הרף שישראל שמה לעצמה הוא גבוה מאוד: להרחיק את איראן מסוריה. לא לצמצם, לבלום או להגביל את פעילותה - אלא להפסיק אותה. לגמרי.
רבים בישראל משוכנעים שיש כעת שעת כושר חריגה להצליח במהלך כזה. גורם ביטחוני אף דיבר אתמול מפורשות על כך שלראשונה מאז נכנסה לסוריה, מצמצמת איראן כוחות ומפנה בסיסים. המידע עצמו נכון, אבל המסקנה עלולה להיות נמהרת. צריך מידה גדושה של אופטימיות כדי להאמין שרצף משמעותי מבעבר של תקיפות המיוחסות לישראל, יגרום לאיראנים להרים דגל לבן ללא קרב.
אין ספק שאיראן בבעיה קשה. המשבר הכלכלי בה חריף מאוד, כתוצאה משילוב של סנקציות כלכליות דורסניות והקריסה במחירי הנפט. את הציבור האיראני לא מעניינים חיזבאללה, אסד או החות'ים בתימן. הוא רוצה אוכל והוא רוצה עבודה. מגיפת הקורונה - שהיכתה באיראן יותר מבכל מדינה אחרת באזור - החריפה את משבר האמון בינו לבין המשטר, שגם כך לא היה בשיאו.
גם חיסולו של קאסם סולימאני מקשה על איראן את החיים. סולימאני היה רב־מג: אסטרטג ביטחוני ואשף פוליטי. בלעדיו, המציאות מורכבת בהרבה. מחליפו, איסמאעיל קאאני, אמנם מגלה פעלתנות רבה ויכולת גבוהה מכפי שהוערך כאשר נכנס לנעלי קודמו, אבל סולימאני הוא לא, וגם לא יהיה.
ישראל מבקשת לנצל את המצוקה האיראנית הזאת כדי להציב עובדות בשטח. לתקוף בכל מקום וכל מטרה שמזוהה כאיראנית־צבאית, כדי למרר לטהרן את החיים ולגרום לה להבין שהמחיר שהיא משלמת גבוה מהתמורה שהיא עשויה לקבל. או במילותיו של שר הביטחון בנט: "בשביל איראן, סוריה זאת הרפתקה שרחוקה 1,000 קילומטר מהבית. בשבילנו זה החיים, ולכן אנחנו הרבה יותר נחושים".
על פניו, האסטרטגיה הזאת ראויה. גם היעד - הרחקת האיראנים - מוצדק מאין כמותו. אין לטהרן מה לחפש באזור, לבד מלזרוע טרור והרס.
אם ישראל תעזוב אותה במנוחה, היא תגלה מולה מפלצת שעלולה להציב מולנו אתגר קיומי. זה מה שאיראן ניסתה לעשות בשנים האחרונות, וכדי למנוע זאת, פעלה ישראל אלפי פעמים בשנים האחרונות.
עכשיו הולכת ישראל צעד נוסף קדימה, באופן מוצהר. בנט הזהיר אתמול מפורשות ש"חיילים איראנים שבאים לאדמת סוריה ופועלים בה, דמם בראשם". לא מדובר באיום סרק: ישראל מתכוונת למה שהיא אומרת, ומוכנה להילחם לשם כך ובדרך גם לגבות מחיר מסוריה.
הבעיה היא שגם איראן רצינית, ולא בטוח שהכיוון שלה הוא לקפל את הזנב. האיראנים כבר הוכיחו בעבר שהם נחושים, מתוחכמים ועיקשים: תגרש אותם מהדלת - והם יבואו מהחלון, ואז מהארובה. עכשיו, כשגם שדות תעופה מותקפים תדירות, הם ימצאו נתיב חליפי לכך.
ישראל אמנם צברה שורה של הישגים טקטיים - האחרון שבהם בתקיפה שיוחסה לה שלשום בלילה - אבל עוד ארוכה הדרך לניצחון במערכה. איראן תמשיך לפעול, וגם תכאיב. מערכה שהחלה עם עליית האייתוללה חומייני לשלטון לפני 41 שנה לא תסתיים ברגע, רק כי מישהו בישראל החליט שכך יהיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו