עצמאי בשטח: אריאל זילבר פורש - בגדול

בעוד חצי שנה צפוי אריאל זילבר לעלות לבמה בפעם האחרונה ולחתום את הקריירה המפוארת, שנמשכה יותר מ־50 שנה. 

"התכנון המקורי שלי היה לפרוש בשנה שעברה, כשהייתי בן 75", הוא אומר, "אבל הכל הסתבך לנו מבחינה כלכלית, ולא הצלחנו להשתלט על ארגון המופע. אז החלטנו לדחות את הפרידה לאפריל. אנחנו עדיין מחפשים את המקום הנכון שיאפשר לי להיפרד כמו שצריך".

נראה לך שאתה מסוגל להפסיק לגמרי להופיע?

"אני אפסיק להופיע במתכונת הזאת של השירים הישנים והלהיטים שלי. אולי אשיר פה ושם שירים של אמא שלי, או שירי מחאה, או בבית הכנסת. אבל לא בהופעות פומביות". 

זה לא יחסר לך?

"נראה, אני לא יכול להגיד. לפני כמה חודשים היתה תקופה שבה הייתי חולה, עם כאבי גרון, ולא הצלחתי לשיר. הלכתי לרופא אף־אוזן־גרון, והוא אמר לי: 'אריאל, אין מה לעשות, זה הגיל'. נבהלתי מאוד והבנתי שאני דועך. בינתיים, ברוך השם, זה הסתדר, אבל אני לא רוצה להגיע למצב שבו אני דועך על הבמה".

אתה כבר יודע איך ייראה המופע האחרון? 

"אני אארח את להקת ברוש, נוציא תקליט ויניל מחודש, וזו תהיה בעצם ההזדמנות האחרונה להגיד שלום לכל מעריציי, ידידיי ואוהביי".

אז איחוד של "תמוז" כבר לא יקרה?

"לא יקרה. זה יותר מדי מסובך, עם יותר מדי עורכי דין שמעורבים בזה". 

לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת

מה השיר האחרון שתבצע במופע הפרידה?

"יש לי הרבה מאוד שירים, ואני רוצה לבצע את כולם. אבל נראה לי שאפרד מהקהל דווקא במשהו חדש".

כשאתה מסתכל לאחור, אתה מרוצה מהקריירה שלך?

"כן, כי עכשיו אני נמצא במצב טוב מאוד. בדיעבד אני קצת מאוכזב שלא ניצלתי את שנת 1976, שנת הפריצה שלי. היה לי אור בלי כלי, וזרקתי הכל לכל הרוחות. יכולתי למלא אולמות, אבל לא לקחתי ביד אוהבת את מה שהקב"ה נתן לי. על זה אני מצטער. 20 שנה הסתובבתי ברוח, עד שפגשתי אותה (מצביע על שושנה אשתו; ע"ס), והיא יישרה אותי". 

אולי היית צריך לעבור את כל זה כדי להגיע לנקודה הזאת.

"כנראה. לכן אני לא כועס על זה".

איך תתקיים כלכלית אחרי שתפסיק להופיע?

"אם הייתי בחו"ל, הייתי מתפרנס מלכתוב תווים, אבל פה זו בעיה, ואני מודה שלא חשבתי על זה. אני מקווה שיהיה בסדר. שושנה עורכת דין, תשאל אותה".

שושנה: "הדבר היחיד שחשוב לי הוא להיות ליד אריאל. כל השאר לא רלוונטי". 

מה הדבר האחרון שתגיד לקהל?

"תודה רבה, היה נעים מאוד. שמחתי לשמח אתכם". 

• • •

זילבר, שיחגוג 76 בעוד שבועיים, גר עם שושנה בבית שכור במושב גיתית שבין השומרון לבקעת הירדן, שעה ו־20 דקות מתל אביב, לא כולל מחסומים ופקקים, וברוך השם, בדרך יש הכל. היישוב מונה 100 משפחות - כ־500 איש - 80 אחוז מהן דתיות והשאר חילוניות. אבל כולם יודעים היכן מתגורר השכן המפורסם, ותודה לדגל המשיח הצהוב שנתלה על עמוד בכניסה לבית.

זילבר מעדיף את היישוב הדומם, שחם בו הרבה יותר מבתל אביב. לעיר הגדולה הוא לא מרבה להגיע, אלא אם כן הוא צריך להסתפר או לבקר אצל רופא שיניים. יש לו שלושה ילדים משושנה - בת־דרור (32), מנהלת המופע שלו; בן־עמי (31); ושלהבת (28), מנהלת הסושיאל שלו. בנו מנישואיו הקודמים, רועי (43), הוא איש קולנוע ומוזיקה, שהיה שותף בעיבוד השיר "בשמחה" בדיסק החדש של זילבר ויצר את הקליפ של "הגאולה" מהופעות של אביו.

זה בית צנוע, עם סלון קטן, עמוס בספרי תורה לסוגיהם. טלוויזיה אין, רק מחשב שמחובר לנטפליקס, שבו צופה שושנה. תמונתו של הרבי בולטת לעין: זילבר חי בתחושה תמידית שהספירה לאחור לביאת המשיח כבר החלה. בדיוק כמו במפגש הראשון שלנו, לפני חמש שנים, הוא יושב ליד השולחן, רוכן על ספר התניא ומתנועע. רק הזקן גדל והלבין לגמרי.

חי בתחושה תמידית שהספירה לאחור לביאת המשיח. זילבר ליד הפסנתר // צילום: מרים צחי

את התניא רכש בכספי הזכייה בפרס אקו"ם בשנת 2014. הפרס ההוא גרר הרבה בלאגן, אחרי שאחינועם ניני סירבה לקבל את הפרס שלה בגלל הבחירה בזילבר. "מה שהיה אז, היה", הוא אומר. "זה מה שנשאר מזה (מצביע על הספרים), את השאר תרמנו".

קיבלת פרס, וגם אותו אתה תורם?

"יש לנו חובת הצדקה. יש לי גם הוראות קבע". 

שושנה: "כשמצלצלים אלינו לבקש תרומה אני עונה במהירות, כי אם תופסים את אריאל, הוא עושה לכולם הוראות קבע ל־24 תשלומים". 

אריאל: "חייבים לעשות. לפי הרבי, בכל יום צריך לתרום קצת כי הכסף הוא לא שלנו. כל העניין שלנו בעולם הזה הוא רק הכנה לגאולה. בכל רגע נתון אתה צריך לקרוא לגאולה ולהכין את עצמך לגאולה (שולף קטע של הרבי מלובביץ' בטלפון). אני מחכה לו כל הזמן, ואם יבוא, על הכיפאק. אני מאמין שהוא צריך לבוא, אפילו אם יבוא כדרך אגב". 

בוא נסכם שאם הוא בא באמצע הראיון, אתה לא עוצר באמצע.

"תאמין לי שאתה בעצמך תרצה לעצור באמצע". 

כל הזמן אומרים שהוא צריך להגיע, וזה לא קורה. איך אתה מסביר את זה?

"אני לא באמת יודע מתי תבוא הגאולה, וגם הרבי לא יודע. הוא אומר שהיא היתה צריכה להגיע מזמן. גם הרמב"ם אמר בזמנו שהיא אמורה להתרחש. כשתבוא הגאולה הכל ישתנה ואנחנו נהיה בעולם אחר. התודעה תשתנה לגמרי". 

איך אתה מדמיין את זה?

"אני לא מדמיין את זה, כי אני לא יודע. יש שאומרים תחיית המתים, ויש שאומרים רק נשמות בלי גוף. אבל הרעיון הבסיסי הוא שהתודעה תשתנה. כל מה שלמדתי (מצביע על הספר שמונח לפניו; ע"ס) כבר יהיה לי ידוע, ומי שלא למד, יצטרך לעבוד קשה וללמוד. כי כולם יידעו את התורה וידברו את התורה, וכולם יאמינו בקב"ה". 

אתה מפקפק בזה לפעמים?

"אסור לפקפק בזה. יש 13 עיקרים של הרמב"ם, שאני אומר בכל בוקר, וזה אחד מהם: 'שיבוא מלך המשיח במהרה בימינו'. אני רוצה מאוד שזה יקרה עכשיו. תאר לך שכל עם ישראל יחליט לבנות יחד את בית המקדש". 

לא נשמע לי ריאלי.

"מבחינתי הכל ריאלי. לך תדע מה יהיה, מה דרך השם, ואיך הוא משפיע על המחשבה של בני האדם. אם אני אלך לבנות את בית המקדש לבד זה לא יעזור, זה לא יקבל תוקף. כל עם ישראל צריכים להיות מאוחדים סביב הנושא הזה". 

בפנטזיות שלך אתה רואה הקרבת קורבנות?

"לדעתי יהיה בית מקדש וירטואלי עם קורבנות וירטואליים. כל האינטרנט והקידמה הם הכנה לדבר האמיתי, כדי שלא נשתגע מהגאולה בזמן שהיא תקרה. תיקח את ווייז ותדמיין 120 מיליון משתמשים, וכל אחד רוצה למקום אחר, וזה מראה לכל אחד לאן ללכת. נכון שככה זה עובד? אם הייתי אומר לך לפני 20 שנה שזה מה שיהיה, לא היית מאמין לי.

"זו מבחינתי השגחה פרטית. אתה יודע שרבי מאיר בעל הנס קבור בעמידה, כדי שכאשר יבוא המשיח, הוא יהיה מוכן לגאולה?"

מה אריאל זילבר החילוני משינקין היה אומר לאריאל זילבר שמחכה למשיח בגיתית?

"תדע לך שתמיד האמנתי שהכל אפשרי. אף פעם לא ראיתי את עצמי ככופר, ואף פעם לא הגדרתי את עצמי כחילוני, גם כשלכאורה הייתי חילוני". 

תמיד האמנת באלוהים?

"תמיד. אני גדלתי בקיבוץ, וחינכו אותנו שהתנ"ך זה בלוף. כבר אז, אמא שלי היתה אומרת לי: 'אל תאמין למה שהם אומרים לך'.

"בלי קשר, הייתי מתפלל לקב"ה, בלי לדעת שאני מתפלל אליו, והיו לי בקשות ושיחות איתו. למשל, אני זוכר שהיתה לי אמונה טפלה, שלא קשורה לדת, שאם אני תופס עלה שנושר מהעץ לפני שהוא מגיע לקרקע, אני מבקש משאלה, ואז מבקש מהקב"ה שימלא אותה. ניסית פעם לתפוס עלה? זה קשה מאוד". 

מה היחס של החרדים אליך?

"הם רואים אותי כמקרב לבבות, כי אני שר את אותם שירים ששרתי לפני 30 ו־40 שנה. בכמה מהשירים אני משנה מילים. במקום 'משיכה מינית' אני שר 'משיכה פנימית' (ב'חברה להגנת הטבע'; ע"ס), ובמקום 'כשלא נשאר יותר במה להאמין אני שוקע לעיתים בהזיות על מין' אני משנה ל'הזיות עצמי' (ב'אני שוכב לי על הגב'). אבל את זה שיניתי אפילו קודם, בגלל המסר". 

יש שירים שאתה לא שר בכלל?

"'התמהוני', שאני אוהב אותו, אבל המסר שלו בעייתי מאוד. הכל שם נהנתנות, וזה לא אני. אין בו שום דבר חיובי".

תחבר לו מילים חדשות?

"לא, הוא טוב ככה, אבל ככה אני לא יכול לשיר אותו, כי הוא מדבר על דברים לא לעניין. אני גם לא שר אותו לעצמי בחדרי־חדרים. המנגינה שלו טובה והמילים יושבות טוב, אבל אין סיכוי שאשיר אותו". 

גם ב"אני שוכב לי על הגב" אין הרבה מסר חיובי.

"הוא איום ונורא מבחינת המסר שלו, אבל הוא הפך לשיר מוסר גדול, מהכיוון של לאן אדם יכול להגיע כשהוא מידרדר. כלומר, מה לא תעשה". 

כאחד שמאמין שהכל יכול לקרות, אתה רואה את עצמך יוצא בשאלה?

"לא נראה לי. זה לא נראה לי אפשרי".

חשבתי שתהיה לך תשובה חד־משמעית.

"אתה יודע מה - עכשיו אני אומר, 'חד־משמעית לא'".

• • •

החזרה בתשובה הביאה גם להקצנה בדעותיו של הזמר. הפה שלו סיבך אותו לא פעם לאורך השנים, כשההתבטאות הזכורה ביותר היתה בשנת 2005, נגד חיילי צה"ל שהיו מעורבים בהתנתקות ("גירוש", בלשונו). 14 שנים אחרי, הוא חוזר בו מהדברים שאמר אז. 

"כשיצאתי נגד חיילי צה"ל ואמרתי שלא יסלחו להם על זה שהם השתתפו בגירוש, הרבה מאוד אנשים יצאו נגדי, והם צדקו. הייתי צריך להתבטא אחרת. היום אני חוזר בי מהדברים האלה, כי אני מבין שחייל שהשתתף בהתנתקות סבל בעצמו.

מול קהל ביישוב חומש שבשומרון. "אנשים שבאים להופעה לא רוצים לשמוע את הדעות הפוליטיות שלי" // צילום: מרים צחי

"הגירוש היה פשע. אסור היה לתת אדמה יהודית לגויים, אסור היה לדבר איתם על זה בכלל. כאב לי מאוד ולא יכולתי לשתוק. הייתי מדבר הרבה פוליטיקה בהופעות. עולה לבמה ומטיף על כל מה שלא בסדר. זה הכעיס מאוד את הקהל שלי. זרקו אותי לכל הרוחות".

אז הפסקת עם זה?

"הפסקתי, כי זה פשוט לא שייך לשם. אנשים שבאים להופעה לא רוצים לשמוע את הדעות הפוליטיות שלי. אם חשוב לך לשמוע מה אני חושב, תבוא אלי הביתה ותשמע. על הבמה אנחנו בדרנים, והמטרה שלי היא לגרום להתרוממות נפש. 

"בדברים שחשובים לי אני מקפיד להשמיע את קולי מחוץ להופעות. נניח, במקרה של אלאור עזריה הייתי בכל ההפגנות. אני בעדו, ואני אעזור לו, והייתי בקשר איתו ואני אוהב אותו. אבל הפעם הפרדתי ולא הכנסתי את זה להופעות שלי, כי זה לא שייך".
אתה יכול להבין אנשים שהפסיקו להאזין למוזיקה שלך בגלל הדעות שלך?

"כן, ואין לי בעיה עם זה. מה אני יכול לעשות? שלא ישמעו. גם אני לא יכול לשמוע זמרים שאני לא מסכים עם הדעות שלהם. אבל אם זה שיר ממש טוב, אני כן אשמע". 

אתה בעד שאמנים יביעו את דעתם הפוליטית? 

"אני בעד שכל אחד יגיד מה שבראש שלו, והתגובה שתגיע בעקבות זאת היא לא שיקול. אם יש לבן אדם מה להגיד - שיגיד, ואם אין לו דעה - שישתוק". 

מה חשבת על ההתבטאות של אושרת קוטלר, ש"שולחים ילדים לשטחים ומקבלים אותם חיות אדם"?

"אני לא צופה בטלוויזיה, אבל שמעתי על זה. אסור היה שהיא תדבר ככה. מי ששונא את ישראל ומי שיש לו דעה קדומה נגד חיילי צה"ל - זו בעיה".

שמחת שהיא יצאה לחופשה של שנה?

"בטח. רן כרמי בוזגלו (פעיל חברתי מאשדוד; ע"ס) עשה נגדה חרם, והוא גרם לזה שהיא תעוף מהעבודה. אני מעריץ אותו, מה שהוא יגיד לי אני אעשה. בכל עוולה שיש נגד חיילי צה"ל ונגד עם ישראל, הוא נמצא ומנסה לעזור".

אז אתה גם בעד הצל?

"אני אוהב אותו מאוד וחושב שהוא על הכיפאק. הוא אוהב את עם ישראל". 

טוענים נגדו שהוא מסית.

"הקו שלו הוא שמי שמציק לעם ישראל, זה מציק לו, והוא לא שותק על זה. אני לא זוכר שראיתי דברים איומים שהוא כתב וזעזעו אותי".

למה אתה לא כותב בעצמך?

"אין לי זמן לזה". 

מה עוד מטריד אותך בחברה?

"הפליטים הסודאנים. אני תומך בכל הפעילות של שפי פז (פעילה חברתית מדרום תל אביב שנאבקת בתופעת המסתננים; ע"ס), כי צריך לפעול נגדם. הם באים לפה לנצל אותנו, והם אנשים רעים. גונבים, אונסים, רוצחים ושודדים ושיכורים והולכים מכות". 

זאת הכללה.

"לא צריך לתת להם להיות בשכונת שפירא. שילכו מפה".

גם אלה שיש להם ילדים?

"את היהודים לא גירשו מכל מיני מקומות?"

אתה במרחק 60 ק"מ מהם, למה זה מפריע לך כל כך?

"עם ישראל ערבים זה לזה, ואלה אחים שלי. כשכואב להם, כואב גם לי. הרסו להם את החיים. אם רוצים להשאיר כאן את הפליטים הסודאנים, שישימו אותם בהרצליה או ברמת השרון. אחרי שהם יעשו בלאגן שם, נראה איך יגיבו. מי שאוהב אותם, לא חי איתם. הסודאנים באים לנקות להם את הבית, ואז הם שולחים אותם בחזרה לשכונת שפירא". 

בעבר התבטאת גם נגד הקהילה הגאה. אתה עדיין חושב ככה?

"קשה לי להגיד. מצד אחד, אנשים יכולים לעשות בבית מה שהם רוצים, זה לא עניין שלי. מצד שני, מצעדי הגאווה זה מגעיל וזה בהמי. זה כמו עבודה זרה. מי שהולך ברחוב ומראה את התחת שלו, זה לא בסדר".

• • •

עם כל האיפוק, לא באמת חשבתם שהבחירות יעברו לידו. "הדבר האחרון שהכעיס אותי הוא הפסילה של ברוך מרזל ובנצי גופשטיין בבית המשפט העליון. אלה אנשים טובים שאני מכיר באופן אישי, הם צדיקים גדולים, ופתאום מגרשים אותם. אתה מבין? את הערבים משאירים, אבל אותם מעיפים. זה כי בג"ץ שונא יהודים.

"היה פעם את אורי אבנרי, שלא סבלתי אותו, אבל סתמו לו את הפה ואני הלכתי להצביע לו בגלל זה. והוא נכנס לכנסת". 

למי הצבעת בבחירות באפריל?

"לביבי, כי הוא היחיד שלא יהפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה. הפעם שקלתי להצביע לעוצמה יהודית, בגלל מה שעשו להם בבג"צ. אבל החלטתי להצביע לביבי".

בנט ושקד הם לא אופציה מבחינתך?

"לא". 

מה אתה חושב על מירי רגב? 

"בעדה עד הסוף. היא יופי, יופי, יופי. עושה את מה שצריך לעשות. לקחה את הפריפריה והעבירה אותם לעיקר. כל האווזים מהקאמרי ומהבימה, שעושים טובה שהם באים לפה, מי צריך אותם עכשיו? עכשיו יש תרבות גם לפריפריה, וזה דבר גדול". 

על הבמה, בסוף שנות השמונים. "ההופעות שלי היו טובות מבחינת הקהל, אבל אני הרגשתי רע. לא הבנתי מה אני עושה שם בכלל" // צילום: קוקו

מה דעתך על הדרך שבה נעשו הדברים?

"טוב מאוד. מה משנה הדרך? המעשה שהיא עשתה, זה מה שחשוב". 

כמעט מיותר לשאול מה אתה חושב על רון קובי, ראש עיריית טבריה.

"איש איום ונורא, נגד עם ישראל ונגד מסורת ישראל. מי שנגד החרדים הוא גם נגדי".

• • •

ולמרות הכל, יש דבר אחד שלא משתנה: ההופעות שלו. עשרות שנים שהוא על הבמה, במופע קסום וחוצה גילאים וקהלים. נשים, גברים, דתיים, חילונים, ילדים וקשישים.

"בהתחלה, בחצי השני של שנות ה־70, ההופעות שלי היו על הפנים. כלומר, הן היו טובות מבחינת הקהל, אבל אני הרגשתי רע. לא הבנתי למה אני מופיע, מה אני עושה שם בכלל. הייתי אז חילוני, לא היתה לי משמעת של הדת, תפילה, לימוד וסדר יום. לא ידעתי מה אני עושה בעולם.

"הייתי הולך להופעות ומתבייש. לא הבנתי מה אני עושה על הבמה, וכשלא היה לי חשק לשיר, הייתי מבטל הופעות. אני זוכר ששאלו אותי למה אני שר, ואמרתי שאני עושה את זה בשביל הכסף.

"הייתי חוזר הביתה וממשיך את החיים, אבל בתחושה ריקה מאוד. כשהייתי מנגן בבית הייתי מבסוט לאללה, וכשעשיתי את זה מול אנשים, זה היה רק כדי להרוויח כסף. הקהל היה האויב שלי. לא הבנתי - מה הם באים לפה, מה הם עושים פה? הכל היה ריקני".

והיום?

"היום אני יודע שהתפקיד שלי הוא לשמח אנשים ולהעלות אותם למעלה, שהנפש שלהם תתעלה. לא תשמע אותי שר שירים שמורידים למטה. היום הקהל הוא האהבה שלי והאוהבים שלי, ואני בא לכבד אותו. כל הזמן עם ישראל בראש שלי, וכמובן הגאולה". 

במופע שלך אפשר לראות גם ילדים קטנים, ורוב הקהל חילוני. זה מפתיע אותך?

"שום דבר לא מפתיע אותי. אני אוהב את האנשים ואת עם ישראל, ואני בא לשמח אותם. אנשים הסבירו לי שאני המוהיקני האחרון שמופיע בלי מחשבים, אצלי הכל הוא בחי. אין שום דבר ששייך למכונות שמוציאות קולות. הכל יכול ליפול בכל רגע נתון. אין מחשב שאומר לי מה לעשות, אין תזמון. אני אומר ועושה מה שאני רוצה.

"כשאני שר, אני מקווה שזה ידבר לכל מי שיודע עברית. מספיק שתדע עברית, אתה לא צריך יותר מזה. וגם שלא יהיה מדכא". 

קרה שמשהו הסתבך באמצע הופעה?

"קורה שאני שוכח את סדר השירים. אני מדבר בין לבין, אני מרים כוסית וודקה לחיי עם ישראל, ולפעמים אני מתבלבל ולא זוכר איזה שיר אני צריך לשיר. אבל זה לא נורא, כי יש לי את הגיטריסט שלי, שי ליבוביץ', ששומר עלי כל הזמן ואומר לי בדיוק מה צריך להיות". 

הייתי מצפה ממך שתרצה לעשות הופעות בהפרדה של גברים ונשים.

"לא, אני לא בעניין הזה. אם אני בא לזאפה, להופעה שפתוחה לכלל הקהל, אני לא אפריד את הקהל, כי זה לא מתאים. אני בא לרומם אותם, לא להפריד אותם. אם אני מופיע לפני קהל חרדי, והם מבקשים הופעה בהפרדה, אין לי בעיה עם זה, כי שם זה מתאים". 

לא מפריע לך שנשים יושבות קרוב מאוד אליך? יונתן רזאל הופיע עם כיסוי עיניים כדי לא לראות את זה.

"זה לא מפריע לי, כי אני לא מסתכל על אישה כאישה או על גבר כגבר. אני מסתכל על נשמות. אין לי שום עניין של היצרים. אם מישהי תשב מולי בצורה לא צנועה, אני לא אסתכל לכיוון שלה.

"אני מבין את יונתן, הוא מבחינתו צודק לגמרי. התפקיד שלו זה לשיר, לא להסתכל על הקהל, ואם מפריע לו לראות נשים, אז הוא מנע את זה מעצמו. אני כן מסתכל עליהם, כי חשוב לי לראות את השמחה שלהם, או את חוסר השמחה. אם אני רואה מישהו עצוב, אני מסתכל לו בעיניים ושר לו. יונתן מופיע אחרת".

יכולת להבין את הביקורת נגדו?

"אני לא חושב שצריך לבקר אותו או להיעלב ממנו. צריך להבין אותו". 

מה חשבת על פסיקת בית המשפט, שקבע שהמופע בעפולה לא צריך להתקיים בהפרדה?

"הם לא היו בסדר, כי לערבים כן מתירים הפרדה. אין פה שום הסבר הגיוני, חוץ מזה שמדובר במעשה אנטי־יהודי. יש בעם הזה כוחות שרוצים להשמיד את המדינה היהודית. שיהיו פה סודאנים ושיהיו פה כנענים, והכל. אבל לא יעזור להם, כי אנחנו יהודים". 

בעפולה בכל זאת היה מדובר באירוע של העירייה.

"גם הדתיים משלמים מסים, ויש להם את הזכויות שלהם ואת הרצונות שלהם. אז שיכבדו גם אותם". 

מה חשבת על ההחלטה של דני רובס וארקדי דוכין לבטל הופעות בגיא בן הינום בירושלים כשהתברר שעמותת הימין אלע"ד שותפה בהן?

"הם טעו מאוד. טעו לגמרי. חבל לי, פשוט חבל. הם היו צריכים להגיע להופעה. הם זמרים שאנשים רוצים לשמוע, אסור היה להם לבטל". 

הם טענו שלא רצו לערב פוליטיקה במוזיקה.

"זה לא קשור. ההחלטה הזו היא טעות, והם יצטערו עליה יום אחד. אם ארגוני השמאל הצליחו לבטל הופעה שלהם, הם יצליחו לבטל גם הופעות של אחרים".

ניסו פעם לבטל הופעה שלך?

"אצלי אפילו לא ינסו לדבר איתי, כי אני מראש לא מחשיב את דעתם". 

• • •

במשך רוב שעות היום הוא בבית, עסוק בלימודי הקודש, אבל הוא לא יכול בלי המוזיקה. בכל בוקר, במשך שעתיים, הוא יושב אל הפסנתר באולפן שליד הבית שלו, "ואם אין לי את השעתיים האלו, מתחיל לכאוב לי בגוף. אחר כך אני לומד תורה שלוש שעות, אחר כך לומד שוב בצהריים, ובערב לומד שוב. לא מזמן התחלתי ללמוד יידיש מספרים, שעה וחצי ביום, וראיתי שאני לא מגיע למוזיקה. אז התחלתי להוריד דברים. שאלתי את עצמי, מה אתה, מוזיקאי או תלמיד חכם?"

ומה ענית לעצמך?

"אני מוזיקאי ויוצר, איזה תלמיד חכם?!"

עם אשתו, שושנה. "היא יישרה אותי" // צילום: גדעון מרקוביץ'

בימים אלה הוא מוציא את אלבומו החדש, שנוצר באולפן שליד ביתו וקיבל את השם "בשמחה" - 13 שירים חדשים, רובם עם טקסטים מהמקורות, ומה שלא - נכתב בהשראתם. 

"הכל קשור למקורות, כי אני חי במקורות", הוא אומר. "יש לי את התניא, יש פרשת השבוע, ואני כל הזמן מתפלל. אלה החיים שלי. המחשבות שלי שם". 

יותר טקסטים דתיים ופחות בטי בם?

"לא בדיוק, אלא יותר טקסטים של הרהור על המשמעות שלנו בעולם ועל בית המקדש, וכמובן הגאולה. קראנו לדיסק 'בשמחה', אבל היה אפשר לקרוא לו 'הגאולה', כי הרוב המוחלט של השירים מדבר על הגאולה". 

זה בעצם גם האלבום האחרון?

"לא, אני אמשיך להקליט ולעשות מוזיקה. הפרישה כרגע היא רק מהבמה". 

איך מתייחסים אליך בתחנות הרדיו?

"לפעמים מפרגנים ולפעמים פחות. הרדיו היום הוא לא מה שהיה פעם. היום יש לכל ילד פלייליסט משלו, וכל אחד בוחר מה לשמוע".

מה אתה חושב על המוזיקה של היום? 

"נסעתי במונית, והנהג אומר לי: 'אני מקשיב לשירים של היום, ואתה לא יכול לשיר אותם, כי יש הרבה מאוד הפקה ומעט מאוד מלודיה'. אני מסכים איתו. אתה מעבד שיר, ואי אפשר לשיר אותו. הכל הפקה מוגזמת והעתקה של מקצבים אחרים". 

מה בכל זאת תפס אותך לאחרונה?

"את סטטיק ובן־אל אני מאוד אוהב. השיר 'על כביש החוף' תפס אותי, כי זה שיר ציוני לגמרי עם אמירה וגם עם מלודיה, שכל אחד יכול לשיר. גם את 'אין לנו איביזה' אני אוהב, הוא מאוד ציוני בעיניי.

"גם נדב אזולאי מבאר שבע עשה קליפ מאוד יפה, משהו חדשני מבחינה מוזיקלית, שתפס לי את האוזן".  

את האירוויזיון יצא לך לראות?

"ראיתי קצת, וזה גועל נפש. כל ההקצנה הזאת של הגוף והחיצוניות, זה מחליא אותי. נטע ברזילי היא גדולה ועשתה מהפכה מוזיקלית עם השיר שלה, אבל אני לא יכול להסתכל עליה. דמיס רוסוס (זמר יווני שפעל בעיקר בשנות ה־70 וה־80; ע"ס) היה שמן, אבל לא ראית שהוא שמן, כי הוא היה לבוש בגלימה ולא הבליט את הגוף שלו. אצלה הגוף שלה חשוב, למה? מה זה הסיפור הזה? גם היא יכלה לבוא עם גלימה".

זכותה להתלבש איך שבא לה.

"לדעתי היא לא היתה צריכה להתלבש ככה. כשהיא מתלבשת ככה, היא מדגישה משהו אחר, וחבל. האמנות שלה היא חדשנית". 

מדונה לבשה גלימה באירוויזיון, אליה יותר התחברת?

"לא, איכס. הרטייה על העין הרגישה לי לרגע כמו צלב קרס, וזה היה להקיא. אין שם מוזיקה בכלל".

את קובי מרימי אהבת?

"הוא זמר טוב, אבל גם הוא לא היה שייך לשם. הוא לא היה צריך להיות שם". 

במה אתה הכי גאה בקריירה שלך?

"יש כמה שירים שאני גאה בהם מאוד, כמו 'ואיך שלא'. באלבום החדש יש שיר בשם 'התרגיל', שהוא בעצם תרגיל שמתחיל ב־12 סולמות, הלוך וחזור, ואז אני שר אותו הפוך. בשבילי זה שיר חזק מאוד". 

עוד רגע תחגוג 76, אתה מפחד מהזִקנה? 

"כן, בטח. אני מזדקן. אפרים קישון אמר, 'זה לא משנה איך אתה מרגיש, חשוב בן כמה אתה'. אני בן 76 - אני זקן. וכשאני מסתכל במראה, אני רואה איש זקן". 

erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו