מספר חודשים אחרי צאתו והשקתו בחו"ל, התפנה דודו טסה להביא בבכורה לבמה בארץ את אלבומו השלישי עם הכוויתים. ההמתנה, כך התברר, השתלמה בהחלט. בזכות עומק של שלושה אלבומים ורפרטואר שכבר התקבל באהדה אצל הקהל המקומי, הנוכחים בבארבי ביום שישי האחרון זכו למופע השלם והמדויק ביותר שהעמיד טסה במסגרת הפרויקט המוערך עד כה.
אחרי שהסתובב עם ההרכב בכל רחבי אירופה, ואף הגיע עם הפרויקט לבניין האו"ם, טסה לא צריך עוד להסביר ולנמק את העיסוק בחומרים של האחים אל כוויתי, פרויקט שהפך לחלק אינטגרלי מהדנ"א הבימתי שלו, והיום גם בהופעותיו כאמן סולו הוא נוהג לבצע לפחות פנינה אחת מתוכו.
בהתאם לאלבום החדש El Hajar, ובשונה מקודמיו, ההופעה החדשה נעדרת שורה נוצצת של אורחים סולנים ולראשונה, לא ניצבת לצדו בקדמת הבמה ווקאליסטית שלוקחת על כתפיה אחוזים ניכרים מהשירה, תפקיד שמילאו בעבר נסרין קדרי והיבה בטחיש. כשהוא מגובה בעשרה נגנים, ובכלל זה צמד זמרות הליווי המקסימות כרמלה מועלם ורחל יחזקאל, מרכז הבמה שייך הפעם לטסה לבדו והוא ממלא אותו בכריזמה אדירה.
• "סיפורה של שפחה" חזרה: האם יש תקווה?
כבר מקטע הפתיחה "סמעי לאמי" האינסטרומנטלי, מתבהר התמהיל המהודק שרקחו טסה ושותפו להפקה ניר מימון להופעה המצוינת, שכולל כלים אוריינטליים, רוק גיטרות ואלקטרוניקה ש"שולפת" סמפולים של ההקלטות הישנות של האחים. כל אלה היו נוכחים גם בסיבובי ההופעות הקודמים של הפרויקט, אך נדמה שהפעם הנוסחה המנצחת הגיעה לכדי מינון ותזמון מושלמים.
אפילו בהופעה כזאת, היה רגע בו נשלפו כל הניידים מהכיסים, כשהגיע תורו של "לתר'יב עני ותרוח" המזוהה כל כך עם קטע הפתיחה של הסדרה "פאודה". אין זה עניין של מה בכך, שקהל שלם במועדון תל אביבי בשנת 2019 עומד ושר שיר בעיראקית. זהו הניצחון הבלתי מעורער של טסה, בין אם התכוון לכך או לא: המוזיקה של דאוד וסאלח חיה ונושמת, מתנגנת בטבעיות בפיהם של ישראלים רבים שאינם דווקא יוצאי עיראק והיא ללא ספק חלק מהמורשת המוזיקלית שלנו כאן, לכל דבר ועניין.
העיבודים המעודכנים לשירים הגיעו בהופעה לשיאים חדשים של יופי. "ו'ין ראיח ו'ין" הענוג זכה לביצוע מרהיב, "ג'אמל" צבע את הבמה בצבעי רגאיי שהולמים את עיבוד ה"אוף ביט" שהשיר קיבל. אך שיאה של ההופעה הגיע דווקא עם ביצוע שיר הנושא מהאלבום החדש.
טסה התקלף מהגיטרה וביצע את "אל האג'ר" בעודו שמוט כתפיים, שפוף וחשוף. הביצוע השקט והעוצמתי הזה הפך באחת לאגרוף בבטן, שמספר צד אחר בסיפור ההגירה של בני משפחתו. סיפור של נטישה, של זניחה, של קושי ושל עלבון. "אל האג'ר" הוא שיר שאי אפשר לשיר זקוף וזחוח. טסה פושט ידיו ברגישות מכמירת לב ומתגלה כפרפורמר עם כישורי הגשה ששמורים למספרי סיפורים שכבר חלפו מהעולם.
בהמשך ההופעה עלו לבמה גם ריף כהן ויעקב נשאווי, שלקחו חלק באלבומי הכוויתים בעבר ובהמשך הגיע ביצוע ארוך ל"אישראב קאסק" שקיבל מעטפת אלקטרונית עמוקה, על גבול הטראנס. הצמד טסה-מימון הביאו מהאולפנים חותם צליל ייחודי, החל בגיטרות, דרך סולו נאי וקאנון ועד לסאונד המזוהה כל-כך של הסנר בתופים. המצלול הזה נחגג על הבמה בלייב במלוא יופיו. כהדרן עלה טסה לביצוע עדין על גיטרה אקוסטית של "תהדיני" וגם הפעם התלווה אליו הקהל בשירה. ״כל עם ישראל עיראקים״. צעקו לעברו מהקהל. טסה השיב בהומור "אתה מסבך אותי עם אבא שלי. אצטרך לעשות משהו עם התימנים מתישהו". אני שמעתי כאן הבטחה.
• מזל טוב: מוש בן ארי התארס לחברה בת ה-24
• גל של פציעות ב"נינג'ה ישראל VIP"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו