למודות ניסיון מעשרות שנים של משטרים עריצים, מדינות רבות באמריקה הלטינית שינו מן היסוד בעשורים האחרונים את צורת השלטון. גואטמלה, הונדורס פרגוואי ואחרות הגבילו את הנשיאים הנבחרים לכהונה בת 4 או 5 שנים בלבד, וקבעו תקופות מעבר של חודשים ארוכים בין שלטון אחד למשנהו.
כך קורה שד"ר אלחנדרו ג'יאמטי נבחר לכהן כנשיא גואטמלה כבר באמצע הקיץ אבל ייכנס לתפקידו רק בעוד חודש. גם אם הפער נשמע לנו מוזר, הרי ששם בגואטמלה הדברים לפחות קבועים בחוקה ומונעים משבר שלטוני דוגמת זה שמטלטל את ישראל כבר שנה.
הוא בן 63, רופא בהכשרתו, עם סיפור אישי מעורר השראה שאליו נגיע בהמשך. היתה זו הפעם הרביעית שהתמודד לנשיאות בעודו מתרוצץ ברחבי המדינה על קביים. בשנת כהונתו הראשונה הוא מתכוון להתרכז בענייני פנים ולהימנע מנסיעות מחוץ ליבשת אמריקה, שבמרכזה ממוקמת ארצו הקטנה. על כן, בתקופת המעבר הארוכה בין ניצחונו בבחירות לתחילת הכהונה, יצא לבקר בשלוש ארצות בלבד. ספרד, טייוואן וישראל, שבה ביקר השבוע.
בין היתר פגש בנשיא המדינה ראובן ריבלין, שלו אמר: "ידידי ישראל הם ידידנו, ואויבי ישראל הם אויבנו". גם במוזיאון ידידי ישראל שבירושלים ביקר השבוע, שם פגש את ידידו, שגריר ישראל באו"ם, דני דנון, שלו אמר: "השגריר דנון, יותר לא תהיה לבד באו"ם. מעכשיו אנחנו שניים". לשר החוץ ישראל כץ הבטיח להגדיר את חיזבאללה כארגון טרור מייד עם כניסתו לתפקיד.
בפגישה עם שר הכלכלה, אלי כהן, היה עד לחתימת הסכם מקדמי לקראת כינון הסכם סחר חופשי בין ישראל ובין גואטמלה. גם עם שר התיירות, יריב לוין, נועד ג'יאמטי ועם אנשי עסקים, מנהלי חברות טכנולוגיה וכו', אבל מאחורי התכלס יש גם הרבה מאוד רגש פרו־ישראלי.
"מי שמברך את ישראל הוא בעצמו מתברך. זה עניין של אמונה", הוא אומר ומבטא בכך הלך רוח נרחב מאוד בגואטמלה. כמחצית מתושבי המדינה הם נוצרים אוונגלים שרואים בישראל את העם הנבחר. ברחבי גואטמלה סיטי אפשר לראות בכנסיות דגלי תכלת־לבן ולא רק של גואטמלה - אלא גם עם מגן דוד.
כי אצלנו הסיפור כבר נשכח למרבה הצער, אבל בגואטמלה רבים עוד זוכרים כיצד השגריר שלהם לאו"ם, חורחה גרסיה גרנדוס, נרתם לפרויקט הציוני ויחד עם מקבילו מאורגוואי, הוביל את ועדת אונסקו"פ להצעת החלוקה ואחר כך דאג לארגן לה רוב באו"ם.
בזכותו, ואין זו הפרזה, נולדה מדינת היהודים. גרנדוס היה השני להכיר בישראל בשם ארצו אחרי ארה"ב. לפני שנתיים היתה גואטמלה השנייה להכיר בירושלים כבירת ישראל. כך שיחסו זה של ג'יאמטי בסך הכל ממשיך את המסורת.
"באתי להביע סולידריות"
ג'יאמטי, כאמור, בחר לבקר בשלוש מדינות בלבד מחוץ ליבשת אמריקה, כשישראל היא אחת מהן. כשאני שואל אותו מדוע הגיע דווקא לכאן, הוא מודה: "ישראל היא האחרונה מבין שלוש המדינות שבהן אני מבקר טרם כניסתי לתפקיד, אבל לא משום שהיא הפחות חשובה אלא משום שהיא הכי חביבה.
לא לבד. ג'יאמטי ודנון
"ראשית, באתי לבטא את התמיכה שלי בהחלטה להכיר בירושלים כבירת ישראל ולהבהיר ששגרירות גואטמלה תישאר בירושלים. שנית, באתי להביע את הסולידריות שלי עם ישראל. שלישית, באתי כדי לחזק את הקשרים בין ישראל לגואטמלה בשלושה או בארבעה תחומים. ביטחון, תיירות, הסכם סחר חופשי שיאפשר סחר ב־4,000 מוצרים שונים ללא מכסים - וכן שיתוף פעולה טכנולוגי. אלה הנושאים שאותם באתי לקדם מול הממשלה. כמו כן, יהיו מפגשים עם אנשי עסקים ותעשייה במטרה להזמין אותם להשקיע בגואטמלה".
עברו שנתיים מאז שגואטמלה היתה המדינה השנייה להחליט על הכרה בירושלים כבירת ישראל ולהעלות את השגרירות לעיר. עבורנו כישראלים זה היה צעד בעל חשיבות היסטורית. האם ישראל גמלה טובה במידה מספקת עם ארצך על הצעד הזה?
"איננו מצפים ולא ציפינו לדבר בתמורה. כאשר אתה נותן גב לחבר, אינך עושה זאת כדי לקבל משהו. הכרנו בירושלים והעברנו את השגרירות מטעמי ידידות, וממשלתי תמשיך בכך משום שזו האמונה שלנו. שנית, העברת השגרירות היתה הדבר הנכון לעשותו. זה נכון שהביקור שלי פה נועד לקדם את הקשרים, אך חיזוק הקשרים אינו תמורת הכרה בירושלים והעברת השגרירות. אין זיקה בין הדברים. לא היתה פה 'עסקה'".
לפני העלאת השגרירות בפועל, האופוזיציה והעיתונים הזהירו שהצעד יגרום נזק לכלכלה של גואטמלה משום שמדינות ערב יפסיקו לרכוש הל, שמכניס לקופת המדינה כ־300 מיליון דולר בשנה. האם לגואטמלה נגרם נזק כלכלי, מדיני או אחר מהצעד?
"לא".
שום נזק?
"לא, להפך. שום מדינה ערבית לא חדלה לרכוש מאיתנו את ההל, ולמעשה היתה עלייה ביצוא שלו. כעת אנחנו מקום ראשון בעולם במכירת הל".
אם כך, תמליץ למדינות נוספות באמריקה להכיר בירושלים ולהעלות את השגרירות?
"כן, זה הצעד הנכון לעשות".
בשנת 2012 הממשלה שכיהנה בגואטמלה החליטה להכיר במדינת פלשתין. אתה לא אהבת את ההחלטה הזו.
"כאשר הנשיא אוטו פרננדו מולינה הכיר בפלשתינה, באתי לשגרירות ישראל בגואטמלה סיטי, ובשם העם בגואטמלה ביקשתי ממנו מחילה מהעם בישראל. כי ההחלטה שלו לא שיקפה את מה שחשבו במדינה. ההחלטה של הנשיא דאז לא היתה ההחלטה של העם. הוא פגע באמונה שלנו שתומכת בעם בישראל".
עם כל הכבוד לקשרים יוצאי הדופן בין ישראל לגואטמלה - ויש כבוד ויש קשרים - סיפורו האישי של ג'יאמטי מרשים לפחות באותה מידה. בגיל 23, חצי שנה לפני תום לימודי הרפואה, אבחן את עצמו כמי שלקה בטרשת נפוצה. מאז, כלומר כבר 40 שנה, הוא מתנועע עם קביים בלבד.
"בלילה אחרי שהתגלתה אצלי המחלה ניסיתי להתאבד, וכמו שאתה יכול לראות לא הצלחתי", הוא מספר בצחוק גדול. "לפני 25 שנים אלוהים עצר את המחלה שלי. כשזה קרה כרתי ברית עם אלוהים. אמרתי, 'אם אתה משאיר אותי בחיים, אני מקדיש אותם לציבור, לעשות טוב לאנשים". שם למעלה, ההצעה של ג'יאמטי כנראה התקבלה. המחלה נעצרה ומאז כל רגע נתון בחייו מוקדש לצורכי ציבור, כשג'יאמטי, לדברי כל מי שמכיר אותו, עובד בקצב מסחרר".
"כבר הכינו לי ארון"
הוא התגייס תחילה למערך כיבוי האש ושירותי ההצלה של גואטמלה, שזוכים למקום של כבוד בארצו כמו צה"ל בישראל. הוא התקדם מתפקיד לתפקיד עד שמונה לעמוד בראש המערך. שם בשירותי ההצלה פגש את מי שיהפוך לידידו האישי, יצחק פרחי מרעננה, שלימים התמודד נגדו על נשיאות המדינה אך לבסוף הצטרף אליו וסייע לו לכבוש את השלטון. עוד קודם לכן שימש מנהל מערך בתי הסוהר של גואטמלה, אבל נכלא בעצמו לתקופה קצרה כיוון שנחשב ליריב של השלטון.
כך, חרף המגבלה הוא בחר בחיים עד שהגיע לתפקיד הרם ביותר של ארצו - נשיא המדינה. אפשר לומר שהבחירה בו היא גם תעודת כבוד לעם בגואטמלה, שלא הסתכל בקנקן אלא במה שיש בו ובחר בג'יאמטי מתוך ידיעה שהוא חולה. ספק אם בישראל או במדינה מערבית אחרת זה היה קורה.
"יש שלושה מנהיגים בעולם שנבחרו לתפקידם אף שלא יכלו ללכת. הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט (שסבל משיתוק ילדים אך הציבור האמריקני לא היה מודע לנכותו; א"כ), נשיא אקוודור, לנין מורנו, ואני. כל השלושה ביבשת אמריקה".
איך אתה חי עם המגבלה וכיצד ניצחת איתה?
"זה לא היה קל. לפני 40 שנה כשקיבלתי את האבחנה הפכתי שלוש פעמים להיות משותק לחלוטין מהצוואר ומטה. כבר הכינו לי את הארון כי חשבו שלא אעבור את הלילה. אתה צריך להבין שאם יש לך מגבלה גופנית, לפניך שתי אפשרויות בלבד. האחת, לוותר ולהיכנע. השנייה, לנסות להילחם.
"החיים בתוך קביים אינם קלים כי החברה שלנו והתשתיות שלנו לא ערוכות לכך. היו לי הזכות והמזל שאבי ואמי תמכו בי. המאבק שלי בהתחלה היה לדחוף את הגבולות בכל ההיבטים, לכן בחרתי ללכת לשירותי הכבאות וההצלה והתחלתי ככבאי פשוט שמוזנק לשטח ומציל אנשים. גם התחלתי לרוץ מרתון, אבל לא במטרה לנצח. קבעתי לעצמי יעד אחר והוא להגיע לקו הגמר לפני האמבולנס שאוסף את מי שנעצרו באמצע הדרך. זו היתה המטרה ועמדתי בה".
מדהים.
"החלטתי לחיות. קיבלתי על עצמי את הפתגם המפורסם, 'לחיות בכל יום כאילו זה יומי האחרון' אבל הוספתי מילה אחת - באינטנסיביות. 'לחיות באינטנסיביות בכל יום, כאילו זה יומי האחרון'. כך אני חי את כל חיי. כל מה שאני עושה, עובד או אוהב - כל דבר חייב להיות בעוצמה, כי איני יודע אם אהיה מחר".
איך הציבור בגואטמלה התייחס למגבלה שלך? זה היה נושא בבחירות?
"אם אנשים היו שואלים אותי, הייתי מספר את הסיפור כולו כמו שאמרתי לך, אבל זה לא היה עניין גדול. איני מסתיר את הקביים ואנשים יודעים על כך".
אז איזה מסר יש לך עבור ילד בכיסא גלגלים או ילדה בקביים, או בעלי כל מגבלה אחרת שקוראים עכשיו את הראיון הזה כאן בישראל?
"תהיו שמחים. זה לא משנה כיצד אתם נראים, עליכם להיות שמחים. עשו את מה שאתם יכולים ואל תדאגו מדברים שאינכם יכולים לעשות. האדם נולד להיות שמח וזה לא משנה אם אתה נכה. השמחה לא מגיעה מהיכולת ללכת או לעשות דברים פיזיים אחרים, אלא מן הלב ומההחלטה שלך מה לעשות עם חייך. רציתי להיות רופא אבל החיים לקחו אותי לכיוון אחר, והנה עכשיו אני עומד להיות הנשיא. זה המסר שלי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו