אלפרדו מורלוס יגיע הערב למשחק מול בראגה בשלב 32 האחרונות של הליגה האירופית כשבמאזנו 14 שערים אירופיים. הוא הראשון בהיסטוריה שהגיע למספר כזה בשלב כזה. הקולומביאני של ריינג'רס כבש בחמישה מששת משחקי המוקדמות, בחמישה מששת המשחקים בשלב הבתים, והוא כמובן מלך השערים במפעל.
למרות זאת, כשאופ"א החליטה לקדם את שלב הנוקקואט, היא העזה לשאול אם מורלוס עומד לכבוש גם הערב. אוהדי ריינג'רס צרו על הטוויטר בניסיון להבין את פשר השאלה החצופה, אבל עמוק בפנים גם הם יודעים שאצל "אל בופאלו" (הבופאלו) אף פעם אי אפשר לדעת מה תקבל.
לרוב, מה שמקבלים מהקולומביאני בן ה־23 זה גולים. מאז הגיע מ־HJK הפינית ב־2017, מורלוס כבש בריינג'רס 77 שערים ב־133 הופעות והפך לבורג מרכזי בהתקפה של סטיבן ג'רארד. אלא שבין הגולים לפעמים משתחררים לקולומביאני כמה ברגים, והראש הולך לאיבוד. כמי שסובל מסימפטום כזה, לא פחות מרשים ממאזן הכיבושים של מורלוס הוא מאזן הכרטיסים: בשלוש עונות וקצת הוא אגר 39 כרטיסים צהובים ושיא מפוקפק של שבעה אדומים.
מורלוס במבט אופייני. עור של פיל // צילום: Gettyimages
מרפקים כדרך חיים
האחרון שבהם היה מול סלטיק על התחזות, כשלפני כן הורחק עקב חגיגה מתריסה מול קהל היריבה, מרפק לפנים, בעיטה ביריב, בעיטה בכדור אחרי שריקה ועוד. "הייתי מצפה ממנו שילמד מהדברים האלה ויתבגר כבר", כתב השבוע שחקן העבר כריס סאטון, "אבל נראה שקשה להיפטר מהרגלים ישנים".
את ההרגלים האלה קיבל מורלוס במתנה כשנולד. בן של מוכר פירות מקומי ועקרת בית, אלפרדו גדל בסרטה (CERETE) שבמזרח קולומביה, אחד האזורים העניים והקשים במדינה. המסלול שלו מילד חסר כל ועד לכוכב בליגה הסקוטית דרש ממנו לא פעם להפעיל את המרפקים ולפתח עור של פיל. הוא היה בן 15 כשעבר לעיר הגדולה מדיין, בן 20 כשנחת בפינלנד, ואת כל המטען שסחב איתו לאורך השנים הוא מביא למגרש הכדורגל.
עם 177 סנטימטרים מלאים בכוח מתפרץ, מורלוס משחק ללא פשרות, נאבק, נלחם, ולפעמים שוכח מקיומו של הגבול. הזיגזג הקיצוני שבין פעולות מבריקות לפעולות חסרות אחריות גורם לכך שההתמודדות איתו לא פשוטה בכלל. האוהדים משוועים
ליציבות כדי שאפשר יהיה לסמוך עליו, ואפילו ג'רארד איבד אשתקד סבלנות אחרי עוד אדום בדרבי והכריז: "אני לא יכול להגן עליו עוד, עשיתי מעל ומעבר".
סטיבי ג'י. לא מוותר על החלוץ שלו // צילום: רויטרס
למזלם של מורלוס וריינג'רס, ג'רארד לא באמת הרים ידיים. הוא המשיך לתמוך, נתן גב, ולא הרפה גם בתקופות הקשות כמו זו הנוכחית. מאז הבוקסינג דיי, אי אז בדצמבר, מורלוס כבש רק שער אחד (בגביע) וקיבל אותו מספר אדומים ופי שלושה צהובים. הביטחון העצמי נסדק, וקריאות גזעניות שספג מול קילמרנוק איימו לשבור את הבופאלו.
"אין לי ספק שהדברים האלה השפיעו עליו", אמר השבוע ג'רארד, "אבל אנחנו פה כדי לתת לו את כל התמיכה והשמירה שהוא צריך". בריינג'רס מקווים שהסביבה התומכת תאפשר למורלוס לחזור לעצמו במהרה. הם זקוקים לגולים שלו מול בראגה, והם אפילו יהיו מוכנים לחיות עם האדומים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו