הוא לא בדיוק פריך כמו קניידלך, ולא תמיד קל לעיכול. אבל בדרכו, עיתונאי "הארץ" גדעון לוי הוא פטריוט אנטי־לאומי.
בין מדינה יהודית לדמוקרטית, הוא מעדיף דמוקרטית, שוויונית, מהים עד הירדן. בראיון שיופיע בגיליון "ישראל השבוע" שייצא בערב פסח, מתגלה לוי כטעון בנושא האשמה; הוא היה רוצה לראות ראש ממשלה ישראלי כורע ברך כמו שעשה הקנצלר וילי ברנדט באושוויץ.
אבל הוא לחלוטין לא מתכנס אל תוך עצמו ביגון, כששואלים אותו אם הוא מתאבל על תוצאות הבחירות. "ממש לא", הוא עונה מייד, "אני רוצה להגיד לך אפילו, קודם כל - לא הצלחתי להביא את עצמי לשנוא את בנימין נתניהו, כמו מרבית חבריי, ולא הצלחתי להביא את עצמי לקוות שאם בני גנץ ייבחר, יהיה לנו שחר של יום חדש. לכן, לא שק, לא אפר ולא שמחה".
גדעון לוי: "לא הצלחתי להביא את עצמי לשנוא את נתניהו" // צילום: קובי גדעון/לע"ם
לוי איבד גם את שאריות הסנטימנטליות שנותרו אצלו ביחס לגורלה של מפלגת העבודה, שלפני 35 שנה היה בשר מבשרה כעוזרו של שמעון פרס. "אני חושב שהם כל השנים היו חסם לצמיחה של משהו חדש, כי זה לא שמאל וזה לא מחנה שלום", הוא אומר.
"אני רוצה להזכיר לך שמבחינתי מפלגת העבודה היא האב והאם המייסדים של מפעל הכיבוש. בעיניי, ההתנחלויות חבות הרבה יותר למפלגת העבודה מאשר לליכוד. וזה בלתי נסלח". הוא מוסיף כי "השמאל סימן לעצמו מטרות דמה נוחות, כמו נתניהו ועיתון 'ישראל היום', בחמת זעם נוראית, כדי להרגיש טוב עם עצמו. הנה הוא לוחם ונאבק בכוחות השחור, ומזניח את הזירה האמיתית - כי אין לו מה להגיד בה".
בנוגע להתיישבות ביו"ש כיום, גדעון לוי לא מפחד להודות בהפסד. "המתנחלים ניצחו", הוא קובע ולא בפעם הראשונה, "פתרון החלוקה לשתי מדינות לא אפשרי יותר".
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
