בגדד נעטפה השבוע במעטה כמעט קבוע של עשן שחור. אלפי צעירים התעמתו עם המשטרה והצבא בבירה ובערים גדולות אחרות וקראו קריאות בגנות המשטר, השחיתות ואפילו ההשפעה האיראנית הגוברת על הנעשה במדינה.
שבוע לאחר שהחלה, המחאה הגדולה בעיראק עדיין משתוללת ונראה כי הממשלה המרכזית, החלושה ממילא, איבדה כל שליטה על המתרחש. בעוד מניין ההרוגים חצה את המאה ובתי החולים עמוסים באלפי פצועים, הודה דובר הממשלה, סעד מעאן, כי "ידיים זדוניות" אחראיות לירי לעבר המפגינים וכי כוחות הביטחון לא ביצעו אותו.
גם הצבא העיראקי הודה לראשונה כי נעשה "שימוש יתר" באמצעים שאינם מיועדים לשימוש בהפגנות. דוברות הצבא פרסמה הודעה שבה הכריזה כי: "נעשה שימוש בנשק מחוץ להוראות הפתיחה באש. נעמיד לדין את האחראים לכך". המפגינים מצידם פרסמו ברשתות החברתיות סרטונים שבהם נראים מפגינים שנפגעו מאש צלפים ולוחמי מיליציות יורים לעבר אמבולנסים.
המחאה החלה בדמות כמה הפגנות רחוב קטנות נגד האבטלה הגואה, השחיתות השלטונית שהפכה לנורמה ומצבם הרעוע של התשתיות והשירותים לאזרח במדינה. המפגינים, רובם צעירים מובטלים, תופפו על סירים והבעירו צמיגים. התגובה האלימה והמבוהלת של המשטר למשבר המתפתח רק גרמה ליותר צעירים לצאת אל הרחוב. הסגר שניסה להטיל הממשל על רשת האינטרנט והרשתות החברתיות לא השפיע על המצב בשטח.
"אחד פשוט הביא את השני. רובם המוחלט של המוחים הם צעירים בני 30-15", סיפר ל"ישראל השבוע" עזיז, אזרח עיראקי המתגורר בלונדון שמצא את עצמו בבגדד ביום שבו פרצו המהומות. "העיר היתה מתוחה בהרבה משאני מכיר אותה. כוחות משטרה חסמו את הגשרים ואת 'האזור הירוק', רובע הממשל. נהג המונית שהסיע אותי חשב שלא יקרה שום דבר, הוא טעה בגדול", הוא מספר.
עזיז ממשיך ומספר: "המחאה היתה כמו אפקט דומינו. אנחנו לא יכולים לסמוך על המערכת הפוליטית, על הפרלמנט. זו היתה התחושה. המפגינים לא היו אלימים. האלימות היחידה שנתקלתי בה היא כשמפגינים היכו מפגין שהגיע כשהוא חמוש ברובה. אף אחד לא ציפה שזה יהפוך למרחץ דמים. אני לא בטוח למה, אבל האלימות של המשטר רק הגבירה את ההשתתפות בהפגנות. הדור הצעיר של עיראק מרדן יותר מהוריו".
משבר בתוך העדה השיעית
העימותים בעשורים האחרונים בעיראק שסועת הקרבות נסבו כמעט תמיד סביב השסע העדתי במדינה, מיעוט סוני מול רוב שיעי, כורדים מול ערבים, מיליציות שיעיות מול דאעש הסונית. אך דפוס ההפגנות הנוכחיות והמשתתפים בהם מעיד כי המחאה היא בעצם משבר עמוק בתוך קבוצת הרוב השיעית.
מוקדי ההפגנות יצאו מהשכונה השיעית הגדולה "סאדר סיטי" בבירה בגדד, והתפשטו ממנה לערים בצרה, כרבלא וקוט. אלו מעוזים שיעיים. איש הדת הבכיר במדינה, עלי סיסטאני, פרסם עם פרוץ המהומות הודעה מסויגת הקוראת לממשלה להפסיק את האלימות נגד המפגינים להיענות לדרישותיהם.
עלי חמינאי. מיהר להאשים את המערב ואת סעודיה // צילום: אי.אף.פי
אך מי שנקט עמדה נחושה הרבה יותר היה איש הדת השיעי מוקתדא א־סאדר, שמזוהה בעמדותיו עם המפגינים והאופוזיציה במדינה. א־סאדר איים על הממשלה במשבר פוליטי. לא מדובר בדג רקק, הקואליציה שמוביל א־סאדר היא הסיעה הגדולה ביותר בפרלמנט העיראקי. הוא הורה לאנשיו להשעות את פעילותם בפרלמנט וקרא לממשלה להתפטר.
"נמאס לנו מפוליטיקה של עדות, אנחנו כולנו עיראקים", מסביר מוניר (שם בדוי), מהנדס צעיר המתגורר בפרברי בגדד עם משפחתו. "הממשלה שלנו מייצגת אליטה צרה ושבעה בעוד העם ברובו מובטל ורעב. לא יעזור להם יותר לפלג אותנו ולשסות אותנו אחד בשני", אומר מוניר, שהצטרף בעצמו לתנועת המחאה.
מוניר, בן למשפחה שיעית מהמעמד הבינוני, עובד כמהנדס בחברת תקשורת מקומית ומצבו טוב, אך כמעט כל חבריו ומשפחתו סובלים מהקיפאון הכלכלי והשחיתות. "מי ששולט בשוק הן המיליציות. יש פה כאוס ופשיעה. את מעט העבודות שיש ממילא שומרים לנאמני המיליציות". כשאני שואל אותו מאיפה נובע הכוח של המיליציות הוא משיב: "אל תהיה תמים, ברור שמאיראן".
המיליציות לא מהססות
לא רק מוניר רואה באיראן אשמה במצב הכלכלי הרעוע של עיראק והתגובה האלימה במיוחד למחאה. רבים מהמפגינים מאשימים בגלוי את איראן במצב. סרטונים שפורסמו ברשת מראים מפגינים קורעים שלטי תמיכה במנהיגה הרוחני של איראן, חמינאי, וקוראים קריאות בגנות טהרן.
מי שלקחו חלק בדיכוי ההפגנות, באכזריות יתרה, היו שלל המיליציות החמושות שמחזיקה טהרן בעיראק שמיוצגות בארגון הגג שלהן, חאשד א־שעאבי. בכרבלא, עיר קדושה לאסלאם השיעי, ירו אנשי הארגון באש חיה לתוך המון של מפגינים. אפילו חיילי הצבא שהוצבו במקום הביטו במחזה באימה.
אך ככל הנראה איראן לא מסתפקת רק בהפעלת המיליציות הסרות למרותה. מסמכים שנתפסו על ידי המפגינים בתחנת משטרה בבגדד, חושפים מעורבות אפשרית של אנשי משמרות המהפכה בדיכוי המהומות. לאחר שהאמינו כי עיראק כבר נמצאת "בכיס שלה", האיראנים הופתעו מההפגנות בלב האזור השיעי. מנהיגה הרוחני של איראן, עלי חמינאי, מיהר להאשים את המערב וסעודיה בליבוי ההפגנות. אך רבים מבני דתו השיעים בעיראק רואים את התמונה באור אחר.
"להתערבות האיראנית יש מקום גדול, גם אם לא ייחודי במחאה", מספר עזיז. "אנשים פה כועסים כי הם חושבים שהמדיניות האיראנית מנצלת את עיראק. מה שמחמיר את התחושה הזו היא התנהלותן של המפלגות הנאמנות לאיראן והמיליציות המזוהות איתן", הוא אומר.
עזיז עצמו מתקשה להאמין עד כמה גדלה האיבה לאיראן בקרב המוחים השיעים: "אנשי המיליציות לא מהססים ויורים לתוך קהל המפגינים. זה מדהים שהנוער בעיר שיעית כמו נאסריה רואה באיראן אויב. אלו דברים שנבנים לאורך שנים".
אך למרות הביקורת הגוברת וההפגנות המשתוללות, בממשלה העיראקית לא איבדו את התקווה כי ניתן יהיה לעצור את המחאה בכוח. מעצרי המפגינים הפכו לשרירותיים, וצעירים בגיל מתאים לעיתים נעצרים ללא קשר להפגנות. לצד המשטרה, גם המיליציות השיעיות הכריזו כי "סבלנותנו פקעה". כרגע נדמה כי מרחץ הדמים ברחובותיה של עיראק לא צפוי להסתיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו