"היום אחרי חמישה ימים בבידוד - הזלתי דמעה בפעם הראשונה"

רגע אחרי שהתנדבה להיות הפרזנטורית של המרכז הרפואי זיו בצפת למיגור התפשטות נגיף הקורונה, חזרה השבוע יעל נחמד טנא מכרמיאל לעבודתה אחרי היעדרות ארוכה.

חודש בדיוק עבר מאז החלה את המסע, שאת עיקרו תיעדה ביומן מרגש, עד שחזרה לשגרה המוכרת יחסית: למשפחתה הגרעינית והמורחבת, ולעבודתה שלשמחתה מוגדרת בימים אלו כחיונית. 

המסע החל בחופשת סקי בבולגריה עם אריאל בעלה, אבל לא הוא זה שזכה לתיעוד ביומן ששלחה מדי יום למשפחתה ולחבריה. ימים אחדים אחרי שחזרה מחו"ל אובחנה כחולת קורונה והיתה החולה השנייה שאושפזה במחלקת ההתפרצות במרכז הרפואי זיו בצפת.

יום מס' 2

"היום השני להסגר, ישנתי לא משהו בלילה, לא הבנתי איפה מכבים את האור מעל המיטה שלי אז ישנתי עם פלורסנט מעל הראש! בבוקר גיליתי שהמתג התחבא מאחורי התיק שלי!" כתבה יעל אחרי הלילה הראשון לאשפוזה, במה שהפך לימים ליומן שאותו שלחה מדי יום למקורביה בווטסאפ. 

יום מס' 3

"אני עדיין כל היום בטלפונים ווטסאפים, צופה בלופים בסרטונים שאריאל שולח לי של הילדים (מיה מסרה שהיא אוהבת אותי) ואני מתגעגעת אליהם בטירוף!" ציינה ביום השלישי לאשפוזה. 

בימים הבאים מתארת יעל איך המחלקה עצמה והמתחם המיוחד שהקימו לרווחת חולי הקורונה בחוץ הולכים ומתהווים תוך כדי תנועה. זאת, לצד המנעד הרחב של הרגשות שהיא חווה במהלך כל ימי האשפוז, שנע מצחוק לאמפתיה ומדמעות של שמחה לדמעות של תסכול. 

יום מס' 5

"שלשום ביקשנו ממד"א לבצע בדיקות קורונה גם לאריאל ולילדים למרות שהם מרגישים טוב ואין להם תסמינים. הסיבה העיקרית היא שהילדים היו בגן במשך יומיים בשבוע שעבר, כשעוד לא ידענו שאני חולה, ובעצם אם הם נדבקו ממני ייתכן והביאו את הנגיף לגן!" כתבה יעל בפרק המתעד את היום החמישי שאת כולו היא הקדישה לדאגתה זו.

"המחשבה שמישהו אולי נדבק שם מאוד לא נעימה, מה גם שבגלל שאין מסגרות, חלק מהילדים היו עם הסבים והסבתות וזה מפחיד... זה כל מה שמעסיק אותי כבר יומיים. אז הבאסה קצת מחלחלת, אני לא אשקר והיום פעם ראשונה שהזלתי דמעה אחרי 5 ימים שאני פה! באמת שזה לא קל! איפשהו יש בי מחשבה אגואיסטית שבא לי שהתשובות ייצאו חיוביות כדי שאוכל לחזור הביתה ולהיות איתם בלי לסכן אותם, ומצד שני, כמובן שבא לי שייצא שלילי כדי שלא ארגיש אשמה על אף אחד".

יום מס' 6

היום השישי לאשפוז היה גם היום השישי של השבוע, ויעל התרגשה מכך שהגורל אפשר לה להכיר אורח חיים שונה משלה. "יצא לי טוב שאני מאושפזת בצפת וכולם פה דוסים! קיבלנו אוכל לשבת מהקהילה שלהם (4 מהמאושפזים פה חב"'דניקים) ועשינו קידוש וארוחת שישי והיה ממש נחמד! עזבתי את הטלפון למשך שעתיים. שמעו, צריך לעשות את זה יותר!" כתבה יעל על היום השישי שלה באשפוז.

"שרנו שירים, הם אמרו כל מיני דברים על הפרשה, אני שאלתי על הרבי מלובביץ' ועל הזקן שלהם ועל השידוכים שלהם, וואלה בלי לסנן כלום! הם ממש מקבלים את זה באהבה ומספרים בפתיחות. סיפרתי להם על התוכנית של חתונה ממבט ראשון והם היו בשוק (כאילו זה רחוק שנות אור ממה שהם עושים). זהו, הולכת לישון עכשיו. מחר סוגרת פה שבוע, הזמן עף כשנהנים. ליל"ט, חיבוק מרחוק".

יום מס' 8

ביום השמיני סיפק היומן הצצה מרגשת לקבוצה המתגבשת של החולים שהגיעו מכל קשת החברה הישראלית. "בערב יצאתי לאיזו חצי שעה להתאוורר בחוץ ביחד עם הבחור הערבי שמאושפז פה. אחלה גבר! בן 22, פרמדיק. הבחור לומד רפואה באיטליה שנה ראשונה והוא חזר לארץ כשהכל שם התחיל להתבלגן", כתבה יעל ביומן. "הבנאדם לא ישן כבר יומיים כי הוא אשכרה השגיח על אחד החולים פה שלא ממש מרגיש טוב. האחות רצתה להיכנס והוא אמר לה שאין צורך. איזה נסיך!!! אגב, החבר'ה החב"דניקים שמו מוזיקה והתחילו לרקוד כדי לשמח את החולה שלא מרגיש טוב".

יום מס' 10-9

ביום התשיעי התרגשה יעל מהבשורה כי החלימה ממחלת הקורונה, אבל רק ביום העשירי קיבלה את האישור הסופי אחרי שגם תוצאות הבדיקה השנייה אישרו זאת. "קמתי הבוקר וקיבלתי טלפון מהצוות שהבדיקה השנייה גם יצאה שלילית ואני משתחררת סופית!" כתבה יעל ביום העשירי החותם את יומן המסע האמיתי שעברה בחודש החולף.

"היה לי קצת זמן לשבת עם החברים במחלקה, נפרדתי מהם גם, את החב"דניקים לא יכולתי לחבק אבל את החב"דניקית דווקא כן! התחבקנו חיבוק ארוך! היא באמת מקסימה! משום מה עולות לי דמעות בעודי כותבת את זה. היא הזכירה לי להדליק נרות שבת, חחח... אולי אעשה זאת, מי יודע?! איחלתי לה ולכולם החלמה מהירה ושיחזיקו מעמד עוד קצת!... אשכרה התחלתי לבכות כשהתחבקתי עם אמא שלי! לא יודעת אם בגלל שלא ראיתי אותה חודש וחצי, או מזה שיצאתי מבית החולים והבנתי שזה מאחוריי או מזה שאני חוזרת לאריאל והילדים.

"כנראה הכל ביחד! (שוב בוכה בעודי כותבת) עשינו כמה תמונות בחוץ אחרי שנרגעתי, חחח. לואיי, מפקח בית החולים ואחראי המחלקה, נפנף לי לשלום מהמשרד שלו, אמרתי לו עוד כמה פעמים תודה! "

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו