מתקפת הרקטות הפרועה על יישובי הנגב המערבי ועוטף עזה הציבה את ישראל בפינה לא נוחה בעיתוי לא נוח. בניגוד לרצונה המוצהר ברגיעה בדרום, היא נאלצת לפעול, אבל עדיין מתוך כוונה ברורה שלא לשבור את הכלים ולהיגרר להסלמה רחבה ערב הבחירות.
גם הפעם הג'יהאד האסלאמי הוא שאחראי לבלאגן. בדיוק כמו בכל הפעמים הקודמות בשנה וחצי האחרונות (וערב הבחירות הקודמות בספטמבר), מנסה הארגון לטרפד כל ניסיון להתקדמות בין הצדדים. לא משנה אם הדבר נובע מיריבות פנימית עם חמאס, מהאנרכיזם הטבעי של הארגון או מהנחיות מפטרוניתו איראן, התוצאה היא אחת: הג'יהאד האסלאמי הוא כרגע מקור כל הרע בעזה.
מי שחשב שחיסולו של בהאא אבו אלעטא בנובמבר ירגיע את הארגון, התבדה בימים האחרונים. יורשיו התגלו כעצבניים וכחצופים לא פחות ממנו. למרות מאמצי ההרגעה הגלויים של מצרים, המשיך הארגון בניסיונות הפיגוע. בשבוע שעבר חוסלה חוליית מחבלים ראשונה על הגדר בדרום הרצועה, ואתמול לפנות בוקר חוסלה חוליה שנייה כאשר ניסתה להניח מטען חבלה רב עוצמה.
ירי הרקטות אמש היה תגובה לאירועים האלה. רשמית, טוען הג'יהאד כי הגיב על ה"השפלה" בעקבות איסוף גופת אחד המחבלים על ידי צה"ל. בניגוד לנטען, לא מדובר במדיניות ישראלית חדשה: כבר עשרות שנים לוקח צה"ל גופות מחבלים מהשטח למטרות משא ומתן עתידי על חילופי שבויים וגופות. השוני אתמול היה שהמאבקים בין כוחות צה"ל לפלשתינים, שניסו למנוע את לקיחת הגופות, צולמו ושודרו. על בסיסן היה קל להתסיס את הרוחות בג'יהאד האסלאמי ולגרות את אנשיו לחפש נקמה.
לא היה ברור אם הירי בוצע בניגוד לדעתו של חמאס או תוך העלמת עין מצידו. לאחר חיסולו של בהאא אבו אלעטא אפשר חמאס לג'יהאד האסלאמי לירות ולהגיב, אבל נמנע מלהצטרף לירי בעצמו. גם בירי אתמול לא היה חמאס חלק משיגור הרקטות לשטח ישראל, והתנהלותו בשעות הקרובות תקבע במידה רבה את פני הדברים להמשך. אם יישאר מחוץ ללחימה, סביר שהאש תדעך במהירות.
זה יהיה תלוי במידה רבה גם באופי התגובה הישראלית. לאיש בישראל אין חשק להיגרר למבצע נרחב שעתידו לא ברור ערב הבחירות, אבל מנגד, גם אי אפשר להותיר את אירועי אתמול ללא תגובה: לא רק בשל הבחירות, אלא קודם כל לטובת ההרתעה שמתברר שצה"ל מתקשה לשמר לאורך זמן מול הג'יהאד האסלאמי.
מכאן שהשאלה אמש היתה לא אם ישראל תגיב, אלא איך, ובעיקר כמה. סביר שהמטרה העיקרית תהיה הג'יהאד האסלאמי, אבל הדילמה בהתייעצויות הביטחוניות היתה אם לכלול את חמאס במטרות כמי שאחראי לנעשה ברצועה, או להותירו בחוץ כדי שלא לגרור אותו ללחימה בניגוד לרצונו. מאחר שהאינטרס הישראלי העיקרי היה ונותר השגת שקט ברצועה והימנעות מהסלמה רחבה, סביר שייעשה מאמץ (גלוי וחשאי) לנסות לסגור את האירוע במהירות האפשרית מול חמאס, אם כי הדבר יושפע גם מטיב המטרות שיותקפו וממספר הנפגעים ברצועה.
אפשר להעריך שחמאס יהיה מעוניין בכך, משום רצונו המוצהר ברגיעה. בימים האחרונים קיבל הארגון סל של הטבות - הרחבת מחודשת של מרחב הדיג והגדלת מספר הפועלים שמורשים לעבוד בישראל ל־7,000 - והשבוע הוא אמור לקבל מנה נוספת של כסף קטארי (שכפי שנחשף, ישראל היתה שותפה מרכזית בארגונו). הסלמה כעת פירושה שלילה מחודשת של ההטבות, ובמשתמע דרדור המצב ברצועה - ההפך המוחלט מהאינטרס של חמאס.
מי שיוזעקו כתמיד להרגיע את הרוחות יהיו המצרים, וכן אנשי משלחת האו"ם לרצועה. סביר שהם החלו במגעים כבר אמש, אבל יוכלו לקדמם ברצינות רק אחרי שהצדדים יסיימו את סבב התגובות הנוכחי. גם אז - כפי שנוכחנו פעם אחר פעם בשבועות האחרונים - אלה יהיו הבנות בעירבון מוגבל ביותר. האצבע העזתית קלה מאוד על ההדק, ולא תהסס ללחוץ עליו שוב בעתיד הקרוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו