"צ'יקה, הכלבה בגטו", סרט אנימציה המבוסס על ספרה של בת־שבע דגן, ישודר בכאן חינוכית (ערוץ 23) היום ב־19:50 וב־21:35. הסרט מספר על השואה דרך עיניו של ילד בן 5, המסרב להיפרד מכלבתו האהובה.
דגן (95), ניצולת שואה, איבדה באותה תקופה רבים מבני משפחתה. אחרי שעלתה לארץ ב־1945 היא למדה ייעוץ חינוכי, עבדה כפסיכולוגית חינוכית, ניהלה את מדור גני הילדים בשירות הפסיכולוגי של עיריית תל אביב, ובמשך כל השנים כתבה ספרי ילדים שעסקו בשואה.
"נולדתי ב־1925 בלודז' שבפולין", היא מספרת, "ברגע שהעיר נכבשה על ידי הנאצים, הוריי החליטו שעלינו לצאת משם. אני בת למשפחה של תשעה ילדים. היו לי חמישה אחים ושלוש אחיות, אני השמינית. האחים הבוגרים ואחותי הגדולה ברחו לרוסיה, ואני ושתי אחיותיי נשארנו בפולין עם ההורים. היינו בגטו עד שהגיע יום החיסול שלו, ב־1942. היתה סלקציה. מבוגרים נשלחו למוות, וצעירים לעבודה. אחותי הגדולה נשלחה עם ההורים שלנו לטרבלינקה, שם הם הומתו. אני נשארתי עם אחותי הקטנה. הצלחתי לברוח לגרמניה, כי אמרו שהגרמנים פחות יודעים להבחין מי יהודי ומי לא. בגרמניה מצאתי עבודה אצל שופט עד שהעבירו אותי לאושוויץ. שם שהיתי 20 חודשים. משם העבירו אותי לעוד מחנה, שממנו השתחררתי במאי 1945.
"קצת אחר כך עליתי לישראל. מבין האחים שלי שברחו לרוסיה שרדו שניים, אחד הספיק לעלות ארצה לפני המלחמה. אחותי הקטנה לא שרדה. 20 שנה אחרי המלחמה נודע לי שירו בה למוות כשהיא ניסתה לברוח מהגטו. הגעתי לחולון ונישאתי ללוחם אמיץ בצבא הבריטי שעזר לי להגיע ארצה. לצערי הוא נפטר בגיל 43. יש לי שני בנים, עשרה נכדים ו־26 נינים".
מה עומד מאחורי הסיפור של צ'יקה הכלבה מהגטו?
"הכרתי את הילד הזה ואת הכלבה שלו. הוא היה קרוב משפחה שלי ובאמת היתה לו כלבה. היום הוא פרופסור לכירורגיית ילדים, קוראים לו מיכאל זר. כשראיתי את הסרט לראשונה, מאוד התרגשתי והתרשמתי. הוא עורר הרבה עניין וקיבלתי מחמאות עליו, כולל מנשיאת הפרלמנט בגרמניה, שם התקיימה הקרנה של הסרט".
למה בחרת לכתוב דווקא את הסיפור הזה?
"את הסיפור הזה כתבתי בלונדון, כשהייתי בשליחות של הסוכנות היהודית בשנות ה־80 המאוחרות. לפי חוקי נירנברג, ליהודים אסור היה להחזיק חיות מחמד. האיסור הזה עניין אותי מאוד. המומחיות שלי בפסיכולוגיה היא ילדים צעירים, ולכן חשבתי שהסיפור על הכלבה יהיה מתאים לגיל הזה. זה היה הספר השני שכתבתי. עוד קודם לכן כתבתי את 'מה קרה בשואה - סיפור בחרוזים לילדים הרוצים לדעת', ובהמשך כתבתי עוד ספרים, 'לו כוכבים ידעו לדבר', 'היום בכתה לי הצפירה', ספר לנוער ולמבוגרים בשם 'ברוך הדמיון ארור הדמיון' שזה תיאור של החיים באושוויץ, וכתבתי גם שירים".
איך את מתמודדת עם מגיפת הקורונה?
"כמו כולם אני עצובה שאין ביקורים. קשה לי מאוד שאי אפשר להיפגש עם בני המשפחה, אז אנחנו מדברים בטלפון וצוחקים בזום. עכשיו אני כותבת שירים וסיפורים על הקורונה. יש לי כל מיני רעיונות יצירתיים".
• הלם: בן זיני וטיילור מלכוב נפרדו
• מי איים לשלוח לגל גדות צואה בדואר?
• 5 סיבות להצלחה של "טייגר קינג"
• "חתונה ממבט ראשון": איפה המתח?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו