טעות דגימה מירבית

אמרו לנו שהכל גמור, שהבחירות כבר הוכרעו. אמרו שהתזוזות מתרחשות רק בתוך הגושים, שגוש הימין מנצח בגדול, שאין כל ספק בנוגע לתוצאות. שלושה חודשים ניהלו התקשורת, הפוליטיקאים ומיטב פרשנינו את השיח מול הציבור על בסיס ההנחה שאלה הן הבחירות המשעממות ביותר, הבחירות שבהן "הכל", או "כמעט הכל", כבר ידוע. ימים אחדים לפני הבחירות העריך הפרופ' יצחק כ"ץ, ראש מכון המחקר מאגר מוחות, כי "אלו אפילו בחירות מיותרות".

כץ, כמובן, טעה, אבל לא לגמרי. הוא "נפל" בכל הנוגע לליכוד, שלו חזה עדיין ביום שישי שעבר 37 מנדטים, ועוד יותר בכל הנוגע ללפיד, שלו חזה שמונה מנדטים בלבד. אבל כ"ץ גם היה היחיד שקלע בול בנוגע למפלגת העבודה - 15 מנדטים, וכמעט דייק בנוגע ללבני, שלה חזה חמישה מנדטים.

גם אבי דגני ממכון גיאוקרטוגרפיה פירסם בחודשים האחרונים כמה סקרים, שהמציאות ביום שלישי בערב הפריכה אותם. בין היתר, חזה דגני בשלב מסוים שישה מנדטים לעוצמה לישראל של אריה אלדד, שלושה לעלה ירוק וארבעה למפלגת כוח להשפיע של אמנון יצחק, אבל הסקר האחרון שלו היה מתון יותר, ואף אחת מהן לא עברה בו את אחוז החסימה. רוב הסקרים האחרונים הפריזו גם בכוחו של נפתלי בנט, והעניקו לבית היהודי 14 מנדטים ואף יותר.

איש לא ניבא את ההפתעה הגדולה של בחירות 2013: יאיר לפיד. ולמרות זאת, ד"ר מינה צמח הוותיקה והמנוסה היתה הקרובה מכולם. יחד עם פרופ' קמיל פוקס, אבי דגני ומנו גבע היא העניקה לליכוד ביום שישי שעבר תוצאה שקרובה לתוצאות האמת: 32 מנדטים בלבד (לפני ספירת קולות החיילים זוכה הליכוד ב-31 מנדטים) ו-13 ליאיר לפיד (מספר המנדטים הגבוה ביותר שקיבל בסקר כלשהו).

ביום שישי בערב בערוץ 2 סיפרה צמח לצופים כי ניכרת מגמה של גידול נוסף בכוחו של לפיד, אולם בשל האיסור לפרסם תוצאות של סקרים בימים הסמוכים לבחירות, היא לא נקבה במספרים. בסקר האחרון שלה צמח דייקה גם בנוגע לש"ס - 11 מנדטים - וכמעט דייקה בנוגע לבית היהודי - 12 מנדטים (אחד יותר ממה שבנט קיבל בפועל לפני ספירת קולות החיילים). היא העריכה שקדימה עוברת את אחוז החסימה - וצדקה, אך העבירה גם את עוצמה לישראל - וטעתה. צמח העריכה נכון את מגמת הגידול בכוחן של יהדות התורה ומרצ, אך העניקה 2 מנדטים עודפים (ביחס לתוצאות האמת) הן ללבני והן ליחימוביץ'.

הנסקר אינו זמין

ההצלחה היחסית של צמח בסקר האחרון שלה אינה מעמעמת את הרושם הכולל שהותירו מרבית הסוקרים והסקרים לאורך חודשים ארוכים, כאילו המערכה כבר הוכרעה הן בין הגושים והן בין המפלגות. לפרופ' גבי ויימן מאוניברסיטת חיפה, העוקב אחר הסקרים ואחר תוצאות הבחירות מהכנסת ה-13, יש ביקורת קשה מאוד הן על הסוקרים והן על צרכני הסקרים: התקשורת, הציבור והפוליטיקאים. ויימן התריע מראש על אמינותם הנמוכה של הסקרים כבר בכתבה שפירסמנו עימו מעל דפי מוסף זה ב-9 בנובמבר האחרון. עתה הוא חוזר ואומר: "הסקרים שוב נכשלו. הסוקרים שוב הכשילו את הפוליטיקאים. הפוליטיקאים שוב נשאבו אל תוך רעלת הסקרים, האמינו להם והלכו אחריהם בעיניים כמעט עצומות. גם השיח התקשורתי האמין לסקרים וגם השיח הפרשני המוטעה היה מבוסס כולו על סקרים מוטעים".

פרופ' ויימן דוחה טענות כגון זו של הסוקר רפי סמית, למחרת הבחירות, כי השינוי הגדול התרחש רק בימים האחרונים. "את השינוי הזה, ולו כמגמה, סוקר מקצועי היה צריך לזהות עוד קודם לכן", סבור ויימן, "אבל הסוקרים מנסים להסתיר את ערוותם. הם טעו בגדול".

"לפני הבחירות", טוען ויימן, "הסוקרים צעקו בקול גדול את התוצאות שלהם, אבל היה ראוי שנשמע מפיהם עוד לפני הבחירות, שיש סקרים שהם לא אמינים, שיש סקרים שמוזמנים מטעם מפלגות, שיש הדלפות מטעם מטות הבחירות; אך בעיקר הם היו חייבים לדווח לנו בצמוד לכל סקר על הסוד הגדול שלהם, שאותו הם נמנעים באופן עקבי מלחשוף: רק 40 אחוזים מהאנשים שהם פונים אליהם מוכנים בכלל להשתתף במשחק הזה שנקרא סקר. 60 אחוז מסרבים לקחת בו חלק, ושיעור גבוה מהמשתתפים טרם החליט, מתלבט או צף".

"לפני כשבועיים", מזכיר ויימן, "ערוץ 10 פירסם תחקיר על סוגיית הסקרים והממצא היה מדהים: רק אחד מתוך 15 איש משיבים לסוקרים על שאלותיהם. אנשי הערוץ הכניסו מצלמה נסתרת לחדר שבו רואיינו הנשאלים טלפונית, וגילו עוד הרבה דברים. בין השאר הם הוכיחו שחלק מן המראיינים, שהנשאל מנתק להם את שיחת הטלפון, משלימים בעצמם את התשובות. יש חוק", מזכיר ויימן, "אבל מעטים מקיימים אותו. על פי החוק, הסוקר ומפרסם הסקר חייבים לדווח לציבור מי הזמין אותו, כמה סירבו לענות לו, מה היה הניסוח של שאלת הסקר המקורית ועוד, אבל כולם, גם התקשורת, מתעלמים מהחוק, מתנהגים בצורה עבריינית ובכך תורמים להטעיית כולנו".

ויימן מציין ארבעה סוקרים - מינה צמח, קמיל פוקס, יצחק כץ ומנו גבע - ככאלו שהוא אינו מטיל ספק "ביושרם ובמאמציהם הנואשים לחזות נכון את תוצאת הבחירות", אבל הוא גם מציין שיש סוקרים, שבשמם הוא אינו מוכן לנקוב, "החובשים כובע כפול הן מטעם התקשורת והן מטעם המפלגות; אחרים שהמניע שלהם הוא כלכלי - העיקר שהתקשורת תדווח עליהם ועל עבודתם כסוקרים ותקדם את המכון שלהם מבחינה תדמיתית; ויש גם גם סוקרים בלתי מקצועיים". הוא גם מציין באכזבה כי "מכוני המחקר שמכינים סקרים פוליטיים מסרבים לקבל עליהם קוד אתי משותף, כפי שנהוג במדינות מתוקנות בחו"ל".

יש חאפרים ויש מקצוענים

מינה צמח דוחה את מרבית טענותיו של ויימן. "הסקר הוא עדיין הכלי הטוב יותר שיש בידינו כדי לבדוק כוונות הצבעה", אומרת צמח. "אנו מדגישים בכל פעם מחדש שהוא נכון רק ליום שבו נעשה. אין לנו שליטה על כך שהפרשנים, התקשורת והפוליטיקאים לוקחים את זה רחוק יותר". צמח טוענת כי למכוני המחקר יש קוד אתי משותף: "עובדתית - ויימן טועה כאן. איגוד מכוני המחקר הישראלי החליט לאמץ את הקוד האתי למחקרי שוק ומחקרים חברתיים של ESOMAR. הקוד תורגם לעברית וחתומים עליו מכונים כגיאוקרטוגרפיה, מחקרי הגל החדש, מכון דחף שלנו, רפי סמית ואחרים".

האם ויימן טועה? ויימן טוען ש"מדובר בקוד כללי, וולונטרי, בלתי מחייב, שאינו ממוקד לסקרים פוליטיים, אלא לסקרים צרכניים בכלל". בדיקה מעלה שלא פחות מ-17 גופים, כולם חברי איגוד מכוני המחקר בישראל, חתומים על הקוד, אך הוא אכן אינו נוגע דווקא לסקרים פוליטיים, אלא למחקרי שוק ולמחקרים חברתיים בכלל. מתברר עוד שלא כל מכוני הסקרים, אלא רק אלה שחברים באיגוד מכוני המחקר בישראל, ושחתמו על הקוד הכללי הזה, מקבלים אותו כהנחיה מחייבת.

צמח מקבלת באופן חלקי את ביקורתו של ויימן. "זה נכון שיש אחוז גבוה של נשאלים שמסרבים להשתתף. יכול להיות שצריך לשקול לפרסם את מספר הסירובים בצמוד לכל סקר", היא מודה. "עם זאת, צריך להביא בחשבון שפרסום הנתון הזה עלול להגדיל את שיעור סרבני הסקרים, וכולנו נצא נפסדים. חשוב גם לזכור שבכל מקרה של סירוב, והם רבים כאמור, אני לוקחת חלופה לאותה שכבה נחקרת. לכן איני חושבת שזה פוגע באמינות".

גם עם ביקורתו של ויימן על מקצועיות חלק מהמכונים צמח נוטה להסכים: "כמו בכל תחום - יש חאפרים ויש מקצועיים; יש סוקרים עם אינטגרטי ויושרה ויש סוקרים עם פחות".

ובכל זאת, ראשי המפלגות אצלנו מתנהלים על בסיס הסקרים. ראש הממשלה החליט להתאחד עם ישראל ביתנו על סמך סקר. אבל הסקרים, כך מתברר היום, היטעו אותו.

צמח: "ראש הממשלה לא צריך לקבל החלטות על סמך סקרים. הסקר הוא נייר עבודה מוצלח באשר לעמדת הציבור, באשר לנטיותיו, אבל כתחזית הוא נכון רק ליום שבו הוא נעשה".

גם פרופ' יצחק כ"ץ, שהסקר האחרון שלו חזה לליכוד 37 מנדטים וללפיד שמונה בלבד, מדגיש שהסקרים משקפים רק את תמונת המצב באותו היום. כ"ץ, ממנהלי מכון מאגר מוחות, אומר כי בימים האחרונים ואפילו בשעות האחרונות שלפני הבחירות התרחשו שינויים משמעותיים וחריגים שהפתיעו את הסוקרים: שיעור הקולות הצפים - אותם אנשים שהתלבטו עד הרגע האחרון - היה גבוה מאוד הפעם, והצניחה של הליכוד מול הנסיקה של לפיד התרחשו ממש בימים ובשעות האחרונות.

אלא שגם כ"ץ, כמו צמח, מודה שרק מיעוט מהמתבקשים לענות על הסקרים משתף פעולה עם הסוקרים. "אחד מתוך חמישה בלבד", הוא מגלה. "אנחנו מקפידים לצרף את הנתון הזה לסקרים שלנו. חלק מהתקשורת מפרסמת זאת, אבל אחרים מתעלמים". גם כ"ץ היה שמח אם הקוד האתי לסוקרים היה מתעדכן ומחייב רבים יותר, אך לא היה רוצה לראות חקיקה מחייבת בעניין זה, "מה עוד שיש כבר חקיקה קיימת, צריך פשוט ליישם אותה. התערבות ממשלתית או חקיקתית נוספת", לדבריו, "אינה במקום". הוא מזכיר שכל סוקר מציין את טעות הדגימה, שיכולה להגיע עד חמישה מנדטים, "אבל העין הציבורית שופטת אותך אחרת, על פי הדיוק שלך במנדטים. אם אתה מדייק - הצלחת. אם אתה מפספס - נכשלת. לציבור לא משנה שאתה בתחום טעות הדגימה".

אפקט הגמלאים

פרופ' אבי דיסקין, מומחה למדעי המדינה מהמרכז הבינתחומי בהרצליה ומהאוניברסיטה העברית, היה אחד ממקימי מפלגת הדרך השלישית ב-1996, וב-1984 היה הסוקר הפנימי של המערך. בבחירות השבוע היה האחראי מטעם ועדת הבחירות המרכזית לבדיקת שיעורי ההצבעה. דיסקין לא ערך סקרים עבור אף מפלגה או עיתון בבחירות הללו, אך כתב במאמר שפירסם לפני שלושה חודשים כי "הרוב לימין הוא עקבי אך לא ודאי", והעריך כבר אז, שהאיחוד עם ליברמן פגע בנתניהו מול עדות המזרח, הרוסים, הימין הלאומי וגם מול המרכז.

השבוע, לאחר שהתפרסמו התוצאות, העריך פרופ' דיסקין ששלושה מהלכים הכתיבו את תוצאות הבחירות: "האיחוד עם ליברמן שפגע בנתניהו בכל החזיתות, ההתרסקות של קדימה שיצרה את הפוטנציאל לצמיחת מפלגות מרכז חדשות והמהלך המוטעה אלקטורלית של יחימוביץ', שוויתרה על המרכז, בחרה בשל הלחץ בשמאל, והבהירה שלא תיכנס לממשלת נתניהו. זה הרחיק ממנה מצביעים".

"קל לומר עכשיו שהסקרים כשלו", אומר דיסקין, "אבל כדאי שהציבור יידע שכאשר סוקר מכין סקר הוא מזיע קשה. הסקר נותן לו תמונה הנכונה לרגע שבו הוא נעשה, ולפעמים הוא רומז או מכוון אותו לפוטנציאל מכיוון זה או מכיוון אחר. במקרה כזה הסוקר יכול לספר לציבור על התוצאות, שנכונות לאותו הרגע, וגם לספר לו על פוטנציאל השינוי, אבל מרבית הסוקרים לא עושים זאת.

"את הישגו של יאיר לפיד", סבור דיסקין, "לא היה אפשר לצפות מראש. יש דברים שאי אפשר לחזות. היה לנו מספר עצום של מתלבטים במרכז הפוליטי, ממש עד הרגע האחרון. רוב הבוחרים כיום נמצאים במרכז, גם אם לא תמיד מצביעים בעבורו. הרוב תומך בהקמת מדינה פלשתינית, אבל הרוב גם אומר שאין סיכוי לשלום. המתלבטים הללו מהמרכז - מצד אחד הם לא סובלים את נתניהו, לא סובלים את החרדים לא סובלים את הימין הקשיח, ומצד אחר - לבני ושלי וגלאון עלו להם על העצבים, אז הם ניגשים לקלפי ומצביעים הצבעת אין ברירה".

דיסקין אומר שתופעה דומה התרחשה עם מפלגת הגמלאים ב-2006. "זו היתה מפלגה פחות אטרקטיבית מיאיר לפיד והם עבדו פחות קשה ממנו, ובכל זאת בשעות האחרונות של הבחירות ציבור גדול מצא בה כתובת והיא הגיעה לשבעה מנדטים", אומר דיסקין. "ביום שלישי התרחשה אותה תופעה, אבל בעוצמה ובמימדים גדולים יותר".

דיסקין, שרואיין טרם ספירת קולות החיילים, אומר שאם הליכוד ביתנו תזכה במנדט נוסף וגוש הימין יעמוד על 61 ח"כים, נתניהו יהיה המנצח, שכן גם רוב של מנדט אחד הוא רוב. במקרה כזה, לדבריו, חופש התמרון של נתניהו יהיה נמוך מבעבר, אבל רחב משנוטים להעריך, ובכל מקרה - הניצחון שלו. "אם לעומת זאת התיקו הבין-גושי יתקבע גם לאחר ספירת קולות החיילים, לפיד יוכל להכתיב לו כל מה שהוא רוצה. הכל תלוי במנדט אחד".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו