדבר על העצמה נשית ('החוויות החשוכות שוב מציפות אותך, חבל... אבל... איבדת כל אמון באנשים ובעצמך, חבל'). כשרבתי עם ישראל, אף אחד בשבט לא יצא להגנתי, מתוך פחד. הם נורא רצו למצוא חן בעיניו".
עם הדחתה הפכה אביטל ל"מלכת הבקתה", ובינתיים חזרה למשחק. אוגלבו, מצידו, התחבק איתה מול המצלמות במעין סולחה, שבה החמיאה לו אביטל במילים: "אתה באמת מדהים".
מה באמת קרה ביניכם?
"הוא הלך ואמר לשאר השבט שאני מפריעה לו בפריים. שאני מבוגרת וחלשה, אז למה צריכים אותה. הרגשתי ממנו יחס שלילי על רקע הגיל שלי, זה מאוד פגע בי".
במהלך הריב שניכם עליתם לטונים גבוהים.
"הוא לא כיבד אותי. כאילו, מה אני עשיתי בחיים, ומה הוא עשה. אני חושבת שפשוט אין לו הכלים להתמודד עם מצבי לחץ. זה היה ברור גם ב'האח הגדול'. אני גנבתי לו את ההצגה, והוא היה חייב לשמור על פאסון.
"היום אני חושבת שהוא מבין שהוא טעה כלפיי, בגלל כל התגובות והחיבוק שקיבלתי מהקהל. אנשים הזדהו עם הכאב שלי. אבל מאז, בכל פעם שאני רואה את ישראל אנחנו מתחבקים. סגרנו את העניין בינינו כבר שם.
"בחיים שלי אני תמיד סוגרת מעגלים, אף פעם לא משאירה קצוות פתוחים כדי להיות שלמה עם עצמי וכדי שאוכל להתקדם. אני מאמינה שעד שלא תזיז הצידה קוצים ודורבנים שמפריעים לך, לא תצליח להתקדם. אני לא שומרת טינה וסולחת. סולחת אך לא שוכחת.
"יש לי ניסיון בזה. אני שנים מתעסקת בהעצמה אישית. למדתי כל קורס ועברתי כל סדנה אפשרית. עכשיו אני יוצאת במופע העצמה שנקרא 'ההישרדות שלי', שבו אספר על חיי ועל כל התהפוכות שעברתי בהם".
למה בכלל הלכת ל"הישרדות"?
"אחרי שני סירובים קודמים שלי, הסכמתי הפעם להשתתף. זאת המתנה שלי לעצמי לגיל 60, ההרפתקה המטורפת הזאת. בתקופת 'לגעת באושר' לא יכולתי לצאת לרחוב, כי היו מתנפלים עלי. עכשיו זה שוב קורה. המון ילדים מבקשים ממני סלפי - ואני מצטלמת עם כולם.
"לפני תשע שנים השתתפתי בריאליטי הזמרים 'היכל התהילה' (הודחה שישית ולא העפילה לגמר; א"נ), ורציתי אתגר יותר גדול. רציתי להוכיח שאני יכולה לשרוד, כשההתמודדות הפיזית הרבה יותר קשה. זה האופי שלי, אני שורדת. נכון, זה מזוכיסטי, אבל אפשר להתעצם מתוך הקושי. הבאתי בחשבון שאסבול. הלכתי בשביל הדיאטה, אבל אסור לי לגלות כמה קילוגרמים ירדתי".
***
אף שהיא שונאת לעשות ספורט ולהתאמץ, כהגדרתה, התאמנה במשך חודשיים בהליכות בים, במכשירי כוח ובקיקבוקסינג כדי להיות חזקה באי. "הגעתי יחסית בכושר. גם נכנסתי לאטרף של דיאטה, למרות שנראיתי קצת 'קובבה' כשהגעתי. סמכתי על היכולת שלי להתמודד ולהישאר אופטימית. הגישה שלי היתה שאני הולכת כדי לנצח, בעיקר באמצעות הכוח המנטלי שלי".
בהתחלה הציק לה הרעב, "אבל הקיבה מתרגלת. אחרי שבוע התרגלתי לאכול מנה קטנה של אורז ביום, ולא הייתי רעבה יותר. גם בבקתה קיבלתי מנה אחת של אורז, שהכנתי בעצמי, והייתי צריכה להדליק בעצמי אש. בבקתה יותר גרוע מבשבט, כי אתה גם לבד, והבדידות קשה לא פחות מהרעב.
"אני אישה של אוכל. נורא אוהבת לאכול, נהנית מכל ביס. בשבילי זה וואו ברמות הכי גבוהות, כמו סקס טוב. אתה יכול לדבר איתי רק באוכל, לקנות אותי בארוחה. חברים שלי יודעים שסושי הוא הדרך לפנק אותי. אני חושבת שבגלגול הקודם שלי הייתי בשואה, נשבעת, כי נורא קשה לי לזרוק אוכל. ואני בשלנית של החיים. אני אלך גם ל'מאסטר שף' אם יתאפשר לי".
על האי ב"הישרדות" התמודדה בעיקר עם הגעגועים לשני בניה, עמית (41), מפיק מוזיקלי שמתגורר בארה"ב, וברק (27), איש פרסום, וכן להוריה, דוד (87) וויויאן (77). "אני מאוד־מאוד מחוברת להורים. בכל שישי אני הולכת לקידוש אצלם, מאז שהתחתנתי בגיל 18. אין מצב שלא.
"ב'הישרדות' הכי כאב לי לשבת לבד בבקתה ולשמוע מרחוק את בני שבט 'אנטינג אנטינג', עם הזמר רגב הוד, שרים ממש חזק את 'שלום עליכם מלאכי השלום'. בגלל הגעגוע למשפחה ולקידוש בכיתי באותו לילה עד שנרדמתי".
עם מי שמרת על קשר אחרי צילומי "הישרדות"?
"ירדן ג'רבי, ליטל סמדג'ה, ניקול רזניקוב, אסי בוזגלו, עידו קוז'יקרו, עדי ביטי ודנה רון. עדי הצביעה בעד ההדחה שלי, למרות שהיא לא רצתה, וכשחזרנו לארץ הופענו יחד במחזמר 'בת הים הקטנה' בחנוכה, כל יום. לא יכולתי להופיע איתה עד שלא דיברנו כדי לסגור את המעגל - וסלחתי לה".
ב"בת הים הקטנה", אגב, לוהקה אביטל לתפקיד המכשפה הרעה. "תמיד לוקחים אותי לתפקיד המכשפה. זה נורא כיף לשחק אישה רעה. אחרי ההצגה הילדים לא רוצים להצטלם איתי, רק ההורים".
***
אנחנו נפגשים בווילה התלת־מפלסית שלה ברמת השרון, שאותה רכשה לפני 20 שנה ("עד היום אני משלמת משכנתא מטורפת"). מפלס המרתף מרובה ספות וכורסאות מפנקות, והקירות מעוטרים בערבסקות שמזכירות ארמון עתיק. זהו המבצר הפרטי של אביטל. לכאן היא מביאה חברים לערבי קריוקי ולצפייה בסרטים על המסך הענק שממול, ברוחב קיר שלם. כאן היא נרגעת כשהיא מקרינה לעצמה סרטי טבע של טיגריסים ואריות מפהקים בשמש, כשברקע מוזיקת צ'יל־אאוט מרגיעה.
היא מציעה קפה ועוגת שמרים שקנתה במיוחד ("בדרך כלל אני אופה"). בשיער בלונדיני מעוצב, מכנסיים שחורים, טוניקה לבנה מעוטרת בפרחים כחולים וחיוך נצחי, היא נראית צעירה מגילה.
"המרתף הזה הוא גם הסטודיו שלי, כאן אני עורכת חזרות למופעים", היא מסבירה, "בגלל הקורונה התבטלו ונעצרו לי כל ההופעות - מופע עם שירים שלי, מופע שאנסונים צרפתיים, מופע ההעצמה 'ההישרדות שלי', מופע קאברים של זיו בן שמחון שמארח אותי ושיעורי פיתוח קול שאני מלמדת כבר 20 שנה בכפר סבא, במודיעין, ביבנה, בחולון, בראשון לציון. יש לי יותר מ־500 תלמידים, מכל הגילים, שלא ראיתי כבר חודשיים".
במופע ההעצמה היא מדברת על הכל. "כולל הנישואים הכושלים שלי ובחירת הגברים השגויה שעשיתי בחיים, שהיתה מוטעית מההתחלה ועד הסוף (אביטל נישאה בגיל 18 לאמרגנה שלמה צח, ובגיל 28 לאיש העסקים שי טוכמאייר; א"נ). אני גרושה פעמיים ומסבירה לקהל איך הגעתי למצב שזה תמיד קורה לי.
"זה קורה כי באופיי אני אישה מטפלת, שבחרה לטפל בגברים. בכל פעם אני בוחרת גבר שאני צריכה, אבל הוא לא עושה לי טוב. אני כועסת על עצמי כי הבחירות שלי היו חרא".
להתאהב, לשיטתך, זו בחירה?
"ברור. אני בחרתי להתאהב בגברים 'בעייתיים' שמשכתי אלי כל חיי. אין דבר כזה להתאהב מבלי לבחור. אתה בוחר מישהו ואז מפתח כלפיו רגשות. אני נפלתי בכל פעם מחדש. לא מצאתי גבר שיעשה אותי מאושרת באמת".
איזה גבר יעשה אותך מאושרת?
"קודם כל, אני לא מחפשת, כי אין לי זמן לנשום. אבל כן הייתי רוצה גבר עם כתף, כי נמאס לי להיות הכתף שלהם. אני צריכה זכר אלפא שיהיה הבוס, המוביל. אני רוצה להתאהב בגבר שמתאים לי, לא בגבר שזקוק לי. אם הוא יגיע, יגיע. אם לא, אז לא.
"אני מאוד רוצה להתאהב ולאהוב. אהבה אמיתית זה הדבר שהכי חסר לי בחיים, אבל אם זה לא נועד לקרות עכשיו, זה כנראה יקרה בעתיד. אני ממש לא מאבדת תקווה.
"קשה למצוא כיום את 'האחד'. יש היצע רב מדי של נשים שמחפשות גברים. היום גם הכל זמין מדי ונגיש מדי. כל אחת נותנת את עצמה מהר מדי, וזה מה שהורס. גבר אומר לעצמו, 'בשביל מה להתאמץ' - וקופץ למיטה הבאה. אני לא כזאת. אני צריכה איכות כדי להתאהב. אני חולת חננות, חולה עליהם. רוצה איזה הייטקיסט מרובע".
לפני רגע רצית זכר אלפא.
"שיהיה גם חננה וגם זכר אלפא. לא חסרים גברים כאלה, רק שכולם תפוסים (צוחקת). רוב המנהלים בהייטק הם כאלה, לידרים וחנונים".
בקיצור, מארק צוקרברג כזה.
"הוא צעיר מדי".
נדמה שזה מעולם לא הפריע לך.
"נכון! (צוחקת)".
מה הגבול? גיל 40?
"הבן שלי בן 41, זה לא נעים (צוחקת). אני מעדיפה 60-45, בתנאי שהגבר במצב טוב. חשוב לי שלא ישעמם לי איתו ושיעריך אותי ואת מה שאני עושה, ושיידע לשים אותי על מגש עם הכתר. חשוב לי הכתר, של המלכה".
המשיכה שלך לצעירים קשורה לעובדה שהתמסדת בגיל 18?
"בדיוק. התחתנתי עם הגבר הראשון שהיה לי בחיים. הייתי ילדה בתולה שלא ראתה גבר עירום בחיים שלה. בגיל 19 כבר הייתי אמא, אז לא חוויתי את הנעורים האבודים שלי. לכן אני רוצה לחוות אותם עכשיו".
עם צח התחתנה בגיל צעיר עקב הלחץ של הוריה. "הם אנשים דתיים, לא רצו שאעשה צבא, אז החתונה עם שלמה התאימה. בשנות ה־70, בעדות המזרח, חשבו שבחורה שעושה צבא הולכת לשכב עם כל החבר'ה (צוחקת), אז לא נתנו לי. הייתי צמאה לעשות צבא, וכשההורים שלי אמרו לי שלא אתגייס, היה לי נורא־נורא קשה".
למה?
"כי אני פטריוטית בנשמה, שעלתה לארץ בגיל 11 וזוכרת איך חיכו לנו עם דגלים ושרו לנו 'הבאנו שלום עליכם' כשירדנו מהאונייה בנמל חיפה. באמת רציתי לעמוד עם רובה ולשמור על המדינה שלנו, אז נורא כאב לי".
***
היא נולדה בפריז כבריז'יט אביטבול, נצר למשפחת קצבים ממוצא תוניסאי. "אני ילדת הסנדוויץ'. אמא שלי ילדה את אחי הבכור כשהיתה בת 15, ועד גיל 21 כבר היו לה חמישה ילדים". כשהיתה בת 11 עלתה כל משפחתה ארצה והתיישבה בנתניה, שם הפעיל אביה מסעדה. "הוא גם שיפוצניק חובב ואמא שלי ציירת מדהימה, ולקחתי את התכונות משניהם: אני מתעסקת בעיצוב וגם מפסלת, כולל תערוכות פיסול".
בגיל 13 הקליטה שירים בצרפתית לחברת תקליטים בצרפת. כשהיתה בת 16 גילה אותה המפיק צח, וכעבור שנה פרצה בביצוע הבלתי נשכח לשיר "אותך", שהגיע למקום השלישי בפסטיבל הזמר והפזמון 1977. בהמשך התמחתה גם בפופ, בדיסקו ובדאנס ונחשבה לאחת הזמרות הבולטות בארץ בשנות ה־80.
במהלך הקריירה הוציאה 11 אלבומים ושלושה אוספים, עם להיטים כמו "לאהוב", "שובי לים", "די לי די", "בלי בושה", "לגעת באושר" ו"טוב שבאתם", שהוקדש לעולים ממדינות חבר העמים. היא כיכבה בפסטיגלים עם להיטים כמו "אבא, אמא וארץ ישראל" ו"בוא אל החגיגה", הלחינה לא מעט משיריה וגם להיטים לאחרים, כמו "הדגל שלי" לעדנה לב. בהמשך כיכבה במחזמר המצליח "מרי לו", משירי צביקה פיק, בהבימה, ושיחקה בטלוויזיה בטלנובלות "לגעת באושר" (בתפקיד לבנה) ו"סיטי טאוור".
למה התכוונת כשאמרת קודם שאת "שורדת"?
"רוב הקריירה אני נמצאת באמצע. לא למעלה מדי ולא למטה מדי. אני שומרת על האמצע הזה, שלא פשוט לשרוד בו, יותר מ־40 שנות קריירה. יש כל כך הרבה אמנים שכבר לא שומעים עליהם היום, ואני תמיד שם. אי אפשר להתעלם מזה. בזה אני כל כך גאה. אני שורדת כי אני כל הזמן יוזמת מופעים, הוצאתי קלטות וידאו, כתבתי ספרים (ספר הילדים 'היה לי פעם חלום' וספר ההגיגים 'אלוהים, זה ביני לבינך'; א"נ). אני כל הזמן פעילה".
לדעתך, קיבלת את הכבוד שמגיע לך במוזיקה הישראלית?
"אני כל הזמן רואה את הכאב בעיניים של אבא שלי. כל זמרת שהוא רואה בטלוויזיה, בטקס משואות או באיזה אירוע ממלכתי, הוא אומר לי, 'את היית צריכה להיות במקומה, לא מעריכים אותך במדינה הזאת'. אני מרגיעה אותו שאני כל הזמן עסוקה ולא נחה דקה, ושאני בטוחה במקום שלי באמצע כל הזמן".
לוהקת ל"הישרדות". בגלגלצ משמיעים אותך?
"זה הכאב. אבל מצד שני, אני כנראה מעניינת יותר מזמרות אחרות שכן מושמעות בגלגלצ. יש לי, כנראה, משהו למכור שלאחרות אין. אולי אני מעזה יותר, תמיד העזתי יותר".
העזת, למשל, לשדר תדמית סקסית בעידן שהיה שמרני.
"נכון, הייתי צריכה לייצר מצב שאם לא הולך ככה, אז אני אביא אותה בסקסי. זה עבד. ממש אין לי בעיה עם זה. אני אישה סקסית וטוב לי עם זה. אבל לא מכרתי רק סקסיות, מכרתי גם שירים יפים. היום, לצערי, אנחנו במקום אחר. היום אם אתה לא מוכר סקס, אתה לא נחשב. זה כבר נהיה מוגזם בעיניי. רחוק ממה שאני שידרתי".
את מתכוונת לצעירות כמו נועה קירל?
"זה דור אחר לגמרי. פעם היינו שמרנים. היום בלי זה אתה לא יכול להצליח, לצערי. ראית זמרת עכשווית מצליחה בלי קטע סקסי?"
חווית הטרדות לאורך הקריירה?
"לא היו חסרות הטרדות במקצוע, פיזיות ומילוליות, ודווקא מאנשים שהם חלק מתעשיית המוזיקה והבידור. בדיעבד אני מבינה שמדובר בהטרדות לשמן, אבל אז לא חשבתי ככה, כי ההגדרות של הטרדה מינית היו אז אחרות.
"אני לא נתתי שיעשו לי כלום. העפתי הרבה פליקים על ידיים שנשלחו אלי, אבל לא התלוננתי כי לא היה מקובל אז להתלונן. פעם, בשנות ה־80, המון נשים, לצערי, עשו צעדים בחיים שלהן על רקע מיני כדי להתקדם במקצוע. היו המון מקרים, וזה היה גם מאוד מקובל".
היום יגידו שהן נפלו קורבן לסחיטה מינית.
"אבל אז לא ראינו את זה ככה. זה היה מקובל, בכל העולם, שאם את רוצה להתקדם, את צריכה לשכב עם מישהו, כל מיני במאים ומפיקים. אני זוכרת שהייתי מועמדת למשהו, וכשסירבתי לדרישה שנלוותה לזה, הגבר אמר לי: 'אז לא תקבלי'. ולא היו חסרים כאלה במקצוע. כיום אני בעד 'מי טו', אבל הכל עניין של מינון. לא צריך להגזים. מותר להחמיא לאישה, לא כל פיפס זה הטרדה".
ברשימת הזמרות הגדולות של ישראל, איפה את ממוקמת?
"לא יודעת, וזה גם לא מעניין אותי. כבר פיתחתי עור של פיל".
לא קינאת מעולם בגלי עטרי, ירדנה ארזי, יהודית רביץ, נורית גלרון, קורין אלאל?
"לא קינאתי אף פעם, כי אני יודעת מה האיכויות שלי. לא הרבה יכולות לשיר כמוני. בהופעה אני נשמעת כמו בתקליט, מה שלא קורה אצל הרבה זמרות. תמיד אמרו עלי שהקדמתי את זמני, שהבאתי את חו"ל לישראל. עד שהגעתי לא שרו פה עם קול גדול מהחיים. אני פרצתי את הדרך לזמרות הגדולות שבאו אחרי - ריטה, שירי מימון, מירי מסיקה, קרן פלס.
"ב־1985 כבר שרתי באנגלית את 'Connection', שהיה להיט מועדונים לפני שפה בארץ ידעו מה זה. שלושת שירי הילדים שלי, שאני הלחנתי, מושרים עד היום בגנים ובבתי ספר, וזאת בשבילי גאווה ענקית. אני בהחלט הטבעתי חותם במוזיקה הישראלית. מבחינתי עשיתי את שלי.
"מעריכים אותי על זה, אבל לא מספיק. אבל זה כבר לא כואב לי. סמיון מ'הישרדות' אמר לי שאמא שלו לא דיברה איתו שבוע כי הוא העז להדיח אותי, ואני בעיניה הזמרת הכי גדולה בארץ. מצד הקהל והתקשורת אני מסודרת מבחינת הערכה. יכול להיות שהניהול שלי היה כושל. יכול להיות שאם הייתי הולכת למכונה משומנת היטב, הייתי היום במקום אחר. אבל אני לא מאשימה את אף אחד, רק את עצמי".
מי החברים הטובים שלך בברנז'ת האמנים?
"אין לי חברים מבין האמנים. אני לא מאמינה בזה, כי כל אחד עסוק באגו שלו. לא זכור לי שהיו לי אי פעם חברים מהמקצוע. אולי יעל בר־זוהר, שהופענו יחד חמש שנים ב'מרי לו', אבל לא שמרנו על קשר. אני אוהבת את ננסי ברנדס, שימי תבורי, דפנה דקל, אדם ואילנית, שהיינו כולנו במשרד של שלמה צח. לצערי, אין חברים במקצוע, וכל אחד אינטרסנט. זה באמת מאוד עצוב".
***
אל במת האירוויזיון אביטל מעולם לא הגיעה, אף שניסתה. ארבע פעמים השתתפה בתחרויות הקדם בארץ, אבל הגיעה בשיאה רק למקום השני ("די לי די" ב־1987). גם בקדם האירוויזיון של צרפת, שבו השתתפה ב־1984, קטפה רק סגנות.
"תמיד הייתי ליד, אבל אני לא רואה בזה פספוס. מאוד רציתי לייצג את ישראל, המדינה שלי, או את צרפת, שבה נולדתי, אבל זה כנראה לא נועד לקרות. אני לא מתעסקת בדברים שלא קרו, רק במה שכן - וגם זה הולך אצלי לבוידעם".
את בת 60. מרגישה את הגיל?
"ממש לא. אני מרגישה כמו ילדה בת 30. אני חיה ובועטת בחיים ומחפשת אתגרים שנותנים לי כוח להתעצם. אם יציעו לי עכשיו להשתתף ב'המירוץ למיליון', אני הולכת עם הבן שלי כמו גדולה".
מפנטזת להפוך לסבתא?
"כשזה יקרה, זה יקרה. אני ממש לא לוחצת. בני עמית חי כבר עשר שנים בניו יורק, סגור בבית בגלל הקורונה, ולא ראיתי אותו שנה. אנחנו מדברים בווטסאפ. הוא עובד שם ככותב, כמעבד וכמפיק מוזיקלי עם זמרות כמו כריסטינה אגילרה ומרתה ווש, ששרה את 'It's Raining Men'. בני השני, ברק, עובד בחברת פרסום כאיש מדיה. אני בקשר גם עם שלמה צח ובכל שבוע מתקשרת לאחל לו שבת שלום".
איך את שומרת על המראה לאורך השנים?
"זה תלוי באיך אתה מרגיש, ואני מרגישה צעירה. כשחזרתי מ'הישרדות' עשיתי מתיחת צוואר, כי רזיתי ונפל לי הצוואר, אז נלחצתי. הלכתי למנתח דב קליין, שיתקן לי אותו. בגיל 17, אחרי פסטיבל הזמר, עשיתי ניתוח אף. בשנים האחרונות רציתי לעשות הקטנת חזה, אבל צעקו עלי, 'מה את צריכה, חזה גדול זה שיא האופנה'. רציתי להקטין, כי זה מטען כבד ועול שתמיד נמצא לפניי".
נסיים בפוליטיקה. את בעד ממשלת האחדות?
"הלוואי שזה יחזיק מעמד, למרות שקשה לי להאמין. לצערי לא הצבעתי בשלוש מערכות הבחירות האחרונות, לא ידעתי למי. אם הייתי יכולה, הייתי מחזירה את מנחם בגין, שכל כך אהבתי. האמת והענווה שלו לא קיימות כבר. היום הכל תחמנות.
"אבל בעיניי, אמנים לא צריכים לדבר על פוליטיקה. תראה מה זה עשה לספי ריבלין, לדודו טופז, לגשש החיוור. אתה שורף חלק מהקהל. אנחנו צריכים להתעסק באמנות ובמה שעושה טוב לאנשים, ושהפוליטיקאים ישברו את הראש".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו