באחרונה צפו מתחים חדשים במערכת היחסים הטעונה ממילא שבין ישראל לבין יהדות ארצות הברית. הכרזתו של ממשל טראמפ לגבי חוקיות ההתנחלויות, הצהרותיהם של מועמדים דמוקרטיים לנשיאות לגבי התניית הסיוע הכספי לישראל בהתקדמות מדינית, אמירות שנויות במחלוקת של פוליטיקאים במערכת הבחירות, וכמובן המחלוקות הנמשכות סביב מתווה הכותל וחוק הגיור – כל אלה מייצרות מחלוקות עם רבים מקרב יהודי ארה"ב. אלא, שדווקא בימים אלה נקרתה בפנינו הזדמנות להיזכר בתקופה שבה ישראל ויהדות ארה"ב שילבו זרועות ורשמו הישגים היסטוריים תודות לשיתוף פעולה אמיץ. להיזכר, ולשאוב מכך השראה לגבי פוטנציאל הקרבה והשינוי שהצדדים יכולים לחולל אם ישכילו לשתף פעולה. מדובר בחג הסיגד, שאותו חוגגים יוצאי אתיופיה בימים אלה, ואשר מזכיר את שיתוף הפעולה שבין ישראל לקהילה היהודית בארה"ב סביב העלאת יהודי אתיופיה לארץ.
"מבצע משה" התקיים בין סוף 1984 לראשית 1985. במהלכו הועלו לישראל בחשאי מעל ל-6,300 יהודים מאתיופיה לישראל, תחת מעטה חשאיות כבד בהובלת המוסד הישראלי וסוכנות הביון האמריקאית, ה-CIA. מדינת ישראל הפעילה גורמים שונים: הממשלה, המוסד, משרד החוץ וצה"ל. אך הם לא פעלו לבד: מאחורי הקלעים היו אלה מיליוני יהודים אמריקאים שגייסו כספים, לחצו על הממשל בוושינגטון – זה לא שה-CIA ראה בהעלאת יהודי אתיופיה משימה לאומית – וגייסו את דעת הקהל האמריקאית כדי להבטיח את הצלחת המבצע.
תמיכת הקהילה היהודית בארצות הברית בעלייה מאתיופיה לא הסתיימה עם הגעת בני העדה לישראל. בין נובמבר 1984 למרץ 1985 הצליחה המגבית המאוחדת (UJA) לאסוף מקרב שלוחות של הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה (JFNA) למעלה מ-60 מיליון דולר (שהם כ-140 מיליון דולר במונחים של היום) שנועדו לתת סיוע ראשוני בתהליך הקליטה של העולים החדשים מאתיופיה.
כעבור שש שנים, לאחר נפילת החונטה הצבאית וחילופי שלטון, מלחמת האזרחים חזרה לאתיופיה. בתוך כל המהומות כ-15,000 יהודים המשיכו לסבול מתנאים מחפירים והתנכלויות של הצדדים השונים. ישראל, בשיתוף עם ארצות הברית, קיבלה החלטה – להעלות את יהודי אתיופיה לארץ ב"מבצע שלמה".
שוב, ישראל גייסה את כלל המערכות שלה לעניין. אך ראש הממשלה יצחק שמיר הבין שבמציאות בשטח זה לא יספיק. הוא מינה את אורי לוברני, שגריר ישראל לאתיופיה בשנות ה-60, כאיש קשר עם הקהילה היהודית בארצות הברית. לוברני נפגש עם ראשי הארגונים היהודיים הגדולים בארצות הברית, ואלה הבטיחו את הסיוע הכלכלי והדיפלומטי להצלחת המבצע. לבסוף ישראל, אתיופיה וארצות הברית הגיעו להסכם מדיני. בין היתר, הוחלט על תשלום כופר בסכום של 40 מיליון דולר. הכסף גויס על ידי יהודי ארצות הברית, בראשם ארגון הג'וינט.
ב-24 במאי 1991, ברכבת אווירית רצופה שנמשכה 36 שעות, כשלושים מטוסים אזרחיים ומטוסי תובלה צבאיים, העלו ארצה את 14,310 יהודי אתיופיה שהתאחדו בארץ עם בני משפחותיהם. בתכנון והפעלת המבצע השתתפו הסוכנות היהודית, הג'וינט, המוסד, השב"כ ולוחמים מיחדת שלדג שאבטחו את נמל התעופה.
בשני המבצעים, הוצאתם של יהודי אתיופיה ממלחמת האזרחים והבאתם לישראל התאפשרה הודות למאמץ משותף של ישראל, ארצות הברית והקהילה היהודית בצפון אמריקה. גם כיום, חצי יובל מאוחר יותר, משולש היחסים בין שלוש הקהילות הללו הוא רכיב משמעותי בחוסן הלאומי של ישראל. שיתוף הפעולה המדיני של ישראל וארצות הברית מתאפשר הודות לקודקוד השלישי במשולש, זה שמקשר בין הממשלות והופך את שיתוף הפעולה לטבעי ונוח עבור שני הצדדים: הקהילה היהודית בארצות הברית.
חג הסיגד הוא אפוא לא רק הזדמנות נהדרת ללמוד עוד על המורשת העשירה של קהילת יוצאי אתיופיה ועל דרכם האמיצה לישראל. זוהי גם גם תזכורת לחשיבות הקשר של ישראל עם הקהילות היהודיות בתפוצות, ובראשן הקהילה בארצות הברית, ולדברים שהעם היהודי יודע להשיג כאשר הוא פועל ביחד למען מטרה משותפת. מכאן, שאם נשכיל להתעלות מעל המחלוקות ולייצר מנגנונים חדשים להידברות ולשיתוף פעולה – הרווח יהיה של כולנו.
הכותבת היא מנכ"לית קרן משפחת רודרמן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
