הכתובת הייתה על הקיר

בסקיצה הראשונה של השיר "Home", שנחשפה ב"ישראל היום" ב־10 במארס אחר הצהריים, נשמע הבמאי והעורך יואב צפיר צועק בהתלהבות: "נראה לי שזה השיר". ההקלטה, בביצועו של המחבר אוהד שרגאי, התפשטה במהירות, ובתוך שעות אחדות פרסמנו גם את הביצוע בקולו של נציג ישראל לתחרות, קובי מרימי. הביקורות קטלו, הרשת געשה, ואתרי ההימורים חזו כמעט במדויק את מה שמיליוני צופים באירופה חשבו חודשיים אחרי.

הדקות הראשונות של חלוקת הניקוד באקספו תל אביב היו לא נעימות. אלפי הצופים באולם ומאות האלפים בבית, שצפו בהצבעות השופטים, חיכו לרגע שבו יעלה על המסך השם ISRAEL: גם אם לא דוז פואה, לפחות שנרגיש שאנחנו על המפה. בזה אחר זה עלו נציגי המדינות באירופה, ואף אחת מהן לא נתנה לנו אפילו נקודה. עד שהגיעה נציגת חבר השופטים הבלארוסי ונתנה לנו את 12 הנקודות הראשונות והאחרונות בתחרות. ההערכות בתעשייה היו שמדובר ב־12 נקודות של כבוד למדינה המארחת, אבל ביום שלישי השבוע גם הן נפסלו על ידי איגוד השידור האירופי, ביחד עם כל הניקוד של השופטים ממינסק - בגלל שעברו על חוקי התחרות. חובבי אירוויזיון ותיקים מציינים כי זו הפעם הראשונה אי פעם שישראל מקבלת אפס נקודות מהשופטים.

גם התקוות שהישועה תגיע מהקהל האירופי התבדו. רק שבע מדינות נתנו נקודות לישראל בהצבעת הקהל: צרפת (12 נקודות), מולדובה (7 נקודות), קפריסין (5 נקודות), גאורגיה (4 נקודות), רומניה (3 נקודות), צ'כיה (3 נקודות) וסן מרינו (נקודה אחת). בדירוג הסופי דורג השיר הישראלי במקום ה־23 מתוך 26.

*  *  *

הוועדה לבחירת השיר לאירוויזיון התכנסה לראשונה ב־18 בפברואר, שישה ימים אחרי גמר "הכוכב הבא לאירוויזיון". ישבו בה שישה חברים: ארבעת נציגי התאגיד - אביעד רוזנבוים (יו"ר הוועדה), מנהל כאן גימל יובל גנור והעורכות המוזיקליות נעמה הדסי ומיכל אסולין, ושני נציגי טדי הפקות, שמפיקה את "הכוכב הבא" - טמירה ירדני ויואב צפיר. אל כל אלה הצטרף העורך המוזיקלי רועי דלמדיגו, על תקן משקיף.

חברי הוועדה האזינו לכ־200 שירים שנשלחו, 60 יותר מבשנה שעברה. בין השירים היו כאלה של קרן פלס, שירי מימון ודקלה. כעבור יומיים כבר נבחר השיר הישראלי לאירוויזיון פה אחד - אבל לא בלב שלם. 

מעורה בהפקה הסביר השבוע: "כולם הצביעו בעד השיר, כי הוא היה הטוב ביותר מאלה שהוגשו, אבל היו שניים בוועדה שביקשו לפתוח את התהליך מחדש, בניסיון למצוא שיר טוב יותר. מקבלי ההחלטות סירבו, ו"Home" נבחר לייצג את ישראל באירוויזיון 2019".

גורם בתאגיד סיפר: "אחרי השנה שעברה היה בוועדה סוג של אופוריה. הם באו באווירה של 'שיחקנו אותה בשנה שעברה, בואו נעשה את זה שוב'. אבל זה שהצלחתם בשנה שעברה לא אומר שתצליחו גם השנה. ועדה אחת בחרה בדנה, ושנתיים אחר כך, הוועדה בחרה ב'פינג פונג' ודפקה אותנו. אין פה חוקיות.

"הבעיה התחילה כשקובי נבחר, ומראש היה ברור שמגוון האפשרויות יהיה מוגבל. עלה בוועדה רעיון שהקהל יבחר את השיר מתוך ארבעה שירים סופיים. אם אתה פותח את הבחירה לקהל, אתה מגדיל את הסיכויים לקבל ניקוד מהקהל באירופה, כי אנשים צפו ושמעו וזה עבר מבחן במה. אבל הרעיון הזה נפל. בסופו של דבר אני חושב שמכל 200 השירים שהגיעו, Home היה הכי טוב בשביל קובי".

דקות אחדות אחרי בחירת השיר אמר לנו יואב צפיר, חבר הוועדה: "בחרנו את השיר הטוב ביותר והמתאים ביותר לקובי. בשנייה שהוא שמע אותו הוא התחבר אליו, ומה שנשאר זה רק לעבד אותו. זה שיר יפה מאוד, ואני מאמין שנתברג בעשירייה הראשונה".

מרימי על השטיח הכתום ברחבת הבימה. דורון מדלי: "אין ספק שקובי זמר מעולה, אבל המקום שלו הוא בתיאטרון, בענק" // צילום: קוקו

יוצר השיר, אוהד שרגאי, אמר בראיון ל"שישבת" לאחר הבחירה: "מובן שמקום אחרון לא ירגיש לי נעים. אבל אנחנו נגיע לטופ טן, כי זה שיר מהמם. עצם העובדה שהוא נבחר מתוך יותר מ־200 שירים, זו הצלחה מבחינתי. מכאן והלאה זה פחות שלי, זה הביצוע".

שרגאי סיפר כי "היו לי מעט חילוקי דעות בנוגע לביצוע הסופי, וגם הבעתי אותם. אבל למזלנו, אנחנו עובדים עם צוות מיומן מאוד, שכבר עשה כמה אירוויזיונים ויודע איך להגיש את הדברים נכון לקהל האירופי. אני בטוח שעל הבמה בגמר האירוויזיון, היכולות של קובי יבואו לידי ביטוי אפילו יותר".

*  *  *

הקליפ של "Home", בבימויו של גיא שגיא המוערך (שביים בזמנו את הקליפ של "דיווה" לדנה אינטרנשיונל), הוא בשחור־לבן. יש בו הרבה אסתטיקה וייחוד, אבל הוא מתקשה להעביר את הרגש שבשיר המנומנם. הטוקבקים של הקהל הישראלי היו ארסיים.

"מי שעוקב אחרי תחרויות יודע שזה היה חסר סיכוי מהרגע הראשון", אומר יגאל רביד, מנחה אירוויזיון 99' בירושלים ומומחה בתחום. "זה שיר גרוע, אין מה לעשות. אני קיוויתי שזה יסתיים במקום ה־14, אבל הכתובת היתה על הקיר. כולם הבינו, כולם ידעו, ולאף אחד לא היה נעים להגיד, כי אם תגיד, אתה פוגע באתוס הישראלי. וגם לא רצו לריב עם טמירה ירדני ויואב צפיר.

"קובי הוא בחור מוכשר וחמוד, וקל לאהוב אותו, אבל יש לי הרגשה שמבחינת המעמסה הנפשית, זה היה גדול עליו. אני פחות התלהבתי מההתפרקות שלו על הבמה בסוף השיר. אם אתה לא יכול לסבול את העשן, אל תיכנס למטבח. בחירה באמן צריכה להביא בחשבון את היכולות להתמודד עם המצוקה והלחץ, ויש הרבה מאלה באירוויזיון".

צדי צרפתי. "הכל עניין של טעם, והפעם זה לא עבד" // צילום: קוקו

גם צדי צרפתי אומר שלא הופתע מהתוצאה. "אני כל הזמן אמרתי שאם הוא יהיה בעשירייה הראשונה זו תהיה הצלחה גדולה, וקיוויתי בשבילו. אבל לא הופתעתי.

"אי אפשר ואסור לשפוט את קובי מרימי, כי העם בחר אותו. היחידים שהיו קצת נגדו ונגד השיר היו התקשורת. אבל הרגשת את הציפייה הגדולה ממנו. עדיין, העובדה שהוא סיים במקום ה־23 לא אומרת שהשיר היה רע. באירוויזיון אתה תלוי גם בשירים האחרים, בשיבוץ ובקריטריונים אחרים. אין מדע מדויק שיכול להסביר למה זה מצליח או לא מצליח. הכל עניין של טעם, ובמקרה הזה, זה לא עבד".

קובי אשרת, מחבר "הללויה" העל־זמני, מסכים. "זו היתה בחירה לא נכונה של שיר, עם זה אי אפשר להתווכח. מצד שני, אתה אף פעם לא יודע אילו שירים יעמדו מולך, וכדי להצליח באירוויזיון צריכים לחבור כמה גורמים. אף אחד לא יכול לתכנן אותם מראש, ומי שאומר אחרת, משקר".

יש גם מי שתולה את הכישלון דווקא בעובדה שהתחרות התקיימה בארץ. גם הסטטיסטיקה של השנים האחרונות מלמדת שקשה למדינה המארחת לנצח. כך, למשל, סיימה פורטוגל, מארחת השנה שעברה, במקום האחרון; שנה לפניה סיימה המארחת, אוקראינה, במקום ה־24. מארחת אירוויזיון 2015, אוסטריה, סיימה במקום האחרון עם אפס נקודות.

מצד אחר, המארחת ב־2016, שבדיה, סיימה במקום התשיעי, וכך גם המארחת ב־2014, דנמרק. אגב, בפעמיים הקודמות שישראל אירחה את התחרות, היא הגיעה להישגים מצוינים: ב־79' היא ניצחה עם "הללויה", וב־99' הגיעה למקום החמישי עם "Happy Birthday" של להקת עדן.

"בשנים האחרונות, קללת המדינה המארחת באירוויזיון היא אמיתית מאוד", אומר וויליאם לי אדמס, מבעלי wiwibloggs, הבלוג הגדול והמשפיע בעולם לענייני אירוויזיון. "השילוב של הגלויות, המופע של המדינה המארחת וכל הסיקור העיתונאי על המדינה המארחת גורמים לצופים ל'מנת יתר' של המארחת. צריך שיר פנומנלי כדי להתגבר על זה.

"עניין אחר הוא שהיו הפעם בלדות נוספות בסגנון זו של קובי, והן היו טובות יותר. הזוכה מהולנד והמתמודדת העוצמתית מצפון מקדוניה גנבו לו את ההצגה. הם היו עוצמתיים יותר כשבוחנים את החבילה המלאה של בימוי, יכולות ווקאליות, שיר ונוכחות".

הזוכה ההולנדי, דנקן לורנס. "מרימי נבחר על טיקט הממלכתיות, ןהסגנון הממלכתי מיצה את עצמו", אומר מפיק בכיר // צילום: רויטרס

שי כרם, מנהלה של דנה אינטרנשיונל, מסכים עם הניתוח של אדמס. "כשהתחרות מתקיימת בתל אביב הכל סביבנו, אבל השיר של המדינה הוא זניח. כולם מתעסקים באירוח, במנחים, במקום - אבל לא בנציג או בשיר. כל השופטים באירופה פרגנו להפקה, אבל לא לשיר, והתחושה היתה שאנחנו לא בתחרות. שהשיר הישראלי הוא בעצם חלק מהחלק האמנותי.

"לטעמי הגיע לקובי להיות בעשירייה הראשונה, ואם האירוויזיון לא היה בארץ, אני חושב שהוא היה מתברג לתוכה. קובי נקלע לסיטואציה שלא קשורה אליו, אין הסבר הגיוני למה הוא לא קיבל יותר ניקוד".

קובי אשרת: "כל התירוצים שמתנקמים במדינה המארחת הם שטויות. עובדה שכבר ניצחנו באירוויזיון ארבע פעמים. בגדול, ויחסית למדינה קטנה, זה הישג יפה מאוד. כשיזהר כהן וגלי עטרי זכו שנה אחרי שנה, אף אחד לא השתמש בתירוצים של נקמה במדינה המארחת או של אנטישמיות, והם לא רלוונטיים גם עכשיו".

*  *  *

"אנחנו כנראה משוחדים מאוד בקשר לישראליות שלנו, כי אצלנו האירוויזיון הוא אירוע לאומי", אומרת שמרית אור, שכתבה את "הללויה". "ובכל זאת, גם פה היו אנשים שלא אהבו את השיר מהרגע הראשון.

"אני דווקא אהבתי אותו. הייתי באולם וראיתי את כל השירים, והוא יוצא דופן ולא דומה לשום שיר. יש לו אישיות כובשת. בכל מקרה, ההופעה שלו בגמר היתה הטובה ביותר שלו. הוא שיפר את הביצוע והוריד את היבבות החזניות. בשורה התחתונה, לא כל השירים עובדים".

הופתעת מהדירוג הסופי שלו?

"הופתעתי, ואני גם חושבת שהקרב הוכרע מראש לטובת ההולנדי. האירופאים אהבו מאוד את ההולנדי, והם לא התכוונו לוותר לרגע".

בהרצאה של דורון מדלי, שהלחין שלושה מהשירים הישראליים לאירוויזיון בשנים האחרונות, ובראשם "Toy", הוא מספר שהדנ"א והמשותף לכל השירים הישראליים שהצליחו בתחרות הם שמחה, אנרגיה, צבעוניות, מילה חזקה שחוזרת על עצמה, תנועה שמחוברת אליה, וגם משהו אייקוני, שיתחבר לשיר. בין הדוגמאות שהוא מונה: "אבניבי", "דיווה", "הללויה", "חי", "הורה", "עולה עולה", "כאן" ו"Toy". כולם התברגו בחמישייה הפותחת, ובאופן כללי, נחשבים לשירים כיפיים שיש בהם משהו מיוחד.

קובי אשרת: "בתור אחד שהיה שם, אני יכול לומר שמעבר למנגינה טובה, צריך משהו במילים שיסחוף את האנשים, כמו 'I'm not your toy'. בטקסט של קובי לא היה שום דבר, חוץ מיללה של מישהו שבוכה שהוא מישהו או משהו, וזה לא עבד.

"לעומת זאת, בשיר ההולנדי היה המשפט 'Loving you is a losing game', זה עבד. צריך למצוא את הגימיק, את המילה בשיר ואת הריגוש. אם אתה מצליח לרגש, אתה מנצח. אם לא, אתה מסיים במקום ה־23".

"קובי הוא לא הבן אדם שיעמוד על הבמה וירקוד", אומר מפיק מוזיקלי בכיר. "הוא נבחר על הטיקט של הממלכתיות, אבל בשנים האחרונות, הסגנון הממלכתי מיצה את עצמו. השיר הזה הזכיר קצת את רשות השידור של פעם.

"כשהראל סקעת עמד בחליפה ב־2010 זה הספיק לו כדי לעלות לגמר ולהגיע למקום ה-14. אבל ככל שעוברות השנים והסטנדרט עולה, זה כבר לא מספיק. קיבלנו את ההוכחה לכך בשבת".

*  *  *

במארס 2016 זכה חובי סטאר ב"הכוכב הבא לאירוויזיון". השיר שנבחר לו היה "Made of Stars", אבל ברגע שהוא שוחרר, החלו להגיע תגובות שליליות מהקהל הישראלי. בהפקה הבינו שבמצב העניינים הזה יהיה קשה לשכנע את הקהל באירופה, ופעלו מייד כדי להפוך את השיר לבלדה מרגשת, בניסיון לכוון לליבם של השופטים.

בערב התחרות התברר שהשינוי עבד: שופטים מ־20 מדינות העניקו ניקוד לישראל, בעוד בהצבעת הקהל הוא זכה לניקוד רק מעשר מדינות, רובן העניקו לו נקודה או שתיים. חובי העפיל לגמר וסיים במקום ה־14.

גם השנה, במשלחת הישראלית שמעו את הביקורת וראו את טבלאות ההימורים הפסימיות. ימים אחדים לפני התחרות בוצעו שינויים בעיבוד של השיר, כדי למקסם את הפוטנציאל של מרימי.

"יש פה שופטים ויש קהל, והשאיפה היא להצליח בשני הערוצים במקביל", אומר המפיק הבכיר. "אם אין לך אפשרות להגיע לשניהם, אתה חייב לכוון לאחד מהם, כדי שלפחות הוא יציל אותך. אצל קובי לא היתה הצלחה באף אחד מהם".

"אין צ'אנס שקובי היה מצליח יותר עם שיר אחר, כי הוא לא זמר לתחרות הזאת", ממשיך גורם המעורב בהפקה. "הוא זמר של תיאטרון, עם אובר־דרמטיזציה, לא זמר פופ שלוקח שיר וזה יוצא לו מהשרוול. היו לנו כוכבים ענקיים יותר מקובי שהגיעו למקומות האחרונים, כי זו לא תחרות שמתאימה לכל אחד".

נטע ברזילי באירוויזיון בליסבון, 2018 // צילום: אי.אף.פי

הניצחון של נטע ברזילי באירוויזיון 2018 היה אדיר ובלתי נשכח, וכנראה יישאר חקוק בזיכרון עוד הרבה שנים. "Toy" השיג שמונה דוז פואה מהקהל וחמישה דוז פואה מהשופטים, והשאיר את חותמו בתחרות הזמר האירופית. האם הנעליים הגדולות שהשאירה ברזילי דווקא פגעו במרימי?

יגאל רביד: "מה שקרה לקובי לא קשור לנטע, כי היא הביאה את הניצחון ובזה סיימה את תפקידה. אם היה לנו זמר טוב ושיר טוב, הוא היה מטפס".

שמרית אור: "אנשים לא ציפו שתעלה לבמה נטע מספר 2. אני חשבתי שדווקא לשיר שונה ב־180 מעלות יש יותר סיכוי מאשר לשיר דומה".

*  *  *

בשנת 1998 שונו סדרי ההצבעה באירוויזיון, ואת מקומם של צוותי השופטים המיושנים תפסה הצבעת הקהל, ה"טלווטינג". ב־2009 החליט איגוד השידור האירופי להחזיר את השופטים ולתת לכל אחת משיטות ההצבעה 50 אחוז מהניקוד הסופי.

הצבעות השופטים גררו בעבר ביקורת רבה על הטיה פוליטית וחשדות לאי סדרים. בשנה שעברה, למשל, עשו השופטים במדינות רבות כל מאמץ כדי לחסל את הפייבוריטיות - ישראל וקפריסין - ונתנו נקודות דווקא לשיר האוסטרי. השנה הם נהגו באופן דומה והעניקו לצפון מקדוניה את המקום הראשון, בעוד הקהל בבית דירג את השיר במקום ה־15 בלבד.

"יש בעיה בוועדות השופטים", אומר יגאל רביד. "קודם כל, צריך לבדוק מי ממנה את השופטים. מיהם האנשים האלה, ואילו לחצים מופעלים עליהם".

דורון מדלי, שבשנה שעברה קיבל מהשופטים את המקום השלישי בלבד, סבור אף הוא ש"עניין השופטים נהיה מאוד משונה בשנים האחרונות. לא ייתכן שבשום מדינה השופטים לא נתנו לנו אפילו נקודה אחת, וזאת מהסיבה הפשוטה שהביצוע של קובי היה מושלם, והיו מעט מאוד ביצועים מושלמים בתחרות הזאת".

מה היית מציע לעשות?

"אני חושב שהאירוויזיון דורש פרמוט מחדש בשיפוט ובניקוד, ובאורך המתיש של המשדר. מעבר לזה, יש גם את עניין המדינות המובטחות בגמר - צרפת, אנגליה, גרמניה, איטליה וספרד (שהיו מייסדות התחרות; ע"ס). אם תבדוק את התוצאות מהשנים האחרונות, תגלה שלפחות שלוש מתוך השש מסיימות בקביעות בתחתית הטבלה, כי הן מאבדות את הכוח של התחרות בחצי הגמר ואת הקהל שהולך איתך משם.

"הכרטיס האוטומטי לגמר הוא בפירוש יותר חיסרון מיתרון. התחרות תשתנה כשהמדינות האלו יוותרו על הפריבילגיה הזאת ויהיו אמיצות מספיק להגיד שהן רוצות להשתתף בחצי הגמר. זה השינוי המהותי הראשון שהתחרות הזאת צריכה לעבור".

לדברי מדלי, יש משמעות גם להשקעה הכספית בשיר. על פי ההערכות, בשיר של קובי מרימי הושקעו במצטבר חצי מיליון שקלים, שיצאו מטדי הפקות.

"היום, אחרי ההצלחה האדירה של האירוויזיון בישראל, אני מקווה שממשלת ישראל תקים, באמצעות התאגיד, מאגר כלכלי להשקעה באירועים כאלו. צריך תמריץ אדיר ליוצרים ולזמרים להשתתף בתחרות. כל עוד לא מתבצע תהליך ארוך ויסודי של יצירת שירים במיוחד לתחרות, ובחירת השיר תישאר בידיים של ועדה, שממתינה באופן פסיבי לשירים שיישלפו מהמגירה בתוך שבוע מרגע הזכייה של מישהו ב'הכוכב הבא', התוצאה תהיה שרירותית. משקיעים חצי שנה בבחירת הזמר וחמישה ימים של תהליך פסיבי לחלוטין בבחירת השיר. זה לא הגיוני.

"בגרמניה, שהגיעה השנה למקום 24, מתכננים לערוך מחנה כתיבה לטובת האירוויזיון. להושיב יוצרים שיכתבו את השיר הטוב ביותר שלהם, ורק אחר כך למצוא זמר. קפריסין לא השאירה בתחרות חותם במשך שנים, עד שב־2018 היא החליטה לשנות את השיטה שלה ולבחור קודם את השיר. אחרי שהיה להם שיר, הם עשו אודישנים לזמרים בדלתיים סגורות, ושם נבחרה אלני".

השנה, באותה שיטה, הם סיימו במקום ה־15.

"זה פחות עבד להם, כי השיר הוא חיקוי של השנה שעברה, רק פחות טוב. אבל התהליך מתחיל מהשיר, וזה מוכיח את עצמו".

*  *  *

יגאל רביד מסכים שצריך לשנות את שיטת הבחירה. "ועדת הבחירה הישראלית נכשלה. אני לא מבין מה עבר להם בראש כשבחרו את השיר הזה, וזה מוזר, כי בשנה שעברה היה להם בינגו. אז יש לנו הצלחה יפה וכישלון כואב, וצריך לחשוב מה הלאה.

"אחרי שנה שבה כל המדינה התעסקה בכל הגיג של שפיטה או ביצוע של מאיה בוסקילה, אתה לא יכול פתאום להחליט שיש ועדה סודית, שאף אחד לא יודע מי הם ומה הם. אנחנו רוצים לדעת מה היה שם, אילו שירים היו ועל פי מה בחרו, במיוחד כשזה הפך לעניין לאומי".

רביד סבור שבשלה השעה להחזיר את הקדם־אירוויזיון, "גם אם לפעמים יהיו כישלונות. היו בעבר שירים שנבחרו בקדם־אירוויזיון ונכשלו באירוויזיון, אבל זו לפחות היתה הבחירה של העם.

"כשאתה עושה קדם־אירוויזיון, אתה מייצר עבודה שכולם נהנים ממנה, ואתה מזרים חמצן לתעשייה. לקדם הזה יוגשו 200 שירים, ואלה שירים שימצאו את עצמם בשוק אחר כך. זה יעודד את היצירה. לקדם יוכלו לגשת כמובן גם זמרים ותיקים, בלי שיצטרכו להתחרות בזמרים מתחילים ב'הכוכב הבא'".

"באירוויזיון אי אפשר לתכנן הכל מראש". מרימי עם דנה אינטרנשיונל

"זה לא כל כך פייר לשאול עכשיו אם צריך לשנות את השיטה", אומר שי כרם. "אף אחד לא שאל את השאלה הזאת כשזכינו באותה שיטה. השנים האחרונות הוכיחו שהשיטה הביאה בסך הכל להצלחה די יפה.

"בעיניי, הדבר היחיד שאפשר לשנות הוא שבתוכניות הגמר, התחרות לא תהיה רק בין הזמרים שמבצעים קאברים, אלא גם בין שירים: שכל אחד מהפיינליסטים בגמר יבוא עם שיר פוטנציאלי לאירוויזיון, ואז הבחירה של הקהל תהיה מושלמת, זה יהיה מין קדם־אירוויזיון".

קובי אשרת: "אי אפשר שאת השיר הישראלי לאירוויזיון יבחרו כמה אנשים שיש להם טעם מסוים. עובדה שזה לא עובד. אחרי שהזמר נבחר, צריך לתת לו כמה שירים לביצוע, ואז לתת לציבור לבחור את השיר שיישלח לתחרות - כמו שהיה כמה פעמים בעבר. אני רואה את זה כמו מדגם בחירות: תאר לך שהיו שואלים רק חמישה אנשים במי הם בחרו?"

קובי מרימי לאן?

באירוויזיון 1990 סיימה ריטה עם "שרה ברחובות" במקום ה־18 מתוך 22. בעבר סיפרה על טראומת האירוויזיון והזיופים בו, ובמשך עשרות שנים סירבה לבצע שוב את הגרסה המקורית לשיר.

ריטה אינה היחידה שיצאה בטראומה מהתחרות. יעידו על כך גם ליאור נרקיס, שסיים במקום ה־19 מתוך 26; דוד ד'אור, שלא עלה לגמר לאחר שסיים את חצי הגמר במקום ה־11; ואימרי זיו, שהגיע לגמר אבל סיים רק במקום ה־23. מה יעלה בגורלו של קובי מרימי?

"לפעמים, כשהשיר הישראלי נכשל, הקהל הישראלי כועס, אבל במקרה של קובי כולם רק רוצים לחבק אותו", אומר שי כרם. "הוא צריך לנצל את המומנטום הזה ולהתייחס לתחרות כאל הופעת טלוויזיה של זמר שהוציא שיר ראשון בקריירה, וקיבל מתנה כשהשיר הזה קיבל חשיפה כזאת.

"בשלב הבא הוא צריך להמשיך הלאה ולהוציא את השיר השני. הוא גם יכול להתכתב עם כל מה שהוא מרגיש כרגע ולקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב על המצב, כמו יגאל בשן, שזכה בקדם־אירוויזיון במקום השני עם 'כמו צועני', ומייד אחר כך כתב את השיר 'אנחנו נשארים בארץ'".

לדברי צדי צרפתי, "עכשיו מתחילה העבודה הקשה של קובי, וזה כמו להתחיל מההתחלה. אני לא יודע אם הוא רוצה לשחק או לשיר. להתמקד בשירה בלבד זה לא פשוט, ועולם הבידור הוא לא קל. אבל זה כבר עניין של הלב שלו. עם עבודה קשה, הוא באמת יכול".

יש גם מי שחושב שמרימי צריך להתמקד דווקא בתיאטרון. "אני חושב שהוא מסיים את התחרות כאדם אהוב", אומר דורון מדלי. "לכולם אין ספק שהוא זמר מעולה, אבל מאחר שהוא בוגר בית ספר למשחק, המקום שלו הוא בתיאטרון בענק. שם הוא יקבל הרבה אהבה".

erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו