רוסיה: ייאוש מאחורי הסורגים

מראה חומות הבטון של כלא מספר 11 בעיירה נוגינסק, 70 קילומטרים מצפון־מזרח לבירה הרוסית מוסקבה, יכול לשבור גם את רוחם של אנשים אמיצים ומנוסים. מדובר באחד מבתי הכלא הקשים ביותר ברוסיה האירופית: תאים צפופים, מזון ירוד והתעללות של סוהרים הם רק חלק מהתלונות שניתן למצוא ברשת על המוסד, הכפוף למשרד המשפטים הרוסי.

בשנת 2018 זכה מרכז המעצר הצמוד לכלא לחשיפה תקשורתית, לאחר ש"אלמונים" הואשמו בהתעללות מינית קשה באסיר. לא ברור מה עלה בגורלה של החקירה, שזכתה לפרסום בכלי התקשורת במדינה, אך התלונה חושפת מעט ממה שקורה מאחורי החומות האפורות והגבוהות של המתקן.

בבית הכלא הזה מצאה את עצמה השבוע נעמה יששכר, הצעירה הישראלית שהורשעה בהברחת סמים לרוסיה לאחר שבמזוודתה נמצאו גרמים בודדים של חשיש. שבע שנות מאסר וחצי נגזרו עליה, ולא ברור מה הביא את הרשויות ברוסיה להעביר את הצעירה למתקן הקשוח הזה. רק לאחר שהמידע דלף לכלי התקשורת בישראל ובעולם, הוחזרה נעמה לבית הכלא שבו שהתה לפני הערעור שהגישה ואשר נדחה על ידי בית המשפט המחוזי במוסקבה. 

בירושלים טוענים כי נעמה משמשת כלי משחק בידי הקרמלין, שרצה להפעיל לחץ פוליטי במטרה לשחרר פצחן ("האקר") רוסי שהיה כלוא בישראל (והוסגר בנובמבר לארה"ב) או לזכות בוויתורים אחרים. אלו טענות שמתאימות היטב למציאות המוכרת ברוסיה, של שימוש במערכת המשפט ובמערך הענק של בתי הכלא ומושבות העונשין, לא על מנת להגן על הציבור ולקיים את החוק אלא על מנת להשיג את מטרות השלטון.

לשם כך מחזיקה רוסיה בארכיפלג עצום ואפל של מתקני מעצר, בתי כלא, מושבות עונשין, מושבות "חינוכיות" הפזורים על פני הארץ רחבת הידיים מהים הבלטי עד האוקיינוס השקט. על מנת להבין את היקפה של התופעה, צריך להבין שרוסיה היא המדינה השלישית בעולם בשיעור האזרחים הכלואים בה, אחרי סין וארה"ב. 

דו"ח של ארגון זכויות האדם אמנסטי מ־2017 על מצב בתי הסוהר במדינה, מלמד כי 623,242 בני אדם מוחזקים במאסר, חלקם ממתינים למשפט במשך תקופות ממושכות. הדו"ח חושף גם דיווחים נרחבים על התעללות קשה באסירים. 

ירושה מברית המועצות

על מנת לתפוס את סדר הגודל של מערך האימים של בתי הכלא ברוסיה, יש להבין את ההיסטוריה של התפתחות מוסדות הכליאה במדינה. הפדרציה הרוסית ירשה את שירות בתי הסוהר הידוע לשמצה של ברית המועצות שכלל עשרות מושבות עונשין שיועדו למתנגדים פוליטיים ובתי כלא פליליים קשוחים שאליהם נזרקו גם "אלמנטים לא רצויים" של החברה.

ארכיפלג עצום ואפל של מתקני מעצר הפזורים בכל רחבי רוסיה. הכניסה לכלא בחבל יאמאל הצפוני // צילום: אי.פי

בשנות ה־90, שבהן התנסתה רוסיה במעבר לשיטה דמוקרטית, נסגרו רבים ממחנות העונשין והתקיימה רפורמה מסוימת בבתי הכלא, רפורמה שנמשכה תחת שלטונו של הנשיא פוטין, שעלה לשלטון בשנת 2000. אך על אף השינויים שנעשו, מאפיינים רבים מהשיטה הסובייטית עדיין רודפים את מערכת הענישה הרוסית. 

אחד המאפיינים האלו הוא שימוש במושבות עונשין, מסורת עתיקה של השלטונות ברוסיה. המושבות ממוקמות באתרים מבודדים ומרוחקים, מחולקות למספר סוגים שבהם מתקיים משטר שונה, בהתאם לאופי הכלואים במקום. חלק מהמושבות מאפשרות לאסירים מידה מסוימת של חופש, ואילו באחרות מתקיימת שגרה שוחקת של עבודה קשה והתעללות.  

מאפיין נוסף של מערכת הכליאה הרוסית הוא הנטייה לכלוא אסירים הרחק ממקום מגוריהם, לפעמים מאות ואף אלפי קילומטרים. לא לחינם חששה משפחת יששכר כי נעמה תישלח לכלא מרוחק, אפילו בסיביר. "המרחק הוא דרך להכין אסירים לחוויית הכליאה. הם רחוקים מהבית, רחוקים מכל מי שיכול לעזור להם", מספר אלכסיי סוקולוב, פעיל זכויות אדם רוסי לארגון אמנסטי.

הביקורת האדירה והמתמשכת על תנאי ההובלה הקשים של האסירים, לעיתים בקרונות רכבת צפופים במשך שעות ארוכות כשהם אזוקים, הביאה את הדומה, הפרלמנט הרוסי, לדון השנה בחוק חדש שיחייב כליאה של מורשעים בבתי כלא קרובים למקום מגוריהם. 

עינויים והפרות זכויות אדם

מצלמות הטלפונים הסלולריים והרשתות החברתיות חשפו פעם אחר פעם את ההתנהלות האכזרית בבתי הכלא ברוסיה. ביולי 2018 סערה המדינה לאחר שפורסמו סרטונים קשים במיוחד שבהם נראה האסיר אנדריי איוונוב, הכלוא במושבת עונשין ידועה לשמצה סמוך לעיר ירוסלבל, כשהוא נגרר על ידי סוהרים למה שכונה בציניות "עבודה חינוכית". 

איוונוב העירום הוכה בראשו, בפניו ובגפיו כשהוא מתחנן לעזרה. בסרטון שחשף העיתון "נובויה גזטה" נראים הסוהרים גוררים אותו ברחבי מחנה הכליאה, מחדר לחדר, מושפל לקול צחוקם, כשבין היתר הם אף נשמעים מתאמים גרסאות לגבי ההתעללות.

"מה שרואים בסרטון קורה פה כל הזמן", סיפר לכלי תקשורת מערבי רוסלאן ווחאפוב, אסיר אחר במושבת העונשין. "זו אילוסטרציה מושלמת של חיי היומיום במחנה. אתה שומע את הסוהרים צוחקים, אומרים 'השארנו אותו כחול ממכות'. השומרים היכו אותי חמש דקות לאחר שהגעתי למחנה". 

אך ההתעללות אינה רק במושבות העונשין הקשוחות ביותר. במשך שנים נחשבה מושבת העונשין בווסטוצ'ני, במחוז אומנסקי, סוג של "מושבה לדוגמה" עם מאפייה, מתפרה, בית חוגים ואפילו בריכת שחייה לשירות האסירים. המשטר בה נחשב פתוח והאסירים כביכול חופשיים להתנייד כרצונם. אלא שב־2018 נחשף בכלי תקשורת ברוסיה כי אסירים במקום עברו התעללות קשה במשך שנים, שהושתקה על ידי רשויות הכלא.

"הסוהרים סיפרו שעכשיו הסבל מתחיל", סיפר אסיר במקום לאתר החדשות קירוב, "ואז הם חנקו אותי והשליכו אותי על הרצפה כמו שילד משליך בובה. הם חבטו בראשי עם עצם כבד ונתנו לי ללבוש בגדי נשים". 

תגובת שירות בתי הסוהר הרוסי היתה לא פחות ממדהימה. "פעילי זכויות אדם רבים מבקרים במקום על בסיס קבוע. הוא סוג של מודל עבור השיטה שלנו", סיפרה אירינה קולצינה, בכירה בשירות בתי הסוהר באזור לאתר החדשות, "האסירים לא התלוננו".

שיטת הכליאה אינה רק תוצר של העבר הסובייטי אלא גם ובעיקר דרך לעשות שימוש במערכת המשפט השרירותית ובתנאי הכליאה המחרידים על מנת להפחיד ולהשתיק מתנגדי משטר, פעילי זכויות אדם וגורמים אחרים. כעת מרגישים בישראל את מה שעבור מיליוני אזרחי רוסיה הפך לנורמה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו