ב־1986 עלתה על הבמה אופרת הרוק "מאמי" שכתב הלל מיטלפונקט, בכיכובם של מזי כהן ואהוד בנאי, שגם כתב את המוזיקה. ההצגה, שעסקה בנושאים פוליטיים שנויים במחלוקת כמו הסכסוך הישראלי־פלשתיני וקיפוח תושבי הפריפריה, עולה עכשיו בגרסה קולנועית בבימויה של קרן ידעיה ("אור" כלת הים").
הסרט יעלה מחר בבתי הקולנוע, והוא 16 שירים בעיבודים חדשים של דודו טסה ושל ניר מימון. העלילה עוסקת במאמי, אישה צעירה מעיירה בדרום, קופאית בתחנת דלק, שאהובה, נסים מלכה, נפצע במלחמה ומרותק לכיסא גלגלים. מאמי עוברת עם נסים לתל אביב, לנסות את מזלה בעיר הגדולה. אל הנעליים הגדולות של הדמות המורכבת הזאת נכנסת המוזיקאית נטע אלקיים. לצדה משחקים בסרט עמי אבו, דודו טסה, יובל בנאי, ערן צור, ריאד סלימאן וריקי גל.
עבור אלקיים (39) זו הפעם הראשונה שהיא משחקת. "התפקיד דרש המון מוזיקה, גם הבנה וגם יכולת ביצוע, וזה באמת מה שעניין אותי כזמרת", היא מספרת. "כל המוזיקה של הסרט הוקלטה בלייב, אז האתגר היה לא רק משחקי אלא גם כזה שפגש את הזמרת שבי. היה לי חשוב מאוד לעשות את זה על הצד הטוב ביותר. מוסיקאים מעדיפים בדרך כלל להקליט באולפן עד שזה פרפקט, אבל הייתי צריקה ללמוד לשחרר את זה ולחוות את הרגע".
היו בעבר מחשבות על משחק? האם יהיה לזה המשך?
"באתי לגמרי חסרת ניסיון. קרן, הבמאית, בחרה בי. היא ראתה דברים שאני לא ראיתי באודישן מול מצלמה, וזה מאוד החמיא לי. זה היה אתגר אמנותי להיכנס לדמות, לחקור אותה ולהיות בתוכה, וקפצתי ראש לתוך זה. מעולם לא כיוונתי למשחק לפני זה. באתי בכלל מאמנות פלסטית לפני המוזיקה. אני אשקר אם אגיד שזה לא פתח את התיאבון (צוחקת), אבל זו היתה חוויה שלקח לי זמן להתאושש ממנה. זה באמת קשה להיות שחקן, ואני מורידה את הכובע בפני שחקנים, במיוחד בארץ. זה המון שעות על סט, זו עבודה אינטנסיבית, אבל כשרואים את התוצאה זה עושה חשק לעוד".
הכרת את אופרת הרוק "מאמי"? את חושבת שהיא עדיין רלוונטית?
"הכרתי את השירים. לקראת התפקיד הלכתי לראות את כל הגרסאות שעשו ל'מאמי', כולל של תיכוניסטים ושל בתי ספר למשחק. כשקראתי את התסריט - הוא לא הפחיד אותי. אני מעוניינת לנגוע בדברים כואבים ולשאול שאלות. בעיניי אמנות צריכה לעורר אנשים לשאול שאלות. בזמנו 'מאמי' היתה ניסיון לשבור את השמרנות שהיתה בחברה ולעורר אותה בכל מיני דרכים פרובוקטיביות, אבל השאלות נשארו אותן שאלות ומאוד חשוב לעורר ולשאול אותן בחברה, למשל שאלת האמפתיה, שאלת היציאה למלחמה. אין בית בישראל שלא מתמודד עם הקונפליקט הזה: שולחים את הילדים לקרב, מה עובר על הילדים. הסרט בא לעורר דיון".
מה עוד את עושה בימים אלה?
"אני עובדת על מיני אלבום חדש ויש לי מופע חדש שנקרא 'ארנאס' (שם של מחנה המעבר שהיה במרסיי), שיצרנו אני ובן זוגי, עמית. המופע מבוסס על הקלטות ארכיוניות שהוקלטו במחנה המעבר הזה, שהיה נקודת פרידה של הקהילה הזאת מהתרבות ומהשירים שלה. מהרגע שהם עלו לארץ - הקהילות התפזרו. המופע הולך לכיוונים אלקטרוניים ולא לסאונד האנדלוסי שהיה במופעים הקודמים שלי.
"אחד האתגרים ב'מאמי', מבחינתי, היה שנדרשתי לשיר לראשונה בעברית. כל הקריירה שלי התמקדתי בלא להיות במיינסטרים, בלאתגר אותו בלהכניס לישראליות דברים כמו השורשים שלנו, המטען התרבותי שכל אחד מביא, השפה של סבא וסבתא שלנו. בסופו של דבר הבנתי שיש יצירות ישראליות שכן מעניין לשיר אותן, והעיבודים של דודו טסה חיברו אותי מאוד לשירים. היה לי איתו חיבור מדהים והוא עזר לי למצוא את הקול שלי בעברית".
• בגלל הקורונה: צפו - מי נמנע מהבירה?
• קירה נייטלי: "לא אופיע יותר בעירום"
• תקועים בבידוד? קבלנו המלצות לבינג'
• מנטע עד אביבית: אלה המפורסמים שנמצאים בבידוד
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו