"לפעמים אני חושב 'מה לא בסדר איתי? למה אני לא בוכה?'"

מתי בפעם האחרונה סבלת מחרדה?

"לפני חצי שנה, אחרי חודשים של אקטיביות, חלומות, קריירה, עשייה וחברים, הגיעה פתאום התחבאות כזו בגלל פחד גדול, שלא תמיד יכולתי לשים את האצבע על מה זה, ודכדוך והסתתרות. בימים מסוימים זה להיות במיטה, להתחבא מהחיים. נולדתי עם הפוטנציאל לחוות את הדברים האלה, עם הרגישות הזו. ברור שההתמודדויות מגיל צעיר עם עולם הבידור העצימו את התהליך, אבל אני לא חושב שהייתי יכול להתחמק ממנו. זה מאיים שרוצים חלק ממך, במיוחד בהתחלה. לי זה היה מאוד מלחיץ וגם מנע ממני ללכת למקומות ציבוריים, היום אני כמעט בצד השני של זה. אני מרגיש שפיתחתי מין מיומנות להתמודד עם הסיטואציות האלו בצורה טובה".

 מתי בפעם האחרונה בכית? 

"כשצפיתי בהצגה 'תהליך תופס מקום', לפני שבועיים. זה היה אגרוף לבטן, זו הצגה של בחור מתיאטרון הבימה, אריק אביגדור, על זוגתו שנפטרה, רמה מסינגר, ששיחקה בהבימה. ישי גולן משחק בהצגה, וזה עוצר נשימה וזה אמיתי ונורא נגע בי, גם בגלל ההיכרות שלי עם אריק. אני לא בוכה בקלות בהצגות או בסרטים, לפעמים אני חושב 'מה לא בסדר איתי? למה אני לא בוכה?', אבל אז מגיע משהו כזה, וממש ייבבתי שם. בכי לא בא לי בקלות, אני לא יכול לשלוף בכי מהכובע. כשחקן אני הולך על הסצנה, ואם זה קורה אז יופי ואם לא - אז לא". 

 מתי בפעם האחרונה רצית להיות מישהו אחר?

"בתור שחקן, כשאני שומע על תפקידים מחברים שאני אוהב, שהם כמו אחים שלי, האינסטינקט שלי הוא לקנא. בשנייה הראשונה כשאני שומע שמישהו השיג תפקיד, זה עושה לי משהו בגוף, כמו צייד כזה. וזה עובר תוך שנייה, ואז אתה באמת שמח בשביל הבן אדם השני. אבל זה הרבה פחות מלרצות להיות מישהו אחר".

 מתי בפעם האחרונה הרגשת אי צדק?

"ביוני האחרון הרגשתי שיש אי צדק גדול ושיש מחאה נגדו, כשקראתי על הניסיון לגרש את הילדים הפיליפינים מהארץ. הדברים שראיתי גרמו לי להרגיש תסכול, אבל גם גאווה ושמחה, בגלל מחאת התלמידים בגימנסיה. הילדים האלה נלחמו על האחים שלהם לכיתה והצליחו להפעיל שיקול מוסרי וגמישות בתפיסה שמבוגרים לא תמיד מפעילים, ורשויות גם לא".

 מתי בפעם האחרונה חווית פרידה?

"יש לי בראש את הפרידה הזוגית שלי, לפני שנה וחצי. היינו ביחד ארבע שנים וחצי ולא ידענו שהסוף מתקרב, אני לא ידעתי. היא היתה הקשר הרציני הראשון שלי. היום אני רוצה להאמין שטוב שזה נגמר, ואני מקווה שגם בצד השני זה מרגיש ככה. פרידה זה דבר מאוד מלמד. לצאת מדבר כזה בחיים זה מאוד מחזק. אבל באותה נקודה זה היה נורא־נורא מפחיד". 

 מתי בפעם האחרונה רבת עם מישהו?

"אני לא כל כך דרמטי בריבים. לא מזמן רבתי עם חברה שלי, ואני אפילו לא זוכר על מה. אבל אנחנו יוצאים טוב מריבים, וזה מגניב. אני ממש שמח שאנחנו מצליחים להשתקם אחרי ריבים. אנחנו עשרה חודשים ביחד. קוראים לה אלינור והיא משחקת בהבימה בשתי הצגות. וכן, הכרנו בתיאטרון".

מתי בפעם האחרונה חשבת על הפנסיה שלך?

"לפני יומיים, כי מישהו שאל אותי. אמא שלי היא יועצת השקעות והיא חצי מנהלת את החיים שלי. אני מנסה קצת להיות עצמאי, וחוזר אליה מהר ומביא לה את הכביסה. אז דיברנו על התנהלות חדשה לגבי ביטוח לאומי של שחקנים, ואני אמרתי, 'כן, הם דואגים לי לפנסיה', בחוסר הבנה מוחלט, והסבירו לי שזה לא המצב. גם עכשיו אני מבין שאני לא באמת מוכן כמו שצריך למה שיבוא, אבל אני מתפכח, והיום אני מתנהל בהרבה יותר אחריות מאשר לפני חמש שנים".

מתי בפעם האחרונה התמכרת למשהו?

"אני מכור לטלפון, אבל יש לי מזל שאני לפחות חלק מדור שלא נולד לדבר הזה, אז אני מרגיש עם זה לא בנוח, עם ההתמכרות. אני כל הזמן עם הנייד. עכשיו אני מנסה לא להסתכל בטלפון ברבע השעה הראשונה שאני קם בבוקר, ואני חייב להודות שזה לא מצליח לי כל כך, קצת קשה להיגמל מזה. אני מתחיל את היום באינסטגרם, במיילים או בעדכוני ספורט, ומשם זה ממשיך ואני יכול להיתקע חצי שעה. זה מונע ממך להתחיל את היום, זה מצב ביניים בין 'אני ער' לבין 'אבל אני לא עושה שום דבר'".

מתי בפעם האחרונה אכלת ארוחה משפחתית?

"בשישי האחרון. ביומיום אני לא רואה את המשפחה, ואני מתעקש על הארוחות האלה בשישי. אני מאוד קרוב להורים ולאחיות שלי. הוריי צעירים, בגיל וגם בתפיסה. אמא שלי מירי בת 52 ועובדת בהנהלת הבנק הבינלאומי. אבא שלי עופר בן 53, והוא שחקן טוטאלי שלא התפרנס מזה, מעולם לא עלה על במה, חוץ מבהצגה בגן של אחת האחיות שלי לכבוד חנוכה. אבא שלי עבד בהייטק המון שנים, ועכשיו הוא מורה למדעי המחשב ולאחרונה עשה תואר שני בפיזיקה ולומד הוראת פיזיקה. יש לי שתי אחיות: אייר, בת 19, משרתת בצבא. יש לה ראש מאוד יצירתי, ואני חושב שהיא נמשכת לכיוון של כתיבה. וטימור, בת 23, שעוסקת קצת בדוגמנות ומתחילה ללמוד. אפשר לומר שהן נדבקו ממני חלקית".

מתי בפעם האחרונה ניגנת?

"עכשיו אני מנגן במפוחית בגלל דמות מסוימת שאני מגלם בבית ליסין. זו היתה הזדמנות בשבילי לקנות מפוחית, אבל אני לא יודע אם זה ייכנס בסוף להצגה. פעם הייתי מנגן יותר, אבל אף פעם לא היתה לי תקופה שבה הרגשתי שאני צולל לעולם הזה. אני כותב הרבה ושר, והרבה פעמים הייתי על סף של להוציא חומר מקורי, ותמיד חזרתי אחורה. לא יודע מה יהיה עם זה". 

מתי בפעם האחרונה היית בחופשה?

"בנובמבר האחרון. נסעתי עם חבר לראות משחק של ליברפול, וגם עשינו מסע בעקבות הביטלס, ראינו את הבתים שהם נולדו בהם. זה היה לתפוס קבוצת כדורגל בזמן הכי מדהים שלה, וגם הגשמת חלום. עקבתי שנים אחרי הסיפורים של הביטלס כי אבא שלי אהב אותם. אני אוהב לטוס, אבל לפעמים קשה לי לחזור הביתה, לנחות. שינויים לא עוברים אצלי בצורה ממש חלקה. הייתי גם בהודו, שהיא מקום מהמם ואוברוולמינג, אתה נגנב שם. אי אפשר להגיד שהודו הכי יפה מבחינה אסתטית, אבל זה המקום הכי מיוחד שהייתי בו. 

לפעמים זה נראה שאני עובד כל הזמן, ויש חודשים שהאינטנסיביות שלהם גדולה ויש חודשים פנויים, שאין עבודה קדימה ואין משהו שאני יכול לבנות עליו. אבל זה לא בדיוק חופש, כי אתה עסוק במה יהיה הדבר הבא שתעשה. אחת לכמה זמן אני מחפש משהו שהוא אפילו לא חופשה, אלא משהו ברמה של התבודדות, ויצא לי לעשות ויפאסנה, אפילו ברחתי משתיים, אחת בהודו ואחת בארץ". 

מתי בפעם האחרונה חשבת על הפסטיגל?

"בסך הכל השתתפתי בחמישה פסטיגלים, האחרון היה ב־2016, 'היי סקול פסטיגל'. אם אני חושב על עולם הבידור ותעשיית הבידור, הפסטיגל זה כאילו הדבר הראשון שעולה לי. הוא מנקז אליו את הצדדים הכי קיצוניים של התעשייה. מצד אחד, אתה עובד עם אנשים שהם ברמה הכי גבוהה בתחום, הכי מקצועניים ומוכשרים. עובדים קשה מאוד, חיים כקומונה, וחודש וחצי עושים הופעות יום ולילה, קריעה. מצד שני, זה משהו מאוד מסודר כי דואגים לך להכל. אז הקושי לפעמים זה לשמור על חיוניות במקום שבו הרוב חוזר על עצמו. 

כשהודיעו לי שהתקבלתי לפסטיגל הראשון זה הרגיש כמו סוג של פסגה, וגם להגיע לפסטיגל כשחקן מנוסה זו חוויה שנהניתי להרגיש אותה. אבל אני לא יכול להגיד שזה מה שהייתי רוצה לעשות, או אתגר שאני רוצה לכוון אליו". 

מתי בפעם האחרונה שיחקת בסרט?

"באפריל. צילמתי את 'פול גז', שעומד לצאת עכשיו, ואני ממש מחכה לראות אותו. זה סרט נוער ואקסטרים, וגם אהבות ויריות, שביים קובי מחט. הרבה מהדברים לא אני עשיתי, היו לנו כפילים שעשו במקומנו ושמרו עלינו ממש, אפילו להתניע את האופנוע שלי בסרט לא התנעתי. 

"ב־2010 שיחקתי בסרט 'פעם הייתי'. זו החוויה הקולנועית הכי גדולה שהשתתפתי בה, וגם הראשונה, אבל אז בזמנו לא יכולתי להעריך אותה ככזו. היתה בסט אווירה שמאז לא זכיתי לחוות שוב, משהו רומנטי יותר, קולנועי, איזה קסם כזה. יצא לי לפגוש את אבי נשר (הבמאי; ש"ז) לפני שבועיים בקטנה. זה תמיד נחמד ומרגש, כמו לפגוש משפחה שאתה לא פוגש הרבה זמן, ואז יש זיץ כזה". 

מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?

"במאי האחרון הלכתי עם אחותי לאיזו חוויה ספורטיבית, ויש לי היסטוריה של פריקות כתף, אז הרגיעו אותי שהכל יהיה בסדר. בגלל שלא חשבתי על הכתף שלי הרגשתי את עצמי מקצוען, וכמובן פרקתי את הכתף השמאלית. אז עכשיו יש לי תירוץ, ולא עשיתי הרבה זמן ספורט, אולי חודש. ברגיל אני הולך לחדר כושר, עושה יוגה וגם אוהב לרוץ, והכי אני אוהב לשחק כדורגל עם חברים מראש העין במגרש השכונתי".

מתי בפעם האחרונה חשבת להשתתף בריאליטי?

"זה רעיון שיצא לי לבחון, יש תוכניות עם פורמטים מעניינים, אבל המחשבה לשים שם מצלמה סוגרת אותי. יש מצב שיגיע רעיון שבשבילו אהיה מוכן להתמודד עם זה". 

מתי בפעם האחרונה עשית אודישן? 

"לפני שבועיים. אני די קול באודישנים. אם אתה שחקן מתחיל שמקבל הרבה 'לא', הרצון לעבור אודישן כל כך גדול, שאולי הוא מפריע לך כבר. ומהצד השני, להצליח לקבל 'כן' אולי גורם לך להיות יותר שבע, יותר אדיש, אז שני המקומות לא נכונים. אני הייתי צריך להעיר את עצמי ולהשקיע באודישנים. כבר עכשיו אני עושה נגלה שנייה של סדרת נוער, כי יש לי מראה מאוד צעיר. האתגר שלי עכשיו הוא לעשות מה שצריך ולהשקיע הרבה תשומת לב בלשבור את תקרת הזכוכית בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע מבחינת דמויות בוגרות יותר". 

מתי בפעם האחרונה העלית סטורי?

"וואו, היום לא העליתי. אני מודה שזו מיומנות שאין לי אותה בדיפולט. זה לא אזור הנוחות שלי לייצר את התוכן הזה והשיתוף הזה. אני עובד על זה, דווקא כי זה לא נוח לי, ובעולם של היום זה חתיכת כלי. אני בעיקר באינסטגרם כרגע, פייסבוק זה של האולד פיפל. כשאני נכנס לפייסבוק עכשיו, אני מרגיש שהוא נהיה מקום עם יותר תוכן לעומת אינסטגרם. אני כן מעלה בו דברים פרטיים יותר, עניינים אישיים וחברתיים, שבאמת לא מעניינים אנשים אחרים".

מתי בפעם האחרונה תרגלת מדיטציה?

"אני אמור לענות לך 'היום בבוקר', אבל הבוקר לא עשיתי. לא קמתי מספיק מוקדם. אני משתדל לעשות חצי שעה בכל יום כבר יותר מארבע שנים. מדיטציה עוזרת לי, זה כלי שאני משתמש בו כל הזמן. בזכות המדיטציה אתה יכול לא להגיב ישר לכל האירועים שקורים לך, גם בפנים וגם עם אנשים. יש לך איזה מין חדרון או מקום שאתה נמצא בו כשהדברים קורים, ואתה יכול להתמודד איתם". 

מתי בפעם הראשונה

מתי בפעם הראשונה עלית על במה?

"הרבה לפני קלטות 'סבא טוביה' היתה תחרות כישרונות צעירים באילת. הייתי בן 4 או 5 ורציתי לעלות לבמה עם בן דוד שלי, הכנו קטע מ'ילדים סורגים לאלוהים' של עידן אלתרמן ואבי גרייניק, שעכשיו הם סוג של חברים שלי, שזה ממש מגניב. ואז בן דוד שלי הבריז לי, ואני עשיתי את שני התפקידים וזכיתי במקום הראשון. קיבלתי מעטפה עם פרס - קינוח וקצפת בלובי. תמיד רציתי במה, כילד צעיר מאוד. זה התחיל בחוגים, וכתבתי שירים, ובגיל 6 הייתי ב'זאפ לראשון'. הביאו אותי לראיון אצל טל מן ושרתי בלייב שיר על ילדה ששברה לי את הלב". 

 

תובל שפיר

בן 26, שחקן ומדבב, תושב תל אביב. נולד בראש העין. השתתף בקלטת ילדים של טוביה צפיר כילד בן 8, ובהמשך שיחק בסדרות "נשרים" ו"השמינייה". כיכב ב"גאליס" וב"החולמים" ושיחק בסדרת הדרמה "פצועים בראש", בסרט "פעם הייתי", בהצגות ילדים ובפסטיגלים. דיבב דמויות סרטים וסדרות טלוויזיה רבות ("דובוני אכפת לי", "חברים בחווה"). משחק בסדרה "כפולה", שמשודרת בערוץ KIDZ לילדי yes ו־HOT. משחק ב"סימני דרך" בהבימה ובקרוב ישחק בהצגה "קופסה שחורה" בבית ליסין. משחק בסרט הקולנוע "פול גז", שיעלה לאקרנים באוגוסט

shirshirziv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו