הדיבורים על ביטול הבחירות אילצו את אהוד ברק לשנות את תוכניותיו. מאז פוזרה הכנסת התחיל ראש הממשלה לשעבר להשתעשע ברעיון לחזור לחיים הפוליטיים. תחילה בדק את היתכנות המהלך בשורת פגישות והתייעצויות שקיים בשבועות האחרונים, וככל שחלף הזמן הלכה והתגבשה התוכנית שיצאה לפועל ביום רביעי עם הודעתו על שובו. הכיוון הראשוני היה לחזור למפלגת העבודה ולהתמודד על הנהגתה, אלא שהרעיון נגנז בשבוע שעבר כשיוזמת הקמת המפלגה החדשה נשמעה קורצת יותר וריאלית יותר.
אבל ברק חשב להמתין. בשבוע הבא הפריימריז לראשות העבודה. כחלק מתוכנית השיבה הוא דאג להדק את הקשר בינו לבין המועמדים לראשות המפלגה, ולהכין את הקרקע לחיבור אפשרי, בראשותו כמובן, כך שעיתוי ההכרזה המקורי על המפלגה החדשה שלו תוכנן לאחרי בחירת היו"ר החדש.
אולם הודעתו של נתניהו ביום שלישי כי הוא תומך ביוזמתו של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין לעצור את מערכת הבחירות ולהחזיר את הגלגל לאחור, נפלה עליו כמו רעם ביום בהיר. כל מה שתכנן ועשה עמד לרדת לטמיון אם התוכנית היתה מצליחה. כבר מתחילת השבוע החל ברק לצייץ כל כמה שעות, כאחוז תזזית, נגד היוזמה. ביום רביעי החליט לא לחכות יותר ויצא בהודעה על המפלגה החדשה, שאמנם תוכנה כוון כל כולו נגד נתניהו, אולם בפועל נועדה גם, ואולי בעיקר, לאוזניו של בני גנץ. בעוד מגרונו נשמעו מילות אזהרה חריפות לעבר ראש הממשלה, קשה היה להתעלם מה"דיר באלק" ששיגר בו בזמן לעבר יו"ר כחול לבן. שחלילה לא יעלה במחשבתו להתפתות לחיזורי נתניהו ואדלשטיין להיכנס לממשלה, ולעצור את הבחירות.
הקשיות בהיכון
התוכנית של ברק גדולה מהקמת מפלגה. כפי שאמר בעצמו במסיבת העיתונאים, מטרתו היא להביא לחיבורים. על פי חזונו, בבחירות הבאות יעמדו בראש גוש השמאל שלוש מפלגות: כחול לבן, רשימה מאוחדת של אהוד ברק, העבודה ומרצ, והסיעה הערבית המשותפת. התיאום בין צלעות המשולש צריך להיות כך שכחול לבן יהיו חופשיים לפנות ימינה ולהביא קהל בוחרים חדש מהימין. לשם כך יובלטו בקמפיין יותר אנשי הימין ברשימה כמו בוגי יעלון, יועז הנדל וצביקה האוזר, ופחות יאיר לפיד, עפר שלח ויעל גרמן.
ברק, יחד עם מפלגת העבודה ומרצ שיתאחדו לרשימה אחת, יביא את אנשי המרכז־שמאל, ואילו הסיעה הערבית, שצפויה לגדול לאור החיבור המחודש, תצטרף לגוש חוסם ותמנע את הקמת הממשלה הבאה בידי נתניהו. הבעיה היא שלרוב תוכניות לחוד ומציאות לחוד. צריך תיאום יוצא דופן בין כל הצדדים כדי להוציא את התוכנית לפועל. ההליכה כגוש אחד תלת־ראשי תאפשר לליכוד להפוך בקלות למפלגה הגדולה ביותר ובפער גדול על יריבותיה בשמאל. אמנם היעד של 61 מנדטים בהישג יד, במיוחד נוכח עריקתו של ליברמן ממחנה הימין, אולם קשה לראות את גנץ ולפיד מאבדים קולות לברק ועוברים על כך לסדר היום רק כדי לא לאבד את קולות הימין. סביר יותר להניח כי תופעת הקניבליזם בתוך הגושים לא תפסח גם הפעם, לא על כחול לבן ולא על הליכוד, שינסו, שוב, לגדול כל אחת על חשבון יתר מפלגות המחנה.
שמולי ושפיר // צילום: גדעון מרקוביץ
כוחו האלקטורלי של ברק בלתי ידוע. בשנים האחרונות הוא הפך לצייצן טוויטר תוקפני וחד נגד נתניהו, ורבים ממחנהו הכתירו אותו כדובר החריף והשנון ביותר באופוזיציה. אבל לברק לא מעט שונאים. גם מהשמאל. חלק גדול מהמחנה לא שכח לו את חלקו בחשיפת האמת על שלילתו המוחלטת של יאסר ערפאת לכונן שלום עם ישראל והוא מתעב אותו על כך עד היום. אחרים סולדים מאישיותו. תומכי עבודה רבים לא סלחו לו על כך שריסק את שאריות המפלגה ויצא להרפתקת מפלגת העצמאות שאותה הקים על חורבותיה. כך שבעוד שיש כאלה המאמינים כי ברק הביא השבוע למפץ משמעותי במערכת הפוליטית, אחרים סבורים שהקמת מפלגת ברק החדשה כמוה כהקמת הימין החדש ערב הבחירות האחרונות - הרבה באזז, רעש וצלצולים, אבל מפלה קולוסאלית בסוף הדרך.
אלטרנטיבה אידיאולוגית
ברק משך את תשומת הלב השבוע עם הכרזתו, אולם בשבוע הבא יהיה זה השבוע של מפלגת העבודה, שתבחר יו"ר חדש שיחליף את אבי גבאי. הבחירות לראשות העבודה הן לא רק על שינויי תפיסה וגישה, אלא קרב על שאלת חילופי הדורות. עמיר פרץ מציג ניסיון ורקורד מוכח. איציק שמולי וסתיו שפיר מציגים הנהגה צעירה ודינמית. העבודה - הדור הבא. מימיהם לא היו שרים ואין להם מושג איך נראה דיון קבינט מבפנים, אולם מייצגים התחדשות ורעננות שעשויות לקרוץ לרבים.
"יצאתי למסע הזה מתוך תחושה של אחריות גדולה וסיכוי גדול", אמר פרץ בשיחה עם "ישראל השבוע", "זו אחריות גדולה להפוך את מפלגת העבודה מחדש לאלטרנטיבה אידיאולוגית מול נתניהו. הסיכוי הוא אישי כי אני חש התרגשות לעמוד בראש בית, שאותו אני מתכוון לפתוח לכל שבטי ישראל".
אם ברק מתכנן לכבוש את ראשות הרשימה המאוחדת, אם תהיה כזאת, יחד עם העבודה ומרצ, הרי שניצחון של פרץ מבטיח כי תעמוד בפניו משימה לא קלה בתוך הגוש. הוא לא יתמסר בקלות לברק ולא יכניס אוטומטית את מפלגת העבודה לתוך רשימה בראשותו.
מה זה משנה מי ינצח במפלגת העבודה? הרי ברק מתכנן לעמוד בראש גוש שיחבר את העבודה תחתיו. זה בחירות למקום השני ברשימת ברק.
"זה לא סדר היום שלי. אני לא מתמודד להיות מספר 2 של ברק אלא מספר 1 של מפלגת העבודה. מפלגת העבודה היא מפלגה שתהפוך לגורם מרכזי במפה הפוליטית הישראלית מייד לאחר הבחירות. בכוונתי להוביל את המפלגה ליעד של 15 מנדטים שיורכבו משישה מנדטים שיש היום, ארבעה שיבואו מכחול לבן, עוד 2 מהמגזר הערבי והדרוזי ועוד שלושה מנדטים מקרב המצביעים שהצביעו בסיבוב הראשון לאורלי לוי וכחלון.
"15 המנדטים האלה עשויים להוביל למפתח של גוש חוסם. אני לא רואה את עצמי כרגע מתמודד לראשות הממשלה, אלא מוביל אידיאולוגיה שתכלול את הסיכוי לעשות את השינוי במפה הפוליטית. לכן, כל השאלה של איחודים וצירופים תיבחן על פי יכולת ההשפעה להביא מצביעים מהימין. אם אגיע למסקנה ששיתוף פעולה עם ברק מגדיל את הגוש, אשקול זאת בחיוב. בכל מקרה, כל הניתוחים המקצועיים ייבחנו רק אחרי הפריימריז. אני מקיים מגעים עם כל הגורמים - ציפי לבני, ברק, הרב מלכיאור, אורלי לוי, עמוס ידלין ונוספים - והמרכיב העיקרי לבסיס השותפות זה הגדלת הגוש והבאת מנדטים חדשים מהימין".
אבל תסכים שברק יהיה בראש ומפלגת העבודה במקום השני?
"בבחירות הבאות מפלגת העבודה תתמודד ונפעל לחיבורים ולצירופים מייד לאחר הבחירות לראשות המפלגה".
עזוב את השאלה מי יוביל, איך בכלל אתה וברק יכולים לשבת יחד? כולם מכירים את המשקעים והיריבות הקשה ביניכם.
"בחודשים האחרונים נפגשתי עם ברק כמה פעמים", מפתיע פרץ, "הפגישות התחילו עם מתח מאוד גדול אחרי נתק של שנים, אבל עם הזמן הצלחנו להתגבר על המתח ועל העוינות והבנו שיש לנו אחריות משותפת שהביאה לכבוד הדדי, להערכה הדדית ולהבנה שלכל אחד מאיתנו יש את מרחב ההחלטות שלו וחופש הפעולה שלו, אבל גם מטרה משותפת".
"הפגישות שערכתי לאחרונה עם ברק התחילו במתח מאוד גדול אחרי נתק של שנים" // צילום: יוסי זליגר
על מה דיברתם בפגישות האלה?
"על הכל. על משקעי העבר. על הצורך להחזיר את השלום כנושא מרכזי ולהיות מחנה זקוף קומה. על הדרך לייצר פתרונות ביטחוניים יותר משמעותיים".
איזה יתרון אתה מביא איתך לתפקיד הזה אם תיבחר?
"היתרון שלי הוא שבכל מקום שאליו הגעתי וכל תפקיד שמילאתי חשבתי מחוץ לקופסה והבאתי דברים חדשים. כשנבחרתי לראשות העיר שדרות, הדימוי של העיר היה קשה מאוד. כשסיימתי היתה כבר העיר מבוקשת ביותר. בנים שעזבו בינתיים, פתאום ביקשו לחזור. בהסתדרות חידשתי מאבק על שכר מינימום בישראל, כיו"ר העבודה הייתי הראשון שמינה שר מוסלמי. כשר הביטחון חידשתי בזה שקבעתי שהעורף חייב להיות מוגן, ולכן בניתי את התפיסה המשולבת של מרחבים מוגנים וכיפת ברזל. גם כשכיהנתי כשר להגנת הסביבה העברתי תוכנית 'סביבה שווה' למגזר הערבי ואת חוק שקיות הניילון.
"הקמפיין שלנו יהיה קמפיין שמשקיע את מרב המאמצים בהחזרת האמון של תומכי המפלגה בכל פינה בישראל. שינגישו אותנו בכל צומת עיר וכפר, שיידעו שאנחנו באים לברית המושתתת על הבנה בינינו לתומכים שלנו, שאנחנו הולכים להוביל את ישראל ולא לתת לה להתנהל בקיפאון מוחלט".
אבל אומרים שאתה הולך לבחירות האלה רק כדי לשפר עמדות לתפקיד שבו אתה באמת מעוניין - נשיא המדינה.
"בהחלטתי להתמודד על ראשות המפלגה, והעובדה שהוקדמו הבחירות, התמודדותי לנשיאות המדינה אינה עומדת על סדר היום".
אבל חבריך למפלגה טוענים שרצונך להיבחר לנשיא יביא אותך להיכנס לממשלת נתניהו.
"אני בא להוביל אלטרנטיבה אידיאולוגית ולייצר גוש שיחליף את נתניהו. יש בינינו הערכה והוא יודע שאני מוביל אידיאולוגיה, שהיא ביטוי לתהום הפעורה בינינו בכל התחומים: מדיניים, חברתיים וכלכליים. ולכן ההערכה ההדדית קיימת, אבל אין שום בסיס לשותפות. מבחינתי הוא הבעיה, לא הפתרון".
ואם תיקרא לדגל למען השלום, למען הסדר מדיני? תוכנית טראמפ תכף אצלנו.
"זה לא עומד על הפרק. נתניהו הוא אדם זחוח אבל בכלל לא בטוח בניצחונו. השאלות האלה מנותקות לחלוטין מתוצאות הבחירות. תהיה לו בעיה להחזיק את הליכוד מאוחד, ואני מעריך שחלקים מהליכוד יעברו לגוש חדש שנקים במרכז שמאל".
תפיסה משולבת של מרחבים מוגנים. כיפת ברזל // צילום: גדעון מרקוביץ
כשאתה מסתכל על הבית פנימה, מה אתה חושב על חילופי הדורות שעשויים להתרחש בעבודה אם לא אתה תיבחר?
"חשוב שיש דור המשך. הם יכולים לצבור ניסיון וראוי שמי שיוביל את המפלגה יהיה אדם בעל ניסיון שהיה שר ביטחון ומילא תפקידים. בעת הזאת צריכים מנהיג מנוסה. את ההחלטות של שמולי ושפיר יש לכבד, ועם זאת אין ספק שכדי להגיע לתפקיד יו"ר מפלגה עדיף להיות בעל ניסיון. אין קיצורי דרך בפוליטיקה".
אמרת שאתה לא מתמודד לראשות הממשלה. אתה מקבל ללא הסתייגות את העובדה שבני גנץ הוא מנהיג המחנה?
"דיברנו בינינו איך מייצרים גוש גדול שיחליף את נתניהו ואיך מוסיפים ארבעה מנדטים מהימין. אני חושב שמועמד לתפקידים החשובים במדינת ישראל צריך להתכתב עם המציאות. כשהציבור מרגיש שאין קשר עם ההוויה, הוא מאבד את האמון. העבודה לא תרכיב את הממשלה הבאה. אבל היא תהיה גורם שישנה את המפה הפוליטית בישראל".
פרץ מחזיק בידיו סקר פנימי שערך עבורו פרופ' קמיל פוקס, המראה כי אם ייבחר לראשות העבודה יוכל לקחת 4-3 מנדטים מגוש הימין ולהעביר אותם לגוש השמאל. בסך הכל מקבל פרץ 16 מנדטים על פי הסקר, לו היה עומד בראשות העבודה. ביטחונו בניצחונו נובע בין השאר מסקר נוסף: סקר שנערך בקרב המתפקדים החוזה לו ניצחון גדול אל מול המתחרים.
אביגדור ליברמן הוא שותף פוליטי ראוי בעיניך?
"ליברמן יכול להיות שותף פוליטי אבל לא אידיאולוגי".
והסיעות החרדיות?
"אני מקיים יחסים מאוד הדוקים עם החרדים בכל תפקידיי. אני יודע איך להביא לשותפות שכל אחד מקבל את הצרכים שלו ולהבחין בציפורי הנפש של כל אחד. התורה היא סוציאליסטית ומוסרית מאין כמוה".
גנץ עם הגב לקיר
המתח בכחול לבן לקראת ההתמודדות הנוספת מתחיל לשבור שיאים של עצמו. אחרי שהכחישו נמרצות כי קיימת מתיחות בין יאיר לפיד לבוגי יעלון (אחרי שהאחרון צוטט כמי שאמר שיש לבטל את הרוטציה עם לפיד), נקלטו השניים בעדשת המצלמה בפתח ישיבת הסיעה עומדים זה ליד זה ולא מביטים איש ברעהו. ההאשמה בסביבתו של לפיד כי הקול קול יעלון אולם הידיים ידי בני גנץ, כנראה גם היא מוצדקת. אולם המתח הבא הוא אולי המכריע מכולם והדרמטי שבהם.
בימים האחרונים הולכת ומתגבשת ההבנה במפלגה כי אם גנץ יפסיד גם את הבחירות האלה, יהיו אלה הבחירות האחרונות שלו כיו"ר כחול לבן. על פי אותם דיבורים במפלגה, במידה שכך יהיה, יתבע גבי אשכנזי את ההנהגה ויבקש להדיח את גנץ. גם כך, הם אומרים, אילץ את עצמו אשכנזי לקבל את גנץ למרות חוסר ההערכה הבולט שהוא חש כלפיו, אבל אחרי שני ניסיונות הוא כבר לא יבליג יותר.
הדיבורים האלה מלחיצים את גנץ. אשכנזי לא טרח עד כה להבהיר כי מדובר בשמועות או חלקי מידע לא מחוברים, מה שמכניס את גנץ ללחץ עוד יותר גדול. כשאהוד ברק נושף בעורפו ומאיים לגזול לו מנדטים יקרים, מה הפלא שפתאום תרחיש כניסתו לממשלת נתניהו לא נראה כה מופרך. למרות הכחשותיו (הדי רפות יש לומר), והבטחותיו, יש לא מעט גורמים במערכת הפוליטית שמשוכנעים שגנץ עשוי ברגע האחרון ללכת על זה, שהבעיה האמיתית שלו אם יקפוץ למים, יתמנה לשר בכיר בממשלה ויעצור את הבחירות זה רק המתקפות האדירות שינחתו עליו משמאל והאופוזיציה, כולל מיאיר לפיד וייתכן גם מבוגי יעלון. אם לא היה חושש מכך, כנראה כבר היה נכנס מזמן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו