הראל מויאל // בן 38, זמר. נולד בירושלים וכיום מתגורר בגדרה. נשוי לשמרית ואב לשלושה: אלה (10), שוהם (8) ואורי (5). פרץ ב־2004, עם זכייתו ב"כוכב נולד 2". ב־2005 הוציא את אלבום הבכורה "הראל מויאל", שהגיע לאלבום זהב. בהמשך הוציא שלושה אלבומים נוספים ("לבדי", "מתחיל מחדש", "כמו שמרגיש הלב") והשתתף בפסטיגל ובמחזות זמר ("כמו סרט", "סאלח שבתי"). ב־2012 השתתף בתוכנית הריאליטי "הישרדות". לאחרונה הוציא סינגל חדש, "רציתי שתדעי", ויופיע בזאפה ירושלים ב־20.08.19.
מתי בפעם האחרונה סבלת מחרדות?
"זה התחיל בין הצבא ל'כוכב נולד' ו'הישרדות'", אומר הראל מויאל, "אני לא יודע אם זה קשור לשירות הצבאי, אולי זה טריגר. אני גם תמיד הייתי החזק בבית, בן בכור, שאף פעם לא ראו עליו שהוא בנקודת שבירה. כנראה שגם הדחקתי.
צילום: גיל קרמר
"אחרי 'הישרדות' הרגשתי נפילת מתח. החרדות התחילו אחרי זה כמו תאונה. אתה מקבל את המכה, לא מרגיש כלום, האדרנלין בגוף עובד, ואחרי יומיים אתה חוטף את זה. אף פעם לא הייתי לבד, והלבד הזה שם גרם לי להתכנס פנימה ולעשות חשבון נפש.
לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת
"יצאתי לשם עם מטען מאוד גדול. חודש לפני זה שוהם נולד, ויום לפני הטיסה היה לו חשש לדלקת קרום המוח. רציתי לבטל הכל, אבל אמרו לי 'אתה לא יכול, יתבעו אותך'. במשך כל הצילומים חשבתי עליו ועל שמרית אשתי, איך היא מסתדרת. הודיעו לי שהוא בסדר רק באמצע התוכנית, אחרי שכבר הודחתי. לא הייתי שם לגמרי, הראש שלי היה פה בארץ. אחרי שחזרתי לארץ הרגשתי שיכולתי לתת יותר. לא הגעתי למקומות הגבוהים שאליהם אני תמיד מכוון ושואף. הרגשתי כישלון".
מתי בפעם האחרונה כתבת שיר?
"השבוע. זה מתחיל אצלי בטקסט או בלחן שאני מקליט לנייד, ואחר כך זה מתפתח. זה מגיע מסיטואציה בחיים, מדברים של החיים שמרגשים אותי. למשל, ראיתי זוג זקנים בים, והבעל קילף תפוח לאשתו".
מתי בפעם האחרונה עשית משהו שטותי?
"אני עושה הרבה שטויות עם הילדים, קצת כמו ילד בעצמי. אנחנו גם מנגנים ושרים ביחד, והולכים לדוג ביחד. יושבים שעות בכיף, דגים, מצלמים את הדגים ובסוף מחזירים אותם למים. מצד שני, אני מתייחס אליהם כמו אל בוגרים, שוכח שהם ילדים לפעמים. אני רואה איתם סרטים לא לגילם. אני חושב שאני אבא שנמצא יותר בבית מאבא שלי, בגלל סוג העבודה שלי. זה כיף לי וזה מחזיר אותי לילדות. אני מקבל מהילדים שלי גם הרבה תובנות, בעיקר משוהם. הוא ילד רגיש ומיוחד. יום אחד עבדתי עליו, והוא אמר לי, 'אבא, כשאתה עובד על מישהו, אנשים יכולים לקחת את זה ברצינות ועדיף לא לשקר. נתן לי הארה כזו. אז אני לומד ממנו והוא ממני. ילדים הם אנשים חכמים שמרגישים הכל".
מתי בפעם האחרונה חשבת על הצבא?
"הצבא היה חמש שנים מהחיים שלי, אני זוכר טוב הכל, וגם כתבתי שירים בעקבות השירות. שירתי ביס"מ ש"י, יחידה מיוחדת שקשורה לפח"ע ולפיזור הפגנות. הייתי מסתערב עוד לפני 'פאודה'. אהבתי מאוד את הצבא, את האדרנלין המטורף שזורם בגוף, ואולי בגלל זה אני אוהב הופעות, יש בהן המון אדרנלין.
"כשהופעתי ביום הזיכרון בירושלים מול הלומי קרב, המפיקה של האירוע ביקשה שלא אשיר את השיר 'המסדר האחרון הלם קרב', כי הוא קרוב מאוד למה שהם חוו. יכול להיות שגם אני חוויתי משהו כזה, והשיא הגיע
מהתת־מודע. אני קורא על זה הרבה, יש לי חברים שעברו דברים כאלה, שכל רעש של מכונית מזכיר להם משהו. גם אני חוזר לשם לפעמים. הלם קרב זה לא משהו שאתה מודע לו כשאתה סובל ממנו.
"אז לא חשבתי על זה, אבל היום אני יכול להגיד שעברתי שם דברים. כשאתה נמצא שם - וזו הגדולה של החיילים בארץ - אתה מרגיש סיפוק, אתה הולך לישון ואומר 'עשיתי משהו בשביל המדינה'. וזה מה שמחזק אותנו ומחזיק אותנו לא להישבר יותר מדי".
מתי בפעם האחרונה היית קרוב למוות?
"זה היה בצבא, הדריכות עלתה על הפחד. זה היה ממש קרוב אלינו, בכביש 443, פיגוע של מחבלת מתאבדת. הגענו שנייה אחרי. אם הנהג היה נוסע טיפה יותר מהר, כנראה לא היינו מדברים עכשיו. זוכר שזה היה מאוד מסקרן, כי בתור לוחם לא מזיזים לך הדברים האלה. אלה מראות שלא שוכחים, ואת הריח השרוף, את הריח בעיקר לא שוכחים. כלוחם עברתי שריקות של כדורים ליד האוזניים בכל מיני היתקלויות באזור חברון, אבל שם הדריכות עלתה על הפחד".
מתי בפעם האחרונה התרגשת?
"אני מתרגש בחתונות. מרגש אותי לדעת שזוג בחר בי ביום המאושר בחיים שלו, מרגש אותי לראות חתן וכלה צועדים לעברי בעיניים נוצצות, וזו גם פרנסה, אז זה WIN-WIN. חתונות הן חלק מהמקצוע שלי, והן נותנות לי השראה לכתוב שירים. אני מצטער שלא עשיתי את זה עוד קודם. כשהוצאתי את 'ואז תבואי', שהיה להיט היסטרי באירועים, אני זוכר שכולם סביבי אמרו שחתונות זה נמוך. הקשבתי להם, וזו היתה טעות. זה כיף, ואני מקבל הרבה אהבה במקומות האלו".
מתי בפעם האחרונה הגשמת חלום?
"בכל יום. לפני כחודשיים השתתפתי בפסטיבל כרמיאל ושרתי שירים של יגאל בשן. זה הזכיר לי את הילדות שלי ואת החלומות שהיו לי כילד. תמיד היתה לי אהבה לבמה. אהבתי כל מה שקשור לאמנות - הצגות, חיקויים, שירה וציור.
"בגלל שאבא שלי פייטן וחזן, ואמא שלי שרה, תמיד היו בבית כלי נגינה כמו עוּד, בנג'ו וגיטרות. רציתי מאוד להופיע על במה ושיהיה לי קהל, אבל פחדתי בגלל הביקורתיות שלי. הרגשתי שאני חייב שזה יהיה 'ספץ'. עד שמישהו שמע את התפילה ושם אותי שם על הבמה נגד כל הסיכויים, ואני הכי מאושר מזה בעולם".
מתי בפעם האחרונה ראית מודל להשראה?
"אני חושב ששלמה ארצי הוא אחלה מודל. ראיתי אותו פעם אחת לפני כמה שנים, ולא התקרבתי כי לא רציתי לנפץ לעצמי את המיתוס. הוא מודל כי הוא נשאר נאמן לדרך שלו, הוא לא מופיע יותר מדי בתקשורת, הוא כריזמטי, ולקחתי ממנו את החיבור לקהל. משהו בפשטות ובארצישראליות שלו כובש אותי. כשמו כן הוא, ארצי".
מתי בפעם האחרונה אימצת חיה?
"לפני חודשיים אחי הביא לנו אוגר לכבוד יום ההולדת של שוהם. לי ולאחי היו הרבה חיות כשהיינו ילדים. אני אוהב מאוד לטייל בטבע, יש לי סבלנות בשבתות בבוקר.
"לאבא שלי יש חברת פוליש והדברה, ובתור ילד התלוויתי אליו ללכידות. גרנו במעלה אדומים ובגלל הקרבה למדבר לא היו חסרים נחשים בסביבה. היינו לוכדים נחשים, ואחר כך שחררתי אותם כמה שיותר רחוק ממקומות מגורים. בעקבות אבי התחלתי להתעניין בנושא וגיליתי שנחש הוא חיה שהיתה קיימת לפני הדינוזאורים, וזה ראוי להערצה שהם הצליחו להישאר כל כך הרבה זמן בסביבה. זו חיה חכמה שיש לה יחסי ציבור גרועים. זה סתם פחד קדום אצל אנשים, ואני מנסה לשנות את הגישה לנחשים. השכנים פה באזור יודעים שאני לוכד נחשים, ואם צריך קוראים לי".
"רציתי מאוד להופיע על במה ושיהיה לי קהל, אבל פחדתי בגלל הביקורתיות שלי" // צילום: אריק סולטן
מתי בפעם האחרונה טעמת משהו מסעיר?
"לפני חודש טעמתי בפעם הראשונה חצ'פורי, ששמרית הכינה, וזה העיף לי את המוח. שמרית היא בשלנית על מדהימה. היא יכולה לשחזר מנות ממסעדות. כשאני טועם משהו, היא מזהה ממה זה עשוי ומכינה לי כזה בדיוק בבית. אני חושב שאנחנו מתאימים לעונת הזוגות של 'מאסטר שף', אם תהיה כזאת פעם".
מתי בפעם האחרונה קיבלת החלטה חשובה?
"לפני שנתיים, כשהחלטתי ללכת על התפקיד ב'סאלח שבתי'. ויתרתי על דברים כדי להיות שם ואני לא מצטער על זה לשנייה. זה פתח לי עולם אחר לגמרי, ואני צריך להודות לשמרית שלחצה עלי.
"אני שמח על ההחלטה בעיקר כי אני די דחיין, וזה קשור להפרעות קשב וריכוז שלי. הבנתי את זה רק כשאובחנתי. בתור ילד דברים שלא עניינו אותי גרמו לי לאבד ריכוז. אבל מצאתי בזה הרבה יתרונות. אנשים עם הפרעות קשב וריכוז עושים דברים עד הסוף ושואפים למצוינות".
מתי בפעם האחרונה יצאת לדייט?
"לשמרית ולי יש דייט שבועי קבוע, ואנחנו מקפידים על זה. אני הכי אוהב קולנוע ושמרית אוהבת מסעדות. אנחנו גם הולכים הרבה לים בקיץ, לוקחים בקבוק יין וגיטרה. עוד מעט ימלאו לנישואים שלנו 11 שנים. הכרנו בבית הספר, היא למדה שנה מתחתיי והיתה חברה טובה של בת דודה שלי. אז עוד הרכבתי משקפיים רציניים כאלה. הייתי ילד שונה. זה לימד אותי להסתכל על הפנימיות של אנשים ולא על החיצוניות. כשהורדתי את המשקפיים, בכיתה ז' או ח', פתאום בנות התקרבו אלי, ואני אמרתי לעצמי, 'אני אותו בן אדם, זה מה שהפריע להן?'
"שמרית לימדה אותי הרבה. בשנים הראשונות שלנו לא הייתי נוכח כמעט. הייתי בטירוף של ההופעות, והיא נשארה בבית לבד, חוותה את עניין המעריצות ואת זה שהפכתי מהראל של שמרית להראל של כולם. לזכותה ייאמר שהיא ידעה לתמוך ולדחוף בעליות ולהחזיק בירידות, גם כי היא סומכת עלי.
"מה שהכי חשוב לדעתי בזוגיות זה לא להפסיק לפרגן, לא לשכוח להגיד כמה אתה אוהב. אלה דברים שתמיד כיף להיזכר בהם. עכשיו הוצאתי את השיר 'רציתי שתדעי', שמדבר בדיוק על זה, על תקופות של לחץ בחיים, שבהן אתה שוכח להגיד תודה על מה שיש, והיה לי חשוב להזכיר לה כמה אני אוהב אותה".
מתי בפעם האחרונה חשבת על המוצא שלך?
"סבא וסבתא שלי משני הצדדים נולדו בקזבלנקה, וכשהייתי שואל אותם על זה, כילד, הם לא דיברו על בעיות או קושי. כאנשים דתיים הם רצו להגיע לארץ ישראל, הכל נראה להם ברכה והם שמחו להיות פה, בירושלים. סבי ז"ל היה אדם מאוד חזק ואופטימי, והם הסתכלו על הדברים בצורה שונה. אני אף פעם לא התעסקתי במוצא שלי. היום יש על זה יותר דגש מפעם, אבל בתור ילד אני לא זוכר ששאלנו 'מאיזו עדה אתה?'"
מתי בפעם האחרונה התפללת?
"אני מתפלל לפעמים. התפללתי לא מזמן בבורגס, ליד המסעדה של הישראלים, עם רב מחב"ד. הציעו לי ומייד הסכמתי, וזה היה מדהים להניח תפילין דווקא שם. אני בא מבית מסורתי, אמי באה מבית דתי, ותמיד היה בית כנסת בשישי וקידוש בשבת. אבי חובש כיפה, וגם אנחנו במשפחה מנהלים קידוש בשבת ואני הולך לבית הכנסת עם הבנים בשישי. אני צם בכיפור ושומר הפרדה בין חלב לבשר. זה חשוב לי מאוד".
מתי בפעם הראשונה
מתי בפעם הראשונה הרגשת מפורסם?
"בחתימה הראשונה שביקשו ממני, באולפני מימד, באמצע 'כוכב נולד'. קראו לה אפרת, היא היתה בת 15, ולא ידעתי מה לכתוב לה. אף פעם לא שוכחים את החתימה הראשונה. אני זוכר שאמרתי לעצמי 'וואו, ואני זכיתי? למה?', לא הבנתי את הגודל של הדבר הזה, ושכל בן אדם אומר לך שלום כי הוא מכיר אותך מהטלוויזיה ויודע עליך הכל. אתה מבין שאתה חלק מהחיים שלהם, שאתה נותן דוגמה לילדים, ויש כללים מסוימים שאתה מקבל על עצמך - לא הסבירו לי את זה, הבנתי את זה לבד.
"היום אני כבר לא זוכר את עצמי אנונימי. כל הזמן מבקשים ממני סלפי, ואני מבין שזה מאהבה. אין לי בעיה לתת כמה שניות מעצמי, כשבשביל אדם אחר זה יכול להיות עולם ומלואו, בעיקר ילדים.
"לפני שהתפרסמתי עבדתי באבטחת אישים, ובאחד האירועים שבהם עבדתי ילד ביקש מאיזה זמר צילום וחתימה, והזמר לא התייחס. את המבט של הילד שקיבל סירוב לא אשכח בחיים. הוא היה כל כך מאוכזב, שאמרתי לעצמי, 'אם אי פעם אני אהיה מפורסם, הכל שווה את השנייה הזו כדי לגרום לו לשמוח'".
shirshirziv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו