"אני נכשל כל הזמן, מתעצבן על עצמי ומתחקר את זה"

מתי בפעם האחרונה שמעת שמועה לא נכונה לגביך?
 

"כל הזמן. שמגלים לי את התשובות, שיש לי אוזנייה - בעיקר דברים שקשורים לעניין הזה. מעצבן אותי כשאומרים 'לא יכול להיות שהוא גם יודע היסטוריה וגם מכיר תוכניות ילדים', או 'איך זה שאשכנזי מכיר זמר מזרחי?'. בהתחלה אמרתי, אנשים לא מבינים שאפשר פשוט לדעת את הדברים האלה? חשבתי שהם אומרים על עצמם שהם בורים. אבל אחר כך ראיתי את עצמי בטלוויזיה והבנתי שיש פער שאפילו אני חווה אותו, אפילו אני מופתע לפעמים מהמהירות של התשובות. 

"אבל יש לזה הסבר: אני נמצא באיזשהו זוֹן בתוכנית, והידע שלי רלוונטי מאוד לשאלות של שעשועוני טריוויה. הרי התחלתי מכתיבה לשעשועונים כאלה. כשאני הצ'ייסר אני עובד בזה, ואני עובד על דברים שאני חלש בהם. ואגב, כשאני רואה את הצ'ייסרית גם אני לפעמים שואל 'איך היא ידעה את זה?!'" 

מתי בפעם האחרונה יצאת לבלות?
 

"הייתי השבוע בארוחה עם חברים, בהם גיורא חמיצר. גיורא הוא החבר הכי טוב שלי מכיתה ט'. החברות שלי איתו קשורה לידע ולאסוציאציות, תמיד היינו משחקים בזה - לזרוק מילה ומשם להמשיך למילה הבאה. אנחנו יכולים לעשות את זה שעות, וחבל שאני לא עושה את זה יותר עם אנשים". 

מתי בפעם האחרונה למדת משהו חדש?
 

"בכל יום. זה אפילו מסר לקוראים. לאחרונה למדתי מה זה 'נישוב'. זו מילה די חדשה, האמת. גיגלתי אותה, גוגל תיקן לי אותה, ואמרתי 'לא יכול להיות, כבר שעה אני שומע אותה ברדיו, היא קיימת'. ואז למדתי ש'נישוב' נועד להשמיש את אסדת הגז כשמעבירים את הגז בפעם הראשונה. אני אוהב מאוד כשממציאים מילה או כשמילה חדשה נולדת בתודעה, וזו גם מילה עברית יפה וטבעית, והיא תופסת.

"אני בודק הרבה ערכים בגוגל ובוויקיפדיה. בתוכנית זה בינארי, או שאתה יודע או שלא. אבל ביומיום אני לא מרגיש את הביטחון הזה, אז אני בודק כל דבר ויש לי גם בודקי שאלות שעוזרים לי, כי תמיד אפשר ליפול". 

מתי בפעם האחרונה רצית להיות מישהו אחר?

"הרבה פעמים. לא כי רע לי, אלא כדי להתנסות בעבודה של מישהו אחר. כשמישהו מספר לי שהוא צלם, למשל, זה נשמע לי מעניין מאוד כי אני לא מבין בזה. זה מדהים - אני מצטלם עכשיו, ואין לי מושג איך זה ייראה ואני נורא מקנא ובא לי ללמוד צילום. כל דבר בערך מעניין אותי ללמוד, באמת, עולמות העיצוב והוויזואליה מעניינים אותי כי אני מרגיש שזה תחום חלש אצלי. 

"אחרי הצבא, כשחשבתי מה לעשות עם עצמי, ידעתי שאני אוהב מאוד ללמוד והחלטתי ללכת לאוניברסיטה, כי ככה ייעצו לי. ללמוד ולהיות דוקטור ואחר כך אולי פרופסור. אני תכננתי לעקוץ את האוניברסיטה, ללכת לקורסים שאני אוהב בכל מיני פקולטות, אבל בפועל עשיתי תואר ראשון בכלכלה ובמדעי המדינה והייתי באמת מאושר. התחלתי לתרגל, וכשהגעתי לתואר שני, זה היה בשבילי מעמיק מדי. אני חושב שידע צריך להיות מונגש, אז היה לי קשה מאוד עם זה. לקחתי הפסקה, ועדיין 
לא חזרתי. אולי עוד אחזור". 

מתי בפעם האחרונה קיבלת עצה טובה? 

"היום בבוקר. דנה אשתי ייעצה לי איך להתלבש. היא יועצת תקשורת ודוברות, והיא עוזרת לי כל הזמן. אני חושב שההבנה שלה עזרה מאוד להפיכתי לצ'ייסר, שהיתה קפיצה למים לא ידועים. ההבנה והתמיכה שלה חשובות לי מאוד, והיא באמת יודעת לתת. 

"הכרנו ב־2001 בבליינד דייט, כשעוד היו בליינד דייטים. מישהי מהעבודה שלי שידכה בינינו, ולא להתחשק לי ללכת אז ביקשתי תמונה שלה. הבחורה שעשתה את השידוך נורא כעסה עלי - זה היה חדשני לבקש לראות בן אדם לפני שאתה פוגש אותו - והיא לא הסכימה לבקש מדנה. היום גם לפני שאתה פוגש את הירקן אתה רואה תמונה שלו. בסוף נפגשנו בלי תמונה, וזה עבד. עם דנה תמיד יש על מה לדבר, היא עומדת בתנאי המינימום בהרבה".

מתי בפעם האחרונה נכשלת?

"אני נכשל כל הזמן. הפעם שאני זוכר במיוחד היתה כששאלו מי שרה את 'נערה חומרנית', וממש עבר לי בראש מדונה, אבל אז אמרתי לעצמי שזו השנייה, והתאמצתי להיזכר בשם של סינדי לאופר, וזו כמובן היתה טעות. התעצבנתי, לקחתי את זה קשה. אני מתעצבן על עצמי כשאני עושה טעויות מטופשות ותמיד מנתח את זה, מתחקר את עצמי. הקלישאה שאומרת שאתה לומד מכל כישלון נכונה. אני לומד מהדברים האלה, ואני אוהב גם לקחת את זה קשה וגם לשחרר אחר כך". 

מתי בפעם האחרונה ביקרת בבית ילדותך? 
 

"לפני כשלוש שנים, כשההורים שלי עברו לדיור מוגן. הבית שבו גדלתי ברמת השרון נמכר לפני כשנה, והחוויה האחרונה שלי שם היתה לרוקן אותו. זה היה קשה מאוד. אהבתי מאוד את הבית, ואני עדיין זוכר אותו היטב. זו היתה פרידה ארוכה של שעות, להוציא, למיין ולזרוק. ולזרוק זיכרונות בשבילי זה ממש קשה. 

"הייתי ילד טוב, הבן השלישי במשפחה. מוטי הוא אחי הבכור, והוא המודל שלי לילד טוב. ילד הסנדוויץ', דני, הביא את הנופך המופרע. עד גיל מסוים הוא היה מרדן, ואני הסתכלתי עליו ואמרתי 'זה לא עובד לו'. 

"היתה לי ילדות מאוד טובה. למדתי ב'אמירים' ובתיכון 'אלון' במגמת מוזיקה, והיה לי כיף בלתי רגיל, אבל זו היתה תקופה קשה בלימודים. לא קיבלתי מאיות בכלל. חשבתי שאני יכול ללמוד הכל, ואני די מאמין בזה, אבל לא חשבתי שזה יהיה לי קשה, והלכתי על פיזיקה, ומתישהו פגשתי את הנכשלים. גם במקצועות אחרים לא עליתי מעל 80. מה שכן עשיתי היה לזכור את מה שלמדתי. אם היום אני אגש לבגרויות, אני יכול להוציא בהן ציון די טוב. אני יודע שרוב האנשים סיימו את הבחינות ושכחו את החומר, ואני לא מבין את זה. המוח שלי עובד לטווח ארוך".

מתי בפעם האחרונה בילית עם הילדים שלך? 

"בכל ערב אני מבלה איתם. אריאל בן 10 וחצי ונמרוד בן 8. לפני כמה שבועות היה כנס גיימינג גדול והלכנו כולנו. אני באתי מתחום המשחקים, אני משחקולוג, זה חלק מהגדרת המקצוע שלי, וכל תרבות המשחקים, שהולכת ומתרחבת, מרתקת אותי מקצועית. תכלס, הגיימרים הם כוכבי רוק, ונהניתי מאוד בכנס. 

"הבנים שלי אוהבים לשחק איתי 'המרדף'. הם יודעים לשאול אותי שאלות ולהפיל אותי. למשל, בשאלות מתוך סדרות שהם רואים. אני עדיין מקריא להם לפני השינה, ואריאל גם אוהב שאני נותן הערות ציניות 
כשהוא רואה טלוויזיה. אני יורד על הדמויות, צוחק עליהן, זה בילוי מאוד אהוב עלינו".  

מתי בפעם האחרונה עשית ספורט? 

"לפני חודשיים, כששיחקתי עם הבן הקטן שלי והחברים שלו כדורגל. אני ממש טוב יחסית לילדים בני 7-8, ואז אני גם האבא המגניב וגם יכול לעזור לבן שלי. יש בי קצת תסכול על זה שהייתי ילד שלא שיחק כדורגל. תמיד בחרו אותי אחרון, ואני שמחתי כי לא רציתי לשחק. בשלב מסוים הבנתי שהם משחקים ואני סתם מעודד מהיציע. רק בגיל 20 מצאתי חברים לשחק איתם, ועכשיו אני משחק בעיקר עם הילדים".

מתי בפעם האחרונה עצרו אותך ברחוב? 

"כל הזמן. גם היום בבוקר. אנשים אוהבים להתקיל אותי בשאלות, ורוב התגובות נורא חמימות, מבקשים ממני סלפי. אני יודע שזה מה שנהוג, ואני זורם עם זה. אמנם אני נתפס כאיש עמוק, אבל אני עמוק בצורה שטחית. אני גם שולח ברכות לימי הולדת כשמבקשים, אני שמח שיש לי זכות גדולה לשמח אחרים". 

מתי בפעם האחרונה ביקרת אצל רופא?

 
"לפני חודש. לקחתי ממנו את המרשמים לריטלין. אם יש משהו שאני מוכן להניף דגל לגביו, זה שאנשים לא יפחדו ללכת להיבדק ואם צריך ייטלו תרופות. שלא יתביישו, שיידעו שיש טיפול בהפרעות קשב וריכוז. אני אובחנתי בגיל 27, ורק בגיל 28 התחלתי לקחת כדורים ומהר מאוד הגעתי לריטלין, שעשה לי טוב. 

"זה התחיל באותה תקופה שבה לא הבנתי איך אני לא נהיה דוקטור ולא מצליח להשלים קריאת מאמרים. הרגשתי שאני מאבד חפצים, שלוקח לי המון זמן להתארגן, ושאני גם סובל מדחיינות, שאני לא מצליח להתיישב לעבוד על משהו לפני הרגע האחרון. 

"טיפול בדברים התנהגותיים מחייב הדרכה ועבודה עצמית. אני עדיין לא מצליח להפסיק לאבד דברים, אני עדיין מתארגן לפעמים שעה לפני שאני יוצא מהבית, אבל עם הדחיינות הצלחתי. הכדור עוזר לי מאוד לסיים מטלות".

מתי גלשת ברשתות החברתיות? 

"כל הזמן. אני בכל הרשתות, והשוס הוא ההחלטה שלי לפתוח טיק טוק בעקבות התוכנית שלי בחינוכית. אנשים מקשרים אותי לידע, והשליחות שלי היא להמשיך לעשות את זה גם במקומות שבהם נמצאים אנשים צעירים. 

"אני רוצה לקדם את העניין הזה של הנחלת ידע. זו ההחלטה שלי לשנה החדשה. אני לא מתכוון להתיילד ולקפוץ על מיטה ולהיות טיילור סוויפט, אלא להמשיך את אותו הדבר שאני עושה". 

מתי בפעם האחרונה נגמלת מהתמכרות?

"אני מתמכר ונגמל על בסיס קבוע ממשחקים אלקטרוניים. לאחרונה נגמלתי סוף־סוף מקלאש רויאל, ועכשיו אני משחק קלאש רויאל כשאני כבר גמול. פיזית, זה מרגיש אחרת כשאתה מכור. אתה רק רוצה את המשחק, חושב עליו ומחכה לו. עכשיו אני משחק רק פעם ביום ולא נלחם בעצמי להפסיק. 

"אני חד־משמעית בעל אישיות התמכרותית, אז אני לא נוגע בסמים וכאלה, כי אני מבין שזה באמת יהיה בור ללא תחתית. אני בודק את עצמי ואת ההתמכרות, אני לא משקר לעצמי, ומנסה להבין מה המנגנונים שגורמים לי להתמכר - איזה סאונד, איזה סוג של ויזואל עבד שם, מה בחוקי המשחק היה מתסכל. אני לוקח את זה למקום מקצועי, אבל אני מכור כמו אחרון המכורים". 

מתי בפעם האחרונה הרגשת גאווה גדולה?
 

"השבוע, כשאנשים אמרו לי ברחוב שהם רואים בי השראה. זו גאווה גדולה. הידע הוא דבר רגיל אצלי, ואם הוא השראה למישהו אז זה אומר שיש לי כוח. אני לא רואה בזה כוח על, אני פשוט אדם רגיל שיודע מה הצבע של בובספוג ועוד כמה דברים. המנוע שלי זה סקרנות. 

"מעניין אותי להפעיל אנשים. אני אחרי 25 שנים בטלוויזיה, מאחורי הקלעים, לא הייתי ליד קהל. עכשיו, כשאני הצ'ייסר, אני פוגש בהרצאות שלי ובערבי טריוויה עשרות ולפעמים מאות אנשים, וזה כיף מאוד". 

מתי בפעם האחרונה בכית? 

"לפני כשבועיים, בהקלטה לפודקאסט שלי. אחד הדברים שאני אומר שם זה ללכת עם התשוקות שלך, להגזים איתן ולנווט אותן למקום שהופך לחוויה מעשירה. תוך כדי הפודקאסט נזכרתי בהתמכרות הראשונה של חיי. 

"האהבה הראשונה שלי היא מכבי נתניה. היא הפסידה אליפות ב־1982, אבל אני הרווחתי את המתמטיקה, כי בזכותה עשיתי סטטיסטיקות ולמדתי המון. בפודקאסט הקראתי משהו שכתבתי על הקבוצה ועל אהבתי כלפיה, והקראתי את זה במידה רבה של ציניות, ואז תוך כדי ההקראה הבנתי שכל מילה אמת, ושהצלחתי להביא את עצמי במניפולציה שקופה לאותו בן 12 שהייתי, שמת שעודד מכנס יביא גול".

מתי בפעם האחרונה עשית דיאטה? 

"אני חי במשטר דיאטה כבר 16 שנים. בגיל 30 הרופא אמר לי 'תתחיל לשמור', ולא הבנתי על מה הוא מדבר. כשהשמנתי ממש הגעתי לדיאטן, והוא בנה לי תפריט מיוחד, שעוזר לי גם נגד המיגרנות שיש לי. אני שומר, אבל אני לא בעולמות ה'אסור'". 

 

מתי בפעם הראשונה
 

מתי בפעם הראשונה ניגשת לחידון?

"זה היה באודישן ל'המרדף', בפברואר 2017, בגני התערוכה בתל אביב. באתי מתוך ידיעה של מה אני יודע ביחס למה שצריך בשעשועונים, אבל לא חשבתי שאהיה הכי טוב. ואני באמת לא הכי טוב, אבל אני עובד טוב במצבי לחץ. 

"חודש לפני כן ניגשתי למבחן לתפקיד הצ'ייסר, שבחן את יכולות השליפה בכתב, ותוך כדי המבחן הופתעתי מזה שאני זוכר דברים. התברר שאני זוכר מי ביים את 'שורו' או מי ניצח בקרב קרני חיטין. עברתי, ולאודישן כבר התכוננתי. הרגשתי לחץ היסטרי, הרגשתי את דפיקות הלב שלי, הרגשתי את החולצה זזה מרוב עוצמה, ואז ניצחתי, וזה היה מטורף". 

בן 48. חידונאי, מגיש, מרצה ומנחה אירועים. תושב תל אביב. נשוי לדנה, יועצת תקשורת ואסטרטגיה, ואב לאריאל (10 וחצי) ולנמרוד (8). החל את דרכו ככותב חידות ב"גלגל המזל" ב־1995. עבד בתוכניות "ששטוס", "מלך הטריוויה", "מי רוצה להיות מיליונר?" ו"אחד נגד 100", והיה חבר בצוות ההקמה של ערוצי המשחקים הדיגיטליים. מחבר הספר "הטריוויה של הרמן" (2019). כיום בעל הפודקאסט "משחקי המוח", מגיש את התוכנית "משחקי המוח" בכאן חינוכית, מגיש את תוכנית הרדיו "גילוי דעת" עם ענבל גזית בגל"צ ומככב בתפקיד הצ'ייסר בתוכנית "המרדף" בכאן 11. 

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו