בנק, מטרות

זאת תמונה שנראית לרגע כאילו נלקחה ממודעת פרסומת לסדרה "נרקוס". גבר מדושן עונג יושב על ערימות של דולרים, סיגר בידו ומבט משועשע בעיניו.

אלא שלא מדובר בסדרת טלוויזיה וגם לא בדרום אמריקה. במקרה הנוכחי, זאת המציאות בנוסח המזרח־תיכוני שלה: המצולם הוא עאמר שוויקי, איש עסקים סורי שמשמש אחד הצינורות המרכזיים להעברת כספים באזור, ומי שמסייע לאיראן לעקוף את הסנקציות עליה ולממן את חיזבאללה וגורמים נוספים.

השיטה האיראנית, שגובשה לכדי הסכם בין טהרן לדמשק, פעלה כך: לסוריה יש חובות גדולים לרוסיה בגין אמצעי לחימה וסחורות אחרות שקיבלה. בגלל הסנקציות הכלכליות שמוטלות עליה, היא לא יכולה לשלם את החובות במישרין. איראן כיסתה על חלק מהחובות האלה עבורה בשלל דרכים, בין השאר בחביות נפט. בתמורה, הוציאה סוריה כסף מזומן מכספות הבנק המרכזי שלה - בסך הכל מאות מיליוני דולרים - והעבירה אותו לחיזבאללה.

הדרך הזאת - שהתקיימה עד שגם על איראן הוטלו סנקציות, בשנה שעברה - אפשרה גם לסוריה וגם לאיראן לשחק לכאורה על פי הכללים: סוריה לא הפרה את הסנקציות עליה (כי איראן שילמה עבורה), ואיראן לא הפרה את הסנקציות האוסרות על העברת כספים לחיזבאללה מעצם היותו ארגון טרור (כי סוריה עשתה זאת עבורה). מי שמשכו בחוטים מאחורי הקלעים היו בעיקר שניים: שוויקי ומוחמד קציר.

דגלי חיזבאללה ולבנון מול מוצב צה"ל סמוך לקיבוץ ברעם // צילום: איל מרגולין/ג'יני

מעלליו של קציר, המכונה חאג' פאדי, נחשפו כאן בהרחבה בשנה שעברה. בקצרה: מדובר באיש הלוגיסטיקה הראשי של הארגון, שחשיבותו עולה בהרבה על תוארו. אחיו נשוי לבתו של חסן נסראללה; אח אחר היה השאהיד הראשון של הארגון ב־1982, באסון צור הראשון. חאג' פאדי מנהל את מנגנון הברחות הנשק המסועף של חיזבאללה, ונהנה מגישה ישירה להנהגות בטהרן, בדמשק ובביירות: בשנה שעברה צולם משתתף בפגישה שנערכה בטהרן בין הנשיאים רוחאני ואסד; חאג' פאדי ישב ביניהם. משתתף נוסף בפגישה היה מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, קאסם סולימאני.

חאג' פאדי אחראי אמנם על הברחות נשק, אבל מעורב לעומק גם בהעברות כספים. מכיוון שחיזבאללה נשען לא מעט על מזומנים, מנגנון ההברחות שלו אחראי להעביר את השטרות - דולרים או יורו - מטהרן לביירות, לרוב דרך דמשק. עאמר שוויקי הוא שותף מרכזי במנגנון הזה. בתמונה הוא יושב (כך לפי גורמי מודיעין במערב) על כ־100 מיליון דולר; עד כדי כך היה גדול הביטחון העצמי שלו. בחודשים האחרונים הוא נאלץ להוריד פרופיל, אחרי שצורף בנובמבר 2018 לרשימת האישים והגופים שמוטלות עליהם סנקציות של משרד האוצר האמריקני. הסנקציות האלה חשובות, אבל לא בטוח כמה הן יעילות: אנשים מסוגם של חאג' פאדי ושוויקי מתנהלים בדרך כלל בצללים ולא מרבים לצאת מאזור המחיה הטבעי שלהם. 

נסראללה: "להדק חגורות"

חיזבאללה נתון בשנה האחרונה במשבר כלכלי קשה. חלקו נובע משינויים שעברו על הארגון: אלפי הפצועים שלו משנות המלחמה בסוריה דורשים שיקום, המשפחות השכולות זקוקות לסיוע, לוחמים ותיקים יצאו לפנסיה. זה מסתכם בהוצאות כבדות, שלא היו נחלת הארגון בעבר.

חלקו האחר של המשבר הוא תוצאה של הסנקציות הכבדות שהוטלו על איראן, שאילצו אותה לצמצם את הסיוע הכספי לארגון (ולארגוני חסות נוספים שלה, מהג'יהאד האסלאמי בעזה ועד לחות'ים בתימן ולשלל גורמים בעיראק ובמדינות נוספות). ההערכות הן שחיזבאללה נדרש כעת לקיצוץ כעשרה אחוזים בתקציבו, שעמד בעבר על כ־900-850 מיליון דולר בשנה.

עאמר שוויקי. ביטחון עצמי בשמיים

המשבר הזה אילץ את נסראללה להכריז לפני כחצי שנה על "ג'יהאד כלכלי", שבו הבהיר לאנשיו כי הם נדרשים לדעת להתמודד גם בתקופות של מחסור. זה לא עניין של מה בכך, ולא רק בגלל הכבוד: חיזבאללה מממן שלל פעילויות; באופן טבעי מסתכלת ישראל בעיקר על הצד הצבאי שלהן - לוחמים ואמצעי לחימה - אבל כפטרון העדה השיעית וכגוף שרעיון ה"דעווה" (פעילות צדקה, רווחה וחינוך, במטרה לקרב את הציבור למטרות הארגון) נמצא בבסיס הקמתו ופעילותו, נדרש חיזבאללה לתמרונים מורכבים כדי להמשיך לקיים את הפעילות האזרחית שלו, שהיא חלק מבסיס הכוח הפוליטי שלו בלבנון. 

גם איראן נדרשת לתמרונים מורכבים כדי להמשיך ולממן את חיזבאללה באופן שוטף תחת הסנקציות שהוטלו עליה. בשנה שעברה חשפו גופי מודיעין במערב כי הבנק המרכזי באיראן מנהל קשרים עם חלפנים בדובאי, כדי לקבל כסף מזומן שאותו יוכלו לחלק לארגונים שהם מממנים באזור. המידע הועבר לאמריקנים, שחסמו את הציר הזה.

במקביל, התברר כי איראן ממשיכה להפעיל חברות קש וגורמים שונים שפועלים לעיתים תחת שמות בדויים, כדי לבצע באמצעותם העברות בנקאיות. מסלול כזה עבר דרך בנק אל־בילאד אל־אסלאמי בעיראק; גם כאן, המידע המודיעיני הוביל למהלך אמריקני של הטלת סנקציות על הבנק בגין סיוע לטרור.

היצירתיות הזאת נדרשת על רקע הקושי הגובר של איראן לממן את לקוחותיה. על פי הערכות, משלמת איראן בכל חודש משכורות לכ־100 אלף שכירי חרב שפועלים מטעמה, בעיקר באזור אבל גם במקומות נוספים בעולם (רק ארה"ב מממנת יותר לוחמים מחוץ לאדמתה). זה דורש סכומי עתק, ותחת הסנקציות שמוטלות עליה מדובר בתמרון לא פשוט, בוודאי כאשר מדובר בחיזבאללה, ארגון טרור המנוע מקבלת כסף בהעברות בנקאיות רגילות.

התוצאה היא שחלק גדול מהפעילות הכספית נעשית במזומן. לפני כמה ימים העלה כתב ערוץ הטלוויזיה אל־מיאדין סרטון שבו הוא סופר את המשכורת שקיבל (בדולרים, כמובן, מאחר שהריאל האיראני הוא חסר ערך בלבנון או במדינות אחרות באזור). זאת היתה הצצה נדירה לדרך שבה משלם חיזבאללה את המשכורות לכל עשרות אלפי הפעילים והעובדים שלו (הארגון נחשב למעסיק השני בגודלו בלבנון, אחרי המגזר הציבורי).

הוועדה לתקצוב ההרג

לאיראנים יש תוכנית סדורה למימון טרור. מדובר בתקציב שנתי מוסכם ומפוקח, שעובר שלל ועדות ואישורים. רוב הסיוע מועבר בידי כוח קודס של משמרות המהפכה, וסוריה הפכה בשנים האחרונות לציר עיקרי שדרכו עוברים הכספים לצד העברת אמצעי הלחימה).

הסנקציות הכבדות שהטיל בשנה שעברה ממשל טראמפ על איראן - בהמשך לפרישת ארה"ב מהסכם הגרעין - קלעו את טהרן למשבר כלכלי קשה. ייצור הנפט ירד - מ־2 מיליון חביות ביום לכחצי מיליון - והייצוא עצמו נתקל בקשיים רבים. לאחרונה הוציא הממשל האמריקני מסמך נרחב שבו הוא מפרט כיצד מנסה איראן לעקוף את הסנקציות; המסמך, שמיועד לממשלות באזור ובעולם, נועד לחסום את המעקפים שמבצעים האיראנים - בדרכים שונות, משינויי יעד ועד לשינויים בבעלויות וברישום הסחורות - בניסיון לחמוק מהסנקציות, ולאפשר מסחר שיזרים חמצן למערכת הכלכלית שלהם.

החסימות האלה מאלצות את איראן להסתמך באופן גובר על מזומנים. לא רק כוח קודס מעורב בכך: משרד החוץ האיראני מעביר מדי שנה כ־100 מיליון דולר במזומן לחיזבאללה, תוך כדי שימוש בדרכונים דיפלומטיים. זה נעשה על ידי דיפלומטים איראנים שמגיעים עם מזוודות של דולרים לביירות בטיסות מסחריות, ומעבירים אותן לאנשי חיזבאללה. הכסף עצמו נהנה מחסינות משום שהוא מוגדר כדואר דיפלומטי ("דיפ"), והבלדרים נהנים מההגנה שמעניק להם הדרכון הדיפלומטי. אף ששמות המעורבים ומועדי ההעברות ידועים לשלל גורמים בעולם, הנתיב הזה טרם נחסם וגם כיום נעשה בו שימוש.

הקושי הכלכלי הגובר מחייב גם את חיזבאללה לקחת חלק גדל במציאת מקורות מימון לפעילותו. זה מחייב גם אותו לתמרונים מורכבים: בהמשך לסנקציות שהטילה עליו ארה"ב כבר בשלהי שנות ה־90, היא חוקקה ב־2015 חוק ספציפי תחת השם HIFPA (Hezbollah International Financing Prevention Act), שנועד להקשות על מקורות המימון של הארגון. בעקבות כך מתקשה חיזבאללה להחזיק חשבונות בנק שמקושרים אליו באופן ישיר, ונדרש לתמרונים מורכבים כדי לפעול.

דרך אחת היא באמצעות איסוף תרומות מקהילות שיעיות בעולם. דרך אחרת, שנחשפה באיחור, היא מכירת סחורות לאנשי עסקים וחברות שקשורים בחיזבאללה. בשנה שעברה נמכרה לגורמים כאלה ספינה איראנית שעגנה לתקופה בנמל ביירות, ועל סיפונה מטען גדול של ברזל. חברת האם האיראנית של הספינה היתה נתונה תחת סנקציות, אבל העסקה לא סוכלה, וסביר שחלק מהתמורה הגיע לחיזבאללה.

משרד האוצר האמריקני הטיל בשנים האחרונות לא מעט סנקציות על אישים וחברות שקשורים במימון של חיזבאללה. אדם טבאג'ה, למשל, הוא איש עסקים לבנוני אמיד, שמחזיק בבעלותו כמה חברות בנייה ונדל"ן בלבנון. על פי מידע שהועבר לאמריקנים, הוא השתמש ברווחים מהחברות האלה כדי לסייע לחיזבאללה, וגם עזר לארגון בכך שביצע העברות כספיות עבורו באמצעות החברות שלו. בעקבות זאת הוכנס טבאג'ה (לצד החברות שבבעלותו וכן כמה אישים שמקושרים אליו) לרשימת הסנקציות האמריקניות. 

מוחמד באזי הוא איש עסקים לבנוני נוסף שהוכנס לרשימה. גם באזי, שהחברות שלו פעילות באירופה (בעיקר בבלגיה) ובאפריקה (בגמביה, בסיס מוכר וידוע של חיזבאללה ביבשת השחורה שנשען על הקהילה השיעית הגדולה במדינה), חשוד כי היה מעורב בסיוע כספי לחיזבאללה ובמימון עקיף לחלק מהפעילויות שלו.

להקדים מכה למכה

הפעילות האינטנסיבית הזאת, שנועדה לחסום את צירי המימון של חיזבאללה, נוחלת הצלחה חלקית בלבד. הארגון מושרש חזק מאוד בלבנון, ונשען לא מעט על המערכת הבנקאית, העסקית והמסחרית הלבנונית. עד עתה נמנעו במערב - לרבות בארה"ב - מלפגוע בכלכלת לבנון, מחשש שתיפרם היציבות הפוליטית העדינה בה והמדינה תידרדר לכאוס.

במידה רבה, מזכירים הדברים את מלחמת לבנון השנייה. אז, בלחץ בינלאומי, נמנעה ישראל מלפעול נגד התשתיות של מדינת לבנון כדי למנוע את קריסתה. התוצאה היתה שלא נוצר לחץ פנים־

לבנוני משמעותי על הארגון כמי שמביא על לבנון את חורבנה, וחיזבאללה הצליח לצאת מהמערכה חבול - אבל על הרגליים.

נראה שגם המערכה הכלכלית נגד חיזבאללה לא תצליח אם תמשיך להתקיים במנותק ממדינת לבנון. "כל המערך הפיננסי של חיזבאללה בנוי כיום על מערכת הבנקאות הלבנונית, ובה מפחדים לגעת", אומר עוזי שעיה, לשעבר בכיר במערכת הביטחון ומי שהוביל את המאבק שבסופו נסגר בנק LCB, שהיה אחד מצינורות המימון העיקריים של חיזבאללה (ראו מסגרת).

"ארגון בסדר גודל כזה לא יכול לחיות ממזוודות כסף. זה לא חמאס. יש לו תקציב של קרוב למיליארד דולר, ואת זה לא עושים במזומן ממזוודות. יש להם דרכי מימון. צריך לאתר ולחסום אותן", הוא מוסיף, "ארה"ב הציעה באחרונה פרס של 10 מיליון דולר למי שיספק מודיעין על המערך הפיננסי של חיזבאללה. זה אומר שהם עדיין לא שם, שאין להם מספיק מידע, ואם הם לא שם - סביר שגם אנחנו לא שם".

"לארה"ב אין מספיק מידע על המערך הפיננסי של חיזבאללה - ואם הם לא שם, סביר שגם אנחנו לא". עוזי שעיה // צילום: גדעון מרקוביץ

שעיה סבור כי המאבק בחלפנים ובהעברות המזומנים הוא nice to have, אבל העיקר חייב להיות במערכה סדורה. בעבר ריכזה את הפעילות הזאת יחידת "צלצל", שפעלה בשיתוף עם כלל ארגוני הביטחון (לרבות המשטרה) ובסיוע משפטנים, כלכלנים ואנשי מבצעים. "גם כיום צריך גוף לאומי שיטפל בכך באופן נרחב, אסטרטגי", מוסיף שעיה, "במצב הנוכחי, כל גוף מטפל בעניינים שלו - המוסד ואמ"ן באיראן ובחיזבאללה, שב"כ בחמאס, ומשרד הביטחון תורם את חלקו, אבל אין מערכה מוסדרת. זה דורש כוח רציני וממוקד, שיניע את כל העניין. יש לנו שותפים מעולים בארה"ב, צריך רק לעבוד מולם נכון".

לחץ כזה - על רקע המצב הכלכלי הקשה באיראן, שמקרין ישירות גם על חיזבאללה - עשוי בהחלט להכניס את הארגון לפינה. עם לפחות עוד שנה של ממשל טראמפ, ואפשר שחמש שנים, יידרש נסראללה להכרעות קשות כדי להמשיך ולתפעל את הארגון במתכונתו הנוכחית, לרבות בחירה בין התעצמות צבאית לפעילות החברתית שעומדת בבסיס קיומו.

גם בלבנון מבינים את המשמעות של מערכה כלכלית כזאת, וחוששים מהשלכותיה. בביקורו בשבוע שעבר בוושינגטון ביקש ראש ממשלת לבנון, סעד אל־חרירי, כי ארה"ב לא תנקוט פעולות שיפגעו בלבנון ובמוסדותיה. הדברים נאמרו לאחר שמשרד האוצר האמריקני הטיל, לראשונה, סנקציות אישיות על שני חברי פרלמנט מטעם חיזבאללה, וכדי למנוע צעדים נרחבים יותר שיבקשו לנתק את חיזבאללה מהמערכת הפיננסית הלבנונית.

חרירי לא פועל למען חיזבאללה. הוא יודע היטב מי חיסל את אביו, וגם מי מחבל במאמצים לקדם את הנדבך המשמעותי ביותר לעתידה הכלכלי של לבנון - מרבצי הגז שמונחים במים הטריטוריאליים שלה בים התיכון - יו"ר הפרלמנט, נביה ברי, שפועל יד ביד עם חיזבאללה במאמץ לגרוף כמה שיותר דיבידנדים מהבוננזה העתידית.

אדם טבאג'ה. מנדל"ן - לטרור

ועדיין, חרירי חושש שמהלכים כלכליים נרחבים יפגעו לא רק בחיזבאללה, אלא גם (ואולי בעיקר) בארצו. מנגד, סבורים המומחים שאין דרך אחרת לעשות את זה. "אם אנחנו רוצים שממשלת לבנון תפעל, לא נתקוף אותה במטוסים. הדרך הכלכלית היא פתרון מעולה. זה אולי ייתן להם מכה בראש, אבל ימנע את הצורך ממכות גדולות יותר בעתיד. צריך רק להחליט, למקד כוח פעולה - ולפעול".

כך שיתקו ישראל וארה"ב את בנק הסתרים של חיזבאללה

בעשור הראשון של שנות ה־2000 ניהל חיזבאללה את עיקר פעילותו הכספית באמצעות גוף בשם Youser for finance and investment, שהיה הבנק לא רשמי שלו והחזיק סניפים בכל רחבי לבנון, שדרכם התנהל הארגון. הגוף הזה פעל מטעם "משרד האוצר" של חיזבאללה ("בית אל מאל"), שבראשו עמד חוסיין אל־שאמי, שניהל את כל הצד הפיננסי של הארגון - מערך סבוך של חברות וגופים, משרדי רואי חשבון ועורכי דין, קרנות צדקה ועוד.

"Youser התנהל בתוך לבנון, אבל לא היה יכול להתנהל מחוץ ללבנון משום שהוא לא היה בנק רשמי", מספר עוזי שעיה, מבכירי יחידת צלצל, שניהלה את המאבק הכלכלי בארגוני הטרור ובראשם חיזבאללה. "הוא נזקק לבנק אמיתי כדי שיוכל לפעול, וחבר לבנק בשם LCB (Lebanese Canadian Bank) - בנק שהיו לו 38 סניפים בפריסה ארצית בלבנון, משרד במונטריאול וגם בעלות חלקית על בנק אחר בגמביה".

חיזבאללה, מספר שעיה, חתם על חוזה עם כמה מבעלי הבנק ובראשם איברהים חמדון, איש עסקים לבנוני אמיד ותומך ותיק של הארגון, שאפשר לארגון להתנהל באמצעותו: לשלם משכרות, להוציא צ'קים, לבצע העברות בנקאיות ולקבל אשראי. "זה קורה כשחיזבאללה כבר נמצא תחת סנקציות אמריקניות, וכשבבנק יודעים בוודאות כי הפעולות האלה משרתות את הארגון", אומר שעיה.

במערכת המודיעין הישראלית זיהו את המנגנון הזה, והנושא הועבר לטיפולה של צלצל. השלב הראשון היה מודיעיני; בספר שפרסמה המשפטנית ניצנה דרשן־לייטנר סופר כי מקור בתוך הבנק, שבהמשך נעצר בידי חיזבאללה, העביר מידע מפורט על התנהלות הדברים, אשר חשפה עולם שלם של פעילות שלא היה מוכר עד אז.

במלחמת לבנון השנייה היה המערך הפיננסי של חיזבאללה חלק מ"בנק המטרות" של צה"ל, אולם בלחץ גורמים במערב הוחלט שלא לפגוע בו מחשש לפגיעה גם במדינת לבנון. רק לאחר המלחמה החל דיאלוג אינטנסיבי עם האמריקנים בנושא, שהוביל לכך ש"בית אל מאל" ו־Youser הוכנסו תחת סנקציות של משרד האוצר האמריקני.

מוחמד באזי. חשוד במימון עקיף

"הבנק הבין שהוא בבעיה, ומצא דרכים עוקפות להמשיך לפעול. הוא סגר את כל החשבונות המוכרים של הארגון - ובראשם את אלה שפעלו תחת Youser או תחת קרנות שמשמשות את הארגון, כמו 'קרן השאהידים' - ובמקום זאת פתח חשבונות לפעילי חיזבאללה פרטיים או קרוביהם, וביצע את ההעברות הכספיות באמצעותם", מספר שעיה.

בישראל זיהו את השינוי בדפוס הפעילות של הבנק, והתריעו בפני האמריקנים. אבל בוושינגטון החלה אז תקופת אובאמה, והממשל גרר רגליים מחשש שהמערכת הפיננסית הלבנונית כולה תיפגע. הפתרון שמצאו ב"צלצל": לעבוד דרך הציר הפלילי.

"באותה תקופה היו לא מעט מדינות שעוד לא הכירו בחיזבאללה כארגון טרור", אומר שעיה. "הרעיון היה לתקוף את הארגון מההיבטים הפליליים שלו, ובעיקר הלבנת הון וסחר בסמים. עבדנו מול ה־DEA בוושינגטון (המינהל למאבק בסחר בסמים), שבראשו עמדה אז קרן טנדי, שנרתמה לעניין. על בסיס המידע שהבאנו הם פתחו במבצע חובק עולם שנקרא 'פגסוס', שהוביל לכך שב־2011 הם חשפו תשתית שעסקה בהלבנת הון עבור חיזבאללה בהיקף של מיליארדי דולרים".

המבצע, והמידע הפלילי החד־משמעי שהוא הניב, חייבו את הממשל בוושינגטון לפעול. נגד בנק LCB נפתח הליך פלילי פדרלי; ראשיו, שהבינו שנקלעו לצרה, מיהרו להכריז על הבנק כפושט רגל, לא לפני ששילמו קנס של מאות מיליוני דולרים לממשל האמריקני. אחרי מו"מ קצר נמכרו חלק מנכסי הבנק הזה לבנק צרפתי, אבל פעילות חיזבאללה בציר הזה נחסמה.

"זה היה אחד המבצעים היפים שעשינו, כי הוא ריכז את כל יכולות קהילת המודיעין - מבצעית, מודיעינית וגם כלכלית, משפטית, משטרתית ודיפלומטית - לכדי פעולה שהניבה תוצאה מצוינת, שפגעה קשות בחיזבאללה. גם היום, מי שרוצה לפגוע בארגון חייב ללכת אחרי הכסף; למצוא את הדרכים שבהן הוא פועל, לתקוף ולחסום אותן.

"את Youser", אומר שעיה, "החליף אחרי המבצע שלנו מוסד סמי־בנקאי שנקרא Card El Hassan, שמעניק הלוואות לקהילה השיעית, כולל לחיזבאללה. הגוף הזה אמנם נמצא תחת סנקציות אמריקניות, אבל באתר שלו הוא כותב שרק בשנה האחרונה הוא העניק הלוואות ביותר מחצי מיליארד דולר, ולמרות זאת הוא ממשיך להתקיים. מי שיחסום אותו, יפגע משמעותית בחיזבאללה. המאבק בציר הזה הוכח כיעיל מאוד, וחייבים להמשיך אותו".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו