אבא כואב: חיים אוליאל נזכר בבנו ניב

"ניב כל הזמן איתי", אומר חיים אוליאל, ועיניו הכחולות מאדימות. "אני מתעורר איתו כל בוקר, עם אחד השירים שלו. חושב עליו כל הזמן. אני לא בדיכאון, אבל בוכה הרבה כשאני לבד. כשאני נוסע בלילה באוטו, אני שומע שירים שלו או מתוך סרטונים שלו, ובוכה. רק אז אני מתפרק, מרשה לעצמי לבכות, לשחרר, להוציא הכל החוצה".

בדיוק לפני שלושה חודשים, ב־15 באוגוסט, התהפכו חייו של הזמר והיוצר בן ה־62. בנו, ניב (33), נמצא ללא רוח חיים בדירתו שבמושב נווה ימין ליד כפר סבא, ואיתו נמצאה מתה גם חברתו, נטלי אלקריף (35). 

"לפנות בוקר דפקו אצלי בדלת שוטרים ובישרו לי על הטרגדיה העצומה שפקדה אותנו", משחזר אוליאל בכאב. "לפי תוצאות הנתיחה שלאחר המוות, הם נפטרו יומיים לפני כן. קודם הוא, ואחרי כמה שעות גם היא. הם כנראה מתו מערבוב של סמים ואלכוהול.

לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת

"אצלי זה מייד מעלה שאלות. מה, שני אנשים מתים מאותו דבר? הרי לכל אחד יש גוף שונה, כל אחד מגיב לדברים אחרת. הם היו אנשים צעירים יחסית ובריאים, ובשביל למות מסמים ואלכוהול צריך כמויות גדולות. אני חושד שאחד המרכיבים במה שהם לקחו היה לא בסדר. או שמשהו בסם היה דפוק, או אלכוהול מקולקל.

"מקננת בי הסקרנות לדעת מה באמת קרה שם, אבל זה לא באמת חשוב לי עכשיו. מה זה ייתן לי אם אדע? את ניב זה לא יחזיר".

מה אמרה המשטרה?

"המשטרה עוד לא סיימה לחקור. לדעתי, הם חיפפו בחקירה. ממה שהבנתי מהם, השוטרים שהגיעו לזירה לא הזעיקו מייד פתולוג. הם לא ידעו מתי בדיוק הוא מת, באיזה יום. עכשיו הם ממתינים לדו"חות של בדיקות מהזירה. אולי הם כבר קיבלו את הדו"חות, אני לא יודע.

"בעיניי זה מטורף. לפני שבוע דיברתי עם החוקרת שאחראית לתיק במרחב שרון. הבנתי שכרגע הם לא יודעים הרבה יותר ממה שהם ידעו לפני שלושה חודשים. החוקרת אומרת שהתיק לא דחוף, כי הוא לא פלילי.

"נראה לי שהמשטרה אומרת לעצמה, 'אה, בסדר, אלה חבר'ה שעשו סמים, מתו, אז יאללה'. אין לי מושג עד מתי הם יגררו את זה. מקווה שזה יסתיים בשבועות הקרובים. בינתיים, הטלפונים הניידים של ניב ונטלי עדיין אצלם".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "החקירה בנושא עדיין מתנהלת, וממתינה לחוות דעת מקצועית של המכון לרפואה משפטית, שטרם התקבלה. מעבר לפעולות חקירה, שבוצעו ביסודיות, בחינת ממצאי חוות הדעת של המכון מתחייבת לצורך גיבוש סופי של ממצאי החקירה.

"חוקרי המשטרה עדכנו מספר פעמים את בני המשפחה על מצב החקירה בשיחות ממושכות. אנו משתתפים בצער המשפחות ונעדכן אותן שוב עם קבלת חוות הדעת של המכון לרפואה משפטית והשלמת ההליך, כמקובל".

• • •

איך ניב הגיע בכלל לערבוב של סמים ואלכוהול?

"ניב לא היה נרקומן, הוא לא הטיפוס של נרקומן. הוא היה בן אדם שמתפקד, שעובד. במשך שנים הופיע איתי, בין פעם לשלוש פעמים בשבוע. היה מסדר לי את הבמה לפני, מופיע כל הערב, מתופף, שר, ואחרי ההופעה מקפל את הציוד.

"ההתנהלות הכספית שלו היתה הגיונית. חודשיים לפני שהוא נפטר הוא קנה אוטו. אם היה משהו יוצא דופן, הייתי שם לב. 

"איך הוא הגיע לאן שהגיע? מתחילים משטויות, מסמים במסיבות. ידעתי שהוא יוצא למסיבות, לוקח כל מיני חומרים ומתמסטל. חשבתי שזה בגבולות הסביר, אז לא אמרתי כלום. זה לא הדאיג אותי. לא שמחתי מזה, אבל גם לא ניסיתי להוריד אותו מזה. כי היום, סמים במסיבות הם עניין נפוץ, ולא חשבתי שזה מסוכן. סמכתי עליו שהוא ישמור על עצמו".

אתה עצמך ניסית סמים?

"לא. אני לא מתקרב. כשאני מופיע באירועים ומציעים לי להריח כל מיני דברים, אני מתחמק, לא נוגע בזה. כשהייתי צעיר, גם אני עשיתי שטויות. נהגתי בלי רישיון, גנבתי מכוניות, עישנתי טיפה חשיש. אבל לא נגעתי בחומרים קשים. בזמנו, מי שנגע בסמים של מסיבות נחשב לעבריין, למוקצה. היום לצערי זה נפוץ, ממש מכת מדינה.

"מאז המוות של ניב מגיעים אלי המון סיפורים. כל צעיר שני במדינה עשה את השטויות האלה והגיע ל'דלקה' ול'סטלה'. פתאום, כשאני מופיע בחתונות, אני שם לב שאנשים עומדים בתור לשירותים כדי לקחת את הדברים האלה, ואחר כך שותים אלכוהול".

חיים ובנו ניב בהופעה משותפת. "הקהל התמגנט אליו, בנות העריצו אותו" // צילום: יהודה פרץ

ניב היה בן 33, לא צעיר בן 17.

"בן 33 שחי כמו בן 23. בחור נאה, אליל של בחורות, בליין שחי את החיים עכשיו, בלי לחשוב על המחר. כל הזמן התחלפו אצלו בנות. ילד של רוקנרול. לצערי, זה נגמר בסקס, סמים ורוקנרול. 

"הוא תמיד היה המרכז. בחור מלא שמחת חיים, שכל הזמן צוחק ורוקד ומריץ דאחקות. בהופעות שלנו, קהל התמגנט אליו. בנות העריצו אותו. נשים מבוגרות ניסו לסדר לו שידוכים".

החבר הקודם של נטלי אמר בראיון לטלוויזיה: "דיברתי עם המשפחה שלה שהקשר הזה לא טוב, לא בריא. חששתי, והחששות לא היו סתם".

"אפשר להבין אותו. גם החברה לשעבר של ניב אמרה דברים על נטלי. כל אחד מאשים מהצד שלו. אני לא תופס אנשים בשעת צערם".

יכול להיות שקרה ביניהם משהו שאנחנו לא יודעים?

"קשה לי להאמין, אבל אי אפשר לדעת. כי המוות שלהם, כל הסיטואציה, נראה לי מוזר. זו בטוח היתה תאונה. ניב לא התכוון למות. היו לו תוכניות לעתיד, יומן מלא קדימה, פגישות והופעות והקלטות.

"המשטרה גם מצאה שם עוף שהם הוציאו להפשרה מהפריזר, כדי להכין מאוחר יותר. כלומר, הם לא התכוונו שיקרה להם משהו".

מתי דיברת איתו בפעם האחרונה?

"ביום שני בצהריים, יום לפני שהוא נפטר. שיחה רגילה. לא שמעתי בקול שלו שום דבר חריג".

• • •

כמה זמן ניב ונטלי היו בקשר צמוד?

"משהו כמו שלושה חודשים. הם לא גרו יחד, אבל היו שכנים צמודים במושב, שניהם שכרו יחידות דיור מאותו בעל בית. אני הכרתי את נטלי כשהיא באה עם ניב להופעות המשותפות שלנו.

"באחת השבתות פגשתי אותה בבית של גרושתי, אמא של ניב. לא דיברתי איתה לעומק. הבנתי שהיא עורכת דין ושיש לה ילד גדול, בן 13-12. אמרתי, וואלה, יופי, הוא נמצא עם מישהי נחמדה, שגם נראתה לי אחראית. לא באמת ידעתי מה קורה איתם".

הוא נראה מאושר איתה?

"כן, אבל אני לא יודע מה היה עומק הקשר באמת. היתה לניב בעיה להתחייב לזוגיות. לפני כמה שנים הוא היה מאורס למישהי, בחורה משדרות שהוא יצא איתה כמה שנים. הם שכרו יחד דירה, קנו ריהוט, ויום לפני שעברו לגור יחד, ניב ביטל הכל, את המגורים המשותפים והחתונה.

"אחר כך היתה לו בת זוג, שאיתה הוא עבר לגור בנווה ימין. הם קבעו להתחתן ב־18.8.18. בסוף הוא ביטל את החתונה. ובדיוק שנה אחר כך, ב־18.8.19, היתה ההלוויה שלו".

"הוא אמר לאמא שלו שהוא לא יכול להתחייב למישהי, כי בגלל האופי שלו, הוא יגרום לה לסבול. הוא התכוון שאם הם יחיו יחד, הוא יעשה מה שבא לו, בלי להתחשב בה, אולי אפילו ילך עם אחרות".

מאז האסון דיברת עם המשפחה של נטלי?

"כן, אבל גם הם לא יודעים הרבה. גם הם מחכים לתשובות".

 אתה מרגיש אשמה על מה שקרה?

"כל הורה בעולם ירגיש אשמה במצב כזה, תחושה של פספוס. כי זה לא מוות בתאונה. זה מוות שאולי היה אפשר למנוע. היה סיכוי. אולי לא ב־100 אחוז, אולי ב־20 אחוז. אבל היה.

"בדיעבד, אתה אומר לעצמך שאם היית עושה דברים אחרת, אולי זה היה משפיע. אולי הייתי צריך להתייחס יותר ברצינות לנושא של הסמים. אתה כל הזמן אוכל את עצמך, למה לא הבנתי משהו לפני, איך פספסתי, איך לא בדקתי, למה לא פעלתי.

"ככה זה הורים. אתה הורה עד שאתה מת, או עד שהבן שלך מת. ובתור הורה, אתה אמור להיות הביטחון של הילד, לדעת כל דבר, גם כשאתה לא יודע אותו. במוות כזה אתה מרגיש שלא מילאת את תפקידך עד הסוף. וזה ילך איתי עד יומי האחרון".

• • •

אוליאל נמצא עדיין עמוק בתוך האבל. "אני לא משתמש בכלל בביטוי 'ניב זיכרונו לברכה'. לא מסוגל להגיד אותו. אני שואל את עצמי כל הזמן, מה קשור אלי הסיפור הזה. אני יודע שזה ככה, אבל מסרב להפנים. לא מעכל. זה עוד לא נפל אצלי. לא יכול להיות שהוא הלך משטות כזו טיפשית".

ניב אוליאל ז"ל. "הוא תמיד היה המרכז. בחור מלא שמחת חיים, שכל הזמן צוחק ורוקד" // צילום: יהודה פרץ

אתה כועס עליו?

"כן, אני גם כועס עליו. כזה בן אדם מוכשר ושמח, שכל כך הרבה אנשים רצו בחברתו, על מה הלכת? מטומטם, טיפש". קולו נשנק.

"הלכתי לבחוֹר שיש למצבה שלו", הוא מנסה בכוח לעצור את הדמעות. "עיצבתי אותה בצורת הגיטרה שלו. טיפלתי בכל מה שצריך. אני עושה דברים, ולא מאמין שאני עושה אותם. מרגיש שאני חי בסרט רע. אני רואה את ניב מדבר ושר וצוחק אלי מהווידאו בטלפון, ואומר לעצמי, זה בטח עוד אחד ממעשי הקונדס שלו. בעוד כמה שעות הוא ידפוק בדלת ויגיד, הסתלבטתי עליכם, עשיתי תעלול".

אוליאל עוצר את השיחה כדי להראות קטע וידאו של בנו רוקד עם בחורה לצלילי מוזיקה, קטע נוסף שבו הוא עושה ראפ היתולי להנאת חבריו, וקטע שלישי של צחוקים מטיול שערך בפריז.

"המצב הנפשי שלי קשה. אני נלחם בשאלה אם להמשיך את החיים כאילו כלום לא קרה, או להפסיק לעבוד. יש אלף דברים שצריך לעשות בחיי היומיום, ולא בא לך. המון דברים פתאום נראים פחות חשובים.

"באיזשהו מקום, החיים איבדו את טעמם. לא במובן שאני לא רוצה לחיות, אלא שהם איבדו את הטעם עצמו, את המשמעות. אני רוצה לחיות, כי יש לי פה עוד הרבה דברים לעשות, אבל משהו בתוכי מת מבפנים.

"אני מתמודד עם הכאב לבד. כלפי חוץ אני מתנהל כאילו הכל כרגיל. חזרתי להופיע, אבל איבדתי חלק מהטעם. ניב היה מופיע איתי כמתופף וכזמר. התחושה עכשיו היא מה הטעם להופיע. אני ממשיך, כי זאת העבודה שלי, ובעיניי זו גם מעין צוואה של ניב. למעשה, בכל הופעה שלי כיום, אני כאילו מופיע לזכרו. 

"על הבמה אני מלא אנרגיות ושמח כמו פעם, אבל מבפנים אני כבר לא ממש שמח. בזמן ההופעה עצמה אני נאטם, רק משרת את המוזיקה ואת האירוע.

"גם הפסקתי לשתות אלכוהול. עם ניב, לפני הופעה, היינו שותים שתיים־שלוש כוסיות, לתפוס ראש. עכשיו כבר לא".

• • •

חודש אחרי מות בנו, קעקע אוליאל על זרוע ימין את השם "ניב" משולב במפתח סול. "גם לניב היה קעקוע עם מפתח סול. כשהשוטרים דפקו אצלי בדלת, הם הראו לי תמונה של היד, לצורך זיהוי. אמרתי להם מייד שזה הוא.

"כל החיים הייתי נגד קעקועים. לא אהבתי. גם כשחברים שלי עשו קעקועים וגם כשהילדים שלי עשו, לא אהבתי. אבל עכשיו הרגשתי שאני צריך לזעזע את עצמי. עם כל מה שאני עובר מבפנים, רציתי שיהיה לזה ביטוי פיזי.

"אני אזכור את ניב כל חיי. עם הקעקוע אני מבטיח לעצמי שאני זוכר אותו בכל רגע. זה כמו 'אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני'".

יש דברים שגילית עליו רק אחרי מותו?

"אתה לא מבין כמה שיחות טלפון קיבלתי, ואני עדיין מקבל, מאנשים שהכירו אותו ואהבו אותו. הוא היה בקשר חברי עם עשרות, ומתוכם לא מעטים שהרגישו שהוא החבר הכי טוב שלהם, חלק מהחיים שלהם.

"למשל, גיליתי שהוא היה בקשר עם חיים אוחנה, שהיה איתי בלהקת 'שפתיים'. עבר בינינו חתול שחור, ולא דיברנו 20 שנה. פתאום הבנתי שמאחורי הגב שלי, ניב היה איתו בקשר טוב. נוצר ביניהם חיבור סביב נושאי עניין משותפים, כמו מוזיקה ורוחניות.

"בהלוויה של ניב, בבית העלמין בשדרות, ראיתי את חיים עומד ובוכה. התחבקנו, ורק אחר כך הוא סיפר לי על הקשר ביניהם.

"ניב גם עזר לא מעט לאחרים. הוא התנדב בקביעות בעבודה עם ילדים אוטיסטים במועדונית בנווה ימין. לא היה לו הרבה כסף, אבל הוא נתן גם מהמעט שהיה לו. למשל, הוא הכיר חבר'ה מאיזו התנחלות, ונסע לשם לשיר להם, בשביל הכיף. כשהם באו אליו לבקר אותו בבית, לא היה להם כסף לחזור הביתה. אז הוא נתן להם מה שצריך כדי שיוכלו לנסוע".

איך הוא הסתדר בסצנת המוזיקה?

"הוא עבד עם הרבה זמרים. בתקופה האחרונה עברו אצלו באולפן עידן יניב, אלון דה לוקו, חגית יאסו, דניאל תבורי ואלירן תבורי. ניב היה מוזיקאי מוכשר ופורה שעיבד, הפיק מוזיקלית וניגן בכל הכלים. 

"בשנה האחרונה הוא התחיל להופיע בקניון בכפר סבא. היה עומד עם גיטרה, מנגן ושר, ואנשים היו שמים לו כסף. לא בגלל שחסר לו כסף, אלא בגלל שהוא רצה לחשוף את המוזיקה שלו לכמה שיותר אנשים, בגובה העיניים.

"אני בחיים לא הייתי מופיע ככה, אבל אמרתי לעצמי, אם הוא רוצה את זה ונהנה, שיעשה. אני לא מתערב לו באמנות.

"אחרי שהוא מת, המשטרה הוציאה מהדירה את המחשב שלו. מצאנו בו עשרות שירים שהוא כתב בעצמו ועיבד. עכשיו אני עובד על הוצאת אלבום של שיריו. אולי אצטרף לחלק מהשירים בקולי, ואולי נצרף קולות של זמרים אחרים. יש גם כמה שירים שתכננתי להוציא איתו, בתור 'האוליאלים'. ביום השנה למותו נעשה בשדרות מופע לזכרו.

"ניב גם השאיר אחריו ספר שכתב, ספר פנטזיה, שהגיבורים שלו נקראים פיינס ודוריס. והוא, שמו האמצעי היה פנחס, והיתה לו בעבר בת זוג בשם דורין. הגיבור בספר עולה לשמיים ומגיע לעולמות אחרים".

• • •

הוא נולד ב־1956 בשדרות, בן ליוצאי מרוקו. בתחילת שנות ה־80 היה ממקימי להקת "שפתיים", שנולדה מתוך להקת חתונות. אוליאל היה הדמות הדומיננטית בלהקה - זמר, גיטריסט, כותב שירים, מלחין ומנהל אמנותי.

להקת "שפתיים". "פרצנו דרך משמעותית מאוד" // צילום: מתוך יוטיוב

לאורך כ־15 שנה הוציאה הלהקה חמישה אלבומים, ובישרה את גאולת המוזיקה הצפון־אפריקנית: בזכותה יצא הז'אנר מטקסי החינה ומאירועי המימונה והגיע לכל פינה בארץ, עם להיטים כמו "אהלן וסהלן", "מאמא דיאלי", "חביבי דיאלי", "הטלפון" ו"נחליאלי" - גרסת כיסוי למתי כספי.

אוליאל גם נחשב במשך השנים למעין "סנדק" של המוזיקאים יוצאי שדרות, כמו קובי אוז, שלו סייע רבות, להקת "כנסיית השכל", ואחרים.

לפני כמה שנים אמרת לי שלדעתך, להקת "שפתיים" ראויה לפרס ישראל.

"כי הובלנו מהפכה מוזיקלית, תרבותית וחברתית של יוצאי מרוקו, צפון אפריקה והמזרח. לפנינו, המוזיקה הצפון־אפריקנית היתה ממודרת לגמרי מהרדיו ומהטלוויזיה. מקומנו כמרוקאים נפקד מהתרבות הישראלית.

"ראיתי בזה שליחות אידיאולוגית ממש. יצאנו למלחמת תרבות. המסר שלנו היה שהשפה המרוקאית והעדה המרוקאית לא נחותות, שיש כאן תרבות יפה ועשירה. הבאנו אותה למרכז המפה של התרבות הישראלית. פרצנו דרך משמעותית מאוד, שסייעה אחרינו לאמנים מזרחים רבים, הן מוזיקלית והן תדמיתית".

לפני כעשר שנים התגרש אוליאל מחלי, שאיתה הביא לעולם שלושה בנים: הבכור, מתי (37), נשוי ואב לילדה, מופיע איתו כנגן בס; ניב ז"ל; ואור (29), שמתגורר בארה"ב, נשוי ללא ילדים. שלושת הבנים ניגנו בלהקה שלו בשלבים שונים בחייהם.

בשמונה השנים האחרונות הוא בזוגיות עם יעל (40), אשת מכירות המתגוררת בראשון לציון. ביחד הביאו לעולם את עומר בן ה־4 וחצי ואת רחל־שיר, שנולדה לפני עשרה חודשים.

"אנחנו לא גרים ביחד, כי הבנו שזאת המתכונת הכי טובה בשבילנו. פעמיים באמצע השבוע, ובכל סופשבוע, אני בא משדרות להיות איתה ועם הילדים. אני נע ונד כל הזמן".

אז חצי שבוע אתה לבד.

"בחודשים האחרונים אני כל כך זקוק ללבד הזה. יש לי זמן להיות עם עצמי, לחשוב, לבכות אם אני רוצה, בלי להתחשב בסביבה. האבל הוא חלק ממני, כל הזמן בתוכי, ואני לא מנסה להדחיק אותו או לברוח ממנו. הוא כל הזמן מולי ויישאר איתי לתמיד, עד סוף ימיי".

לעומת הימים הסוערים של "שפתיים", השנים האחרונות בקריירה שלו מתנהלות על מי מנוחות. אלבום הסולו האחרון שלו, השלישי במספר, יצא לפני 13 שנה. מאז הוציא כמה שירים עם ילדיו ניב ואור, במסגרת הרכב "האוליאלים".

ב־2017 הוציא את השיר "יפה ותמה", ביצוע משותף עם הזמרים ליאור אלמליח, מיכאל פרץ ושמעון סיבוני. השיר צבר עד היום יותר מ־2.5 מיליון צפיות ביוטיוב, "ויש עוד כמה מיליוני צפיות במגזר הדתי־חרדי, שאסור להם להשתמש במחשב, אז הם מעבירים את השיר מאחד לשני בווטסאפ. בתי ספר דתיים מראים את הקליפ לתלמידים שלהם בימי שישי".

אתה ממשיך ליצור גם היום?

"כן, אבל עושה הכל קצת, כמו שעשיתי בכל הקריירה. אני כותב שירים כל הזמן, ומופיע ארבע־חמש פעמים בחודש, בעיקר בחינות, בחתונות ובאירועים ופסטיבלים של עיריות. אין לי כוח לפתוח קופות ולחכות שיבוא קהל.

"יצרתי את המוזיקה לשתי הצגות בקאמרי, 'הצמה של אבא' ו'גיבור מעמד הפועלים'. אני מרצה כבר הרבה שנים בפני קבוצות שמגיעות לשדרות ללמוד על המוזיקה והתרבות.

"היום אני לא בשיא הקריירה, כבר לא דוחף את עצמי. פעם הופעתי יותר בטלוויזיה והייתי יותר מוּכר. היום יש גם כאלה שכבר לא זוכרים מי זה חיים אוליאל, וזה בסדר, אני יודע את מקומי. דור בא ודור הולך.

"אני אף פעם לא הייתי כוכב גדול ולא הרגשתי כוכב גדול. גם כשהאלבומים של 'שפתיים' נמכרו בעשרות אלפי עותקים רשמיים, ובעוד מאות אלפי עותקים של קלטות משוכפלות ודיסקים צרובים, וגם כשהופענו בלי הפסקה בכל הארץ במשך שנים. אני מתפרנס מהמוזיקה שלי, לא חסר לי כלום, אבל לא התעשרתי מזה".

מה הישג השיא שלך?

"אני המצאתי את המילה 'צהלולים', שזה 'קולולו' בעברית. מה יישאר אחריי בעוד מאה שנה? שירים? לא בטוח שעוד יחגגו כאן אז חינות ומימונות וישמיעו שירים שלי. אבל המילה 'צהלולים' תישאר. כי גם אם יפסיקו לדבר במרוקאית, תמיד יעשו קולולו".

• • •

ביום שני הקרוב צפוי אוליאל להופיע בשני מופעים במסגרת פסטיבל "אשדודשירה". בראשון ילווה את המשורר רועי חסן ואת הסופרת אורלי קסטל־בלום בנגינה ובשירה ממיטב שיריו, במרכז פסג"ה באשדוד; בשני יופיע בפאב "זה", כאמן מלווה באירוע במה פתוחה למשוררים.

"זאת השנה הרביעית של הפסטיבל, והשנה הראשונה שלי בו. אני מאוד מתחבר לשירת משוררים וקורא אותה בהערצה. למשל, את אלתרמן, שכתב ב־1955 את השיר 'ריצתו של העולה דנינו', כביקורת על אלה שרצו שהעלייה ממרוקו תהיה סלקטיבית, ושמי שנכה או חולה לא יבוא לארץ. גם ביצעתי שיר שלו, 'אבוא אל סיפך'.

אוליאל. "קבוצת 'ערס־פואטיקה', ובראשה ארז ביטון, עושה בשירה את המלחמה שאני עשיתי דרך המוזיקה עם להקת 'שפתיים'" // צילום: אריק סולטן

"מהשנים האחרונות אני אוהב את שמעון אדף, שאותו אני מכיר עוד משדרות, את ד"ר יצחק חפוטה, סמי שלום שטרית, סיגלית בנאי, שלומי חתוכה, רועי חסן, עדי קיסר, כל משוררי מהפכת ה'ערס־פואטיקה', ובראשם כמובן ארז ביטון. את המלחמה שאני עשיתי דרך המוזיקה הצפון־אפריקנית עם להקת 'שפתיים', הם עושים דרך כתיבת שירה".

עדיין יש מקום למלחמה הזאת?

"בוודאי, לצערי. זה נהיה נושא שלא מדברים עליו, אבל אני עדיין סופר ראשים. למשל, פאנל הפרשנים של 'אולפן שישי'. יושבים שם שבעה אשכנזים ומדברים על זה שבצוותי המשא ומתן של הליכוד וכחול לבן אין אף אישה, וסופרים בפאנל של עצמם רק שתי נשים - דנה ויס ונסלי ברדה - מול חמישה גברים. הלו, ומה עם המזרחים בצוותי המשא ומתן? ומה עם מזרחים בפאנל של 'אולפן שישי'?"

רוני דניאל ונסלי ברדה הם לא בדיוק שמות משפחה אשכנזיים.

"המוצא כשלעצמו לא מעניין אותי בכלל, אני מדבר על מה שהם מייצגים. מה שבולט להם לעין זה שאין נשים. הם בכלל לא שמים לב שאין מזרחים. ציבור אדיר של אנשים, שהמסורת חשובה להם, לא מיוצג שם בכלל".

מהטלוויזיה הוא עובר לכדורגל. "קח את 20 הכדורגלנים הכי טובים שהיו בישראל בשלושת העשורים האחרונים. כולם מזרחים - אוחנה, עטר, בניון, זוהר, רביבו, נמני, בוזגלו. רק אחד אשכנזי, אייל ברקוביץ'. אז למה פרשני הכדורגל בערוץ הספורט כולם אשכנזים? גינזבורג, גוטמן, אפק, שלמה שרף, מוטי איוניר, שגיא כהן. אז מה, המזרחים טובים בלשחק ולא טובים בלפרשן?"

אלי אוחנה, איציק זוהר ואלון חזן היו פרשנים בערוץ הספורט במשך שנים.

"אני לא מדבר על אחד פה, אחד שם. אני מדבר על מראית העין, על הנראות הכללית. למה בכלל צריך לתת דוגמאות ולתרץ? הכל מקרי? לך זה לא מפריע, כי אתה לא שם לב לזה בכלל".

• • •

גם בתחום המוזיקלי, ולמרות המהפכה הים־תיכונית, אוליאל מדבר על קיפוח. "במשך שנים המוזיקה המזרחית לא השתתפה בטקסים הרשמיים של המדינה, עד שהגיעה מירי רגב והכניסה אותה. פתאום מופיעים בטקס המשואות צלילי העוד וישי לוי וזמרים מזרחים נוספים. 

"לפני מירי רגב היתה שם רק מוזיקה אשכנזית, כאילו שרק היא מייצגת את ישראל. תקשיב לרדיו ביום הזיכרון, כמה שירים מזרחיים מנגנים? כמעט כלום. והכל בלי להרגיש, בלי לשים לב.

"קח את הסגל האקדמי באוניברסיטאות. קח את השופטים בבתי המשפט. אחוז המזרחים שם קטן בהרבה מהאחוז באוכלוסייה. אז הסוגיה לא מאחורינו.

"תראה את תוצאות הבחירות. אין כמעט מזרחים בצמרת של הליכוד ושל כחול לבן. כי אנשים אולי לא מסתכלים על זה כיום כמוני. אולי זה כבר לא אישיו, ואני, ועוד קומץ קטן, טועים בראייה שלנו".

אולי באמת הדיבור העדתי כבר לא רלוונטי היום?

"עד היום לא היה ראש ממשלה מזרחי. זאת עובדה. היו כמה שהתקרבו, כמו דוד לוי, סילבן שלום ועמיר פרץ. למה זה חשוב? ראשית, מבחינת ייצוג ותדמית. ושנית, ראש ממשלה מזרחי אולי יוכל לעשות שלום עם הפלשתינים. בן אדם שבא מתפיסה אחרת, מעולם אחר, שחי עם הערבים. בעיניי, הפתרון הוא רק בהסכם, גם מול עזה. מלחמה לא תעזור לנו בכלום.

"בדיוק לפני שנה פגע טיל במאפייה שמאחורי הבית שלי בשדרות ושרף אותה, ונגרם נזק לגג של הבית שלי. זה כל פעם אותו סבב, אותו עניין, שהולך וחוזר. הרי אחרי החיסול של המפקד הזה, יגיע מפקד אחר. צריך למצוא פתרון אחר".

במה ראש ממשלה מזרחי יהיה שונה?

"ראש ממשלה מזרחי, שבא מהפריפריה, יכול להשליך על כל תחומי החיים. למשל, על היחס לרפואה ולחינוך בפריפריה, שהם פחות טובים מאשר במרכז.

"מי עשה את כיפת ברזל? עמיר פרץ. כי הוא בא מהדרום, משדרות. מה, לפני שעמיר פרץ נהיה שר הביטחון לא היו קסאמים? אבל אלה שהיו לפניו חשבו שיש דברים יותר חשובים. מי שלא בא מהמצוקה עצמה, פחות שם לב". 

shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו