יוצאים לדרך ללא מוצא: בכחול לבן ובליכוד מבינים שנתניהו ייאלץ כנראה להחזיר את המנדט

במצב רגיל היה בנימין נתניהו לוקח את הזמן. מנצל עד תום את 28 הימים שניתנו לו להרכבת ממשלה, ובמידת הצורך מבקש גם את 14 הימים הנוספים. לא רק כי לזמן יש סגולות מרפא, כלל שתמיד נכון ובפרט בפוליטיקה, אלא כי יש דברים, מה לעשות, שיכולים להסתדר רק ברגע האחרון. זה שחולף הזמן ונראה שלא קורה כלום, לא תמיד נכון. יש בשלות פנימית, הכשרת דעת הקהל, ועוד דברים נוספים שמתרחשים ברבדים פנימיים גם אם אינם ניכרים לעין. 

נתניהו הפנים בתוך שעות את המצב החדש שאליו נקלע. יום־יומיים אחרי סגירת הקלפיות כבר הבין שמה שהיה הוא לא מה שיהיה ואת השלטון, שעליו שמר מכל משמר שנים רבות באופן בלעדי, עליו כעת לחלוק. נתניהו הוא פוליטיקאי מחונן, על כך מעידים גם יריביו.

מה שהוא מבין בכמה שעות, עשויים בני אדם רגילים להבין רק אחרי כמה ימים, אולי אפילו שבועות. לכן האצת המהלך והציפייה של ראש הממשלה ונשיא המדינה שבני גנץ יבוא לחתום על אחדות כאן ועכשיו, עשויה להיתפס כמשגה פוליטי. כך גם ההחלטה המסתמנת של נתניהו להחזיר את המנדט בתוך ימים או שבועות ספורים, אם ייכשל ולא ישכיל לנצל את מלוא הזמן המגיע לו על פי חוק.

אבל זהו אינו מצב רגיל. די היה בבדל השמועה או ההערכה על כך שבכחול לבן מעוניינים למרוח את הזמן כדי שהחלטת היועמ"ש אחרי השימוע תקדים את המועד האחרון להקמת הממשלה, כדי לגרום לנתניהו לעשות בדיוק הפוך - להאיץ את המהלך ולסדר את לוח הזמנים כך שהרכבת הממשלה או ההחלטה על בחירות נוספות יקדימו את היועמ"ש. 

למרבה ההפתעה, מי ששיתף פעולה באופן מלא עם נתניהו הוא נשיא המדינה, שבימים כתיקונם היה מצופה ממנו לפעול בדיוק להפך ממה שמשרת את האינטרסים של ראש הממשלה. ייתכן שהעובדה כי המהלך יחייב את נתניהו למסור את השלטון לגנץ בעוד זמן קצר עשתה את שלה, וגרמה לראובן ריבלין להתמסר לתפקיד המתווך שיוריד את נתניהו מכס ההנהגה, מתוך חדווה מיוחדת.

בכחול לבן מאשימים את נתניהו בכך שתנאי הפתיחה שאותם הציב בתחילת המו"מ מעידים על רצונו להכשיל את המהלך כבר מהרגע הראשון. אולם כדי להבין עד כמה רחוק היה מוכן ללכת נתניהו מבחינתו, תוך הבנת המצב החדש שאליו נקלע, כדאי להיזכר בשנות שלטונו הראשונות (בסיבוב הנוכחי). מייד עם היבחרו ב־2009 הודיע כי הוא מבטל את תפקיד מ"מ ראש הממשלה. מדובר באותו תפקיד שהעלה את אהוד אולמרט לשלטון אחרי השבץ שבו לקה אריאל שרון. הסיבה לביטול: נתניהו ראה בו תפקיד חתרני, שהנושא בו מייחל כל היום וכל הלילה להסתלקותו של המנהיג מהבמה. 

בממשלה שלאחר מכן ביטל נתניהו גם את התואר משנה לרה"מ, אף שהיה מדובר בתואר בלבד ללא משמעות חוקית. מאוחר יותר ביטל אפילו את תפקיד סגן רה"מ, שהיה נהוג מקום המדינה. מאז ועד היום, כל דיבור על רוטציה, שדרוג לתפקיד נשיא המדינה וכל הצעה או מהלך שנועדו להזיז אותו ממקומו, נענו בלעג ובבוז. בעיני נתניהו, איש לא ראוי לשאת בתפקיד מלבדו, וכל תזוזה שלו ממנו תביא להרס וחורבן למדינה ולעם ישראל. והנה כעת, הוא הראשון להציע רוטציה על ראשות הממשלה. אפילו על הצעת הנשיא למנות את גנץ לממלא מקום, שיחליף אותו אם יוחלט באופן סופי על הגשת כתב אישום נגדו, הסכים. 

אני לא משחק? אין משחק

כבר בשלב הראשון הבינו בליכוד שגנץ לא יסכים שנתניהו יהיה ראשון בתפקיד ואילו הוא יתמנה לראש הממשלה רק אחרי שנתיים. הוא הרי יו"ר המפלגה הגדולה - אז מדוע שלא יהיה הוא ראשון? היות שנתניהו לא יכול לכהן כשר עם כתב אישום אבל כן כרה"מ, היה ברור שלוותר על ראשות הממשלה בתקופה הראשונה לא ניתן. לכן העבירו לגנץ את ההצעה הבאה: הרוטציה המוצעת לא תהיה שוויונית. נתניהו אמנם יהיה ראשון, אבל כהונתו תהיה קצרה יותר. פחות משנתיים. ואילו גנץ יתמנה לאחר מכן וימשיך עד לתום הקדנציה כרה"מ. 

אם הדבר היה תלוי בגנץ בלבד, נראה שהיה אפשר לסגור. מבחינתו כל דבר שיביא אותו ללשכת ראש הממשלה הוא ניצחון אדיר, אפילו אם מדובר על חצי קדנציה. אם היה מסכים, ואין להוציא מכלל אפשרות שזה עוד יקרה בשבועות הקרובים, היה נחשב למטאור פוליטי, שהצליח בתוך זמן קצר מאז הכרזתו על כניסה לפוליטיקה לעשות מה שוותיקים ומנוסים ממנו כציפי לבני ויצחק הרצוג כשלו. 

אבל גנץ לא לבד. בעוד הוא עומד בפני החלטה שיכולה לקנות את עולמו, שותפו לדרך, יאיר לפיד, נמצא בצומת שבו כל פנייה תהיה לא נכונה. ראשית, רוטציה של גנץ ונתניהו תבטל באופן אוטומטי את הרוטציה שלו עם גנץ. שנית, הוא והחרדים זה לא הולך יחד. בניגוד לחוסן לישראל ולתל"ם, ליש עתיד יש אמירה ברורה בנושא ובייס מוצק של מצביעים ופעילים שלא יישארו יום אחד אחרי, אם לפיד יזגזג בנושאים אלה. שלישית, בתכנון ארוך הטווח של לפיד, שבעטיו גלה לספסלי האופוזיציה ב־2015, אין בתוכנית ישיבה תחת נתניהו - לא לשנתיים וגם לא לחודשיים. לא בשביל זה בנה את עצמו, מעמדו ומפלגתו, כולל במדבר הצייה האופוזיציוני. 

וכשאין מה להרוויח, מה נכון יותר מלוודא שגם השני חלילה לא ירוויח. אם לפיד הוא חלק מהקוקפיט, הוא יעדיף להתגייס לסוללת הנ"מ - לדאוג לכך שאף אחד לא ימריא. 

כבר בפגישה הראשונה עם נשיא המדינה אמר ריבלין לנתניהו כי העובדה שהוא בא עם 55 ח"כים כקבוצה אחת מקשה את ניהול המו"מ, כיוון שיהיה מדובר בממשלה שבה כחול לבן תמצא את עצמה במיעוט. הנשיא הציע ממשלה פריטטית, כלומר כל צד מקבל מספר שווה של שרים, ללא קשר למספר חברי הכנסת. הליכוד, לפיכך, ייאלץ להתחלק בתיקים עם מפלגות הימין, בעוד בכחול לבן כל ח"כ שני יהיה שר. נתניהו הסכים. כשריבלין דיבר על האפשרות של רוטציה, נתניהו גם הסכים. 

בונקר על כל המגרש

אבל כחול לבן גררו רגליים. מצד אחד, גנץ מגיע למו"מ עם נתניהו, וכמעט במקביל מצייצים יאיר לפיד ובוגי יעלון בטוויטר שאסור לשבת עם נתניהו. יותר משהדבר הביך את נתניהו, הוא הביך את גנץ. ההתנהלות שלהם הסגירה את יחסי הכוחות שם, אומר יו"ר צוות המו"מ של הליכוד השר יריב לוין, גנץ רוצה להתקדם, אבל חבריו עוצרים אותו. אם היה יכול לעמוד מולם היה אפשר לזוז. לדברי לוין, בכוונת צוות המו"מ להתרכז אך ורק במו"מ מול כחול לבן. לגבי שאר המפלגות כבר כולם יודעים מי רוצה מה, יש טיוטות מוכנות. 

לפיד מכחיש את הפרשנות המיוחסת לו, ומבחינתו הסיבה לכך שהוא פוסל באופן גורף את הישיבה עם נתניהו היא כי לדעתו ראש הממשלה לא מתכוון למה שהוא אומר. הוא לא עומד לתת רוטציה ולא לעמוד בשום מילה מדבריו הנמלצים על אחדות כצו השעה וכל הבבל"ת הזה. לדעתו, פניו של נתניהו לבחירות נוספות, נקודה. מבחינתו, עדיף להיות ראש ממשלת מעבר חצי שנה נוספת, ולנסות שוב את מזלו בבחירות כלליות שמי יודע מה יהיה בסופן - אולי בחירות רביעיות וחמישיות - מאשר לתת את ההנהגה על מגש הכסף לאחר. 

בתכנון ארוך הטווח של לפיד, שבעטיו גלה לספסלי האופוזיציה ב־2015, אין בתוכנית ישיבה תחת נתניהו. גנץ ולפיד // צילום: אורן בן חקון

לדעתו של לפיד, האפקט שישיג נתניהו מכך שכחול לבן יראו נכונות לשבת איתו, ואז ברגע האחרון יחתוך הכל וילך לבחירות, הוא שעצם קיומו של המו"מ מכשיר את הלבבות לכך שאין בעיה בעצם שיהיה ראש ממשלה תחת כתב אישום. הנה, אפילו יריביו הגדולים, אלה שאמרו מעל כל במה שלא יישבו איתו, כבר מנהלים עימו דיבור צפוף. 

לפיד צייץ בטוויטר שלא יישב עם נתניהו, ומי שיהיה ראש הממשלה הוא בני גנץ. אלא שהוא ואנשיו לא הצליחו עד כה להסביר איזו קואליציה ניתן להרכיב ללא הליכוד. סימן השאלה נעשה עוד גדול יותר מאחורי תמיהה זו, לאחר שביום רביעי התברר שיהדות התורה מונה 7 מנדטים ולא 8. כך שאפילו האפשרות הדחוקה של בריחת הסיעות החרדיות מגוש הימין והצטרפותן לשמאל לממשלה בראשות בני גנץ כבר לא אפשרית, שכן כחול לבן, מפלגות השמאל והסיעות החרדיות מונות כעת 60 ח"כים בלבד. 

האפשרות היחידה אם כן של גנץ לעמוד בראשות הממשלה, אם יקבל את המנדט לכך, היא אך ורק עם הליכוד. לפיד בונה על מרד במפלגת השלטון והדחת נתניהו. אבל איך שזה נראה כעת, הסיכוי שליברמן ברגע האחרון יקפוץ לממשלת ימין־חרדים וימנע את הבחירות הצפויות, נראה ריאלי יותר מאשר התוכניות של לפיד וגנץ. ייתכן שגנץ מודע לשיקוליו ולמהלכיו של שותפו, המוריד את שניהם לתהום, אבל כהרגלו הוא חלש ומהוסס מדי לצאת נגדו, להתקומם ולעמוד על שלו.

בינתיים ליברמן לא יורד מהעץ שעליו טיפס אחרי הבחירות הקודמות, אלא דווקא ממשיך בטיפוס מעלה לעבר יעד לא ידוע. לפעמים נראה כי כל העניין של ליברמן הוא לא לעלות במספר המנדטים או לקבל תפקיד בכיר יותר, אלא פשוט להטריל את המערכת. נהנה מתדמית הפוליטיקאי המחושב והבלתי צפוי, שמצליח להתל בכולם בציניות חסרת עכבות, המסתירות באופן מושלם את חוסר המעש והתועלת שלו בשנים הרבות מדי שהוא בפוליטיקה. 

על פי אחת התיאוריות, אחרי הניסיונות הכושלים של נתניהו וגנץ להרכיב ממשלה, יקפוץ הוא להציל את המצב, תוך סחיטת התחייבות מנתניהו על חיבור עם הליכוד, תפקיד ממלא מקום "למקרה ש", וחוקים דרקוניים בנושאי דת ומדינה שיורידו את החרדים לברכיים. אבל היות שליברמן מתייעץ לרוב רק עם מוחו הקודח ולא עם אחרים, אין לדעת האם לתיאוריה זאת, שנשמעה בין השאר מכיוונו של שר האוצר לאחרונה, יש בכלל בסיס. 

לראות את ארה"ב - ולקנא

כשגנץ מנסה למשוך זמן בעוד נתניהו עושה מאמצים לקצר אותו, וכששניהם מסתכלים רק על דבר אחד - מועד השימוע וההחלטה על כתב אישום - קשה לא להיות מוטרדים. כשהלו"ז הפוליטי כרוך ללו"ז המשפטי, המפסידים העיקריים הם האזרחים. כשהמנהיגים רוקדים על פי החליל של אנשי הפרקליטות ונותנים בידם את המושכות לקבלת ההחלטות הגורליות ביותר, משהו פה השתבש לגמרי. אפשר רק להסתכל בערגה אל ההתפתחויות בארה"ב כדי להבין איך פועלת מערכת בריאה, שבה מוסכם מראש שאת הלו"ז הפוליטי מכתיבים רק הפוליטיקאים, ושאת הנשיא שופטים נבחרי העם ולא חבורת פקידים הפועלים תחת מעטה של אובייקטיביות מזויפת. 

כי בארה"ב הדמוקרטיה אינה מהותית אלא אמיתית. את נבחר הציבור המרכזי, הלוא הוא הנשיא, יכולים להדיח רק נבחרי הציבור הבכירים ביותר - חברי הסנאט. השיטה הזאת מאפשרת לעם לבחור את סדר העדיפויות הערכי באופן המיטבי ביותר. כי לפעמים הערך של מנהיג טוב, ראוי, שעושה טוב לעמו, גובר על עבירות שביצע. ומי שיחליט איפה עובר הקו הם אזרחי ארה"ב באמצעות נציגיהם בבתי הנבחרים. ביל קלינטון מסר עדות שקר. זו עובדה, הוא גם הודה על כך. מדובר בעבירה פלילית. אבל הסנאט קבע על חודו של קול שלא מדובר בעבירה המצדיקה הדחה והשאיר אותו בתפקידו. 66 סנאטורים מתוך 100 קבעו שהוא צריך ללכת הביתה. אבל הרוב המיוחד הדרוש הוא 67. קלינטון ניצל בעור שיניו. 

בישראל מי שמחליט הם קבוצה של פרקליטים בלתי נבחרים. על פיהם יישק דבר. כבר שנים הם מחליטים באין מפריע מי יכול לכהן כשר ומי לא. מי יכול להיות רה"מ ומי צריך לזוז הצידה. ההתכסות כאילו מדובר בגורמי מקצוע נטולי פניות היא מגוחכת. בראש ובראשונה כי הם לא. ובנוסף, כי לא מדובר בנושא משפטי בלבד, אלא ערכי. ובזה אין כל יתרון בין העילויים בפרקליטות לבין כל בן תמותה אחר.

תורה ומדעים

היה מגוחך לשמוע את הסבריהם של חברי המחנה הדמוקרטי מדוע החלו דקה אחרי הבחירות לפעול להחזרת הלגיטימיות של המפלגות החרדיות, אחרי שקמפיין שלם ניהלו סביב נושאי הדתה, הדרה, הפרדה וכל ביטויי שנאת הדת הידועים. מרגע שליברמן פסל ישיבה איתם בממשלה, לא נותרה לניצן הורוביץ, סתיו שפיר וחבריהם ברירה, אלא להתחיל להכשיר את הקרקע לישיבה עם החרדים. הליכוד מבחינתם מוקצה, וכך גם ימינה. אגב, האמירות כאילו הבעיה היא בדתיים לאומיים והמתנחלים ולא בחרדים היו כאשר היתה עוד אפשרות על הנייר להרכיב קואליציה עם השמאל והחרדים בראשות גנץ. מרגע שעבר המנדט מיהדות התורה לליכוד, הדבר כבר לא רלוונטי, מה שיכול לאפשר לחברי המחנה הדמוקרטי לשוב להטחת ההאשמות הרגילה נגד החרדים. 

אבל בעוד נושאים כמו הפרדה או לימודי ליבה חוזרים לכותרות, מתברר שאפשר גם אחרת. בסוף השבוע שעבר ציין המרכז האקדמי לב בירושלים יובל להיווסדו. באירוע נכחה יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) במועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) פרופ' יפה זילברשץ, שעומדת לסיים את תפקידה ולחזור לאקדמיה, אולי בתור נשיאה של אחד המוסדות האקדמיים המובילים. הדברים שאמרה באירוע במכללה הירושלמית מוציאים את העוקץ מהאג'נדה הרגילה והקבועה של בכירי האקדמיה בישראל.

"המרכז האקדמי לב ראוי לכל שבח, ויש לציין את התגייסותו להנגשת ההשכלה הגבוהה לחרדים, כשהמרכז מהווה את חוד החנית בפיצוח האתגר הקשה הזה של השכלה גבוהה לחרדים", אמרה זילברשץ בנאומה, "החרדים מתעקשים על ההפרדה כתנאי לכניסתם למערכת האקדמית בעוד חלקים נרחבים במערכת האקדמית מתנגדים להפרדה. בשל כך, למוסד כמו המרכז האקדמי לב, שהלימודים מתקיימים בו בהפרדה מקדמת דנא, ונכון למסד ולעגן זאת ככל שניתן, ונשתדל לעשות זאת, יש אפשרות להיות מנוע עצום בקליטת החרדים במערכת ההשכלה הגבוהה".

במרכז לב מסלול מיוחד לחרדים שלא למדו לימודי ליב"ה, המאפשר להם להשלים את החומר באמצעות חלופה לתעודת בגרות ותחילת לימודים אקדמיים, גם בגיל מאוחר וללא רקע מוקדם. נשיא האקדמיה, פרופ' חיים סוקניק, אמר באירוע כי "פרופ' לב וקורט רוטשילד עמדו בפני משימה עצומה - לשכנע את הרגולטורים לתמוך בהקמת מוסד נוסף להשכלה גבוהה בירושלים, שיתבסס על שילוב של עולם התורה והמדע.

"המסר של פרופ' לב היה שאפשר לעמוד בכל האתגרים, והוכחה לכך היא בוגרינו שמשתלבים בתפקידים הבכירים והרגישים ביותר בתעשייה הצבאית ובהיי־טק. יש היום לצערנו בעלי אינטרסים שמנסים לפגוע במוסד שמשלב בתוכו בני תורה שלומדים תורה מבלי להתפשר על הערכים, אך אנו מאמינים בלב שלם בצדקת דרכנו, ובצורך לשמר לימודים טכנולוגיים ברמה הגבוהה ביותר לצד שמירה על חיי תורה ללא פשרות". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו