ערב שגרתי במסעדה של טום אביב. השולחנות מלאים, המנות זורמות החוצה בזו אחר זו, האווירה בשמיים והכל מתקתק. עד התקף הזעם שמשתלט על השף במטבח המסעדה.
"היתה לי התפוצצות מאוד־מאוד קשה על עובד", הוא מספר בפעם הראשונה. "זה לא הגיע לו, אבל אני זה שהיה על הקצה. צרחתי כמו משוגע, דפקתי על השולחן, ובראש עברו לי מחשבות שעוד רגע אני מפרק אותו במכות".
התנצלת?
"עשר דקות אחרי, כבר הבנתי מה קרה, חזרתי לעצמי והתנצלתי".
היה מקרה שלא הצלחת לעצור את עצמך?
"למזלי, תמיד הצלחתי לעצור את עצמי, אבל היו סיטואציות קשות. נניח, יכולתי לריב עם מישהו בכביש על כלום, לראות שחור בעיניים ולרצות להרוג אותו. פעם מישהו כמעט דרס אותי כשהייתי על הקורקינט, אז לקחתי את הקורקינט ודפקתי לו אותו על מכסה המנוע. שנייה אחרי, אני ממשיך הלאה ואומר לעצמי, 'תגיד, מה עובר עליך? אתה בן אדם. אנשים מכירים אותך'.
"הגעתי לקצה, אבל לא נפלתי משם. עד שהגיע הרגע שאמרתי לעצמי, תעצור. אתה צריך הפסקה".
שלוש שנים בדיוק עברו מאז הניצחון של טום אביב (32) בריאליטי האוכל של קשת, "מאסטר שף". בשלוש השנים הללו הוא הספיק לפתוח שתי מסעדות ("קוקו במבינו", "Fat Cow"), להשיק ליין טיפוח לגברים, להוביל קמפיין של "זוגלובק", להוציא סדרת סכינים, להפוך לאורח קבוע במדורי הרכילות, לתפעל אינסטגרם עם 100 אלף עוקבים, לנהל זוגיות מתוקשרת עם כוכבת הרשת גל גברעם, ועוד. לפני שלושה חודשים הוא קרס תחת העומס.
כבר שנים אביב סובל מכאב ראש מִקבָּצי. כאב ראש עוצמתי שמתחיל באופן פתאומי ומורגש בצד אחד של הראש. אחת לשנה, ובלי שום התראה מוקדמת, הוא נתקף כאבים שנמשכים כמה שבועות.
"אני לא יודע אם נולדתי עם זה, או שדפקתי משהו בראש שלי במהלך השנים בגלל הסמים, אבל אלה כאבי ראש ברמה הכי חמורה שיש. זה תוקף אותך בחצי פנים, מפרק אותך לחתיכות, ואין תרופה. אפשר לטפל באופן נקודתי, אבל אי אפשר למנוע".
כדי להתמודד עם הכאבים העזים הוא השתמש במשך השנים בסטרואידים ובמשככי כאבים מסוג פרקוסט ואוקסיקודון. תופעות הלוואי הקשות והתלות שפיתח בכדורים הביאו אותו לקצה.
באיזו תדירות לקחת את הכדורים?
"לפי הצורך ולפי הכאבים. לא הייתי לוקח אותם בשביל הפאן, אבל היו כמויות גדולות, כי כואב לך כל הזמן, וככל שהגוף מתרגל, אתה צריך לקחת יותר. בנוסף פיתחתי סטרס, ובכל פעם שהיו בי כעס ועצבים, הם גם הגבירו את הכאבים".
איך זה משפיע על העבודה?
"זו היתה תקופה שלא הצלחתי ליצור בה מנה אחת", הוא מספר. "אני זוכר שהשותפים שלי ביקשו שנכניס לתפריט מנה של דג נא, ואני אשכרה לא מצליח להכין אותה. לא הרבה אנשים יודעים, אבל התמכרות לכדורים ולמשככי כאבים היא יותר שכיחה ומסוכנת מסמים. וזה היה המצב שלי.
"בשלב מסוים גם לא הצלחתי להתרכז, והתחלתי לקחתי אטנט (כדור לחידוד קשב וריכוז). אבל במקום שזה יעזור לי, הוא רק ייצר חור יותר גדול. הגעתי למצב שהייתי רקוב לגמרי. לא מצליח ליצור, לא מצליח לבשל, ובטח שלא מצליח ליהנות. הייתי בבלוק אמנותי מטורף, הכל היה חסום".
אתה יודע להסביר איך התחילה ההתמכרות למשככי הכאבים?
"אני חושב שזה נבנה בהדרגתיות. בוקר שאני מתחיל בצילומים, ממשיך בראיון, משם משמרת, ומגיע עייף. אז כל הערב אתה שותה אלכוהול, שעושה לך כאבי ראש, ומפה אתה לוקח כדור ועוד כדור, ואתה נשאב ללופ הרסני.
"אמא שלי אמרה לי שאני מכור לכדורים, אבל אני חושב שהבעיה שלי היא יותר מורכבת. הבעיה שלי היא שאני מכור לבריחה מעצמי, ומפה הגיעו הדברים האחרים. פעם זה היה סמים, ועכשיו זה היה כדורים".
ראיתי אותך בראיון ל"אולפן שישי" באוגוסט, זה לא היית אתה.
"נכון, הייתי גמור. ניסיתי לבטל את הראיון, אבל אתה חלק ממערכת שלמה, ואומרים לך שזה כבר נסגר. התחלנו לצלם, ואני יושב שם עם ההורים שלי ולא מדבר, אבל אתה צריך למכור־למכור־למכור, ואם המצב שלך לא טוב, זה עוד יותר ימכור, ואם תיראה שבור - יהיה לזה רייטינג יותר גבוה.
"מי שראה את הכתבה לא יכול להגיד שאני נראה שם טוב. שנאתי כל רגע בראיון הזה ואת איך שנראיתי שם, כשאני מגמגם וחושש ומפחד.
"שאלתי את עצמי, מה, אני רוצה למות? וזה עצוב להגיד, אבל עניתי לעצמי: אני כבר ממילא מת. ודווקא זה הכניס אותי לרצון לנסות לחזור לחיים".
"אני מעורער עם עצמי, אני סובל עם עצמי. אני יהודי טוב - מיוסר". טום אביב
בשלב הזה נכנסו לתמונה שותפיו העסקיים של אביב, אורי רז ואיתי ביטון, והוריו עשי ומיכל, שעלו על מטוס מארה"ב ובאו לארץ בבהילות.
"כל הסביבה שלי ידעה שעובר עלי משהו, כי ראו את הדברים מול העיניים. את ההתמודדות עם הכאבים, את הזוגיות שלא היתה בריאה. ידענו שזה לא יכול להישאר ככה".
הוא התייצב בבקו"ם עם זוגתו דאז, גל גברעם, שהתגייסה לצה"ל, וחייך לצלמים. בתוך דקות התמלאה הרשת בתמונות של הזוג הנוצץ, אבל אף אחד מהגולשים לא תיאר לעצמו שבזמן הזה, אביב אורז את המזוודה בדרך למכון גמילה.
"הגעתי אז למקום שבו אני לא רוצה לשתות יותר, לא רוצה לעשן יותר, ואני באמת רוצה לצאת מהלופ שאני נמצא בו. היתה לי עוזרת אישית, והיא אמרה שיש מקום בשרון שכדאי לבדוק. לא מכון גמילה, אלא יותר כפר שיקום. אמא שלי אמרה מייד שאם זה מה שצריך לעשות, נעשה.
"נסעתי לשם עם אמא שלי. אנחנו נכנסים, מתיישבים במשרד. עומדת מולנו סוללה של אנשים, והם אומרים לי: 'אתה מכור, נפלת, אתה מתרסק, אתה מסכן את הסביבה, אתה מסכן את עצמך, ואתה ככה, ואתה ככה'.
"בשלב הזה עוד הקשבתי להם. הם מסבירים לי על המקום, על הפעילות, כמה זמן נשארים ואיך הכל עובד. מבקשים את המזוודה, ואנחנו הולכים לעשות סיבוב. מראים לנו את הבריכה, ואני רואה את האנשים שם. אני אומר לאמא שלי, 'בואי רגע', תופס אותה ואומר לה: 'תקשיבי, אני לא נשאר פה עשר שניות. אני לא הולך לשבת פה עם כל הנרקומנים והשבורים האלה, כי במקום הזה את לא תעלי אותי למעלה, אלא תורידי למטה. אל תכניסו לי לראש שזה המצב שלי, כי זה לא המצב'.
"המנהל של המקום התערב. אמרתי לו: 'חבל על הזמן שלך, כל דבר שתגיד ייענה בתשובה שלילית. אני בטוח שאתה עושה דברים נפלאים ומציל חיים, אבל אני לא המקרה שלך'. עזבנו שם ונסענו לסבתא שלי ברמת חן".
ומה קורה איתך באותו זמן?
"אנחנו יושבים, ואמא שלי אומרת לי, 'אוקיי, מה עושים? אני לא יכולה שתמשיך ככה'. בגדול, אני גבר בן 31 ואני לא שואל אף אחד מה לעשות, אבל אני יודע שאני בבעיה, ושאני צריך לפתור אותה.
"התחלנו לברר על מכוני גמילה, עד שאחותי המליצה לי על מקום בקוסמוי, תאילנד. ריזורט שמגיעים אליו מטופלים מכל מיני סוגים - אנשים במשבר אישי, זוגות שרוצים לתקן את הנישואים, אנשים שרוצים לטפל בבעיות עור. בשעה 1 בצהריים גילינו על המקום, ובשעה 9 בערב כבר הייתי על טיסה לבנגקוק".
אביב מפתיע את עוקביו באינסטגרם ומודיע שבימים הקרובים הוא בחופשה. "הרבה דברים חדשים עומדים בשער", הוא כותב. "החלטתי לקחת לעצמי זמן להתחזק ולהתכונן. החלטתי גם לקחת פסק זמן מהאינסטגרם. אני אוהב את כל מי שעוקב אחריי אבל אני לא יכול לתת לכם להיות חלק ממה שאני עובר". כתב - וסגר את הטלפון.
"אחרי שהגעתי לקוסמוי, נסעתי לאיזה חור במשך שעה. הגעתי לריזורט מדהים. הייתי בהלם. מצד אחד הייתי לבד, וחופשי לגמרי. מצד שני, כאב לי מאוד".
איזה טיפול קיבלת?
"עשיתי מדיטציות, והיתה לי מנטורית שמטפלת במצבי לחץ. היו לנו שיחות מעולות. ב־6 בערב הייתי נכנס לים ומדבר עם עצמי. כמובן שלא נגעתי בסיגריות או באלכוהול. הייתי אוכל ארוחות לבד, פורק עצבים באיגרוף תאילנדי ויושב בסאונות של 40 מעלות.
"עברתי תהליך שהוא גם להכאיב לעצמי, כי אני חייב ללמוד להכיל רגשות, להתמודד עם מצבים. כי זה משהו שלא עשיתי במשך שנים".
הוא הצטייד בטלפון חדש, "שהיו בו ארבעה אנשי קשר: אמא שלי, שני השותפים שלי, וגל. וגם הטלפון הזה היה רוב הזמן על מצב טיסה".
אבא שלך לא היה באנשי הקשר?
"אבא שלי ואני היינו בקשר מעורער באותם ימים. היה קשה לו להכיל את המקרה שלי ולא לשפוט אותי, ולי היה קשה לקבל ביקורת, אז חתכתי את זה".
אחרי שבוע בתאילנד הוא חזר לארץ, להשקה של סדרת סכינים שתוכננה מראש, ושביטולה היה גורר הפרת הסכם והפסדים כספיים כבדים לשני הצדדים. בתפריט: ארוחת ערב ואירוח בניצוחו של אביב ובהשתתפות עיתונאים ובלוגרים.
"ההתמודדות עם אנשים באותם ימים היתה בשבילי כמו דג שתשים אותו מחוץ למים. יומיים לפני כן הייתי בחממה מנותקת מהעולם, מטפל בעצמי, מנסה להבין מה קורה, ופתאום חזרתי מאפס למאה. השקה עם צלמים ועיתונאים, ואני מארח ומבשל שלוש מנות ל־25 אנשים. אני בניתי את התפריט, אני בישלתי ואני הגשתי. זה לא המוני, עשיתי דברים הרבה יותר גדולים, אבל כל אחד שאל מה קורה איתי, כי כבר היו שמועות".
ומה ענית?
"שנסעתי לטיפולים בתאילנד. שזה נכון, אבל זו היתה חצי אמת.
"בלילה חזרתי הביתה ושכבתי בצורת עובר. למחרת כבר עשיתי את הדרך חזרה לתאילנד, להמשך הטיפול. הסיבוב השני היה יותר אינטנסיבי, ונמשך שבועיים. הגעתי הרבה יותר רגוע, ידעתי לאן אני מגיע וידעתי מה אני רוצה, ולקחתי יותר פעילויות".
בתקופה שאתה בתאילנד, יש רגעי שבירה?
"ברור. היו כמה רגעים שהייתי ככה קרוב לעלות על מטוס, כי כבר לא יכולתי עם עצמי. אני זוכר שהייתי יושב בארוחת ערב עם ספר, במקום הכי יפה בעולם, ומרגיש הבנאדם הכי בודד בעולם. מרגיש שאין לי כלום בחיים.
"אתה קם בבוקר ריק ומפלרטט עם המחשבה להפסיק לחיות. הרגשתי שאני מת מבפנים. ואז עשיתי מדיטציות, וזה החזיק אותך לכמה שעות, ואז שוב ריקנות. ואתה רוצה לעלות על מטוס לבנגקוק לקניות, או לחזור הביתה. המלחמה היא יומיומית".
אסף גרניט הוא המודל שלי // צילום: ניר פקין
וכל הזמן הזה אתה נקי ממשככי כאבים?
"נקי. היו כאבי ראש, אבל פשוט סבלתי אותם. הייתי נכנס למיטה ומתפלל שזה יעבור. כאב שלא העזתי להתמודד איתו עשר שנים, כי היה לי הרבה יותר קל לברוח לזריקות ולסטרואידים".
מה עם ציפרלקס, שהיית לוקח?
"הגעתי למכון עם שלושה כדורים, שחציתי אותם. בשבוע הראשון לקחתי בכל יום חצי. ברגע שהם נגמרו, הפסקתי לקחת גם אותם, אחרי חמש שנים שלקחתי כדור מדי יום".
כמה עלה הטיפול?
"כמעט 8,000 דולר, ועוד שתי טיסות ביזנס לבנגקוק. למזלי, יכולתי להרשות לעצמי. אני מבין שלא כל אחד יכול, אבל אני הייתי חייב את זה".
תיעדת את התהליך?
"לא. יש לי רק תמונה אחת משם, שאני יושב על סלע ומסתכל בשקיעה. ברגעים האלה אני אומר לעצמי, 'חתיכת אידיוט, תראה מה אתה מסוגל להרשות לעצמך לעשות בשביל חצי ברייק. על מה אתה מתלונן? מה כואב לך? על מה אתה מיוסר? למה אתה לא מאושר?'"
ומה אתה עונה?
"אני לא חושב שיש לי תשובה לזה עד היום. מטבעי אני לא בן אדם מאושר, ולא בטוח שאי פעם אהיה. אני כן מסופק מהעבודה שלי ומהאוכל שאני יוצר, יש לי מהות ואני מצליח, אבל אני עדיין לא מצליח להרגיש מאושר".
אחרי שבועיים בתאילנד חזר אביב לארץ בניסיון להתחיל מחדש. רק אחרי חמישה ימים הרגיש בטוח מספיק כדי להתייצב ב"קוקו במבינו", אחת המסעדות המצליחות שלו.
"הגעתי לשם בצורה מבוקרת וזהירה. חזרתי למטבח והוצאתי סרוויס, אבל למדתי לא להישאר עד הסוף, אלא לחזור הביתה ב־23:00. אני אעשה הכל בשביל הלקוחות שלי, כי אני איש שירות ואני מארח, אבל לא על חשבון הנפש שלי".
שתית?
"מבחינתי, חזרתי עם סדין נקי, ואפילו דרינק אחד היה עושה כתם. אני מבקש סליחה ממי שחשב ששתיתי איתו צ'ייסרים, בכוס שלי היו מים. לקח לי שבועות עד שהרשיתי לעצמי לשתות כוס יין".
איך השותפים שלך הגיבו לכל מה שקרה?
"אחרי השבוע הראשון שלי בתאילנד היתה לנו שיחה ראשונה בנושא. בשלב הזה אף אחד מאיתנו לא חשב שהפכתי לבן אדם אחר, וידענו שאני צריך להמשיך טיפול. הם אנשים מדהימים, בכלל לא דיברו איתי על השלכות עסקיות, רק אמרו שהם דואגים לי ושאני צריך עוד זמן, כי שבוע זה לא מספיק. הם יודעים שנתתי לעסק אינסוף זמן, והבינו שזה כבד עלי. איתי אמר לי: 'אני לא יודע אם אני הייתי יכול להכיל את זה, בתדירות ובעומס שלך'".
איך אתה דואג שזה לא יקרה שוב?
"קודם כל, הורדתי מהעומס, ומעכשיו יש לי יום חופש בכל שבוע. אם בעבר היתה לי בעיה להיות בבית, כי הרגשתי שאני מאכזב אנשים כשאני לא נמצא במסעדה - היום אני מבין שהכל בסדר, וחי עם זה בשלום. אני לא ספּר, ולא חייבים את הידיים שלי. המטבח שם הוא חזק, ואם אני לא שם, לא יוציאו מוצר פחות טוב".
איך אתה מתמודד עם כאבים?
"הבוקר התעוררתי עם כאבי ראש, וחיכיתי שהם יעברו. אחרי כמה שעות הם עברו".
במקביל לעומס הנפשי ולרעשים בראש, החלו לנקר אצלו ספקות על המשך הקשר עם בת זוגו, גל גברעם, אחרי עשרה חודשים יחד.
"אני חושב שזה היה גדול עליה, וגם לא היה הוגן שהיא תהיה מעורבת בסיטואציה הזאת. אני לא רואה איך מישהו בן 18 תומך בבן אדם שמאבד את זה. היתה שם אהבה, אבל היה גם מרחק גדול מבחינה רגשית, כי אני מאוד לא מפותח. זאת בעיה שלי.
"זו היתה תקופה מאוד קשה, כי הייתי מאוד בתוך עצמי, עם עול כבד מהסביבה ומהראש, ולא נמצאתי בזוגיות. ניסיתי להבין איך מתמודדים, מה נכון ומה לא נכון לעשות. שאלתי את עצמי, אולי אני צריך לגמור את זה בשבילה? ומצד שני - איך אני אתמודד עכשיו עם עוד כאב?"
אתה יזמת את הפרידה?
"לא, זה קרה יחד, בתהליך. בסוף זה הגיע קצת ממנה, והיו גם לבטים שלי. אני לא חושב שמחסור באהבה זה מה שהפריד בינינו. גל לא עשתה לי רע, היא לא אשמה בשום דבר. היא מקסימה. אבל בשלב הזה של החיים, בסיטואציה הזאת, הייתי צריך להיות לבד.
"גם הסביבה שלי לא תמכה בקשר הזה, לכל אחד היה מה להגיד. אנשים קראו לי פדופיל. אם מישהו חושב שאני פדופיל, כדאי שיבין קודם מה משמעות המילה. לא התחלנו לצאת לפני גיל 16, והיא לא היתה קטינה".
איך נעשתה הפרידה?
"רוב השיחות האחרונות שלנו היו בטלפון, כי הייתי בתאילנד, ולא ממש הייתי במקום לנהל את השיחות האלה. בשלב מסוים זה התמסמס. נכנסנו לסיטואציות של טירוף ושיגעון בגלל המצב שלי, ואתה רואה בעצמך את השאריות של זה".
לפי התבטאויות שלה זה נגמר לא טוב.
"היא כועסת עלי במידה מסוימת, וזה נכון שלא תמיד הצלחתי להיות כן איתה ולשתף אותה במה שעובר עלי, כי אני לא בן אדם שרגיל לשתף אנשים. אין לי אנשים שאני מדבר איתם, ואיתה הייתי מאוד זהיר, מה לספר ומה לא. חששתי שאם אספר לה את האמת, היא תחשוב שאני לא נורמלי.
"יכול להיות שהשארתי לה צלקת, בגלל הפומביות שהיתה לקשר. היא נפגעה, ואני כל הזמן מתנצל בפניה. בפעם האחרונה שדיברנו היא אמרה שהיא לא תסלח לי, אבל אני לא מאמין שזה יהיה ככה. אני ממש לא רוצה מלחמה איתה".
יש סיכוי שתחזרו?
"כרגע זה לא משהו שיכול לקרות, אבל אני גם לא אחד שאומר 'אף פעם'. לך תדע מה יקרה אם ניפגש בעוד שנתיים ודברים ישתנו".
עם האקסית, גל גברעם. "יכול להיות שהשארתי לה צלקת" // צילום: צ'ינו פפראצי
היום אתה פנוי לקשר?
"כרגע אני שבור, לא מהפרידה הזאת ספציפית, אלא בכלל. אני שבור כבר הרבה זמן לפני, ואני עדיין לא יודע לחיות עם השבר הזה. עד שלא אלמד להכיל אותו ולהיות מודע אליו, אני מעדיף לא להיכנס לזוגיות. מצד שני, אני כן רוצה ילדים, שייתנו לי מהות ומשמעות לחיים. כי כרגע רק המסעדות ממלאות אותי".
נשים מתחילות איתך?
"המון. עד לפני כמה ימים, כשעוד הייתי מחובר לאינסטגרם, ראיתי הרבה הודעות. זה מצחיק, כי גל העלתה פוסט מאוד אמוציונלי, וחשבתי לעצמי איזה מין בן אדם אני יוצא מהפוסט הזה. מה שקרה זה ההפך - אחרי הפוסט, הרבה בחורות התחילו לשלוח לי הודעות".
אתה עונה?
"בדרך כלל לא. עם גל אני התחלתי באינסטגרם. מאז גל לא עניתי לאף אחת. כרגע אני בהולד".
לא כמו שהיית פעם.
"אני בן אדם אחר לגמרי. בחורות זה הדבר שהכי פחות מעניין אותי כרגע, ואין לי שום רצון. אני עייף מזה. יכולתי למלא את עצמי בבחורה כל ערב, אבל זה משהו שאני ממש לא עושה".
החברה הבאה שלך תהיה מפורסמת?
"אני לא יודע, אבל הבנתי מהם החסרונות בזוגיות מתוקשרת".
היו שמועות על רומן שלך עם אליאב אוזן (יוצא "האח הגדול", שהתגרש לאחרונה מדנית גרינברג; ע"ס).
"שמעתי אותן הרבה לפני שהן יצאו. בוקר אחד התקשר אלי היחצן שלי, ערן קליגר, ואמר לי: 'מדברים שאתה בזוגיות עם אליאב'. אני? מאיפה הגענו לזה? נו, באמת. אבל תכלס, אם הייתי עם גבר, אז זה היה אליאב.
"אליאב ואני מדברים הרבה, ועברנו תהליך דומה של פרידות. מתוך הסערה שהוא עבר, הבנתי מה אני לא רוצה לעבור. לכן אני מנסה לפייס את גל ופחות מגיב ומנסה לא להיכנס לרפש, כי זה לא מכבד אף אחד מאיתנו".
גברים מתחילים איתך?
"ברור, אחרי סיפור אליאב הביקוש עלה", הוא צוחק.
כחלק מהשינוי שעבר, הוא הסיר את אפליקציית אינסטגרם מהטלפון שלו. כשהוא רוצה לעדכן את העמוד שלו, הוא עושה את זה באמצעות מישהו אחר.
"התנועה הזאת ביד (מדגים) הפכה להיות חקוקה בחיים שלי. פותח את הטלפון, נכנס, מדפדף ויוצא. שתי הדקות האלה מכפילות את עצמן בארבע פעמים בשעה, ופתאום הבנתי שאני מבזבז את הזמן על תמונות של אחרים. זו התמכרות. אם ידעתי להיגמל מסמים ולהפסיק לקחת כדורים ולהפסיק לשתות בצורה מוגזמת, אני יכול גם להפסיק עם האינסטגרם.
"היום אני מעריך את הזמן שלי בהרבה כסף. לא כי אני מחזיק מעצמי, אלא כי אני עושה חישובים. אני רואה כמה אני מרוויח בחודש ומבין כמה שווה שעה שלי, וחבל לי לבזבז אותה על אינסטגרם. כבר בכמה הימים האלה שאני בלי, ירד ממני עול ענק. לא ממקום סוציומטי, שאומר שאף אחד לא מעניין אותי - אנשים מאוד מעניינים אותי, אבל לא באובססיה. מי שמעניין אותי באמת, אני בקשר איתו".
"היום אני תעשייה, ואני לא אומר את זה ממקום מתנשא" // צילום: כפיר זיו
אביב נולד וגדל בתל אביב, בן לעשי ולמיכל, מסעדנים והבעלים של מסעדת "פיקאסו" לשעבר, והיום אנשי עסקים בתחום הנדל"ן, גרושים, ומתגוררים במיאמי. יש לו אחות אחת, קים, סטארטאפיסטית שמתגוררת בלונדון. בצבא שירת במשטרה הצבאית, ולאחר מכן כמפקד טירונים בבסיס זיקים, וסיים תואר ראשון במנהל עסקים מהבינתחומי בהרצליה.
"אתה שואל אם הייתי ילד שמנת? התשובה היא כן. גרתי בבית מדהים, עם פיליפינית שעושה הכל. אבל להגיד לך שהיתה לי משפחה חמה? לא. ויש לזה השלכות. בני אדם בנויים מטראומות ומצלקות, ואני יכול להגיד שיש לי הרבה כאלה".
בגיל 14 הוא התחיל לעשן גראס. בגיל 18 עשה את השורה הראשונה.
"גרתי לבד בדופלקס של ההורים במלצ'ט פינת בלפור, ההורים שלי חיו אז בחו"ל, אבא שלי בלונדון ואמא שלי במיאמי עם בן זוגה. בגיל 20 כבר הייתי ב'החתול והכלב' (מועדון לילה תל־אביבי ידוע שנסגר לפני שנתיים; ע"ס). אתה מבין בעצמך איזה סוג של אנשים זה משך אלי, כן? אם זה לא היה קוק, זה היה סמי פיצוציות כמו חגיגת. השתמשתי בסמים יום־יום במשך שנתיים כדי לברוח מעצמי, אבל התוצאה היתה בדיוק הפוכה.
"אני בן אדם שמסתובב עם ריקנות וגדלתי עם ריקנות, ואת זה כנראה לא אוכל לשנות. אחרי כל יום בחוץ, אני חוזר הביתה לבד ומתפוצץ מריקנות. המטרה שלי היא ללמוד לחיות עם זה. בשורה התחתונה, הסמים האלה חפרו לי בור עוד יותר גרוע".
ממה התפרנסת?
"ההורים עזבו אותי לבד בארץ והרגישו לא נוח, אז היו מעבירים לי תקציב. ואם לא היה לי כסף, אנשים היו מזמינים אותי. אני חושב שזאת היתה הצלקת הראשונה שלי, שמאז לא באמת נרפאתי ממנה עד הסוף".
איך יצאת מזה?
"היה לילה אחד ששכבתי במיטה עם רגליים רועדות, ושאלתי את עצמי, 'מה, בגיל 23 תחרבן את החיים שלך? תיראה כאילו מגניב, ואפילו לא תשרוד את גיל 27 - כמו כל הרוקרים, אבל בלי שיצרת כלום?' התעוררתי בבוקר ונשאבתי לעולם של סאחים" (אנשים שלא משתמשים בסמים; ע"ס).
כמה זמן זה החזיק?
"מדי פעם היו נגיעות, אבל אף פעם לא חזרתי להשתמש באופן רציף. היום אני לא עושה סמים, ולא חשוב כמה אני שותה. זה מגעיל אותי. אין לי את הרצון הזה, ונפשית אני יודע מה זה יגבה ממני יומיים אחרי".
אם למשל יש חתונה של חבר מאוד קרוב ומציעים לך, לא תיקח?
"לא. הגעתי למצב של מודעוּת, ואני יודע מה טוב ומה לא בהקשר הזה. אני יודע שלפחות את העניין הזה שמתי מאחוריי. אני לא במצב שאני יכול להגיד לעצמי, 'יש היום חתונה ואנחנו מתפרקים'. אין מצב כזה. מילא אלכוהול. אם אני שותה, אני שותה בשביל לברוח, וגם זה כבר לא עושה לי טוב. גם שם התחלתי להוריד מינונים".
כי זה עלול לדרדר אותך עוד?
"כי היום אני במקום שאני לא יכול להרשות לעצמי. העובדים מסתכלים עליך בעין אחרת, ויש לי 80 עובדים, ויש לי ספקים. היום אני תעשייה, ואני לא אומר את זה ממקום מתנשא. אני לא אמן שמצייר ושיכול להרשות לעצמו לשתות. רוב העומס הוא על הכתפיים שלי, ואם אני קצת מפקשש, אני אשלם על זה. הכתפיים שלי מספיק רחבות כדי להכיל את זה, אבל אני גם צריך להיות בפוקוס".
קשה לפספס את השינוי החיצוני של אביב, ובעיקר את תוספת הקעקועים האינטנסיבית, כולל כמה על הקרקפת, ושניים על הזרוע: "2016" ו־"2018".
"2016 היתה השנה של מאסטר שף, ו־2018 - השנה שבה פתחתי את שתי המסעדות שלי. אולי גם 2020 תירשם, לך תדע".
אתה אוהב את עצמך?
"אנשים חושבים ככה, מסתכלים עלי כעל דמות בטוחה בעצמה ויציבה מאוד. אבל אני ממש לא אוהב את עצמי. אני כן אוהב את מה שאני עושה ואת מה שאני מצליח להשיג.
"יש דיסוננס גדול בחיים האלה. כשההצלחה מגיעה מהר, אתה צריך להיות בן אדם מאוד יציב וחזק, כדי לעלות איתה יחד. אם תצליח לעלות, זה יעבוד וזה יהיה מטורף. במקרה שלי ההצלחה עלתה, אבל אני נתקעתי, והפער שנפער יצר את כל מה שדיברנו עליו. הגעתי לניתוק מאוד גדול. אני מעורער עם עצמי, אני סובל עם עצמי. אני יהודי טוב - מיוסר".
לאחרונה, הוא מגלה, החל לעבוד עם אלון גל, שנותן לו ייעוץ עסקי. "אלון דיבר איתי על אנשים שנולדים עם פוטנציאל מסוים והורסים את זה בדרך עם כל מיני פעולות לא נכונות. כשחזרתי מתאילנד אמרתי לו שאני מרגיש בצומת. אני יכול להיות רפי כהן, זה שנשבר תחת הלחץ, או חיים כהן, שנשאר יציב שנים. הסיפור של רפי הוא סיפור טרגי ועצוב".
דיברת בסרט שאורלי וגיא הכינו עליו.
"הם אמרו לי שמדברים על הקושי בעולם המסעדנות. דיברתי חצי שעה על הקשיים בעולם הזה, אבל לא היה לי מה להגיד על רפי. אכלתי ב'רפאל', אני חושב שהוא גאון ברמות שלא נראו פה. אבל מפה ועד להיות שותף בסרט עליו, המרחק גדול. אם היו באים ואומרים לי, 'אנחנו עושים סרט על הנפילה של רפי כהן', הייתי אומר שאין לי מה לתרום, כי אני באמת לא יודע מעבר לשמועות.
"אני לא חושב שהיה מקום לסרט הזה. לרדוף אחרי בן אדם בשוק הכרמל ולראות אותו גונב משהו, אלה דברים שלא עושים. צפיתי בזה וזה עשה לי כאב בטן. חשבתי לעצמי: כשאני אהיה בקרשים, מישהו יבוא ויעשה לי וידוא הריגה בפריים טיים? זה היה כמו לבעוט בגופה".
המקרה שלו הדליק אצלך נורת אזהרה?
"זה לא רק הוא. יש הרבה שפים שאיבדו את זה. כל האנשים האלה הם תצוגת תכלית למה שיכול לקרות אם הלחץ מנצח אותך. רפי כהן הוא נורת אזהרה, ומזכיר לי שהכל מאוד שברירי. יום אחד אתה למעלה, ויום אחד אתה כלום".
אתה טיפוס דיכאוני?
"אני לא דיכאוני, כי אני חסום רגשית. ברמה האישית אני חלול. הרגשות שלי באים לידי ביטוי בעצבים ובכעס ובזעם. ככה זה יוצא. אם אתה בן אדם נורמלי, אתה רוצה לרכוב על המוח שלך ולשלוט בו, אבל אצלי זה סוס פרא שדוהר".
איך זה בא לידי ביטוי?
"בזוגיות, כשקשה לי להתמיד ולהכיל את עצמי. אמרה עלי מישהי לא מזמן (רומז לגל גברעם; ע"ס) שאני לא מסוגל לאהוב. אני לא מסוגל לאהוב את עצמי, איך אוכל לאהוב מישהי אחרת?
"אבל אני לא מסוגל להיות לבד. אם אתה אוהב את עצמך, הלבד שלך טוב לך, אבל זה לא המקרה שלי. הרבה פעמים אני מעדיף להיות לבד, ובאותו זמן סובל מזה ומפחד מזה. לכן אני ממלא את החלל בזוגיות".
עם אליאב אוזן. "אנחנו מדברים הרבה, ועברנו תהליך דומה של פרידות" // צילום: אור גפן
אולי העולם הזה של הקולינריה לא מתאים לך?
"אני מאוד נהנה ממה שאני עושה, ואני חושב שלא מיציתי אפילו עשירית מהפוטנציאל שלי. רבים מרימים גבה ממה שהצלחתי לעשות, במעט הזמן שאני נמצא פה. גם אם אגיד לך שהכל גדול עלי ושאני רוצה שקט, ושאמכור הכל ואפתח מסעדה קטנה בצפון, זה לא אני. בשלב הבא אני רוצה חו"ל. אני רוצה לכבוש את העולם. זה לא קשור לכסף, זה קשור ליוקרה. חשוב לי שייקחו אותי ברצינות.
"אני רואה את משתתפי התוכניות שיוצאים מהריאליטי ואומר לעצמי: רובם יתאכזבו. לא בגלל שהם לא טובים ולא מוכשרים, אלא כי זה העולם הזה. זה עולם שאחוז קטן מאוד מצליח בו. ככה הסתכלו גם עלי כשיצאתי מהתוכנית.
"ואז פתאום פתחתי מסעדה, ובתוך יום וחצי היא מלאה. אמרו שאני טרנד ושזה יחלוף. היום, אחרי שנתיים, אני אומר לך שזה לא טרנד, אבל אולי זה יחלוף. כשמזמינים אותי לאייטם על פיצות, לא מזמינים אותי עם ארבעה פליטי ריאליטי, אלא עם חיים כהן ויובל בן נריה".
אז אצלך זה לא נגמר ב־15 דקות של תהילה.
"יסלחו לי כל הסלבס וכל פליטי הריאליטי, אבל 15 דקות תהילה מקבלים אנשים בלי תכלית ובלי מהות. כדי להישאר בתודעה אתה צריך לעשות רעש, לצעוק, להאריך לעצמך את שעון החול. המהות האמיתית היא לקום בבוקר ל־18 שעות עבודה ביום, ולא לחיות על סטורי של 4,000 שקל בחודש".
היית אורח קבוע בהשָקות.
"כן, הייתי הילד הזה שעובר בין השקות ומאמין שהוא חייב לעשות רעש ושצריך רומן עם מישהי חצי מפורסמת. היום אני אומר לך שהכל קשקוש.
"לפני כמה זמן מצאתי את עצמי באירוע, הסתכלתי ימינה ושמאלה, והרגשתי לא שייך. לא כי אני יותר טוב, אלא כי אני לא חלק מזה. התעסקתי בחרא, ואני כבר לא במקום הזה. אני מרגיש שהתבגרתי, ושאני במקום אחר. גם ברמה של להוריד קצת את הווליום ב'קוקו'. זה בסדר לרקוד על השולחנות, אבל בואו נאכל, בואו נדבר, ואחר כך נרקוד.
"השקות כבר פחות מעניינות אותי, ועבודות אינסטגרם בשביל כמה גרושים פחות מעניינות אותי. אני רוצה לקבל הערכה על העשייה שלי. ואני מתחיל לקבל את ההערכה הזאת".
"מאסטר שף" זכורה לך כחוויה חיובית?
"אמרתי פעם ש'מאסטר שף' זו פיקציה, כי רציתי לעשות רעש, ואני מצטער על המשפט הזה. כי מאסטר שף היא לא פיקציה. היא יכולה לשנות חיים. אחרי הזכייה שלי, כולם אמרו שניצחתי בגלל הקשרים של אבא שלי בתחום, וזה הרגיז אותי מאוד, כי הייתי טוב באמת. פעם הייתי אומר לך שייחנקו הטוקבקיסטים. היום אני אומר - שימשיכו לחיות, כי צריך גם אנשים קטנים בעולם הזה".
גם אתה לא האמנת לעצמך שזכית.
"אתה חושב שאני מאמין לעצמי היום? עד היום אני מופתע שאני מוציא מנה ואנשים אוהבים אותה".
היית עושה את זה שוב?
"בזמנו, הוריי הזמינו אותי לפגישת עבודה במיאמי, וכשנחתתי, אמא שלי שלפה את הטלפון, התחילה לצלם ואמרה לי: 'יש לי חדשות בשבילך - רשמתי אותך למאסטר שף ארה"ב. הם רוצים אותך, בעוד יומיים יש לך אודישן'. הופתעתי, אבל זרמתי איתה.
"אחרי יומיים הגעתי לאולם הכנסים במיאמי, עם עוד 1,500 מתמודדים. הכניסו אותי בלי תור. הכנתי מנה של קוביינה עם אבטיחים, לאבנה ושמן נענע, ונתתי אותה לשלושת השופטים. התחילו לשאול אותי שאלות, ואמרתי להם שאני מאסטר שף ישראל.
"הם הופתעו, ושאלו מה אני עושה שם. אמרתי, 'אם אני מאסטר שף ישראל, למה שלא אהיה מאסטר שף אמריקה?' באותו היום עברתי שלושה שלבים. אחריהם הם ביקשו ממני להתחיל לארגן לעצמי ויזת אמן, כי הם רוצים אותי בתוכנית והצילומים לוקחים כמה חודשים. חזרתי לארץ והתחלתי לגרד את הראש. אני רוצה תחרות עכשיו? מוכן לעוד תחרות? בבוקר, התקשרתי לאורי ולאיתי ואמרתי: 'אני לא חוזר למיאמי, אני רוצה שנפתח מסעדה'. הרגשתי שהגיע הזמן לעבור לדבר האמיתי, ולא לעוד תוכנית ריאליטי".
מה היעד הבא?
"אני לא מכריז כרגע על מסעדה חדשה כי אין משהו קונקרטי, אבל תהיה עוד מסעדה. החלום שלי הוא לפתוח מסעדה בחו"ל ולהיות שופט במאסטר שף. אנחנו רואים בתוכניות הריאליטי האחרות שיש שופטים צעירים, וכיוצא מאסטר שף שעשה את זה בחוץ, אני חושב שאוכל לזהות את האנשים שיש להם פוטנציאל גם להצליח בחוץ, דווקא בגלל שבאתי משם. הנוכחות שלי במקום כזה יכולה לתרום".
תרגיש נוח לעמוד לצד איל שני וחיים כהן?
"אני לא בטוח שהם ירגישו נוח לעמוד לידי, כי הם ענקים ואני תינוק. בתעשייה הזאת אין לי דם רע עם אף אחד, ואין לי אויבים. בתוכנית החדשה שלי ברשת 13 ('סודות המטבח של טום אביב', שישי, 11:30) אירחתי שפים. אבי ביטון מקפה פופולר הגיע, והיה מדהים. חוץ ממנו היו עוד שפים מאוד מצליחים. אמרתי לעצמי, וואלה, אולי באמת כבר קיבלו אותי".
מי המודל שלך?
"אסף גרניט. אני לא מתייחס רק להיבט הקולינרי, אלא גם לעסקים. בשבילי הוא מודל לחיקוי בדרך שלו. אני מנסה לחקור איך הוא עושה את זה".
ברגע הזכייה ב"מאסטר שף". "מצטער שאמרתי שהתוכנית היא פיקציה" // צילום: אורטל דיין
המפגש עם אביב מתקיים בדירה השכורה שלו, בקומה ה־13 באחד המגדלים במרכז תל אביב. דמיינו את הבית הכי לבן שראיתם בחייכם, עם האור הכי חזק.
"כלכלית אני לא נמצא במקום שחשבתי שאגיע אליו בגיל 31, בטח לא ברמות האלה", הוא אומר. "אבל בחניה שלי אתה לא תמצא מרצדס או מכונית מפוארת אחרת. אני משקיע ואני חוסך.
"יש לי תוכנית עסקית מסודרת. אני לא בזבזן, ולא בא ממקום של קמצנות. אני לא אהיה מאלה שיגידו עליהם 'הוא היה כמו מלך והיום אין לו מה לאכול'".
כמה אתה משלם שכר דירה?
"15 אלף שקל".
למה בחרת לגור דווקא כאן?
"היה לי רצון לגדול במגדל ולראות את כל העיר מהחלון. להגיד לך שאני מרוצה מההחלטה הזאת - לא. כי אני במגדל שן, וזה רק חיזק את הבדידות שלי. גדלתי ברחובות צדדיים כמו שלום עליכם ומלצ'ט, בשקט, ואתה שומע איזה רעש יש פה. זו לא איכות חיים, זה הסלאמס. כרגע אני במלון, אני לא בבית. אני פה שנה, ויש לי עוד שנה. אחר כך אעבור מפה למקום יותר שקט". √
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
