בתום קדנציה בת שש שנים עתירת התרחשויות ושנויה במחלוקת, פרקליט המדינה, שי ניצן, מסיים את תפקידו. שר המשפטים, אמיר אוחנה, עוד לא הכריז על ממלא מקום לכן סמכויותיו של פרקליט המדינה יעברו ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, עד אשר יוחלט על ממלא מקום זמני.
ניצן דווקא בירך את שר המשפטים אוחנה עם כניסתו לתפקיד והסביר כי ישנה חשיבות לעצם בחירתו של שר בכיר מהקהילה הלהט"בית, אך היחסים הידידותיים התחלפו עד מהרה ביחסים עכורים למדי שלוו מתחים, התקפות הדדיות ולקראת סיום שרר בין השניים נתק של ממש. לבד מסיום צורם למדי ביחסים עם השר הממונה, גולת הכותרת שבה יזכר תהיה ככל הנראה הגשת כתבי האישום נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו בשלל הפרשות.
ניצן נחשב לפרקליט מבית שמאי, כזה שאם נופל לידיו תיק או חקירה הוא נוהג בדרך כלל לקחת את הצד הניצי. כך היה גם בתיקי נתניהו, בהם ישר קו עם פרקליטת מחוז תל אביב, עו"ד ליאת בן ארי וביקש להגיש כתבי אישום באשמת שוחד בכל שלושת הפרשות (המלצה שמנדלבליט לא קיבל לבד מתיק 4000).
"אפשר לומר עליו הכל, רק לא פחדן"
אך פרקליט המדינה היוצא היה דומיננטי והוביל פרשות רבות נוספות. בענייני זכויות אדם וזכויות עצורים ניצן לא יזכר כמי שפעל למענם, ונראה שהעדיף את יכולתה של התביעה לאסוף ראיות ולהשיג הסכמי עדי מדינה, לא פעם על חשבון תנאים אלמנטריים, ופרשת ניר חפץ והלחצים הפסולים שהופעלו נגדו היא אולי הסנונית האחרונה.
עם זאת, יש לזקוף לזכויותיו את עמידתו בלחצים, והאומץ שהפגין ללכת עם האני מאמין שלו עד הסוף. אחד מבכירי המערכת אמר לי השבוע: "אפשר לומר על ניצן הכל, אבל אי אפשר לומר שהוא פחדן".
על דבר אחד אין מחלוקת, בתקופת כהונתו הגיע אמון הציבור בפרקליטות ומערכת המשפט לשפל חסר תקדים. ניצן טוען להתנכלות מכוונת מצד הפוליטיקאים על רקע תיקי נתניהו, אך לא רק הפוליטיקאים טענו להתנהלות בעייתית מצידו. זכורה יותר מכל היא השופטת בדימוס, הילה גרסטל, שנאלצה לעזוב את תפקידה כנציבת הגוף שאמור היה לבקר את הפרקליטות, ונתקלה בחומה בצורה מצידו של ניצן.
לא מדובר רק בחוסר שיתוף פעולה אלא ניסיון בלתי פוסק לתקוע מקלות בגלגליו של הגוף שאמור לבקר את הפרקליטות. בסופו של דבר ניצן הצליח. השופטת המוערכת פרשה מתפקידה וניטל העוקץ מהגוף המבקר את הפרקליטות. יש אומרים שניצן סירס את נציבות הביקורת על הפרקליטות, לא פחות. טענות אלו לנקמנות אישית ומניפולציות נמשכו גם מפיה של העיתונאית המעורכת איילה חסון.
יש שאומרים שניצן סירס את הפרקליטות. הילה גרסטל // צילום: דודי ועקנין
רות דוד, רומן זדורוב וההתנתקות
תיזכר לדיראון עולם גם פרשת רות דויד שלמרות שגם היועץ המשפטי לממשלה קבע כי קיבלה מתנות בזמן כהונתה וכינה את התנהלותה בעייתית, בחר לגנוז את התיק בעניינה. נציב הביקורת על הפרקליטות שהחליף את גרסטל, דוד רוזן קבע כי "מסיבות עלומות, כדי לא לומר מוזרות ותמוהות, יחד עם התיק נעלם אף התיעוד שהוביל להחלטה לביעור התיק". רוזן גם דרש מניצן לבחון את התנהלות דוד בחקירת חשדות לשחיתות של בכירי קופת חולים מאוחדת, דבר שהסתיים בסופו של דבר בהגשת כתב אישום דווקא נגד חושף השחיתות בקופה.
וכמובן סוגית רומן זדורוב - שלמרות שהורשע שוב ושוב ברצח תאיר ראדה, לא נותנת מנוח כשעוד ועוד ראיות בעייתיות מתגלות עם השנים.
חוסר היכולת לקבל ביקורת, ויש שיאמרו יהירותו של ניצן, ממשיכה גם לראיונות השונים, בהם גם ראיון הפרישה בישראל היום, בהם הרבה לחלק ציונים למראיינת והתרעם למשמע שאלות לא נוחות לו. לא מעורר אמון במיוחד.
ולא ניתן לשכוח ואולי גם לא לסלוח, על ימיו בהם כיהן כמשנה לפרקליט המדינה לתפקידים במיוחדים בימי ההתנתקות. 6,000 אזרחים, בהם מאות קטינים, נעצרו בתקופה זו והואשמו בהמרדה, אלימות והפרת הסדר הציבורי, לעיתים רק משום שהפגינו באופן דמוקרטי נגד המהלך, חלקם מבלי להפר כל חוק. התנהלות שבדיעבד נמתחה עליה ביקורת, גם מצד המערכת המשפטית עצמה.
כשפוגשים את ניצן פנים אל פנים, מתגלה אדם ידען, דעתן אך נעים הליכות. גם תחביבו כרקדן מקצועי מותיר בך רושם אנושי. אולי משום כך התנהלותו המקצועית יוצרת לרבים דיסוננס שגורם לך לתהות על קנקנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
