זהו אלון: אולארצ'יק עונה על הכל

מתי בפעם האחרונה רבת עם מישהו?

"לריב עם עצמי זה נחשב? אז אתמול. אני משתתף בסרט חדש וכעסתי למה כל כך קשה לי ללמוד טקסט בעל פה - ודווקא לא סצנות ארוכות. אולי זה קשור לגילי המופלג, אבל זאת גם התנגדות פנימית. אולי זה כי אני ג'אזיסט במהות שלי, וזה גם קורה לי בשירים. יש לי בעיה לשיר שיר כמו שהוא נכתב, ואני משנה כל הזמן שירים שלי ושל אחרים".

מתי בפעם האחרונה בישלת?

"לפני שבועיים. הבת שלי, בעלה והנכדה היו אצלנו, וגם בני נמצא כרגע בארץ, אז עשינו ארוחה בבית. אני יודע לבשל בדיוק שלושה דברים: פסטה חריפה, דג בתנור ודג פילה במחבת. אין לי ריינג' בכלל. במשפחה שלי יש צמחונים, אשתי והבת טסה, אז קשה עם בשר. אנחנו אוכלים ארוחות משפחתיות בערך שלוש פעמים בחודש, ואני ואשתי מתחלפים בהכנות. המאכלים של דיאנה מבוססים על ירקות ועל מרקים, ואני יותר שכונה". 

מתי בפעם האחרונה הציעו לך ריאליטי?

"לפני חמש שנים, 'האח הגדול VIP', ואמרתי לא. אני גם לא צופה בתוכניות האלה. ריאליטי מוזיקה לא הציעו לי, כי אני לא הטיפוס שמחפשים. אני לא אוהב להגיד למישהו, 'שמע, אתה חרא של זמר, תעשה משהו אחר', אבל אני מבין את האטרקטיביות של התוכניות האלה. יש בזה הרבה מתח ואנשים מתחברים לזה רגשית. כשיש זיוף, אנשים רוצים להציל את מי שזייף. אם יציעו לי, אני אחשוב על זה המון, תלוי בהצעה הכספית".

מתי בפעם האחרונה הגשמת חלום?

"אני מגשים את החלום שלי ממש עכשיו: יש לי דיסק חדש שיוצא לאור בהדרגה, שיר אחרי שיר. השיר השלישי יצא לפני שלושה שבועות. זה חלום, כי זה לא סטנדרטי לאמנים בגילי, לא רגיל ולא מומלץ אפילו. אבל אני אוהב לכתוב ולהביא משהו חדש. זה החלום שלי. יש בדיסק שירים כמו 'הלב כואב', על שיברון לב בעקבות אהבה נכזבת, ו'בזרועות שלך', שיר אהבה גם תכלס. האמת, על מה עוד אפשר לכתוב? על אנטיביוטיקה? על מולטיוויטמין? זה אולי מתאים לגיל שלי, אבל הפחד מהמוות או תובנות פסימיסטיות על החיים, שבאות עם הגיל, הם לא נושאים אטרקטיביים לשירים. מעניין יותר בכמה אופנים אפשר להגיד 'אני אוהב אותך ומתגעגע בלי סוף'". 

מתי בפעם האחרונה השתתפת באירוויזיון?

"ב־1974, באנגליה, עם כוורת ו'נתתי לה חיי'. כמעט ניצחנו את להקת אבבא (ישראל הגיעה למקום השביעי; ש"ז), אבל הם ניצחו וזכו לתהילת עולם עם 'ווטרלו'. הרגשתי שם כאילו נפלתי מהפרובינציה למקום בינלאומי גדול, שבלבל אותי לגמרי. חשבתי רק איך לא לטעות ולצאת מזה חי. היינו בני 24, עם האנגלית הקלוקלת מהארץ המוזרה שלנו במזרח התיכון, מול השאלות של כל העיתונאים. היו בזה הרבה פרפורי בטן. באירוויזיון האחרון בתל אביב צפיתי, אבל בגדול זה לא ז'אנר שמושך אותי".

מתי בפעם האחרונה נגמלת?

"את רוצה לשמוע שנגמלתי מעישון? אז לא. אני עדיין מעשן קצת. ב־20 השנים האחרונות אני מעשן בצורה ספציפית, מגלגל לעצמי סיגריה וסוחף את העשן לפה, אבל לא מכניס לריאות. ככה אני יכול לעבור כמה ימים בלי לרצות סיגריה, וזה מעודד אותי. זה לא מגניב לעשן. התחלתי בשכונה בגיל 16, ולמרות הפסקות של שנים - תמיד חזרתי. אני מכור גם ליין, אוהב מאוד יין אדום, אבל לא בהגזמה. בעבר הייתי צמחוני שש שנים, עד שהלכתי יום אחד ברחוב, הרחתי ריח של בשר ונשברתי. הייתי צמחוני כי דיאנה היתה, וזה היה נוח. בישלנו דברים סיניים ומאכלים בלי בשר. אף פעם לא הייתי מכור אידיאולוגית ל'בלי בשר'. לא היה לי גב של אמונה שזה אסור או לא טוב".

מתי בפעם האחרונה כתבת שיר? 

"לפני שבוע, באולפן שלי. זה מה שאני הכי אוהב לעשות, אוהב כשמתחיל לי משהו שיוצא מכלום. שיר בעיניי זה נס, תעלומה, ואי אפשר לדעת מאיפה הוא בא. זה מה שאני אוהב באמנות הזאת. ההרגשה הטובה ביותר היא התחלה של יצירה. אם לא מחקתי את השיר חמש דקות אחרי שהוא יצא לי, אני כבר מחובר אליו רגשית". 

"יש שירים של כוורת שעדיין לא נשמעו". אולארצ'יק על הפסנתר // צילום: אפרת אשל

מתי בפעם האחרונה התפללת? 

"אף פעם, לדעתי. אנחנו משפחה חילונית לגמרי, וגם בית אבי היה כזה. הוא היה פולני של פעם, קומוניסט, נגד הדת. התחתן עם אישה רוסייה לא יהודייה. אז זה הרקע שלי. לא הרגשתי כלום כלפי הדת. לא הפריע לי שלא עשו לי ברית מילה או בר מצווה, ולא רצתי לעשות ברית מילה בגיל 16. אני לא אוהב את זה שחלק מהדברים שצריך לעבור בחיים מוכתבים על ידי מונופול וממסד דתי. בר מצווה, חתונה ואפילו מוות - אני ממש לא סובל את זה. דיאנה ואני התחתנו בעיריית ניו יורק ב־1979. לא היה רב".

מתי בפעם האחרונה חשבת על כוורת?

"אתמול. מצאתי כל מיני הקלטות שאף אחד אחר לא רשאי לשמוע, זה סודי, הקלטות מארוחות שהיינו עושים. בכל כמה שנים היינו מתאחדים ועושים ארוחה, ובארוחה הזו באופן טבעי היינו מנגנים ושרים - והייתי מקליט את זה. אנחנו אנשים מאוד יצירתיים, ותמיד היינו שרים קודם שירים של הביטלס וזה, ומייד עוברים להמצאות מקוריות על הרגע, המצאות טקסטואליות, אז יש שירים של כוורת שעדיין לא נשמעו. אני בדיוק עובר על החומרים האלה עכשיו, עורך ומסדר, כי רק לי יש את ההקלטות האלה, ואני רוצה שלכל חברי כוורת יהיו. זה נורא כיף לשמוע איך היינו. יש שם שירים מעולים". 

מתי בפעם האחרונה למדת שפה חדשה?

"אנגלית, בתיכון. וגם ערבית שנה אחת, שזה לא נחשב, וגם צרפתית. אבל אני לא יודע אותן באמת. עם הוריי תמיד דיברתי פולנית. לימוד העברית היה קשוח. גדלתי כעולה חדש בבת ים, וילדים הם עם אכזר. לא הייתי צבר כמו החבר'ה. התאמצתי להיות צבר, ואפילו שיניתי את השם שלי. הייתי אלכסיי והפכתי לאלון. איזה דוד המציא את 'אלון', ואמרתי 'בסדר'. אולי אפילו הרגשתי שיש בשם החדש תקווה לנרמול, שאהיה כמו כולם". 

מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?

"היום. אני עושה הליכון ורוכב על אופניים. אבל זה לא ספורט, אני רוכב בעיר ועוצר כל הזמן. הייתי עושה הליכות לטיילת ובחזרה, אבל הרגשתי שזאת טרחה מטורפת. עכשיו אני במכון כושר, ושם אני מפעיל הליכון, שם אוזניות - ויאללה". 

מתי בפעם האחרונה הלכת לרופא?

"לפני חודש. היה לי ברונכיטיס, עשיתי אינהלציות - וזה עבר. אני היפוכונדר בשליטה, פעם בחצי שנה הולך לרופא והוא אומר לי, 'לא היית חצי שנה, זה טוב'. אני לא קורא הרבה על מחלות. אם אתה נכנס לאינטרנט לברר על כאב באצבע, תקרא בסוף שזה סרטן". 

מתי בפעם האחרונה ביקרת בבית ילדותך?

"ב־2011. בפעם הראשונה והאחרונה שלי בחזרה בפולין, אחרי שלא הייתי שם מגיל 7. ואני ודיאנה הלכנו לראות את הבית, אבל לא יכולתי לדפוק על הדלת מרוב מבוכה. הכל נראה לי קטן יותר ממה שזכרתי. אני גדלתי בעיקר בדירה. שמרו עלי שלא אתקרר, שלא יקרה לי חלילה כלום. אבי היה מלחין שירים על הפסנתר, וזה היה הסאונד של הבית. אף פעם לא לימדו אותי מוזיקה בכוח. היום אני בטוח שאבא שלי היה שמח שיש בינינו שפה משותפת של צלילים, תווים ומוזיקה". 

 מתי בפעם האחרונה זכית בפרס?

"ב־2019, בפרס ע"ש אריק איינשטיין על תרומה לפזמונאות העברית. זה נורא כיף, בסופו של דבר. נורא קשה להיות סוּפר פופולרי בציבור, למכור 100 אלף דיסקים, אז לפחות יש לך פרס שמכבד אותך. אני אוהב ורוצה עוד".

 מתי בפעם האחרונה נהגת? 

"אתמול. לא תאמיני, אבל עליתי על הגה בפעם הראשונה רק לפני חמש שנים. עשיתי רישיון בגיל 64, ורק על זה אני חושב שצריך לקבל פרס מהממשלה. תמיד נמלטתי מנהיגה, התקמבנתי על דברים ככה שאחרים ינהגו, עד שהרגשתי שזה נעשה צפוף מדי. דיאנה נהגה כל הזמן, והבנתי שצריך לעזור לה, ולמעשה בגלל זה למדתי נהיגה. כשיש לך אוטו אתה עצמאי. מה שכולם גילו כבר בגיל 17, לי לקח הרבה זמן". 

 

מתי בפעם הראשונה

מתי בפעם הראשונה ראית את ישראל? 

"כשהמטוס מפולין נחת בבן־גוריון, שאז נקרא נמל התעופה לוד. הייתי בן 6 או 7, והעירו אותי מהשינה. הגענו במאי או ביוני, ואני רק זוכר שהיה חם ושהייתי עייף. חשבתי שהחום הוא רק במטוס, אבל לא. זה היה מזג האוויר גם בחוץ. הגענו לנתניה, למלון של עולים חדשים, והיינו שם חודש. אחר כך העבירו אותנו למעברה בנוף ים, בין מלון אכדיה למלון השרון של היום. היתה שם מעברה של אזבסטונים, כשעדיין לא ידעו שזה מסרטן. רוב האוכלוסייה היתה מהעלייה של 1957, העלייה שלנו, ופתאום הכל השתנה אצלי לעומת החיים שהיו לי בוורשה, שם כמעט לא יצאתי מהבית. פתאום הייתי כל הזמן בחוץ, בחול, בלי נעליים, הייתי רץ לים. פעם אחת כמעט טבעתי, והיו גם לטאות. גרנו שם שנה, עד שהגעתי לכיתה א' - ואז עברנו לבת ים".

 

אלון אולארצ'יק

בן 69. זמר, מלחין, מפיק מוזיקלי, שחקן וזוכה פרס אקו"ם למפעל חיים. יליד פולין, גר בתל אביב. נשוי לדיאנה ואב לטסה (34) ולמקס (31). שירת בלהקת הנח"ל, היה חבר בלהקת כוורת והשתתף בכתיבת להיטיה "נתתי לה חיי", "יו יה", "המגפיים של ברוך", "גוליית" ו"ילד מזדקן". הוציא 11 אלבומים ושני אלבומי אוסף, הפיק אלבומים - בין היתר לטיפקס ולאתי אנקרי - ושיחק בסדרות טלוויזיה ובקולנוע. יופיע עם יוני רכטר ב-27 ביולי בזאפה ת"א

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו