הכי צבאי, הכי ישראלי: ספר השיאים של צה"ל נחשף

החייל הכי גבוה - רב"ט עידו פליישר, 2.08 מ'

"אני מקבל שוב ושוב את אותן הערות. איך מזג האוויר שם למעלה, מה אתה אוכל, כל השאלות הידועות", מספר רב"ט עידו פליישר, המתנשא לגובה 2.08 מ' - מה שהופך אותו לחייל הגבוה ביותר בצה"ל.

"יש בזה משהו מעיק, אבל זה גם נחמד לקבל יחס מיוחד בכל מקום. כשאני הולך עם חברים למקומות הומים, אנחנו לא צריכים לקבוע מקום מפגש. הם פשוט רואים אותי מכל מקום ובאים אלי".

פליישר (21), המשרת כעובד כללי בבסיס חיל האוויר בשדה דב, משחק בקבוצת הכדורסל של מכבי אשדוד/באר טוביה בליגת העל, ובשנה שעברה זכה עם נבחרת העתודה של ישראל באליפות אירופה.

"האמת היא שהגעתי לבסיס רק שבוע או שבועיים אחרי הזכייה, כי היו לנו פעילויות למען הקהילה, מסיבות עיתונאים, קבלת פנים אצל ראש הממשלה", הוא נזכר. "החיילים שמשרתים איתי שמחו בשבילי, אמרו כל הכבוד והתרגשו מהעובדה שזכינו בתואר דווקא על אדמת גרמניה".

עידו הוא בנו של כדורסלן העבר עפר פליישר (שמתנשא גם הוא לאותו גובה), ונועל נעליים במידה 51.5. 

הוא הופתע לגלות עם גיוסו שכל הציוד המתאים למידותיו נמצא בהישג יד בצבא ("לא כזה מסובך להשיג חולצות במידה XXXL או מכנסיים במידה XXL, פשוט בדרך כלל זה לרוחב, ואצלי זה לגובה"). אבל למצוא מיטה שיוכל לישון בה - זה כבר היה אתגר קצת יותר רציני.

"יש לי טכניקה", הוא מגלה. "אני מצמיד לקצה המיטה כיסא ושם עליו כרית, וכך זה 'מאריך' את המזרן ומאפשר לי לשכב בצורה ישרה. אין ברירה, לאט־לאט לומדים את כל השטיקים".

 

השם הפרטי הכי נפוץ לגברים

1. דניאל (2,172 חיילים); 2. יובל (1,398 חיילים); 3. עמית (1,306 חיילים)

השם הפרטי הכי נפוץ לנשים

1. עדן (1,334 חיילות); 2. נועה (1,326 חיילות); 3. יובל (1,128 חיילות)

שם המשפחה הכי נפוץ

1. כהן (3,861 חיילים וחיילות); 2. לוי (2,281); 3. פרץ (728)

 

״בבית אשתי היא רס״רית המטבח. אני נכנס לפעולה בחגים וכשיש הרבה אורחים״

המטבח הכי עמוס - המרכז לאימוני יבשה בצאלים: 5,500 סועדים ביום

המטבח העמוס ביותר בצה"ל, ואולי במדינה כולה, נמצא במרכז לאימוני יבשה (מל"י) בצאלים: בכל יום יש בו כ־5,500 סועדים - אנשי מילואים וכוחות שדה. מדובר במטבח מרכזי ובחמישה מטבחי משנה שפועלים תחתיו, ובהם עובדים שבעה אנשי קבע, 23 חיילים בשירות סדיר, שישה תורנים ומשגיח כשרות אחד.

רס"ר המטבח הוא רס"מ יוסף לוי (36) משדרות. "בכל יום מחדש אתה נכנס לאקשן מטורף, שמתחיל ב־5 בבוקר ולא מסתיים לפני 10 בערב", הוא אומר. "בכל שבוע מכינים במטבח שלנו 1.5 טונות אורז, 2.5 טונות בשר (שדורשות אספקה של משאית מלאה בכל יום), טונה ירקות לסלט וטונה קוסקוס.

"אני קובע את התפריט, וזה לא סתם לפי קפריזה. אני מכין תוכנית שבועית, שמותאמת לחוסרים שלפעמים מתעוררים בבסיס המזון שמספק את המצרכים. יש לנו גם בופה עם מנות בריאות כמו בורגול, אנטיפסטי וקינואה, ויש מענה לצמחונים, לטבעונים וגם למי שלא אוכל גלוטן או סויה".

קרה פעם שנגמר האוכל?

"לא, לא, חס וחלילה. אל תפתח עלינו עין".

בסוף השבוע, כשאתה חוזר הביתה, אתה נכנס למטבח?

"אומרים שאסור להביא את העבודה הביתה, לא? בבית אשתי היא רס"רית המטבח. אני נכנס למטבח בחגים, או כשיש לנו הרבה אורחים".

 

הבא"ח הכי גדול - בסיס חטיבת כפיר, כ־2,000 חיילים

חטיבות החי"ר מכשירות את חייליהן בבסיסי האימונים החטיבתיים. החיילים מגיעים מייד אחרי הגיוס, עוברים טירונות קרבית ואימון מתקדם, ואחרי שמונה חודשים הופכים ללוחמים. בסיס האימונים החטיבתי הגדול ביותר נמצא בצפון בקעת הירדן ושייך דווקא לחטיבה החדשה ביותר, חטיבת כפיר.

הבא"ח מתפרס על פני שלושה בסיסים צמודים - מחנה בקעות, מחנה פלס ומחנה סערה. יש בו חמישה גדודים, ומשרתים בו כ־2,000 חיילים וחיילות. מאות חיילים עוברים בו הכשרה בכל שנה בדרך להפיכתם ללוחמים בחטיבה, וגם נהגים מבצעיים עוברים את הכשרתם בבסיס.

 

המנה הכי אהובה - שניצל א'

חיילי צה"ל קבעו באופן חד־משמעי: המנה האהובה ביותר עליהם היא שניצל א'. כך עולה מהדיווחים של רס"רי המטבחים בצבא למרכז המזון באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה. מה מייחד את שניצל א' משניצל ב'? ההבדל פשוט: את שניצל א' מכינים הטבחים והשפים הצבאיים באופן אישי. השניצל שמגיע מוכן מראש באריזות מכונה שניצל ב'.

במטבח העמוס במל"י לקחו את העניין קדימה ורכשו "מטגנת", שמכילה 140 ליטר שמן ומסוגלת לנפק 1,000 שניצלים בתוך שעה. שלושה אנשי קבע טובלים את פרוסות חזה העוף בקמח, אחר כך בביצה ואז בתערובת תבלינים, שכוללת פירורי לחם, מלח, כמון, פלפל, קצת שום ושומשום.

 

״אני מעריך שהקילומטראז׳ של קרנף 102 מגיע לארבעה מיליון ק״מ״ // צילום: אודי בריל, ISKYTEAM

המטוס הכי ותיק - הרקולס מס' 102, בן 48

מטוס הקרנף (הרקולס) מספר 102 הוא המטוס הוותיק ביותר בצה"ל. הוא שייך לטייסת 131 שבבסיס נבטים ונמצא בשימוש חיל האוויר מאז 1971 - כבר 48 שנים. המטוס הזה השתתף במבצע אנטבה ב־1976, והיה השני מבין הארבעה שנחתו באוגנדה לחילוץ החטופים. אחר כך השתתף במבצעי משה ושלמה להעלאת יהודי אתיופיה בשנות ה־80 וה־90, ועד היום הוא נוטל חלק פעיל בפעילות השוטפת של הטייסת. הוא יכול לשאת כ־90 נוסעים, ואחד משימושיו המרכזיים הוא הצנחת לוחמים ואספקה מוצנחת.

אל"מ (מיל') י', לשעבר מפקד טייסת 131, היה בן פחות משנתיים כשקרנף מספר 102 נקלט בחיל האוויר. "הוא הגיע אלינו 'חדש מהניילונים', בניגוד למטוסי הרקולס אחרים, שהגיעו אחרי ששירתו את צבא ארה"ב בווייטנאם.

"נכנסתי אליו בפעם הראשונה ב־1993, והפעם האחרונה שבה טסתי איתו היתה לפני שלושה ימים. אני יכול לבשר שלמרות גילו, הוא נראה ומתפקד כמו חדש. לא היתה שום תקלה. אני מעריך שהמטוס עבר לפחות 10,000 שעות טיסה, ולאור העובדה שהמהירות הממוצעת שלו נעה סביב 400 קמ"ש, אפשר להניח בקלות שהקילומטראז' שלו מגיע ל־4 מיליון קילומטר".

כמה זה נדיר שמטוס נשמר במשך קרוב ל־50 שנים?

"באופן כללי, מטוסי תובלה נשמרים לאורך זמן רב יותר ממטוסי קרב. לפני חמש שנים נכנסנו לתהליך השבחה מאסיבי ועמוק, כך שרוב החלקים שמרכיבים את המטוס חודשו והוחלפו. אני מקווה שבטייסת כבר מכינים לו את מסיבת ההפתעה ליום ההולדת ה־50".

 

החטיבות הכי ותיקות - חטיבת גולני, חטיבה 7

רק שתיים מכל החטיבות הלוחמות בצה"ל זכו להשתתף בכל מערכות ישראל, ממלחמת העצמאות ועד מבצע צוק איתן. האחת היא גולני, חטיבה 1, שהוקמה בפברואר 1948; והנוספת היא חטיבת השריון 7 (עוצבת "סער מגולן"), שהוקמה יומיים לאחר הכרזת העצמאות, ב־16 במאי 1948.

 

הטנק הכי ותיק - מרכבה סימן 2

בן 35, ועדיין נלחם. טנק המרכבה סימן 2 נקלט בחטיבה 7 של חיל השריון בשנת 1984. רוב הלוחמים שנסעו בו כבר השתחררו זה מכבר, אבל הטנק נותר עד היום בשירות, בשימושן של שתי חטיבות מילואים.

טנק המרכבה, על דגמיו השונים, מיוצר בישראל. למנוע של המרכבה סימן 2 יש 900 כוחות סוס. בין השריונרים שהפעילו אותו גם האלוף קובי ברק, מפקד זרוע היבשה היוצא, שהשתחרר מצה"ל לפני שבועות אחדים.

צילום: דובר צה"ל

 

המוצר הכי נמכר בבסיסים

1. פחית קוקה קולה (330 מ"ל): 1,551,599 בשנה; 2. בקבוק מים נביעות (1.5 ליטר): 1,289,922; 3. במבה (80 גרם): 481,495.
(הנתונים לשנת 2018, באדיבות דוברות יחד למען החייל)

 

הכומתה הכי נפוצה - הכומתה הירוקה: 75 אלף בשנה

17 כומתות בצבעים שונים יש היום בצה"ל, וכל נער מתבגר כבר יודע לקטלג את החיילים על פי הצבעים. אבל הכומתה הפופולרית ביותר היתה ונותרה זו שאין לה את הגאווה הכי גדולה, אבל אין כמעט חייל שלא קיבל אותה בשרשרת החיול ביום גיוסו: "כומתת הבקו"ם" בצבע ירוק חאקי, שמיוצרת כ־75 אלף פעמים בשנה.

הכומתה, העשויה צמר, עוברת אצל כל טירון ונשארת על הכותפת במדיהם של מי שמשרתים בחיל שאין לו כומתה בצבע מוגדר, כמו החיל הכללי, חיל החינוך והפרקליטות הצבאית. עבור חיילים טבעונים, שאינם מעוניינים בכומתות צמר, מיוצרות כומתות סינתטיות.

 

הערים הכי צבאיות: גברים - מודיעין־מכבים־רעות, נשים - גבעתיים

מודיעין־מכבים־רעות היא העיר ששולחת הכי הרבה צעירים לצה"ל, עם 88.9 אחוזי התגייסות, והיא גם "מייצאת" יותר חיילים לקצונה מכל עיר אחרת - 15.3 אחוזים מהחיילים יוצאים לקצונה. במקום השני מדורגת גבעת שמואל, ולמקום השלישי טיפסה השנה הוד השרון.

בקרב הנשים שמורה הבכורה לגבעתיים עם 87.4 אחוזי התגייסות ו־10 אחוזים ביצוא לקצונה, יותר מכל הערים האחרות. אחריה: הוד השרון ונס ציונה.

 

״כשהתגייסתי הלכתי לסנדלרייה צבאית, ושם תפרו לי נעליים מיוחדות״

הנעליים הכי קטנות - רב"ט לירון תורג'מן, מידה 32

רב"ט לירון תורג'מן, בת 20 מחדרה, משרתת במחנה ליפקין שברחובות ומחזיקה בשיא ייחודי: מידת הנעליים הקטנה ביותר בצה"ל - 32, שחולקה עד היום חמש פעמים בלבד. עם גיוסה היא הציבה אתגר בפני מרכז הציוד באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, שמחזיק דרך קבע בנעליים ממידה 35 עד מידה 52.

"כשהתגייסתי, הפנו אותי לסנדלרייה צבאית בראשון לציון, ושם מדדו אותי ותפרו לי נעליים מיוחדות", מספרת תורג'מן, שגובהה 1.56 מ'. "תמיד אני מקבלת לא מעט תגובות, אנשים לא מבינים איך לבחורה בגילי יש כפות רגליים כל כך קטנות. אני חושבת שזה נשי יותר מאשר להיות ביג פוט. הקטע המבאס הוא שהורידו לי פרופיל בגלל זה ובגלל שסבלתי מתת משקל.

"גם באזרחות לא קל לי למצוא נעליים מתאימות, אז אני בדרך כלל הולכת לחנויות של נעלי ילדים. היתרון הוא שהנעליים במידה שלי הרבה יותר זולות, וכשאתה חי על משכורת צבאית, זה משמעותי".

את יודעת שמידת הנעליים הגדולה ביותר בצה"ל היא 54?

"באמת? זה מטורף. נראה לי שאני יכולה להיכנס עם שתי הרגליים לכל נעל כזאת".

 

המצרך הכי מבוקש במטבחים - תפוחי אדמה (350 טונות בחודש)

אם נכונה הקלישאה שהצבא צועד על קיבתו, אז קיבתו של הצבא צועדת על פחמימותיה. צה"ל מאכיל את חייליו ב־350 טונות תפוחי אדמה בכל חודש. השף הצבאי הראשי, רנ"ג סימו כהן, מנדב מתכון להכנת תפוחי אדמה מוצלחים במיוחד.

״כששלושה דורות ניגשים אלי בטקס הסיום, אני מבין שלא שכחו אותי״

איש הקבע הכי ותיק - רב־נגד יצחק טאיטו, 60 שנה בצה"ל

"עד מתי נובמבר 9'?" ישאלו בייאוש מתגייסי מחזור הלוחמים שמסיימים את לימודיהם בכיתה י"ב בימים אלה, אבל יש איש קבע אחד שיכול לשאול את השאלה הזו בלי להתכוון לנובמבר 2019, אלא לנובמבר 1959, והוא לא שואל אותה בייאוש. זהו נגד המשמעת המיתולוגי של בה"ד 1, רב־נגד יצחק טאיטו בן ה־78, איש הקבע הוותיק ביותר בצה"ל.

טאיטו, אב לשלושה וסב לשניים, עלה לישראל מתוניסיה ב־1950, וכשהתגייס לבית הספר לפיקוד והדרכה, לא שיער שיישאר כל כך הרבה שנים. "אוטוטו 60 שנה, גם אני לא מאמין", הוא אומר. "אני לא מסתובב עם סטופר כדי לראות כמה זמן אני משרת. 

"כשחיילים שסיימו אתמול את קורס הקצינים באים אלי ומבקשים להצטלם איתי, הם אומרים לי: 'זה בסדר שצעקת עלינו, כי אנחנו יודעים להבדיל בין כעס אמיתי לסתם דאווין'. היכולת ללמד, לחנך ולהטמיע את ה'אני מאמין' שלי בצוערים היא שגרמה לי להמשיך בתפקיד. אני מעדיף להשפיע מבפנים באמצעות עשייה מאשר לשבת בבית ולהפנות אצבע מבחוץ". 

טאיטו מזוהה יותר מכל עם טקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות, אבל יש לו נגיעה מיוחדת דווקא לאירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, שנופל על ד' באייר, יום פטירתם של הוריו. "אחרי שנתיים בקבע, בבית הספר לפיקוד והדרכה, אמרתי 'די דיינו' וחשבתי לפרוש. אבל אז העבירו אותי לבה"ד 1... ופשוט נשארתי.

"קשה לספור כמה קצינים ומפקדים עברו תחתיי. עצם העובדה ששני דורות, ולפעמים אפילו שלושה, ניגשים אלי בטקסי הסיום של בה"ד 1, מראה לי שלא שוכחים אותי".

 

החייל הכי מהיר - רס"ן הבטם דרבה

"אני עדיין מחזיק בשיא?" שואל רס"ן הבטם דרבה (31) בהפתעה. והתשובה היא כן: הקצין מרחובות, סגן מפקד גדוד גפן בקורס קציני חי"ר בבה"ד 1, סיים לפני עשר שנים ב־27:10 דקות בלבד את "בוחן לורן משופר", שנועד לבדוק את הכושר הגופני ואת כשירותם המנטלית של המפקדים העתידיים. הוא היה אז צוער בקורס קצינים, והשיא שלו עדיין לא נשבר.

הבוחן כולל מסלול באורך 5.5 קילומטרים, ניווט, ריצה עם נשק ואפוד, מסלול מכשולים, טיפוס על חבל וירי לאחר מאמץ, ורק בקורס הקצינים עוברים אותו.

"כבר כשהגעתי לבוחן ב־2009 החזקתי בכמה שיאים", מספר דרבה. "אחד מהם, ריצת 2,000 מטרים ב־5:42 דקות, נותר עדיין הזמן המהיר ביותר בבא"ח גבעתי".

דרבה ממשיך לשמור על כושר ורץ לפחות פעמיים בשבוע, "אבל אני כבר לא בכושר שבו הייתי בגיל 21. לפעמים אני חושב על זה שבא לי להחמיר את משטר האימונים שלי כדי לשחזר את התוצאות מפעם".

אתה מתרברב בפני הפקודים שלך, שלא מצליחים לשבור את השיא שלך?

"אני רק מזכיר להם את זה בסוף הריצה. אבל אם אחד החיילים שלי יצליח יותר ממני, אני אשמח מאוד".

 

כלי המלחמה הכי יקר - צוללת דולפין AIP, 340 מיליון דולר

ב־2015 רכשה ישראל מגרמניה שלוש צוללות דולפין חדישות ומתקדמות מסוג AIP - Air Independent Propulsion, שעלות כל אחת מהן מוערכת ב־340 מיליון דולר. אורכן של הצוללות כ־57 מטרים, ורוחבן כ־7 מטרים. הן מצוידות במערכות הנעה שאינן תלויות באוויר חיצוני, ולכן אינן זקוקות לשייט על פני המים או להעמיד צינור שיספק להן אוויר. בזכות תכונה זו, הן יכולות להאריך את משך שהייתן בצלילה רצופה ולשפר את רמת החשאיות שלהן. עומק הצלילה שלהן יכול להגיע ליותר מ־200 מטר.

הצוללת הראשונה שנקלטה בחיל הים היא אח"י תנין, ב־2015. בינואר 2016 הגיעה לארץ אח"י רהב, ובחודשים הקרובים תיקלט הצוללת השלישית מסוג זה (והשישית בסך הכל בשייטת הצוללות), אח"י דקר.

 

הכי הרבה חיילים בודדים - חטיבת הצנחנים: 336 חיילים בודדים

חטיבת הצנחנים הפכה לביתם של 336 חיילים בודדים, יותר מכל יחידה אחרת בצבא. היא מקבצת אליה מתגייסים ממדינות כגון ארה"ב, אוסטרליה, ונצואלה, צרפת וברזיל, שהותירו את משפחותיהם מאחור ובאו להתגייס. בין החיילים הבודדים יש גם ילידי הארץ, שהתנתקו מהוריהם.

"לא קל להיות לבד, ובמהלך שירותי למדתי שהקושי הרגשי גדול יותר מהקושי הטכני והלוגיסטי", מספרת קצינת הת"ש של החטיבה, סרן יערה נונה. "לכן אנחנו מוודאות שהם יידעו את הזכויות שלהם ויקבלו את כל ההטבות שמגיעות להם, אבל גם דואגות לדברים הקטנים, כי הם אלה שלפעמים עושים את כל ההבדל.

"למשל, לפני ההשבעה, כשכל הטירונים נפגשים עם ההורים שלהם, אנחנו עושות הרמת כוסית לחיילים הבודדים. אנחנו עוקבות אחרי ימי ההולדת, שולחות ברכה ומעדכנות את החברים ביחידה. מראות לחיילים שהם לא לבד".

כמה מ־336 החיילים הבודדים בחטיבה את מכירה באופן אישי?

"אני מכירה את כולם בשמות, ונפגשתי עם 80 אחוזים מהם. בסופו של דבר, הטיפול בחיילים הבודדים תופס את רוב העבודה שלי".

 

הנשק הכי חדש - רובה צלפים MRAD, נכנס לשירות לפני שנה

רובה הצלפים MRAD של חברת הנשק האמריקנית בארֶט הוא הנשק החדש ביותר בצה"ל, ונכנס לשירות לפני כשנה. הוא מיועד רק לחיילים ביחידות המיוחדות ואמור לתת מענה במקרים שבהם דרוש ירי מדויק כדי למנוע פגיעה בחפים מפשע.

"מה שמיוחד ברובה הזה הוא העובדה שאפשר לשנות את קוטר הקליע ולהחליף לחמישה או לשישה קליברים שונים", אומר רס"ן סלבה רזניק, ראש מדור קטלניות במחלקת אמצעי לחימה של זרוע היבשה. "בזכות הייחודיות הזו, שהופכת את ה־MRAD לרובה אחד שעונה על לא מעט צרכים שונים, הוא צפוי ללוות אותנו שנים. יריתי איתו במטווח ופגעתי היטב, הוא נוח מאוד. חוויית השימוש בו שונה מכל מה שהכרנו".

 

 

הגדוד הכי גדול - גדוד 636, יחידת האיסוף של פיקוד מרכז: 1,400 חיילים

גדוד 636, יחידת האיסוף של פיקוד המרכז, הוא הגדול ביותר בצה"ל ומשרתים בו 1,400 חיילים: 259 אנשי קבע ומפקדים, 764 לוחמים ותצפיתניות ו־377 תומכי לחימה. בין פעולותיו הגלויות אפשר למנות איסוף מודיעין למבצעים מיוחדים, הגנה וסיכול פעילות חבלנית ביישובים ובצירים, והכוונת הלחימה במוקדי החיכוך.

מפקד היחידה, שחולשת על כל מרחב יהודה, שומרון ובקעת הירדן, הוא סא"ל רועי (38) מנווה דניאל שבגוש עציון, ותחתיו פועלות 13 פלוגות. ביום העצמאות האחרון זכתה היחידה בתואר הצטיינות מאלוף פיקוד המרכז, בין השאר הודות לתרומתה במבצעים לאיתור המחבלים שביצעו את הפיגועים באריאל, בברקן ובגבעת אסף.

 

התיכון הכי קרבי - מקיף עמקים תבור

בית הספר המוביל בישראל, על פי מדדי הגיוס שמשקללים את אחוזי הגיוס לצה"ל, היציאה לקצונה והשירות בתפקידים המוגדרים "משמעותיים" (לחימה, טכנולוגיה, נהיגה ותפקידים מקצועיים), הוא תיכון מקיף עמקים תבור בקיבוץ מזרע. 97.4 אחוזים מבוגריו מתגייסים, 84.2 אחוזים הופכים ללוחמים או משרתים במקצוע מוגדר, בתפקיד טכני או בנהיגה, ו־14 אחוזים הם קצינים. 

במקום השני תיכון מקיף שדה אליהו וישיבת צביה בלוד, שבשנה החולפת כל בוגריהם, ללא יוצא מן הכלל, התגייסו לצה"ל. במקום השלישי מדורגת ישיבת בני עקיבא בסוסיא שבהר חברון.

 

העוצבה ששומרת על הגבול הכי ארוך - עוצבת אדום: כ־400 ק"מ

עוצבת אדום שומרת על הגבולות הארוכים ביותר של מדינת ישראל. העוצבה, שהוקמה ב־1979, אחראית לביטחון השוטף של כ־200 ק"מ בגבול המערבי עם מצרים (חטיבת פארן), וכ־200 ק"מ בגבול המזרחי עם ירדן (חטיבת יואב). תחת האוגדה פועלות כמה יחידות לוחמה: גדודי קרקל וברדלס, גדוד האיסוף 727 ויחידת לוט"ר אילת.

 

המילואימניק הכי מבוגר - רס"ן (מיל') נחצ'ה גלבוע, בן 80

בעוד חמישה חודשים יחגוג רס"ן (מיל') נחום גלבוע (נחצ'ה), ממייסדי לכיש, את יום הולדתו ה־81, והוא לוחם המילואים הוותיק ביותר בצה"ל. גלבוע נושא על מדיו שבעה אותות ממערכות ישראל, ומשרת כיום כעוזר קצין המבצעים של חטיבה 646, חטיבת צנחנים במילואים, שהוא היה ממקימיה.

"כל יום מילואים הוא יום של תשוקה לחיים", הוא אומר. "כל הפעילויות המבצעיות, המארבים, סיורי הלילה - הכל עובר דרכנו, ואני משתתף בכולם. לפעמים אני מוריד את דרגות הקצונה כדי לשמור עם החיילים. זה המינימום שאני יכול לעשות לכבודם של אלה שלחמו ב־1948".

גלבוע התגייס באוגוסט 1955 לגדוד 890 של הצנחנים, תחת המח"ט אריאל שרון והמג"ד רפאל (רפול) איתן. "כשחיילים צעירים רואים אותי בפלוגה, הם נלחצים ושואלים, 'עד הגיל שלך נצטרך להישאר בצבא?'" הוא צוחק.

"באחד המסעות בחרמון עצרנו להפסקת מנוחה, והמאגיסט נשבר ואמר שאין לו כוח יותר. לקחתי את המאג והתקדמתי, והוא נדהם ואמר לי: 'השתגעת? אתה גדול יותר מסבא שלי, אני לא אתן לך לסחוב במקומי!' מאז לא קרה בפלוגה שמישהו לא רצה לסחוב משהו או התלונן".

״כשחיילים צעירים רואים אותי, הם נלחצים ושואלים, ׳נצטרך להישאר עד הגיל שלך?׳״

 

המילואימניק שמשרת הכי הרבה ימים - סא"ל (מיל') ירון, 143 ימים

לפני כארבע שנים השתחרר סא"ל (מיל') ירון מצה"ל, אחרי שורת תפקידי פיקוד ולחימה. ספק אם אפילו הוא יכול היה לשער שהוא יעזוב את הצבא - אבל בפועל יישאר בו. בשנת 2018 הוא עלה על מדים והתייצב ל־143 ימים, יותר מכל מילואימניק אחר בישראל.

ירון (49) הוא אחד משני ראשי המטה (רמ"ט 2 בעגה הצבאית) של חטיבת הנח"ל, שבה גדל וצמח כחייל והעביר בה את רוב שירותו הסדיר. "זה תפקיד מאוד חשוב, שחולש על כל התחומים - הפעלת האש, לוגיסטיקה, הזזת כוחות, תוכניות מבצעיות".

הוא תושב קיבוץ דתי בצפון, אב לעשרה. אחרי שחרורו למד ייעוץ טיפולי, וכשהוא לא לובש חאקי - הוא לומד בישיבה. "כל עוד רוצים אותי בצבא, הבית תומך בי מאוד. גם אשתי צריכה קצת חופש ממני.

"כשנחשפתי בפעם הראשונה לעולם המילואים, כפי שהוא באמת, נדהמתי. רוח ההתנדבות וההתייצבות היא יוצאת דופן. לראות מנכ"לים משרתים לצד בעלי מכולת, דתיים לצד חילונים, וכולם עוזבים הכל כשקוראים להם – זה מרחיב את הלב".

 

החיילת הכי גבוהה - טוראית נגה מאור, 1.90 מ'

אם כל התוכניות של טוראית נגה מאור יתממשו כמתוכנן, בקיץ 2024 היא תהפוך לדמות מוכרת בכל בית בישראל, כשתייצג את המדינה בטורניר כדורעף החופים באולימפיאדה. בינתיים היא אוחזת בשיא אחר: מאז התגייסה לפני חצי שנה, היא החיילת הגבוהה ביותר בצה"ל.

מאור, בת 18 וחצי מניצני עוז, מתנשאת לגובה 1.90 מ' ונמנית עם סגל נבחרת הנשים של ישראל בכדורעף. כספורטאית מצטיינת היא משרתת כמש"קית תכנון ופיתוח (תו"פ) בבסיס הקריה בתל אביב.

"כשהתגייסתי, הייתי צריכה שיתפרו לי מכנסיים ארוכים יותר", היא מספרת, "אבל עם שאר הציוד הסתדרתי. מידת הנעליים שלי היא 41, לא היתה בעיה".

היא עברה טירונות רובאי 02 בעיר הבה"דים במשך שלושה שבועות. "בהתחלה זה היה קצת מביך שמפקדת שנמוכה ממני בראש צועקת עלי ונותנת לי פקודות, אבל האמת היא שאני רגילה להיות גבוהה מאחרים, אז התרגלתי די מהר.

"אני מקבלת הרבה תגובות בבסיס וגם ברחוב, אבל זה לא מציק לי. תמיד הייתי הילדה הכי גבוהה בכיתה. אנשים אומרים 'וואו', מחייכים, וממשיכים הלאה".

(תודה לסרן נדב שושני ולטוראית שירה ורון מיחידת דובר צה"ל על הסיוע בהכנת הכתבה. הצילומים באדיבות דו"צ)

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו