אילנית || בת 71, זמרת. נולדה בתל אביב (כחנה דרזנר), מתגוררת בהרצליה. התגלתה בתחרות כישרונות צעירים ב־1962 והתפרסמה בצמד "אילן ואילנית", לצד שלמה צח. הקליטה עשרות אלבומים, זכתה בפרסים רבים (ובהם שבעה תוארי "זמרת השנה") וייצגה את ישראל בשני אירוויזיונים (ב־1973 וב־1977). שיריה הפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית. ב־2018 הוציאה שיר חדש, "המחשבה על המים". תופיע בקיבוץ הגושרים (ב־13 במאי), ובתחרות האירוויזיון שתתקיים בתל אביב (ב־18 במאי)
מתי בפעם האחרונה עשית משהו ספונטני?
"אין אצלי דברים ספונטניים, הכל מתוכנן. אין לי ברירה, יש לי לו"ז עמוס מאוד, וככל שהאירוויזיון מתקרב, כך יש חזרות רבות יותר. יש לי שתי הופעות באירוויזיון, בגמר בשבת בשידור חי. הופעתי פעמיים באירוויזיונים, וההתרגשות אז היתה גדולה מאוד. נכון, יראו אותי שוב מיליונים, אבל היום אני לוקחת את זה בפרופורציות. אני לא מחפשת לפתח קריירה בחו"ל. אם יזמינו אותי להופעות אני אשמח, אבל לא תמיד זה מסתדר לי. בשנה שעברה הזמינו אותי לגרמניה, אבל זה לא צלח כי היתה לי הופעה סגורה בארץ".
מתי בפעם האחרונה חזרת לבית ילדותך?
"עברתי שם לפני חודשיים או שלושה. הייתי בצילומים ואחר כך עשיתי הליכה ברחוב הרצל וראיתי את הבית. הוא עוד קיים, הבית הישן. לא נכנסתי פנימה, כמובן, אבל הבניין נראה מוזנח מאוד מבחוץ. נולדתי ב־1947, וזאת היתה תקופה שבה שלוש משפחות גרו בדירה אחת. לנו היה חדר אחד, ואבא שלי עבד בו, הוא היה חייט. ב־1955 עזבנו לברזיל, אבל אבי לא היה מאושר שם והחליט לחזור. הייתי בת 12 בערך כשחזרנו, והיה לי קשה לחזור. שכחתי את העברית, ולהיקלט פה מחדש היה קשה, כי מבחינת המנטליות כבר לא הייתי צברית. אני זוכרת שבאתי לבית הספר בחצאית פליסה ובחולצה מכופתרת, וצחקו עלי. מהר מאוד הבנתי שאני צריכה ללבוש מכנסי התעמלות עם גומי - ועל זה חצאית".
מתי בפעם האחרונה אהבת שיר חדש?
"אני אוהבת את השיר האחרון שלי, 'המחשבה על המים', הוא באמת מושר מכל הלב. נשים וגברים יכולים למצוא בו מסר לא להתייאש, לא להרים ידיים ולהסתכל על העתיד, שיכול להיות טוב יותר. צריך להביט קדימה באומץ. נפרדתי עכשיו מבן זוג אחרי שנים רבות (אלי טמיר; ש"ז) וזה לא היה קל, לא לי ולא לו. חשבתי שאני האדם היחיד בגילי שעושה דבר כזה, אבל הבנתי שיש אנשים מבוגרים יותר ממני שנפרדים. אני לא יודעת אם הייתי צריכה לעשות את זה קודם. היו לי חיים יפים במידה מסוימת, ולא היה חסר לי כלום. עכשיו אני באמת מאחלת טוב לכולם, גם לו, ובלי כעסים. כרגע נמצאים בראש מענייני הילדים שלי והנכדים, ויש לי הרבה חברים. לא חסר לי דבר, אני בסדר".
מתי בפעם האחרונה צפית באירוויזיון?
"בשנה שעברה. לא צפיתי בכל התחרות, אבל הספקתי לראות את נטע. אני צופה באירוויזיון לא באדיקות, אבל מתעניינת לראות מה קורה, צופה בנציגים של ישראל, איך הם מופיעים ולאן הגיעו. השיר 'Toy' היה דבר חדש, ונטע ברזילי מאוד כישרונית ומאוד מוזיקלית, מלאת ביטחון עצמי. כשהיא עלתה, היא לקחה את זה בפרופורציות, נראתה מחוברת לקרקע. נדמה לי שהיא חשבה שאולי לא תזכה. אותי נטע הרשימה כשראיתי אותה באינטרנט שרה את 'אבניבי' עם גיטרה של מיתר אחד. הסגנון שלה היום מתאים לה כי היא צעירה, בהמשך היא תצטרך לדעת לעבור את הרף לקהלים יותר מבוגרים ורחבים, להישאר רלוונטית".
מתי בפעם האחרונה בישלת ארוחה מדהימה?
"אני מבשלת בימי שישי לילדים שלי. אני צמחונית כבר שנתיים, מאידיאולוגיה. כשאני רואה בשר במסעדות זה עושה לי לא טוב, אני מרחמת על החיות, על אופן הגידול שלהן, קשה לי עם זה. אני אוהבת לאכול פירות, בבוקר אוכלת אשכולית, פפאיה, תותים, מלון, ואני אוהבת ירקות וסלטים. יש לי במקרר שייק ירוק של פטרוזיליה עם אצות ים ודברים בריאים, ולילדים אני מבשלת מה שהם אוהבים".
מתי בפעם האחרונה לבשת מדים?
"לא גויסתי בגלל תת־משקל, אבל הופעתי הרבה בצבא, בלי להיות בלהקה צבאית. עשיתי מילואים עם שלמה צח כ'אילן ואילנית', היינו צוות הווי ובידור, ולקחו אותנו המון להופעות. לא אשכח אף פעם שהופענו עם הגשש החיוור באמפיתיאטרון בלבנון. הביאו אותנו כדי לשמח את החיילים שנלחמו שם".
מתי בפעם האחרונה שינית את המראה שלך?
"לפני חודשיים. היום השיער שלי קצר יותר והפסקתי לצבוע אותו. במקור אני מה שנקרא בלונדינית־שטנית. חושבים שאני צובעת, אבל זה הצבע שלי. רק לפני חודשיים הפסקתי לצבוע, וזה השינוי האחרון שלי. השיער שלי היה במשך שנים מותג. אני זוכרת שפעם אחת אמרתי לספר שטיפל בי שיעשה לי שינוי, משהו אחר, ואז בלי לשאול אותי הוא לקח את המספריים ועשה לי תספורת קצרה. שלמה צח הכי כעס בעולם. הוא אמר לי, 'תגידי, את השתגעת?' אף אחד לא חטף על הראש, כולם נרגעו, אבל כשהופעתי הקהל היה בשוק".
מתי בפעם האחרונה פגשת את הנכדים?
"בשבוע שעבר. חגגנו ביחד את ליל הסדר. אנחנו נפגשים קבוע בימי שישי, אוכלים ביחד. בני עמיחי ונטלי (בתה החורגת מהקשר עם טמיר, שאותה גידלה מגיל 3; ש"ז) גרים בבתים צמודים, ואני סבתא במשרה מלאה. כשצריכים אותי - אני שם. מוציאה מהגן, נמצאת ומכינה ארוחת ערב. בשבוע הבא הנכדים באים לפה, וגם הכלבים שלהם, כל מה שצריך. מאוד חשוב לי הקשר עם הילדים ועם הנכדים, תמיד זה היה ככה".
מתי בפעם האחרונה השתתפת בריאליטי?
"ב־2012, ב'רוקדים עם כוכבים', כשהייתי בת 65. פרשתי אז מהתוכנית בגלל פציעה. חגגתי שם, נהניתי מאוד מכל החזרות, גם כשלפעמים חזרתי על ארבע ממש, הייתי גמורה. אבל לא פחדתי מכלום, עשיתי סלטה לאחור, לא חששתי לעשות כלום - עד לרגע הפציעה שגרמה לי לפרוש. תמיד רציתי להיות רקדנית. אני זוכרת שבברזיל הלכתי ללמוד ריקוד, אבל התלמידות האחרות בשיעור העליבו אותי - אז פרשתי. היום הנכדה הגדולה שלי מגשימה לי את החלום - היא רוקדת בבית ספר לריקוד וכבר יודעת לעמוד עם נעליים על קצות האצבעות".
מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?
"הבוקר. אני הולכת למכון כושר עם מדריך פרטי, עושה אימוני משקולות ואוהבת את זה מאוד. המינימום זה פעמיים בשבוע, ואני עושה גם הליכות בים. אני לא מכורה או פנאטית, אלא עושה את זה למען בריאות הנפש ולמען הגוף שלי. אני בת 71, לא נהיית צעירה יותר וצריך את הגמישות. אני עושה אימונים עם משקולות שמתאימות לי, ויש תרגילים שבהם אני עולה בכובד של המשקולות, בזהירות. יש לי גם מכשירים בבית לשיווי משקל ולסקווטים, הם נראים כמו פיתות".
מתי בפעם האחרונה פגשת מישהו מעורר השראה?
"אני אוהבת מאוד את ברברה סטרייסנד. פגשתי אותה פעם אחת בפרמיירה של משהו בארץ, וערכו לי הכרה איתה, זה לקח אולי דקה. בעיניי היא כישרון עצום, מודל לחיקוי. היא זמרת, שחקנית, במאית ואישה מצחיקה. יש בה הכל, אבל היא זו היא, ואני זו אני. אני בדברים שלי".
מתי בפעם האחרונה גלשת ברשתות חברתיות?
"היום. יש לי סדר יום. אני קמה בבוקר, שותה מיץ לימון עם מים חמים, אוכלת פירות עם טחינה גולמית וגרנולה, שותה קפה, ואז יושבת לקרוא אימיילים. אני עוברת גם על הרשתות החברתיות. יש לי מפעילים לעמוד העסקי ומתייגים אותי הרבה באינסטגרם, וגם בפייסבוק. מעריצים שלי שולחים לי דברים, מעלים בעצמם, ויש לי גם דברים שאני מעלה. אני לא עוקבת במיוחד אחרי אחרים ברשתות, אני מודה".
מתי בפעם האחרונה למדת שפה חדשה?
"בשנה שעברה. טיילתי עם חברים באיטליה, ותוך כדי הנסיעה למדתי קצת איטלקית. אני דוברת פורטוגזית, ספרדית, צרפתית, אנגלית, יידיש וגרמנית. זה עזר לי מאוד בהקלטות, למשל בגרמניה. תמיד אהבתי שפות, ויש לי קליטה טובה. שרתי בטורקית, ברומנית ובסווהילית".
מתי בפעם האחרונה הלכת לרופא?
"בשבוע שעבר. אני הולכת למזכירה של הרופא ומבקשת פתק לבדיקה, ובזה זה נגמר. עשיתי אק"ג בשבוע שעבר, כי אמרו לי שהגיע הזמן שאעשה. אני עושה בדיקות מדי פעם, מקפידה על ממוגרפיה ועושה קולונוסקופיה, שזה חשוב מאוד. עם זאת, אני לא חברה של רופאים. יש לי רופא חמוד שמטפל גם בחומרים טבעיים, וגם הוא לא רואה אותי הרבה".
מתי בפעם האחרונה שמחת שאת ישראלית?
"היום. אני מאוד־מאוד אוהבת את הבית שלי ואת המדינה שלי, מבחינת הנופים והאנשים, אבל הייתי רוצה שיאהבו פה יותר זה את זה ויתקנו הרבה דברים שצריך לתקן. אני רוצה לקוות שיהיה פה טוב בשביל הנכדים שלי. הכל אצלנו יקר, אבל חיים פה טוב. אני בוכה בעיקר על מצב בתי החולים ומצרה על המצב בבתי הספר, בהישגיות שיש פה, על זה שמורים מקבלים משכורות לא טובות. ראיתי את הוריי בבתי חולים, וכואב הלב. מפחיד היום להגיע לבית חולים, כי אפשר לחטוף שם חיידק".
מתי בפעם הראשונה הבנת שאת מפורסמת?
"ב־1966, כשהייתי עם שלמה צח בהופעות בחו"ל עם להקת כרמון. שלחנו הקלטות שלנו לכל אדם ברדיו, ובישראל התחילו להתעניין מי זה הצמד הזה, 'אילן ואילנית'. כשחזרנו ידעתי שאני מפורסמת, כי התחילו לזהות אותי ברחוב. אני זוכרת ששאלו אותי כל הזמן 'זו את או לא את?', כי לא היתה אז טלוויזיה בארץ ולא ידעו איך אני נראית באמת. באותה תקופה עצרו המון נשים בלונדיניות ברחוב ושאלו אותן אם הן אילנית".
shirshirziv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו