"זה לא יהיה קל, אבל צריך לתת צ'אנס לעסקת המאה"

"כילדה, גם אני חוויתי בריונות, אני יודעת מה זה להיות שונה, כך שבכל מה שישראל חוותה באו"ם היה גם משהו ממה שאני עברתי באופן אישי. שאני חוויתי בעבר באופן אישי". המשפט הזה, שאותו אמרה לי ניקי היילי בראיון שערכתי עימה השבוע, מתמצת יותר מכל את הלך הרוח הנחוש שפיתחה עם השנים, ושבא לידי ביטוי ביחס שלה כלפי ישראל כשגרירת ארה"ב באו"ם בשנתיים הראשונות לכהונתו של הנשיא טראמפ.

בעוד כשבועיים תהיה היילי אורחת הכבוד ב"פורום 'ישראל היום' ליחסי ישראל־ארה"ב", שמתקיים בפעם הראשונה, ובראיון עימה היא מספרת על מה שהביא אותה בין היתר להציג עמדה בלתי מתפשרת לצד ישראל, במקום שבו מדינות רבות לוקחות את הצד שמנגד באופן אוטומטי. התיאור הזה של היילי על עצמה כילדה שונה, כבת למשפחת מהגרים הודית שהיתה צריכה להתמודד עם סביבה עוינת בדרום קרוליינה הלבנה והנוצרית, מסביר עד כמה היא הפכה לנפש תאומה של כל הישראלים, עוד הרבה לפני שחשבה שתהיה כוכבת העל של ממשל טראמפ ועוד לפני שידעה משהו על המצב הפוליטי במזרח התיכון. 

היילי אמנם כבר לא באו"ם, אך את הלהט שלה בכל הנוגע להגנה על ישראל קשה לקחת ממנה. היא הפכה להיות הדמות הפופולרית ביותר בממשל טראמפ כאשר נלחמה את מלחמתה של ישראל במסדרונות האו"ם והציבה בפני אומות העולם מראה שחשפה את קלונן. בראיון עימה השבוע היא הדגישה כיצד "שכבה על הגדר" למען המדינה הקטנה שלנו, לא רק בגלל שזה היה הדבר הנכון לעשות ולא רק בגלל שזה הזכיר לה את ילדותה. היילי מבהירה שהיא עשתה זאת למען הסדר העולמי והחזרת ארה"ב לעמדת מנהיגות. כדי להבהיר שהימים שבהם ניתן היה להיטפל למדינה כלשהי ולהפוך אותה לשק חבטות חלפו מהעולם. 

"השגריר שלכם, דני דנון, לחם היטב באו"ם, אך הוא היה לבד במערכה כשארה"ב הפנתה עורף לישראל באופן מחריד", אומרת היילי, בהתייחסה לסירובו של ממשל אובאמה להטל וטו על החלטה 2334, שמגדירה למעשה את כל היישובים מעבר לקו הירוק כבלתי חוקיים, כולל שכונות בירושלים.

"הסוגיות שאכפת לי מהן עדיין בוערות בי". ניקי היילי ועורך "ישראל היום", בועז ביסמוט // צילום: ניר אריאלי

"הבנתי שחייבים להבהיר כי במשמרת שלי זה לעולם לא יקרה שוב, והחלטתי להילחם שאף אחד אחר לא יעשה זאת שוב, כך שיראו את ישראל בתור מה שהיא, בתור מדינה חזקה וערכית ובתור חברה. בשבילי זה היה חשוב לא רק עבור ישראל, אלא גם עבור ארה"ב... ואם אנחנו (ארה"ב תחת אובאמה) מוכנים לעשות את זה (קבלת החלטה 2334) לאחת החברות הכי טובות שלנו, למה שמדינה כלשהי תסמוך עלינו? בשבילי זה לא היה רק בגלל ישראל, זה היה בגלל המוניטין של אמריקה". 

פריצת דרך בין־גזעית

אני פוגש את היילי במשרדי הארגון שלה, לא הרחק מבורסת וול־סטריט במנהטן, ליבת העסקים העולמית. היילי אמנם כבר לא בתפקיד ציבורי, אך היא ממשיכה לקדם את אותם דברים שעשתה באו"ם: את אמריקה היפה. 

הארגון שהקימה - Stand for America ("לייצג את אמריקה") - מבקש להפיץ את הבשורה שכה מזוהה עם ארה"ב: הדמוקרטיה, החירות האישית, שוק חופשי ויצירתיות - לא על ידי פעילות דיפלומטית, אלא על ידי מעין פעילות הסברה אמריקנית שהיילי היא הדוגמה המהלכת שלה, וכל זאת תוך הדגשת הצורך באמריקה גאה ובטוחה בעצמה. 

היילי רואה את עצמה כחלק ממה שאמריקה מייצגת. קורות חייה גם הם חלק מכך, בעיקר בגלל שהיא סיפור הצלחה אמריקני בכל קנה מידה אפשרי. בצעירותה היה קשה מאוד להשתלב בחברה עבור מי שאינו לבן, וכך למשל כאשר רצתה כילדה בת 5 להשתתף בתחרות יופי מקומית, פסלו אותה רק בגלל מוצאה. בסופו של דבר היא הוכיחה ששום דבר לא יעצור אותה והפכה למושלת הראשונה של דרום קרוליינה, וגם לראשונה בתפקיד מבין קהילות המיעוטים. 

עוד לפני שמונתה על ידי טראמפ להיות השגרירה באו"ם, הפכה היילי להיות השם החם בפוליטיקה האמריקנית, כאשר הצליחה לעשות את מה שקודמיה במעון המושל לא הצליחו: לאחד את כל האזרחים בדרום קרוליינה תחת הצורך לשים את המחלוקות הבין־גזעיות מאחור. היא עשתה זאת בשנת 2015 לאחר שמטורף גזען ירה למוות בתשעה שחורים בכנסייה בעיר צ'ארלסטון בדרום קרוליינה. 

אחרי הטבח בצ'ארלסטון ב־2015. היילי ידעה לאחד ברגע הנכון // צילום: אי.אף.פי

בחושיה הפוליטיים החדים הבינה היילי שהטבח הזה דורש מענה שמצד אחד ינחם ויאחד, ומצד שני ישים סוף הצהרתי לגזענות בדרום קרוליינה. בתוך זמן קצר הצליחה ליצור קואליציה רחבה במדינה ועשתה את הבלתי אפשרי: העבירה חוק שיסיר את "דגל הקונפדרציה", שריד למלחמת האזרחים והעבדות, מרחבת הפרלמנט. הדגל הזה היה מושא למחלוקת עבור מושלים קודמים, אך היילי הצליחה להפוך אותו - או נכון יותר, את הסרתו - לגורם מאחד, ועכשיו הוא מונח במוזיאון במקום להתנוסס בגאון. 

וכך, דווקא מדרום קרוליינה השמרנית והנוצרית, יצאה הבשורה של מושלת כריזמטית, בת למשפחת מהגרים הודית־סיקית, שהגשימה את החלום האמריקני. אסור לשכוח שבדרום קרוליינה החלה מלחמת האזרחים האמריקנית לפני יותר מ־150 שנה ועד היום היא נחשבת למעוז של השמרנות האמריקנית וחלק מ"רצועת התנ"ך", שמשקלה הסגולי במחנה הימין, ובמפלגה הרפובליקנית בפרט, הוא גדול במיוחד. 

"ההכרה בירושלים - אמיצה"

אז אמנם את הפוליטיקה היילי השאירה מאחור לעת עתה, אך נראה כי החיידק הפוליטי עדיין נשאר בה והיא להוטה לתפקד כשגרירה בלתי רשמית של הממשל לישראל. היא יודעת היטב מה כתוב ב"עסקת המאה" שחלקה ייחשף החודש, ובראיון ל"ישראל השבוע" היא הבהירה כי התוכנית לא תפגע בישראל. "קראתי אותה", היא אומרת, "אני חושבת שהיא נעשתה היטב, מתוך חשיבה יסודית, ומתוך התחשבות בנקודות התורפה של שני הצדדים וגם במה ששני הצדדים רוצים".

בקרוב תתקיים הסדנה לשלום בבחריין, שתציג את החלק הכלכלי של תוכנית השלום של טראמפ. חלקנו בישראל דואגים שאולי הממשל ירצה לקבל תמורה על ההכרה בירושלים ובגולן. האם עלינו להיות מודאגים מתוכנית השלום?

"ישראל לא צריכה לדאוג. כשצוות השלום ניגש לנסח את התוכנית הזאת, אחד היעדים המרכזיים של ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלאט היה למנוע פגיעה באינטרסים של הביטחון הלאומי של ישראל. הם מבינים את החשיבות של שמירה על ביטחונכם. אני חושב שכולם צריכים להסתכל על התוכנית בראש פתוח. כולם צריכים לרצות תוכנית שלום, כולם צריכים לשאוף למצב טוב יותר, ואני חושבת שזה יכול לקרות".

לאור המצב של שני הצדדים (הישראלי והפלשתיני) - האם לתוכנית הזאת יש סיכוי? 

"אני אופטימית. זה לא יהיה קל, אף אחד מהצדדים לא יתאהב בתוכנית, אף צד בתוכנית לא ישנא אותה. אבל על שני הצדדים לרצות שלום. ואם הם ירצו, הם יחליטו מה יהיו הפרטים (של הסדר הקבע) - לא ארה"ב. הישראלים והפלשתינים יחליטו, וראוי לקחת את הצ'אנס הזה. ראוי לנסות... תפקידן של מדינות ערב יהיה להגיד לאבו מאזן שהדרך לשפר את מצב הפלשתינים היא להגיע לשולחן המו"מ.

הנשיא טראמפ ורה"מ נתניהו. "מבינים את האיומים האמיתיים" // צילום: אי.אף.פי

"הסירוב שלו מראה את פרצופם האמיתי שלו ושל העולם הערבי - זה מראה שלא ממש אכפת למדינות ערב מהפלשתינים. כי אם לפלשתינים היתה חשיבות כה גדולה מבחינתם, כולם היו מובילים אותו לשולחן והוא היה רוצה לשפר את המצב".

מה את עונה לאלו שאומרים שראש הממשלה נתניהו לא רוצה שלום? 

"עדיין לא דיברתי עם ראש הממשלה על כך, אך אני משערת שהוא יאמר לי שהוא כן רוצה שלום. ההנחה שלי היא שכל ישראלי וכל פלשתיני רוצה שלום. אבל שוב - אני אומר לראש הממשלה את מה שאמרתי לאבו מאזן - בוא לשולחן המו"מ. תראה במה מדובר ותנהל דיאלוג".

את מסכימה עם מה שהשגריר דיוויד פרידמן אמר, שרמת הגולן כנראה לעולם לא תחזור לסוריה? 

"אני חושבת שזו כנראה עובדה מוגמרת. האנשים בגולן לא רוצים לחזור לסוריה. אף אחד לא רוצה לעשות טובות לאסד, אף אחד לא רוצה לעזור לסוריה עכשיו כך שאני לא צופה שינויים כלשהם בחזית הזאת".

לפני שנה בבית הלבן, שאלתי את הנשיא טראמפ מה ההחלטה הכי חשובה שלו והוא אמר שההכרזה על ירושלים כבירת ישראל ובמסגרת זו העברת השגרירות לשם, היתה בין ההחלטות החשובות ביותר שלו. איפה היית ממקמת אותה בסקאלת ההישגים של הנשיא? 

"אני חושבת שלטראמפ היו הרבה הישגים. אני לא רוצה לדרג אותם, אך ההחלטה על ירושלים היתה אמיצה במיוחד. כי הרבה מאנשי הממשל הבכירים לא היו בעד העברת השגרירות. והוא לא הקשיב לאנשים שאמרו שהשמיים ייפלו, הוא הסתכל על המצב וסירב להמשיך בדרך של האחרים. הוא פשוט הכיר במציאות... הפלשתינים צריכים להכיר באמת - שירושלים היא בירת ישראל. גם על הערבים לגרום לפלשתינים להכיר במציאות. כי אם לא מכירים באמת, לא יכולים להגיע לפתרון". 

ירושלים יכולה להיות הבירה של שתי ישויות? 

"זה תלוי בפלשתינים ובישראלים. אני חושבת שכל ענייני הגבול ייקבעו על ידי שני הצדדים. אני לא חושבת שארה"ב צריכה להתערב בסוגיה, כי זה יותר מדי רגיש לאזור".

הלהט להילחם עבור ישראל

בעוד שבועיים, ב־27 ביוני, תהיה היילי אורחת הכבוד של פורום "ישראל היום" הראשון ליחסי ישראל וארה"ב. כשאני שואל אותה, כמי שכבר הוכיחה את אהדתה כלפי ישראל, איך היא רואה את הקשר ארוך השנים הזה בין שתי המדינות, היא משתמשת במונחים שהם הרבה מעבר לעולם הדיפלומטיה.

"אני חושבת שישראל היא משפחה בכל מובן אפשרי", אומרת היילי, "אנחנו רואים בישראלים כאחים ואחיות, כשותפים ובעלי ברית, כחברים. ישראל היא משפחה בכל מובן אפשרי. לפעמים, כמו בכל משפחה, יש חילוקי דעות בין האחים, אבל אנחנו מעולם לא עוזבים זה את זה. וזו הדרך שבה ארה"ב רואה את ישראל. אנחנו תמיד נהיה עם קשר מיוחד שיחבר בינינו אך צריך להמשיך לחזק את הקשר הזה".

האם אשמע את אותם דברים גם מכל 23 המועמדים בפריימריז של הדמוקרטים? 

"אני משתוקקת לדעת מה התשובות שלהם בעניין. אני שמה בפניך אתגר לקבל זאת". 

אמרת שהיחסים הם כמו משפחה. בעבר ישראל לא היתה עניין מפלגתי, אך האם המפלגה הדמוקרטית חדלה להיות פרו־ישראלית? 

"אני לא מתכוונת לדבר בשם הדמוקרטים. ישראל לא צריכה להיות עניין מפלגתי. אם הערכים האמריקניים משותפים לדמוקרטים ולרפובליקנים כאחד, אז גם הערכים הישראליים צריכים להיות משותפים לשתי המפלגות".

"סירובו של אבו מאזן חושף את פרצופו האמיתי" // צילום: אי.פי

היילי מודה שעד שטראמפ מינה אותה לשגרירה, ישראל כלל לא היתה בראש מעייניה. אך דווקא בגלל שבאה בגישה רעננה, עם עיניים של מושלת לשעבר, היא יכלה לראות את הבעיות האמיתיות של הסכם הגרעין עם איראן, ואת הצביעות של האו"ם. 

"לא ידעתי הרבה על ישראל לפני שמוניתי", היא מודה, "אך היה לי את הלהט להילחם עבור אלו שלא יכולים להילחם, ועבור אלו שלא מתייחסים אליהם כראוי. מישהו היה צריך להילחם את מלחמתה של ישראל, ולצאת נגד המהלכים המגוחכים של האו"ם. מישהו היה צריך להיאבק עבור חברה כל כך טובה של ארה"ב ששותפה לאותם ערכים, שמקרינה אור חיובי באזור קשה".

בשנת 2015 ממשל אובאמה משלים את הסכם הגרעין עם איראן. כשאת הפכת לשגרירה באו"ם ב־2017, את מגלה מייד שמדובר במסמך נוראי? 

"בהחלט. ניגשנו לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ודרשנו לברר איך הם אוכפים ומיישמים את ההסכם, איך עורכים את הביקורות ומה קורה. ואז התחוור לנו שנתנו לאיראן מטוס מלא מזומנים, אך לא ביקשו בתמורה שתפסיק את ההתנהגות הסוררת שלה; זרועות התמנון שלה רק התארכו - בסוריה, באפגניסטן, בעיראק, בלבנון ובתימן. בכל מקום. כך שעל ידי פרישה מהסכם הגרעין, מנענו את המשך העברת הכספים לאיראן, ונוכל להפסיק הרבה מהתמיכה שלה בטרור, גם אם לא נצליח לשנות את ההרגלים הרעים שלה. עכשיו רואים שחיזבאללה לא מקבל את אותה התמיכה מאיראן, רואים בסוריה שהם אינם מקבלים את אותם הכספים, וצריך להחליט מה השלב הבא".

אמרו לך שהשמיים ייפלו אם תפרשו מההסכם? 

"בוודאי, היתה לנו את אותה התנגדות מאותם אנשים (שהתנגדו להכרה בירושלים). היה לנו את זה בתוך ארה"ב, אך גם אצל הרבה מהאירופאים. הם לא רצו לפרוש בגלל הגאווה והאגו. אבל כדי להיות חכם חייבים להסתכל על ההסכם ולשאול אם הוא עובד. האם הוא עושה מה שהוא אמור לעשות. כל מי שרצה לגלות את האמת לא היה יכול לומר בלב שלם שההסכם עבד, כי כל מה שראינו זה הפרות של החלטות האו"ם שאוסרות על איראן לתמוך בטרור, שאוסרות על מכירת נשק למחבלים, שאוסרות על ביצוע ניסויי טילים בליסטיים. 

"אנשים פשוט הסתכלו הצידה, כי הם רצו שההסכם שלהם יהיה טוב. והגרוע מכל זה שאחרי פקיעתו, ההסכם מאפשר לאיראן לחזור למצב שהיה לפני ההסכם. כך שזה היה ברור מאליו ("no brainer") שצריך לפרוש מההסכם. זה היה עוד מהלך חזק ואמיץ של הנשיא, למרות שחלק מהממשל שלו התנגדו לו".

איראן היא איום קיומי על ישראל? 

"כן. בוודאי".

חלק משגרירי המדינות שמדברות כל הזמן נגד ישראל אמרו באו"ם, בחדרי חדרים, דברים אחרים? 

"היו שגרירים של מדינות ערביות שכל הזמן התלוננו בפניי על כל מיני דברים שקורים במזרח התיכון, כמו החות'ים, ואמרתי להם בתגובה - זה מה שאני אומרת לכם על חמאס כל הזמן במדויק, למה אתם מתייחסים לחמאס באופן שונה רק בגלל שמדובר בישראל. ובפעם הראשונה הם הודו בפניי, מאחורי דלתות סגורות, שאני צודקת. הם הסבירו שהם חייבים להתנהג בצורה דו־פרצופית בשביל הקהלים שלהם בבית". 

מלבד הברית הבלתי ניתנת לניתוק בין ישראל לבין ארה"ב, בולט בשנים האחרונות הקשר המיוחד בין רה"מ נתניהו לבין הנשיא טראמפ. "אני חושבת ששניהם גברים חזקים", אומרת היילי, "שניהם מבינים מה האיומים שיש ברחבי העולם ומבינים שיחד הם יצליחו יותר. כל אחד מהם מחזק את השני, ושניהם משתמשים בעובדה הזאת כדי לשפר את מצבן של שתי המדינות". 

את מעריכה שבבחירות ב־2020 המחנה השמרני בארה"ב ינחל הצלחה? 

"אני מקווה שכך יהיה. אתמוך בנשיא טראמפ. כשמסתכלים על ארה"ב רואים שהאבטלה בשפל, התעשייה פורחת, שוק ההון במצב טוב, הכלכלה במצב פנטסטי. אנשים רואים שלכולם במשפחה שלהם יש עבודה - משהו שלא קרה הרבה זמן. מבחינת מדיניות חוץ - אמריקה מאוד חזקה בקולה ובפעילות שלה, וגם במעמד שלה". 

בבורסות השמות לקראת הפריימריז הרפובליקניים בבחירות 2024, אחרי סיום כהונתו השנייה של טראמפ (אם יזכה), נחשבת היילי כשם חם. רבים חושבים שהיא פרשה דווקא בשיאה מהממשל כדי שתוכל להיערך בהתאם ומבעוד מועד, הן ברמה הכספית והן מבחינת יצירת קשרים ומיתוג פוליטי. אבל היא, לפי שעה, לא מנדבת פרטים על שאיפותיה. 

ב־2016 אחד העיתונים החשובים באמריקה, ה"ניו יורק טיימס", חזה לטראמפ 95 אחוזים להפסיד וכתב שהגיע הזמן שתהיה אישה נשיאה בבית הלבן, הילארי קלינטון. אולי הוא למעשה התכוון למישהי אחרת, שתתמודד שמונה שנים לאחר מכן? והאם אני מראיין את אותה אישה? 

היילי צוחקת. "לארה"ב תהיה אישה נשיאה. אבל זה יקרה רק כאשר זו תהיה האישה הנכונה". 

ובינתיים, איך החיים מחוץ לאו"ם?

"נחמד להיות אזרחית פרטית בפעם הראשונה זה שמונה שנים", אומרת היילי, שספרה "With All Due Respect" ייצא לאור ב־12 בנובמבר בארה"ב, "זה מוריד את הלחץ. אך הסוגיות שאכפת לי מהן עדיין לא נעלמו ועדיין בוערות בתוכי".

האו"ם הפך לכלי משחק 

במהלך שנותיה באו"ם, מלבד הגנה על האינטרסים של ישראל, נחשפה היילי לצביעות הרבה שמאפיינת לעיתים קרובות את פעילות הארגון. "האו"ם צריך להחליט אם הוא רוצה להיות מוסד חשוב", היא אומרת, "כרגע הוא מאוד בזבזני וביורוקרטי, מאוד אנטי־אמריקני וכמובן מאוד אנטי־ישראלי. מה שאמרתי למזכ"ל האו"ם כשעזבתי ולשגרירים האחרים הוא - המשך קיומו של האו"ם נמצא על הכף. אם הוא לא יתאים את עצמו לעידן הנוכחי, הוא לא יהיה רלוונטי.

"אם הוא באמת יתחיל לעסוק בדברים שלא נעים לדבר עליהם, במקום לדבר על הנושאים שבהם מתמקדים שם כיום - אולי הוא יוכל להתקדם, אך אם ימשיך באותו נתיב, קשה לראות איך יהיה רלוונטי. הצלחנו קצת לשנות את התרבות של הארגון ולעשות רפורמות, אך זו היתה טיפה בים. האו"ם צריך לקבל עליו את האומץ לומר: זה לא אמור להיות כך, צריך להשתנות".

צביעות היא חלק מהדנ"א של הארגון? 

"ההיסטוריה שלו היא חלק מהדנ"א שלו. הנסיבות וההיסטוריה של הארגון החלו כמו שהחלו, ואז הפוליטיקה לקחה שם את הפיקוד. אני חושבת שמדינות רבות רצו שהזרועות שלהן ישלטו באו"ם, ורצו לקדם את האג'נדה הפוליטית שלהן, ומדינות רבות רצו לקבל דומיננטיות באמצעות האו"ם. וכך קרה שפתאום האו"ם הפך להיות מה שכל המדינות האלו רצו שהוא יהיה בשבילן במקום להיות גוף רב־צדדי אותנטי שמקדם שלום.

"אפשר לראות שהקהילה הערבית ממשיכה לחזק את הפלשתינים ולתת להם את האשליה שהם בעדיפות גבוהה, בכך שהיא מקדמת החלטות שלא אומרות כלום חוץ מגינוי ישראל. ראינו מה קורה במועצת זכויות האדם של האו"ם - היא בדיחה. מעניין לראות איך האו"ם הפך למה שהפך, ואם לא נקפיד להשגיח עליו, הוא יהפוך להיות מהר מאוד זירת הפעילות המועדפת של כל השחקנים הרעים בעולם".

מה ההישג האישי המשמעותי ביותר עבורך במהלך הכהונה באו"ם?

"בשבילי, ההישג היה שהצגתי קול חזק עבור אמריקה. וידאתי שאנחנו יכולים להשפיע על התרבות של הארגון לטובה. היה חשוב מאוד שהבאתי את האמת לאו"ם ובכך שהצלחתי לקצץ תקציבים והצלחנו לתקוף את כל השקרים האנטי־ישראליים ולפרוש מהסכם הגרעין, כך שהיו הרבה דברים. הדבר המרכזי הוא שהשתמשנו בקול האמריקני כדי לחולל שינוי לטובה".

רצית, בתפקידך באו"ם, להחזיר את אמריקה לגדולתה, כפי שאמר טראמפ, ולא "להוביל מאחור" כפי שאובאמה רצה?

"כל כך הרבה אנשים נעלבו מהסיסמה של הנשיא טראמפ, אך השגרירים באו"ם לא הבינו למה אנשים נעלבים מכך. הרי גם צרפת רוצה להחזיר את צרפת לגדולתה, וגם בריטניה רוצה להחזיר את בריטניה לגדולתה. כאשר אמריקה גדולה, גם העולם מרוויח".

טראמפ לא לחץ עלייך שלא לפרוש? 

"הוא ידע כבר כמה חודשים לפני ההתפטרות שאני מעוניינת לצאת מזה מתישהו. ואז כאשר הודעתי לו שהגיע הזמן, הוא אמר 'לא, לא עכשיו'. הוא היה מאוד אצילי ורצה לעזור לי למצוא משרה אחרת בממשל, אך אני פשוט רציתי לקחת צעד אחורה מהמגזר הציבורי. הוא תמיד תמך בי ואני מאוד מוקירה את זה שהעניק לי את ההזדמנות לשרת את המדינה שאני כה אוהבת".

ב־27 ביוני: פורום "ישראל היום" ליחסי ישראל־ארה"ב

שגרירת ארה"ב באו"ם לשעבר, ניקי היילי, תגיע לישראל החודש כדי להשתתף ב"פורום 'ישראל היום' ליחסי ארה"ב־ישראל", שבו תהיה אורחת הכבוד. 

הפורום יתקיים ב־27 ביוני במרכז דוידסון שבגן הארכיאולוגי בעיר העתיקה בירושלים. מדובר בפעם הראשונה שקבוצת "ישראל היום" עורכת את הפורום. בכינוס יועלו על נס יחסי ירושלים־וושינגטון לאורך השנים, ויידונו בו נושאי כלכלה, ביטחון, מסחר, תרבות, שיתוף פעולה טכנולוגי ועוד.

רה"מ בנימין נתניהו, מו"ל "ישראל היום" ד"ר מרים אדלסון, העורך הראשי בועז ביסמוט ובכירים מהארץ ומהעולם ישתתפו בפורום. סילבן אדמס, איש העסקים והפילנתרופ שמקדיש את חייו לחיזוק ישראל בעולם, יהיה גם הוא בנואמים.

זהו ביקורה הראשון בישראל של היילי מאז פרשה בסוף 2018, בתום שנתיים בתפקיד. במהלך כהונתה התייצבה לצד בעלות בריתה של ארה"ב ונקטה גישה ברורה ועקרונית נגד הקו האנטי־ישראלי של הארגון, ואף השתמשה בזכות הווטו האמריקנית במועצת הביטחון בפעם הראשונה זה שש שנים. המהלך נועד לסכל החלטה אנטי־ישראלית ואנטי־אמריקנית נגד זכותה הריבונית של ארה"ב להעביר את שגרירותה לירושלים, בירת ישראל.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו