מתי בפעם האחרונה הרגשת אופטימי?
"היום. אני משתדל להישאר אופטימי כל הזמן, למרות המצב ההזוי והמשוגע שנקלענו אליו. יכול להיות שאני קצת בהדחקה, אבל לפעמים יש לי תחושה שעובדים עלינו וכל הסרט הזה הוא חלום בלהות שייגמר בשנייה. אני לא מצליח להפנים את האירוע המטורף הזה. זה בלתי נתפס.
אולי זה שאני כל יום בטלוויזיה, בתוך פעולה ועשייה, עוזר לי להישאר אופטימי, אבל אני באמת מאמין שהכל יעבור וייגמר ועוד נשב במרפסת ונצחק על הימים האלה. אני רק מקווה שזה לא יקרה רק בשנה הבאה..."
מתי בפעם האחרונה דאגת מאוד?
"אתמול בלילה. אני אדם אופטימי ובמהלך היום אני נטול דאגות, אבל רגע לפני שאנחנו הולכים לישון, כשהילדים במיטות ואני ונעם במיטה, ויש חושך ושקט בבית, פתאום לפני שאני נרדם אני מרגיש דאגה ועולות בי מחשבות של חרדה. אני מנסה להסיט אותן ולהרחיק אותן - אבל זה בלתי נמנע.
"אנחנו גרים במרכז ת"א, באזור רוטשילד, ויש פה מסעדות ובתי קפה, ותמיד היו נשמעות כאן צפירות של מכוניות ואני מתגעגע אליהן. לא חשבתי שאתגעגע לברדק של העיר, לצפירות של מכוניות ולפקקים, אבל הנה, זה המצב. תחזירו אותי לפקקים ולצפירות, מבטיח לא לקטר!
"אני דואג לאנשים שאני אוהב, להורים שלי, וגם מזה שאולי זה יהיה המצב להרבה זמן, ויש גם דאגה כלכלית וגעגוע לקהל שלי. אני רגיל להיות ערב־ערב על הבמה, להיות עסוק ולפגוש המון אנשים, וזה איננו כרגע. אבל יש לי נחמה, שלפחות השמש זורחת, ואני יודע שיהיה בסדר".
מתי בפעם האחרונה קיבלת או נתת עצה טובה?
"כל יום. אני מגיש תוכנית יומית, מוקף במומחים הכי־הכי שיש, ודרכם אני מקבל את העצות הכי טובות: לעצות בריאותיות אני שומע את פרופ' קרסו ועצות הורים וזוגיות אני מקבל ממיכל דליות. הם המרגיעים הלאומיים מבחינתי.
"העצה הכי טובה שאני יכול לתת זה לא לשכוח את ההורים ואת סבא וסבתא גם כשנחזור לשגרה. אני מקווה שייצא מזה דבר טוב, וניתן להם אהבה ותשומת הלב כל השנה ולא רק בתקופות חירום".
מתי בפעם האחרונה הופעת על במה?
"ב־9 במארס, בהצגה 'גבעת חלפון אינה עונה'. למחרת סגרו את כל התיאטרונים ואסור היה להתקהל יותר. בהצגה אני משחק עם טוביה צפיר, ובגלל שהוא חלה כל הקאסט נכנס לבידוד, שכבר מאחורינו. מייד שלחנו לו כולנו איחולי בריאות טובה, והוא שלח לנו סרטונים מצחיקים שבהם הוא מתלוצץ עם רופאיו.
"כולנו מאוד מתגעגעים לקהל. אני זוכר שבסוף בהצגה הזו היה רגע מוזר, כשכל השחקנים השתחוו הרמתי את הראש וראיתי אנשים עם מסיכות שמוחאים כפיים עם כפפות. חשבתי לעצמי, 'וואו הגזימו', ומתברר שלא".
מתי בפעם האחרונה טסת?
"בפברואר האחרון, לברלין. אשתי ואני מברכים את זה שהספקנו לטוס לחו"ל, והנסיעה עדיין טרייה במוחנו. עכשיו אנחנו מתכננים טיול בר מצווה לבן שלי, ליבי, שהוא גולש. חלמנו על טיול בפורטוגל, אבל כרגע הכל מתעכב ונדחה. אני מקווה שאפשר יהיה לעשות זאת כי זה חלום חייו, שמשתלב גם בחלום שלי - טיול משפחתי".
מתי בפעם האחרונה עשית סלפי?
"השבוע. מישהו בכניסה לסופר־פארם ביקש סלפי ממרחק של שני מטר. אמר לי, 'אשתי שלחה אותי לקנות תרופות, אלכוג'ל ומסיכות, ואני לא חוזר בלי סלפי ממך, הילדים שלי הכי ישמחו'. אז התקרבתי כמה שאפשר ועשינו סלפי קורונה".
"אני גם מדבר עם ילדים ועם הורים דרך פייסבוק ואינסטגרם, וכבר צילמתי מאות סרטוני עידוד לילדים שלא הצליחו לחגוג יום הולדת או בר ובת מצווה עם הכיתה והמשפחה או לזוגות שהחתונה שלהם נדחתה. מבחינתי זו שליחות. אני מקדיש לזה זמן, ועכשיו יש הצפה של בקשות. אני עונה לכולם בסבלנות ובאהבה. הקלישאה נכונה: כשאתה נותן לאחרים, אתה מקבל בחזרה. אני גם עוזר וגם מקבל תודות, וזה עוזר לי גם להיות בעשייה. זו זכות ענקית".
.jpg)
מתי בפעם האחרונה פגשת את ההורים?
"לפני כמה שבועות. אני אפילו זוכר את התאריך המדויק, 6 במארס. חגגנו יום הולדת 70 לאמא שלי במסעדה. זו היתה שבת שמשית, והיינו כולם ביחד, אחי עידו, אחותי שני ואני.
"אנחנו מדברים בזום, בווטסאפ ובפייס טיים, אבל אין תחליף לבוא לבית של ההורים ולאכול מהאוכל
של אמא. זה געגוע אמיתי, ואני מודה שיש בזה משהו נורא עצוב שאוסרים עליך לפגוש את הורים כי זה מסוכן. גם עם האחים שלי אני מדבר כמעט כל יום, הרבה יותר מפעם, וזה מקרב ומנחם. אני מקווה שכשהשגרה תחזור נשמור על הקשר ההדוק הזה שאנחנו חווים בימים האלה".
מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?
"אני רגיל לעשות ספורט כל יום, ללכת לים, לרוץ ולשחות, ולקחו לי את זה. אבל הספורט הוא גם הבריאות הנפשית שלי, ואני לא מוותר על זה. אני רוכב לאולפן על אופניים, ומקפיד לעשות כושר אונליין עם המאמן הפרטי שלי, דני. אבל אני בכל זאת מאוד מתגעגע לים".
מתי בפעם האחרונה יצאת לבלות?
"לפני כמה שבועות, רגע לפני שביקשו מכולם להישאר בבתים. יצאתי עם נעם לתערוכה מקסימה בבית ביאליק. למרות שהיינו עייפים, ידענו כנראה באיזה חוש שכדאי להמשיך לבלות, והמשכנו למסעדה טובה.
"אנחנו רגילים לצאת ומאוד מנצלים את העיר הזו, הולכים לתערוכות, לסרטים, למסעדות ולבתי קפה. אני חי מאוד את תל אביב ללא הפסקה, ופתאום אני מוצא את עצמי בתוך עיר עם הפסקה ולי זה נורא קשה.
"יש לי תחושה שאולי לאנשים שגרים במרחק, בטבע, בקיבוצים למשל, קצת יותר קל. אני חי בעיר, ולראות אותה סגורה ונצורה עושה לי צביטה בלב".
מתי בפעם האחרונה שינית את התוכניות?
"במארס. היינו בתחילת חזרות בהבימה למחזמר 'עוד חוזר הניגון', על חייו של נתן אלתרמן. עבדתי עם שחקנים מדהימים, קאסט החלומות - ריקי גל, מיקי קם, רוני דלומי, מאיה מעוז, יגאל שדה ועוד - ופתאום הבמאי משה קפטן מגיע יום אחד לחזרה ואומר 'זו החזרה האחרונה שלנו'. זה היה מטורף. מאז אני בחופשה ללא תשלום. ההצגה הזו היתה אמורה לעלות במאי והיא תידחה, כמובן".
מתי בפעם האחרונה קראת ספר?
"החודש סיימתי את הביוגרפיה על תרצה אתר, 'בגלל הלילה', שכתב מוטי זעירא. קראתי את הספר כחלק מההכנה לחזרות של 'עוד חוזר הניגון', ואני ממליץ עליו מאוד. זו ביוגרפיה על החיים הסוערים של תרצה אתר, על היחסים שלה עם אביה, נתן אלתרמן, ועם הבעלים שלה. היו לה שני בעלים, ואני מגלם בהצגה את אחד מהם. יש לה סיפור חיים מטורף. השירים שלה תמיד טלטלו אותי, אבל לא ידעתי עד כמה הכל שם היה מורכב".
מתי בפעם האחרונה בילית עם הילדים?
"היום. אני מוקף במשפחה הפרטית שלי, באשתי נעם ובילדיי ליבי, דריה וים, וזה די מדהים שכל מה שבנית לעצמך עד היום זה הדבר היחיד שיש לך כרגע. בשבילי זה עולם ומלואו ואולי בגלל זה אני אומר תודה ענקית על מה שיש לי.
"אלה ימים קשים אבל גם מאוד מרגשים. לא עצרתי הרבה שנים, עברתי מהופעה להופעה, מהתיאטרון לטלוויזיה ולעוד הופעה, והתקופה הזו מאפשרת לי לעצור ולהביט על מה שעשיתי עד עכשיו מבחינת בניית קן משפחתי, ואני מאושר להיות בחברתם. זו זכות ומתנה, ואולי יש לנו המון ואנחנו לא זקוקים ליותר.
"זה לא תמיד קל, ואין לאן לברוח, כולנו ביחד באותו סיר לחץ אבל אני רואה את ההזדמנות שבדבר הזה. לא הייתי צריך את הקורונה לדעת שאבהות זו מתנה, אבל זו בהחלט הזדמנות להגשים את הג'וב החשוב ביותר שלי בחיים, שזה להיות אבא. עכשיו אני אבא לונה פארק. הבית הפך למגרש כדורגל, אנחנו בונים אוהלים, משחקים, משתוללים. אני נורא גרוע במטבח, אבל כמשפחה אנחנו אופים עוגות ועושים מלא ארוחות משפחתיות. יש משהו בארוחה משפחתית שהוא מאוד מגבש. לשבת ולשוחח ולצחוק ביחד זה כיף.
"להורים יש תפקיד חשוב עכשיו, זה הכל אנחנו: לדאוג שיאכלו, שייהנו, לתווך להם את המציאות ושיישארו בריאים, ואני חושב שכולם צריכים לשמור על זה גם בשגרה. אנחנו מתרוצצים כל הזמן סביב הגשמה עצמית, וצריך לשמור על המתנה הזו".
מתי בפעם האחרונה למדת משהו חדש?
"ממש עכשיו, למדתי מה זה 'זום', המילה השגורה ביותר בפי כל העולם. אני אדם נורא לא טכנולוגי, אני מהדור הישן. כשאני שולח מייל אני מתקשר לשאול אם קיבלו אותו, אני לא מתעסק בשיחות סקייפ או ווטסאפ, ועכשיו אין ברירה כי רוצים לשמור על קשר. גם הרבה מאוד תוכניות טלוויזיה מראיינות אותי בסקייפ, ואם בעבר לא מצאתי את הידיים והרגליים שלי בזה, עכשיו אני כבר לא כל כך מפחד מהטכנולוגיה".
מתי בפעם האחרונה אמרת "אני אוהב אותך"?
"כל הזמן. אני אומר את זה יותר מדי, גם לילדים וגם לאשתי. לילדים כבר אין כוח, הם אומרים לי 'אתה לא צריך להגיד כל הזמן'. אני מאוד אוהב, מחבק ונוגע, והם מקבלים מנת אהבה כפולה ומכופלת בימים האלה.
"אני אדם של מגע, וקשה להרגיל אותי ללחיצת מרפק. אני גם לא אדם של לחיצות ידיים, רק של חיבוק, וזה עדיין האינסטינקט שלי, לא התרגלתי. לראות אנשים על המסך מבחינתי זה לא תחליף, ואף פעם לא יהיה. יש לי רשימה של אנשים שאני מתגעגע לחבק אותם". 
מתי בפעם הראשונה
מתי בפעם הראשונה היית מאוהב?
"זה היה בכיתה ה' או ו'. התאהבתי בטלי בן חור, שישבה בספסל לפניי, והצעתי לה חברות. כתבתי לה מכתב אהבה ארוך ומפורט עם הרבה לבבות, ושמתי לה את זה בתיק בלי שהיא תדע, וכמה ימים אחרי זה היא הסכימה והפכנו לזוג הראשון בכיתה. הלכתי על בטוח, ידעתי שהיא תסכים, שהיא בעניין. אני מתגעגע לימי הילדות שכותבים בהם מכתבי אהבה, ולא פוגשים את אחד את השני רק באינסטגרם.
הנשיקה הראשונה שלי היתה עם דנה דבורין, בפסטיבל ערד. אני הייתי כיתה ז' והיא בכיתה ח'. נסענו להופעה של רמי פורטיס. הוא שר 'אין קץ לילדות', ואנחנו שכבנו שק שינה ליד שק שינה, והכי אהבתי אותה בעולם. למדנו יחד בביה"ס לאמנויות והשתתפנו יחד ב"תופסים ראש", והכי הכי רציתי שהיא תהיה חברה שלי. ובאותו רגע, כשפורטיס ברקע, התנשקנו, וזו הנשיקה שאני הכי זוכר עד היום. רעדו לי הרגליים והתרגשתי נורא, אבל כנראה שזה היה כמו שצריך, כי הפכנו לזוג לכמה חודשים".
טל מוסרי, בן 44, שחקן, מנחה ומדבב. נולד ומתגורר בתל אביב, נשוי לנעם בן גוריון מוסרי, צלמת, ואב לשלושה - ליבי (12.5), דריה (8) וים (3). החל את דרכו בלהקת "צעירי תל אביב" והשתתף בתוכניות "תופסים ראש", "קריאת כיוון"
ו"לא כולל שירות". היה מגיש בערוץ הילדים ("הכיתה המעופפת", "ששטוס"). השתתף בתשעה פסטיגלים, שיחק בסדרות ילדים ונוער ("כדברא", "הנעלמים", "פוראבר"), שיחק בתיאטרון הקאמרי, במחזות זמר ובסרטי קולנוע. כיום יוצר ומנחה בערוץ ניקלודיאון, שחקן תיאטרון הבימה ומגיש ברשת 13 את "הקו הפתוח" (עם מיכל דליות ופרופ' רפי קרסו). משחק בימים אלה בסדרה "ספיידרז" (ערוץ טין ניק לצופי HOT)
