אנשים עומדים דום בזמן הצפירה ביום הזיכרון | צילום: גדעון מרקוביץ'

בוחרים בחיים: סובלנות - בשביל הנופלים

בשנת 2003 הצטרפתי למשפחת השכול • 12 שנים אחר כך החלטתי שהגיע הזמן לספר סיפור אחר: חייבים לעודד את האחריות ליצירת דיאלוג ולעשייה חברתית וערכית

עד שנת 2003 הייתי חלק מעם ישראל שלא שייך באופן ישיר למשפחת השכול, אך מזוהה מאוד עם הנופלים ומשפחותיהם.

עד שנת 2003 הייתי הולכת מדי ערב יום הזיכרון לטקס המקומי, עומדת בצד, אפילו לא תופסת כיסא. שותפה אנונימית שמתבוננת ומקשיבה.

ב-23.1.2003 אחי, אסף ביתן, נהרג בחברון. 4 חודשים אחר כך, ביום הזיכרון, נדחפתי מאנונימיותי היישר למרכז הבמה, לתפקיד ראשי, עם אור זרקורים מסנוור, המקשה להרים את העיניים ולהישיר מבט אל כל אלו הבאים ומשתתפים בצערי.

כך, יום זיכרון אחד ועוד אחד – היו מפילים אותי, לעיתים עד רצון וצורך להיעלם. היישר נדחפתי להיות על הבמה, בלי שום חזרה או הכנה. וככל שחקן, שאין לו את הכישרון הטבעי לשחק ללא חזרות, יצאתי מכל יום זיכרון שכזה שבורה וחסרת אונים. אחרי מספר שנים, התרגלתי לבמה, לקהל, לאור הזרקורים ויכולתי להיות יותר נוכחת וקשובה לכל הקורה סביבי. את מקומו של חוסר האונים תפסו כעס ותסכול אדיר. לא אהבתי את הצלילים, את התדרים, את המסרים. 

הנופל, הנעדר, זה שמקום קבורתו לא נודע – הוא עבור מישהו בקהל – אבא, בעל, דוד או אח. אדם שהיה מלא ברצונות, מאווים, שאת חלקם הוא הגשים וחלקם נגדעו ונותרו באוויר. אף אחד לא סיפר על הנופל כאדם, אלא על רגע המוות, ההקרבה והקורבנות. 11 שנים, בכל פעם באותו הטקס, נזכרתי כמה אני כועסת .

אסף ביתן ז"ל

בשנת 2015 החלטתי שהגיע הזמן לספר סיפור אחר. הקמתי את מיזם "ובחרת בחיים", המבקש שיום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל יהיה יום המפגיש אותנו עם זיכרון שמחייה ומפרה את החיים. ההקרבה היא לא עוד סיפור של קורבנות אלא של קירבה. אני מאמינה שעצם הישיבה בארץ, על אדמתנו, איננה מספיקה כדי לבסס את קיומנו כאן. איכות החברה, אופייה והערכים המאירים לנו את דרכנו הם הסיפור האמיתי של קיומנו.

ליצור משמעות לזיכרון

לכן, דרך העצירה מהשגרה המתרחשת ביום הזה, שואף המיזם להביא להעלאת המודעות, החשיבות והמשמעות בבחירה בחיים בכל המעגלים: האישי, החברתי והלאומי. זאת במטרה לעודד את המחויבות והאחריות החברתית שיש לנו כלפי הנופלים למען חברה סובלנית, טובה וערכית. על מנת לחולל משמעות לזיכרון, בכל אחד ממעגלי השכול, אנו פועלים ליצירת שיח.

זהו שיח המכניס משמעות חברתית ליום הזיכרון, לא כיום אבל לאומי, אלא כיום המעלה את המודעות לבחירה בחיים, על ידי יצירת תכנים, לימוד ופעילויות בעלי משמעות. יצירת דיאלוג חברתי אפקטיבי אשר יניע לעשייה חברתית במשך כל ימות השנה. לשם כך, בשנים האחרונות הובלנו פרויקטים לאומיים שונים המשלבים בין חינוך, אמנות, תרבות וחברה, סדנאות, הנחיות ואירועי תוכן, המתרגמים הלכה למעשה את מטרות המיזם.

בין היתר, קיימנו אירועים לקהל הרחב בערב יום הזיכרון, ימי עיון למובילי חינוך, הדרכות מקצועיות למנהלים, הדרכות לקצינים המלווים משפחות שכולות, בני נוער ועוד. בוחרים בחיים.

האירוע המרכזי השנה של המיזם, "בוחרים בחיים", יתקיים מחר (שלישי), בערב יום הזיכרון, בקרית המלאכה בתל אביב. זו תהיה השנה הרביעית בה ניפגש כולנו – בלימוד ושירה, נשתף, נקשיב ונתמלא בהשראה. גם השנה אנו מתכננים הפקת אירוע מכובד הפתוח לקהל הרחב. אירוע אשר יכלול טקס דיאלוגי המעודד ומעורר חשיבה, בחירה ולקיחת אחריות חברתית-ערכית, ובו הקהל יהיה שותף פעיל.

האירוע יחל במעגלי לימוד ושיח, בהובלת עמותת "קולות". הלימוד יתקיים בקבוצות, בתוך גלריות לאמנות ברחוב שביל המרץ, המארחות ברוחב לב את באי האירוע. בסיום מעגלי השיח והלימוד, נתכנס כולנו למעמד הצפירה ולאירוע המרכזי. האירוע כולו מופק בהתנדבות, על ידי קבוצת אנשים טובים ואכפתיים, המעוניינים ליצוק משמעות ותוכן נוסף למעמד יום הזכרון. לחצו לפרטי האירוע המלאים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו