להפריד את הרגש מהחוק

בשבועות האחרונים נשמעות טענות רבות על כך שמדינת ישראל מגרשת ילדי עובדים זרים שנולדו בארץ ונוהגת באכזריות כלפי הוריהם, שבדרך כלל עובדים כמטפלים בקשישים וממלאים תפקיד שרוב אזרחי המדינה נמנעים מלעשותו. צווי הרחקה שניתנו ל־36 עובדות פיליפיניות - אימהות לכ־50 ילדים - שאשרת השהייה שלהן פגה, רק נתנו רוח גבית לטענות אלו.

אחד המקרים שתפס את הכותרות לאחרונה היה מעצרם המתוקשר של ג'רלדין אסטה, עובדת פיליפינית, יחד עם שני ילדיה, קיאן בן ה־10 וקתרין בת ה־5, בביתם שברמת גן. אנשי משטרת ההגירה הפתיעו בשעת בוקר מוקדמת את השלושה והוציאו אותם עם שני תיקים וכמה חפצים, כשהילדים ממררים בבכי. הם נלקחו למתקן של רשות האוכלוסין וההגירה בבית דגן, שוחררו בערבות וחזרו לביתם, שבו ימתינו לגירוש בתוך 45 ימים לאחר שבית הדין דחה את ערעורם. 

מקרה זה ואחרים עוררו גל מחאה נרחב, כשהפתרון המוצע על ידי אלו הטוענים כי ישראל אינה נוהגת כראוי בעובדים הזרים, הוא מתן אזרחות לילדיהם שנולדו כאן, או לפחות לאלו שגדלו במערכות החינוך שלה. אלא שהמציאות מורכבת הרבה יותר והפתרון המדובר אינו כה פשוט.

הטענה הרווחת היא שמדובר במתן אזרחות "רק לכמה עשרות ילדים", ובשל כך לא ייגרם שום נזק למדיניות ההגירה של ישראל. בפועל, נכון להיום יש בישראל יותר מ־1,000 ילדי זרים שנולדו וגדלו כאן. מעבר לכך, באוכלוסיית המסתננים הלא חוקיים יש בין 6,000 ל־7,000 ילדים, המצויים בסטטוס דומה: ילדים למהגרים לא חוקיים. הרבה מעבר לכמה עשרות בלבד.

שנית, על פי דו"ח רשות האוכלוסין וההגירה 2018, בישראל נמצאים כיום כ־106 אלף עובדים זרים, מתוכם 88 אלף חוקיים וכ־18 אלף שאינם. מעבר לכך יש כ־75 אלף תיירים ללא אשרה בתוקף, שגם הם למעשה מהגרים לא חוקיים. כל אלו, נוסף על כ־40 אלף מסתננים לא חוקיים ובסך הכל כ־150 אלף איש ואישה המצויים כעת במדינה שלא כחוק. אם ילודה תהפוך ל"מסלול עוקף" של חוקי ההגירה של ישראל, המאפשר להורים לקבל תושבות קבע או אזרחות, יהיה זה פתח עבור רבים. 

 

"עבריינות סדרתית"

בכל תחום שבו מועסקים עובדים זרים בישראל קיימות מכסות ומוגדרים זמנים קבועים לשהייתם של העובדים. התחום החריג היחיד הוא הסיעוד, והעובד הזר העוסק בכך רשאי להישאר בארץ כל עוד יש לו מעסיק. כאשר מסיבה כלשהי כבר אין לו מעסיק - למשל מוות - הוא רשאי להישאר בארץ ל־90 ימים נוספים לאיתור מעסיק חלופי, ואם לא מצא עליו לעזוב את הארץ. 

מקרה נוסף שבו עובדת בתחום הסיעוד עלולה לאבד את האשרה הוא לידה. עובדת זרה בישראל זכאית לכל התנאים והזכויות שיש לעובדים ישראלים, כולל חופשת לידה. אבל על פי הנהלים, מי שעבדה בישראל יותר מחמש שנים וילדה, נדרשת לצאת מהמדינה מייד עם תום חופשת הלידה. אם תרצה - באפשרותה להשאיר את התינוק בארץ המוצא אצל קרובי משפחה ולשוב לישראל לעבוד. רבים מאוד נוהגים כך, ולרבות מהעובדות יש משפחות בארצותיהן, שאותן הן מבקרות מפעם לפעם ושולחות אליהן את הכנסותיהן. 

המשמעות היא שכל עובדת זרה שיש לה ילדים מעל גיל 5 למעשה שוהה בישראל בניגוד לחוק. לעיתים, היות שלאחר הלידה לעובדת הזרה כבר אין אשרת עבודה, היא עוברת לתחום אחר. מעבר לכך שרוב המעסיקים בתחום זקוקים לאישורים הרשמיים בשביל לקבל הטבות וקצבאות שונות מהביטוח הלאומי, העבודה בתחום זה היא קשה ותובענית, ומי שלא חייבת לעסוק בכך מכוח אשרת העבודה מעדיפה במקרים רבים לעשות את המעבר.

ועוד נקודה שחשוב להדגיש: במשך כל חודשי השנה פקחי ההגירה עוצרים מהגרים לא חוקיים ושולחים אותם חזרה לארצות מוצאם. במקרים האחרונים שסוקרו נעצרו האימהות כבר במהלך השנה, אך הסבירו שילדיהן נמצאים במסגרות החינוך וגירוש עלול לפגוע בלימודיהם. לפנים משורת הדין, הרשויות התירו למי שביקש זאת להישאר בארץ עד לאמצע יולי, בתנאי שהוצגו מראש כרטיסי טיסה לתאריך זה. התוצאה היא 36 מקרים שהצטברו במשך השנה וכעת הוצאו לפועל, מה שעורר את המחאה הציבורית.

 

"העובדת עשתה דין לעצמה"

"מדובר בקמפיין ציני שנועד להכשיר עבריינות סדרתית והפרה של כל ההסכמים שנעשו עם המדינה", אומר יונתן יעקובוביץ, מנהל המרכז למדיניות הגירה ישראלית, "למרבית הילדים משפחה, אבות ואף אחים הממתינים להם במדינת המוצא. הפיכת ילדים לקריטריון לקבלת מעמד, פותחת פתח מסוכן מאוד לניצול, כפי שקורה במקומות רבים בעולם. כניעה לסחטנות רגשית שכזו תשפיע על עוד עשרות אלפי מהגרים לא חוקיים ועלולה להביא לקריסת מדיניות ההגירה של ישראל".

שתי דוגמאות ממחישות עד כמה נושא השהייה הבלתי חוקית מורכב: א"ק הגיעה מהפיליפינים ב־29 במארס 2000. במשך שבע שנים עבדה בתחום הסיעודי ומאז תום חופשת הלידה, שלושה חודשים לאחר מכן, היא שוהה בישראל שלא כחוק. ב־14 במארס השנה נעצרה יחד עם בנה, ובשימוע שנערך לה טענה כי היא אם לקטין הלומד בבית הספר וכי היא מודעת לשהייתם הבלתי חוקית בישראל.

רשות האוכלוסין שחררה אותה בתנאי שהיא ובנה ייצאו מישראל עד 15 ביולי ואכן, א"ק הציגה דרכון, אישור על לימודי הבן והעתק כרטיסי טיסה ל־17 ביולי. אולם עם תום שנת הלימודים, ב־1 ביולי, הגישה בקשה למעמד שוהה חוקית "מטעמים הומניטריים", שנדחתה על הסף. ב־21 ביולי, שלושה ימים לאחר שהיתה אמורה לעזוב את ישראל, נעצרה ומאז היא מוחזקת במשמורת. 

מקרה נוסף הוא של א"ג ושני ילדיה. היא הגיעה לישראל ביוני 2004 ועבדה על פי חוק בסיעוד. על פי מידע שנכלל בהחלטת בית הדין למשמורת, דפוס העבודה שלה היה לא יציב, היא עזבה כמה משפחות שאצלן הועסקה ומאז עבדה בניקיון בתים. בעלה, אגב, מתגורר בפיליפינים ומגדל את שני ילדיה הנוספים. 

דברי נציג המדינה בדיון על הרחקתה בשבוע שעבר היו קולעים: "המדינה נתנה אמון במוחזקת והעניקה לה רישיון עבודה. היא החליטה לעשות דין לעצמה למשך יותר מעשור... הביאה לעולם שני ילדים חמודים והשאירה אותם לגדול כאן ביודעה מראש את כל מורכבויות הבעיות העלולות להיווצר... ניתנה לה אפשרות לצאת מישראל עם ילדיה ללא שהייה של דקה מיותרת במשמורת, אך כמנהגה החליטה להישאר כאן ולנסות להשתמש בילדיה על מנת למנוע את אכיפת חוקי המדינה". השבוע הוחלט לדחות את הערעור ונקבע כי עליה לעזוב את ישראל בתוך 45 ימים. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו