לימור לבנת || בת 68, פוליטיקאית לשעבר. תושבת תל אביב, גרושה ובזוגיות עם מיקי ירושלמי. אמא לשני ילדים וסבתא לארבעה נכדים. כיום יו"ר הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל. בעבר כיהנה כחברת כנסת ושימשה שרת החינוך, שרת התקשורת ושרת התרבות והספורט
מתי בפעם האחרונה ביקרת בבית ילדותך?
"גדלתי בחיפה האדומה עד שמלאו לי 11 וחזרתי לשכונה לפני המון שנים. לא נכנסתי לבית ילדותי, רק עברתי ברכב ליד הבלוקים הארוכים. אהבתי לגדול שם. אלו היו ימים אחרים. גדלנו בחוץ, בטבע. מאחורי הבית היה ואדי ענקי עם מקומות מדהימים למסתור, והקמנו קבוצות סודיות, היינו מתחבאים במערות ובשיחים. בית ילדותי היה חדר שינה וסלון. ההורים ישנו בסלון, בלילה פתחו את המיטה ובבוקר סגרו, ואני ואחי הצעיר ישנו בחדר השני. לא היה לי מקום לשחק בתוך הבית, ואני לא זוכרת שהיו לי צעצועים, אלא ספרים. שהינו כל הזמן בחוץ, שיחקנו קלאס וקפיצה בחבל, והבנים שיחקו כדורגל. הזיכרונות שלי מהילדות מאוד טובים וכיפיים".
מתי בפעם האחרונה טסת לחו"ל?
"לפני חמישה חודשים, עם חברים, לסיציליה. אני פחות אוהבת מקומות חדשים, פחות הרפתקנית, לא אוהבת מקומות אקזוטיים, מדבר ויערות, ויש מקומות שכף רגלי לא תדרוך בהם. אני מעדיפה ערים גדולות. בסיציליה ביקרנו במקומות יפים, ישבנו במסעדות טובות, וליווה אותנו מדריך מקומי דובר אנגלית, שלקח אותנו למקומות המיוחדים והכיר לנו אוכל סיציליאני משגע".
מתי בפעם האחרונה הציעו לך להשתתף בריאליטי?
"כל הזמן מציעים לי, המון הצעות מוזרות. היתה אפילו הצעה לפרסומת, וגם הציעו לי להשתתף ב'אף פעם לא מאוחר' (דוקו־ריאליטי של מסעות בעולם ברשת 13; ש"ז) וסירבתי. התשובה שלי לריאליטי היא לא בא' רבתי. באמצעות הפרומואים שהם עושים בתוכניות אחרות הריאליטי חודר לי למוח, ואני ממש סובלת מזה. כמתמודדת אין סיכוי שזה יקרה, אפשר לדלג עלי".
מתי בפעם האחרונה רקדת במסיבה?
"לפני חודשיים, בחתונה של קרן, היועצת האישית שלי. רקדתי עד שיכרון חושים, ואומרים שהרמתי את הרחבה. אני אוהבת לרקוד ואוהבת מסיבות, אבל זה לא שאני הולכת למועדונים. אנחנו הולכים רק פעם בשנה למסיבת יום עצמאות קבועה, ובחתונות אני בדרך כלל לא רוקדת. בחתונות של חברי מרכז (הליכוד; ש"ז) הייתי רוקדת כשנחה עלי הרוח, עם החתן והוריו, וכשהייתי מפזזת על הרחבה כולם היו מתרגשים, ושמעתי הרבה 'השרה רוקדת'".
מתי בפעם האחרונה לבשת מדי צופים?
"לפני שנים רבות, כנערה. החיים שלי היו בעיקר בצופים, לא בבית הספר. עברנו לרמת גן כשהייתי בת 11, והיה לי קשה, כי לא רציתי לעזוב את חיפה. אבל ההורים החליטו לעבור, כי חיפה היתה אדומה. אבי, עזריאל, היה לוחם לח"י ו'בילה' במחנות מעצר של הבריטים, נפצע וגם שהה בכלא עכו. אמי (הזמרת שולמית לבנת; ש"ז), שדווקא היתה בעברה בפלמ"ח, החלה לשיר את שירי המחתרות - ואז הודרה. לא היתה לה פרנסה. כל אירועי התרבות היו בבתי ההסתדרות, ששלטה אז בכל, וברגע שהפסיקו להזמין אותה להופעות, ואבי הבין שכעובד בעירייה שם הוא לא יוכל להתקדם יותר, הם החליטו לעזוב. ברמת גן השתלבתי מהר, אני אדם די משתלב. הצטרפתי מהר מאוד לשבט צופי רמת גן, ויש לי עד היום אנשים שאני בקשר איתם משם, כמו ניצה שאול ודני וסלי".
מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?
"ביום ראשון האחרון. אני עושה פילאטיס מכשירים פעם בשבוע בקביעות, ואני מקווה לעבור לפעמיים. אני מחכה שהמאמן שלי יגיד לי, כי אני עושה אימון אישי. אני לא אוהבת בכלל ספורט, אבל התחלתי לעשות לפני כמה שנים מתוך ידיעה שאני חייבת - ואני מרוצה ממה שאני עושה. זה עושה לי טוב, אבל לא אגזים ואומר שיש פה סיפור אהבה".
מתי בפעם האחרונה עשו חיקוי שלך?
"מזמן. היו הרבה חיקויים שלי, אבל מאז שאני לא פעילה - כבר אין. היה חקיין מוביל אחד שכעסתי עליו מאוד בזמנו. הוא עשה אותי אלימה בתוכנית שלו, וזה היה מאוד מכעיס ולא הוגן. אחר כך התפייסנו והוא עצר את זה. היו גם את 'החרצופים', שעשו דברים איומים, הציגו תנועות מיניות בוטות, בצורה שהיום לא היתה עוברת. לעומת זאת, 'ארץ נהדרת' - זה היה נחמד. אורנה בנאי עשתה חיקוי שלי, וזה היה מצחיק. גם היום אני רואה את התוכנית וחושבת שהם גדולים. הם עושים חיקויים מדהימים, ואני מאוד אוהבת אותם".
מתי בפעם האחרונה הצטלמת לסלפי?
"השבוע. קורה לי הרבה שמבקשים ממני להצטלם, ויש תגובות נוספות שמחממות את הלב. אנשים ניגשים אלי ואומרים 'אני מעריצה שלך', 'תחזרי, את חסרה לנו', או אנשים מזכירים לי שעזרתי להם כשהייתי שרה. שימשתי 14 שנים שרה במשרדים שונים וסייעתי להרבה אנשים. הגיעו המון פניות וטיפלתי בכולן באופן אישי, כי רציתי להיות קשובה ללב הציבור. היום אני מקבלת פידבקים חיוביים".
מתי בפעם האחרונה גלשת ברשתות חברתיות?
"היום. אני פעילה בטוויטר. אני נכנסת בעיקר בערב, לראות אם החמצתי משהו, אם יש התרחשויות, וגם מצייצת. אני אוהבת את הטוויטר, מתה על זה. זו פלטפורמה מאוד מעניינת, קצבית ומהירה, בלי בירבורים, לעומת פייסבוק או הסטוריז שכל אחד מספר. אני לא אוהבת את זה ולא מבינה את החשיפה הזו. אין לי עמוד פייסבוק, זה לא מעניין אותי, מעניינות אותי הדעות שאנשים מביעים".
מתי בפעם האחרונה חטפת ביקורת על משהו שכתבת?
"השבוע. זה קורה לפעמים. אני כותבת את אשר על ליבי ומקבלת תגובות, וחטפתי גם על הראש, זה בסדר. לא התחייבתי למצוא חן בעיני כולם, אני לא מתמודדת לשום תפקיד וגם אין לי שום כוונות. סיימתי את הפרק הזה בחיי ואני חופשייה לנפשי. אני יכולה להגיד הכל, בלי לחשוש שזה יגרום לי נזק. אני מרשה לעצמי להגיב בחופשיות".
מתי בפעם האחרונה חשבת על הליכוד?
"הליכוד היא התנועה שלי מאז ומעולם, וגם היום. התאפקתי נוכח דברים וציוצים - יאיר נתניהו, למשל, מצייץ ציוצים איומים. אבל אני יכולה לומר מתי צריך לעצור. כתבו לי שאני יורה בתוך הנגמ"ש, שאלו למה אני לא מגבה כשמבקרים את ביבי, ואני אומרת: הליכוד הוא שלי, וכשזה בא מהתנועה שלי, אמירות כאלה נמוכות, צריך לדעת מתי לומר מספיק. הגענו למקום נמוך מאוד במערכת הבחירות הזו. בבחירות 1996 עמדתי בראש מטה ההסברה של הליכוד, כשביבי ניצח את פרס, ואז האשימו את הימין ואת ביבי באופן אישי ברצח רבין. זה היה חמור ביותר. היו גם מערכות בחירות קשות מאוד נגד מנחם בגין בשעתו. אני לא יודעת למדוד את הנומך, אבל אני בוודאי יכולה להגיד שהגענו לשפל נוראי. האם זה השפל הכי שפל? אני לא יודעת להגדיר. אבל זו אחת המערכות, אם לא ה־מערכה הכי נמוכה ורדודה שאנחנו נמצאים בה. ואגב, גם הטכנולוגיה היא חלק מזה".
מתי בפעם האחרונה היית בהופעה?
"לפני שבועיים, בהצגה 'האם' בתיאטרון גשר, ומחר בערב אהיה באופרה 'טוסקה'. אני צרכנית תרבות עוד הרבה לפני שהייתי שרת התרבות, אני באה מבית כזה. אני אוהבת מאוד אופרה, תיאטרון, מוזיקה קלאסית וספרות. היום אני מתקבלת במקומות האלה באהבה גדולה מאוד, וגם בתחינות שאחזור. אומרים לי, 'את חסרה לנו, מתגעגעים אלייך', אבל אני לא מתבלבלת, כי אני יודעת בדיוק מי היה איתי כשהייתי שרה ומי היה נגדי. אני גם אומרת להם, לא חוסכת מהם: 'אל תחשבו שאתם עושים לי נעים בגב, אני זוכרת טוב מאוד מה אמרתם עלי בשעתו. תקפתם אותי וקיבלתם מה שמגיע לכם'. אבל אלה לא כולם. יש אנשים רבים מאוד בתרבות שיש לי איתם קשר מצוין, והם באים אלי בחיבוק גדול ובגעגועים גדולים".
מתי בפעם האחרונה לבשת מדים?
"ב־1970 בערך. בשירות הסדיר הייתי משקית ח"ן בחיל השריון, ואחרי שהשתחררתי רציתי לעשות מילואים. רציתי לתת למדינה עוד, אז אמרו לי ללכת לשלישות הראשית ברמת גן, למלא טופסי התנדבות למילואים, כי נשים לא עשו מילואים בזמנו. בשלישות לא הבינו מה אני רוצה. החזיקו אותי שם חצי יום, לא מצאו את הטפסים, הטרפתי להם את המערכת - ובסוף הלכתי בלי כלום. רציתי לעשות כל מה שצריך כדי להמשיך לשרת, אבל לא הבינו אותי בכלל".
מתי בפעם האחרונה חשת בושה או מבוכה?
"החודש, כשראיתי מה קרה למצודת זאב. המצודה היא מונומנט, הלב הפועם של הליכוד ושל תנועת החרות, ופתאום כשאני עוברת על פני המקום הזה, שהיינו תולים שם לאורך כל 14 הקומות שלו שלט ענקי של מח"ל או של הליכוד, אני רואה את אלירז שדה שם. זה נראה לי כמו משהו בדיוני כזה. כאילו נכנסתי לריאליטי '2025'. מי זה אלירז שדה? זה פליט ריאליטי. אין לי כלום איתו, אני לא רוצה לפגוע בו, אבל מה הוא מייצג? הוא מייצג את הליכוד? הוא המח"ל שלנו? הוא מישהו בהנהגה של הליכוד? זה פשוט בייש אותי. לא האמנתי למראה עיניי. כשראיתי שאני רואה היטב, בהחלט התביישתי. זה קומם אותי מאוד, ובעיניי זה שיקוף של מציאות לא טובה, מציאות שבה הכל הופך לריאליטי אחד גדול. מי שצועק יותר - בפנים. גם אני ידעתי לצעוק, לא הייתי תמיד שקטה, ידעתי גם לריב בפאנלים בטלוויזיה, אבל התחושה היא שהיום הכל הצגה אחת גדולה. מי שיותר מנאץ, מגדף ומחרף - יקבל יותר. לכן אני שמחה מאוד שפרשתי בזמן הנכון. ארבע השנים האחרונות לא היו טובות".
מתי בפעם האחרונה שוחחת עם אחיך?
"לפני כמה דקות. אחי, נעם, צעיר ממני בשמונה שנים, אבל למרות הפער אנחנו מאוד קרובים ואוהבים. לא תמיד היו לנו יחסים טובים, כילדים דווקא רבנו הרבה, אבל היום יש לנו המון דברים משותפים, הבנה ושפה משלנו. היינו עושים תחרויות על הומורסקות של אפרים קישון, זה היה להיט אצלנו, והתחרינו מי יודע יותר. אנחנו מתחלקים היום בטיפול באמא. אחי נכה מאוד קשה, יושב בכיסא גלגלים ולא יכול פיזית לסייע למרבה הצער, אבל בכל יתר הדברים הוא עוזר. הוא אב שכול, איבד את בנו, בן יוסף לבנת ז"ל, לפני שמונה שנים בפיגוע בקבר יוסף. זאת היתה טראומה קשה מאוד. אני זו שסיפרה להורינו את הבשורה המרה. אבי היה בן 88 ואמא בת 82, וכשסיפרתי להם אבי התמוטט ממש. הוא היה איש רגיש מאוד ונפטר ב־2015".
מתי בפעם האחרונה התגעגעת למישהו?
"בכל יום אני מתגעגעת לאבי. הרבה פעמים אני חושבת מה הוא היה אומר, אם היה כועס עלי שאני תוקפת את הליכוד ומותחת ביקורת על נתניהו. אני יודעת שהוא היה כועס שלא מגיבים על ירי הרקטות בדרום. אני מצטערת שהוא לא זכה לראות נינים נוספים. לאחי יש יותר מ־20 נכדים, ולי יש ארבעה. לשמחתי, אמי, שולמית, זכתה לראות. היא בת 89, צלולה, ועדיין שרה ומופיעה מדי פעם בערב שירי מחתרות. אנחנו מדברות בכל יום, ואני הרבה אצלה".
מתי בפעם האחרונה עשית שינוי במראה החיצוני?
"לא עשיתי שום ניתוח, אבל המראה החיצוני שלי תמיד מעסיק אותי. חשוב לי איך אני נראית, ואני מקפידה על זה, מתלבשת, דואגת לטיפוח, שיער ואיפור. זה חשוב לי בשבילי, ככה למדתי מאמא שלי. היא התאפרה כשבארץ לא ידעו מה זה איפור, אולי כי היא היתה אמנית. היא לא היתה יוצאת מהבית בלי איפור".
מתי בפעם האחרונה בכית?
"השבוע. אני בוכה מאוד בקלות מסרט טוב ומרגש, בוכה בכל פעם ששרים 'התקווה', גם אם אני רואה את זה בטלוויזיה - אני ישר מזילה דמעות. אני לא בוכה באירועים קשים. אני חזקה, עמידה ומתפקדת, לא בוכה בכאלה".
מתי בפעם האחרונה שרת?
"היום. יש לי שמיעה מוזיקלית טובה מאוד, אבל אף פעם לא רציתי להיות זמרת כמו אמא שלי, ולא הרגשתי שאני מוכשרת לזה. אני אוהבת לשיר בשביל הכיף, לעצמי. שרתי לפני ארבעה שבועות ב'טיש הגדול'. אנחנו אוהבים מאוד לשיר שם בשמחה ובאהבה. אני שרה לעצמי כל הזמן בנהיגה, וגם בדרך לכאן שרתי. עשיתי הפסקה מהחדשות, כי כבר לא יכולתי יותר, זה מעייף. שמעתי 'קול המוזיקה' ושרתי עם היצירות הקלאסיות שאני מכירה".
מתי בפעם האחרונה היית בחדר לידה?
"לפני שש שנים וחצי, כשנכדי הבכור, אחיה, נולד. זה היה בערב יום כיפור, והייתי עם בני יאיר, שחזר בתשובה, ואשתו אביטל בחדר הלידה בהדסה בירושלים. השעות נקפו, עד שהייתי חייבת כבר לנסוע הביתה, לפני כניסת החג. הייתי שם כמעט עד הרגע האחרון. יש לי ארבעה נכדים (אחיה, יוסף, תהילה ודוד), ואני משתדלת לראות אותם פעם בשבוע. אני סבתא עסוקה, אבל זה מה שיש. הלוואי שהם היו גרים קרוב יותר אלי".
מתי בפעם האחרונה התחתנת?
"עם אליחי, ב־1979. הכרנו שנתיים קודם לכן במטה הבחירות של הליכוד. הוא היה צעיר ממני קצת, יצאנו שנתיים ואז התחתנו. היינו נשואים 28 שנים, הורים לשני ילדים, והתגרשנו ב־2007. הייתי שנה לבד, ואז התחלתי לצאת עם מיקי ירושלמי, ואנחנו כבר כמעט 11 שנים יחד, חיים באושר ובעושר כמו באגדות ולא חשים צורך להתחתן. אני לא רוצה להתחתן שוב. למיקי יש תשעה נכדים ולי ארבעה, ואנחנו לא בגיל שצריך להתחתן".
מתי בפעם האחרונה התחרטת על מעשה שעשית?
"התחרטתי מאוד על הצבעתי בהתנתקות ב־2005. הצבעתי בעד, עם נתניהו, ואני חושבת שעשיתי טעות חמורה ביותר. מאוד התחרטתי והצטערתי, וגם התנצלתי על הצעד הזה. עינינו הרואות מה קרה, אנחנו בגשם של רקטות. אחי ואבי לא אהבו את ההצבעה שלי, אבל אנחנו משפחה חמה מאוד, נשארנו בקשר וניתקנו את העניין הזה מהיתר. זה לא היה קל או פשוט, זה הצריך התעלות נפשית גדולה - והצלחנו".
מתי בפעם האחרונה נפרדת ממשהו מן העבר?
"החודש. זרקתי בגדים, יותר נכון מסרתי. אני כל הזמן מוסרת בגדים, ודי בקלות. אני לא אגרנית בכלל. אם לא לבשתי משהו שנתיים - אני מוסרת, מבינה שכבר לא אלבש אותו. תמונות או דברים כאלה אני לא זורקת. כל דבר בעל ערך סנטימנטלי אני שומרת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
