"שטויות במיץ סרקזם": כותב השיר לאירוויזיון אוהד שרגאי עונה למבקרים

לפני תשע שנים הוא היה אוהד מ"כוכב נולד". לאחר מכן, ובמשך תקופה ארוכה, הוא היה אוהד מ"עילי בוטנר וילדי החוץ". כעת, לצד קריירת סולו שתופסת תאוצה, הוא אוהד שרגאי, כותב השיר של קובי מרימי לאירוויזיון.

מייד עם החשיפה הראשונה של השיר על ידי ערן סויסה באתר "ישראל היום" הוצפה הרשת באינספור תגובות, רובן קיצוניות וקטלניות. חלקן הופנו אל המבצע, וחלקן אל יוצרי השיר, שרגאי וענבר ויצמן. העדינות שבהן דיברו על כך שהשיר סתמי, משעמם ולא ממצה את יכולותיו של מרימי.

שרגאי לא מתרגש. "שטויות במיץ סרקזם. קובי זכה לייצג אותנו בדיוק בגלל יכולות הריגוש ויצירת האינטימיות וההזדהות איתו. כשהוא ניסה להרים עם 'Diamonds', הוא עף באותו הערב. הכוח שלו הוא לא בגודל ובפומפוזיות, אלא בכנות ובחיבור הרגשי שהוא מביא איתו.

"אני מודה שהיו לי מעט חילוקי דעות בנוגע לביצוע הסופי, וגם הבעתי את דעתי. אבל למזלנו אנחנו עובדים עם צוות מיומן מאוד, שכבר עשה כמה אירוויזיונים ויודע איך להגיש את הדברים נכון לקהל האירופי. אני בטוח שעל הבמה בגמר האירוויזיון היכולות שלו יבואו לידי ביטוי אפילו יותר".

יש שמועות על עיבוד מחודש של השיר בעקבות הביקורת.

"לא חושב שיש תוכנית כזאת. יכול להיות שיעשו מעט שינויים, בהתאם להעמדה של השיר על הבמה, אבל לא משהו דרסטי".

מה הרגשת כשקראת את אלפי הטוקבקים המרושעים באתרים?

"אני חושב שהשנה, במיוחד, הישראלים מפגינים המון אמוציות כלפי התחרות, בגלל הזכייה בשנה שעברה והעובדה שהתחרות מתקיימת כאן. מזמן לא התרגשו פה ככה מאירוויזיון. עדיין, היה נחמד אם אנשים היו מגלים קצת יותר רכות. בשיח הבין־אישי, בשיח ברשת, בינם לבין עצמם ובכלל. היו לומדים 'להרבות טוב בעולם', כמו שאמר הרב קוק.

"יש גם המון תגובות של אנשים שמאוד אהבו והתרגשו מהשיר, אבל כמו תמיד, בעולם המעוּות שלנו, אש מקבלת יותר פוקוס מאהבה".

בין המגיבים היו שהשוו את השיר לשירי יום השואה או יום הזיכרון. "אני יכול להבין שבמדינה שלנו, שיש בה הרבה עצב, שכול ושירי זיכרון, אנשים מעדיפים מוזיקה שמחה", אומר שרגאי, "בלדות מתקשרות פה לימי זיכרון. אבל באירופה הדנ"א של המאזינים הוא קצת שונה. יש שם הרבה יותר מקום לבלדות ולשירים שמצריכים קצת יותר הקשבה. ובסופו של דבר, הם אלה שיצביעו לנו בתחרות, לא הישראלים".

אילו תגובות קיבלת מאנשי מקצוע?

"מעולם לא הרגשתי פרגון גדול מצד אנשים בתעשייה, באופן כללי. אולי זה חוסר הביטחון שלי, שמקנן בי מאז שהייתי ילד מבוהל וחסר ביטחון, או שזה בגלל שלרוב האנשים במקצוע, הדבר הכי חשוב הוא הם עצמם. כבר שנים אני חי בתחושה שלאנשים פה קשה לפרגן.

"חבר אחד מהתעשייה, ששלח לי הודעה מפרגנת מאוד על השיר, הזכיר לי גם שיש הרבה 'חבלני חלומות'. מאז ומעולם הם עמדו בדרכי. עם השנים למדתי לא לתת לדברים האלה להיכנס אלי הביתה. חשוב כל הזמן לנקות את האבק, הוא רק מפריע לראות את התמונה השלמה".

*  *  *

בעונה השמינית של "כוכב נולד", עונת 2010, הגיע שרגאי לגמר, אבל הסתפק במקום השלישי, אחרי דיאנה גולבי ועידן עמדי. תשע שנים מאוחר יותר, כתב את השיר שנבחר לייצג את ישראל באירוויזיון.

סגירת המעגל הזאת היא רק אחת מני רבות עבורו. לאחר שחווה חרמות ונידוי בילדותו, ומאוחר יותר התקפי דיכאון קשים ומחשבות אובדניות, ואף הוצא מהארון בשידור חי, היום הוא רגוע מאי פעם. מדבר על כל חוויותיו בפתיחות, לעיתים בבדיחות הדעת, מתוך שלווה פנימית שמצא.

"בוא נירגע, כולכם עם הדאבל הזה. כמובן שאני מחזיק אצבעות, אבל בוא, לא פשוט להביא דאבל". קובי מרימי בקליפ של "Home"

את "Home", שיבוצע ב־18 במאי מול כ־200 מיליון צופים ברחבי העולם (שידור בכאן 11), כתב שרגאי (35) מייד לאחר גמר "הכוכב הבא", בהרגשה שהשיר אכן ייבחר. "לא בקטע מתנשא, אלא ממש מתוך ידיעה. אני לא יכול להסביר את זה.

"עוד לפני הגמר, חיקיתי את קובי מרימי כל הזמן, כי זה שעשע אותי. אני עושה הרבה שטויות, ובטח ברשתות החברתיות, והקול שלו ממש ישב לי בגרון. הייתי מעלה חיקויים שלו לאינסטגרם, פעם הוא אפילו עשה לי שיתוף. ככה הבנתי שיש לו גם הומור עצמי, וחיבבתי אותו עוד יותר.

"ראיתי את הגמר אצל אדר (אדר גולד, ששרה איתו ועם בוטנר ב'ילדי החוץ'; ר"י). יצאתי מהבית שלה ב־1 בלילה, וכל הדרך הביתה כבר התנגן לי השיר בראש. באתי הביתה, התיישבתי ליד הפסנתר וכתבתי שיר, חצי ג'יבריש כזה. הרגשתי שזה עדיין לא שם.

"למחרת, ביום רביעי, ענבר כתבה לי: 'איך לא הכרתי את קובי מרימי עד עכשיו' ו'בוא נכתוב לו שיר ביחד'. עניתי שכבר התחלתי לכתוב, ושלחתי לה את מה שעשיתי. היא באה אלי עם רעיון מעולה לפזמון, והתחלנו לג'מג'ם".

מה הנחה אתכם?

"רצינו להביא את הסיפור שלו, ששנינו התחברנו אליו, על החרדה החברתית והשוני. אמרנו שאנחנו יכולים לתפור עבורו חליפה מדויקת, וזה מה שעשינו. אני ישבתי והקשבתי לכל הביצועים שלו מהעונה, ישבתי עם הפסנתר והתאמתי למנעד שלו - איפה הוא מצלצל יפה, איפה האיכויות שלו באות לידי ביטוי. אחרי כמה ימים של עבודה בשעות הקטנות של הלילה, שלחתי את השיר.

"התברר שהוועדה לבחירת השיר קיבלה יותר מ־200 שירים, וייבחרו חמישה שקובי יקליט להם סקיצה. ביום שלישי בערב היתה לנו הופעה עם 'ילדי החוץ'. המנהל של קרן פלס, אסף דרעי, שגם מנהל את עילי, היה שם ואמר שהתקשרו לקרן לבקש פלייבק, ושהשיר שלה בטוח ייקח. עילי שאל מה עם השיר שלי, ואמרתי שגם ממני ביקשו פלייבק.

"ניסיתי לדלות מאסף כמה שיותר פרטים על השיר שקרן שלחה, כי הרגשתי שזו חתיכת תחרות. היא גם קרן פלס, וגם היתה שופטת שלו ותמכה בו. ממש אייטם. אבל זה גרם לי עוד יותר לרצות את זה. הרבה זמן לא היתה לי תחושה כזאת, לרצות כל כך משהו".

מתי בישרו לך שנבחרת?

"ההכרזה היתה צפויה להיות ביום ראשון, אבל כבר ביום רביעי בצהריים יצרו איתי קשר וביקשו שאהיה זמין בערב. בדיוק עשו אצלי שיפוצים בבית, וכל היום הייתי על קוצים. שמעתי את השיר איזה 30 פעם, כשישבתי בחצר.

"בערב יואב צפיר וסיון יאנג מ'טדי הפקות' התקשרו בשיחת ועידה. אמרו שהשיר שלנו נבחר. הייתי באמצע הספונג'ה. התגובה הראשונה שלי היתה, 'די, נו'. ויואב אמר, 'כן, באמת'.

"במשך 20 שניות צרחתי כמו משוגע. כמה דקות אחר כך כבר הודיעו בחדשות, והתחלתי לקבל מבול של טלפונים. אסור היה לי לענות לאף אחד עד לשיחת התדרוך עם היח"צ של 'כאן'. ענבר אפילו לא ידעה שנבחרנו, היא היתה בשיעור יוגה, והטלפון שלה היה מושתק.

"אחר כך תפסתי אותה וצרחתי שתבוא אלי עכשיו. היא דהרה על האופנוע, עברה ברמזורים אדומים, כבר הבינה על מה מדובר. כשהיא הגיעה התחלנו לצרוח כמו מטורפים ולהתחבק".

ישנת באותו לילה?

"מה פתאום. הייתי באופוריה, שהתחלפה למחרת בחרדות ובאימה".

ניצחת שמות כמו שירי מימון וקרן פלס. איך ההרגשה?

"אני לא ניצחתי, לא הייתי בְתחרות. באתי ממקום של אהבה לדבר הזה".

בכל זאת, ועדה מכובדת החליטה שהשיר שלך יותר טוב.

"לא יותר טוב - יותר מתאים לקובי. אני שמח שהעניין של הרזומה לא שיחק פה תפקיד. די עם קרן פלס, גם ככה היא בכל מקום - שחקנית, דוגמנית, שופטת, זמרת. אז שיר לאירוויזיון לא. הכל בסדר ותודה, את יכולה להשאיר משהו לפשוטי העם".

הוועדה בחרה בשיר שלך פה אחד?

"כן, זה מה שאמרו לי. שלא כמו בשנים קודמות".

שיר קצת כבד.

"אבל גם מאוד אופטימי ועם הרבה אור. Home באנגלית זה לא House, זה יותר מסתם מחסה. הבית הזה הוא המהות שלך כבן אדם, הקבלה העצמית שלך, לאהוב את עצמך למרות מגרעותיך".

נשמע שאתה מתחבר לזה באופן אישי.

"ברור, אחרת לא הייתי מסוגל לשחרר אותו".

אתה וקובי דומים?

"לא מאוד, אבל אני יכול למצוא קווים משיקים. הוא סיפר, למשל, שהיה ילד שמן. גם אני הייתי. הייתי ילד מאוד בודד. עשיתי יום הולדת ביסודי, הזמנתי את כל הכיתה, ורק שניים באו. בשיעורי ספורט היו בוחרים קפטנים, ותמיד הייתי אחרון, עד שהפסקתי להגיע לשיעורים כדי להימנע מהמבוכה.

"בטקס סיום כיתה ו' שרתי, ופתאום, מבן אדם שקוף - הפכתי לנראה. 'I was someone'" הוא שר מהשיר של מרימי, "ודאי שזו אחת הסיבות שאני היום על במות.

"עם קובי נוצרה אינטימיות תוך כדי עבודה, שאיששה את הביטחון שלי בשיר, עד כמה הוא מתאים לקובי. אני חושב שכל אחד יכול למצוא שם משהו".

אילו טיפים נתת לו במהלך העבודה על השיר?

"נתתי לו הרבה טיפים, אבל אני חייב להודות שהבחור לקח מהם מעטים מאוד", הוא צוחק, "אין לו הרבה ניסיון בשירה, כי הוא למד משחק, אבל הוא מאוד דעתן, יודע מה הוא רוצה, וזה משהו שאני מאוד מעריך.

"מה שריגש אותי אצלו זה שלא ידעתי למה לצפות. הוא רואה ומרגיש את השיר בגוף שלו. לבוא ולהגיד לבן אדם לשיר בצורה מסוימת זה לא נכון. לקח לי קצת זמן לשחרר מאיך שאני שומע את השיר לאיך שהוא שומע את השיר, ולתת לו את החופש".

הוא היה בתפקיד של אוהד בן ה־26 ב"כוכב נולד", ששר את "אם יש גן עדן" של אייל גולן ולקח אותו למקום אחר לגמרי.

"אייל אמר שלקחתי גן עדן ועשיתי אותו גיהינום. אבל כן, זה שיקוף יפה למה שאני חוויתי באותה תוכנית, בשינוי אדרת. הרגשתי שלעמוד מאחורי האמת שלי זה מה שהכי חשוב לי. פה היה היפוך תפקידים".

אמרת שאתה לא מבסוט מהתוצאה במאה אחוז.

"אני אף פעם לא לגמרי מבסוט ממה שאני עושה, זה חלק מהפרפקציוניזם שלי, שאני לומד לחיות איתו".

אתה חושב שהשיר הזה יכול לזכות במקום הראשון ולהביא את הדאבל?

"בוא נירגע, כולכם עם הדאבל הזה. כמובן שאני מחזיק אצבעות, אבל בוא, לא פשוט להביא דאבל. מעטים המקרים שזה קרה".

מה מבחינתך ייחשב כהצלחה?

"אם נגיע לעשירייה הראשונה אני אהיה סופר מרוצה".

מה ייחשב ככישלון?

"כמובן שמקום אחרון לא ירגיש לי נעים. אבל אנחנו נגיע לטופ טן, כי זה שיר מהמם. עצם העובדה שהוא נבחר מתוך יותר מ־200 שירים, זו הצלחה מבחינתי. מכאן והלאה זה פחות שלי, זה הביצוע. כשאני רואה יוטיוברים שבוכים כשהם שומעים את השיר, זה נותן לי אמונה ביכולת שלו להתברג גבוה. 

"מה שבטוח זה שב־18 במאי כל המדינה תשב מול המסכים, וקובי ישיר 'I'm Coming Home', בישראל. להיות חלק ממי שייצר את הרגע הלאומי ההיסטורי הזה, שקורה אצלנו בבית, זו הצלחה אדירה מבחינתי".

לא מפחיד לייצג את ישראל אחרי ההצלחה ההיסטרית של "Toy"?

"השיר הזה הוא לא 'Toy', וקובי מרימי הוא לא נטע ברזילי. הוא לא יעלה עם לופר ויעשה את הנאמבר ההיסטרי שנטע עשתה.

"הסוד של קובי הוא הרגישות שלו, אותנטיות שחיברה אליו את הקהל. יכלו לבחור את שפיטה, שהיא גם צבעונית ועושה המון רעש, ועובדה שלא בחרו אותה. ענבר ואני ניסינו להביא את זה לבמה הגדולה הזאת, לא לגרום לו להתחרות מול הדברים הגרנדיוזיים שקורים באירוויזיון. לכן ההשוואה הזאת מטופשת בעיניי".

מה אתה חושב על "Toy"?

"שהוא השיר הכי מדהים ששלחנו לאירוויזיון ב־20 השנים האחרונות. כשהשיר יצא, שלחתי מייד סמס לדורון מדלי, 'כפרה, בשנה הבאה האירוויזיון בארץ'.

"נטע היתה תלמידה שלי לפיתוח קול. ברגע שהכרתי אותה, חשבתי לעצמי שקורה פה משהו היסטרי. אמרתי שאין לי מה ללמד אותה פיתוח קול, היא לא צריכה את זה. הדבר היחיד שהיא צריכה זה איך למקד את כל הטירוף והאנרגיה המדהימה הזאת ולייצר איזשהו מתח בריא.

"אחרי שנתיים פגשתי אותה ברימון. היא הראתה לי מה היא עושה עם הלופר, ואמרתי - הנה, הבאת את זה. שנתיים נוספות אחר כך היא כבשה עם זה את אירופה".

*  *  *

שרגאי נולד וגדל בכפר סבא. אביו, שמעון (70), עלה לארץ מאיראן, ואמו, לאה (70), מפולין. שניהם עובדים יחד כסוכני ביטוח. הוא הצעיר בין שלושה ילדים. אחותו נעה היא קלינאית תקשורת, והאחות נוה מורה ליוגה.

הוא חובב אירוויזיונים מושבע כבר מילדותו. "אני זוכר שלא היו מרשים לי להישאר ער, אז הייתי מתגנב לסלון, מדליק טלוויזיה בשקט ורואה עד התוצאות. בניצחון של דנה ב־98' הערתי את הוריי בצרחות, 'ישראל ניצחה, ישראל ניצחה!'"

לא היית מעדיף לשיר בעצמך באירוויזיון?

"כשהייתי ילד מאוד רציתי להיות על הבמה הזאת. היום - לא, תודה. לא רוצה את האחריות הלאומית הזאת. מבחינתי זה מושלם להיות מאחורי הקלעים ועדיין לקחת בזה חלק".

היית חוזר ל"כוכב הבא" כדי להגיע לאירוויזיון?

"בכל שנה יואב וסיון מתקשרים ואומרים לי 'בוא', ואני צועק עליהם שיניחו לי. לא רואה את עצמי עושה את זה כרגע".

אתה רואה את עצמך באיזשהו ריאליטי? נניח, כדי להזניק את הקריירה העצמאית?

"שכנעו אותי לבוא לאודישן של 'המירוץ למיליון', אבל מייד אמרתי להם שאין סיכוי".

"האח הגדול VIP"?

"אני ארצח את כולם בתוך יומיים. בזמן 'כוכב נולד' היינו כל הזמן בבית האח הגדול בשידור חי, והשתגעתי. עליתי 10 ק"ג בשלושה חודשים מרוב שאכלתי".

יצאת לקריירת סולו תשע שנים אחרי "כוכב" ושמונה שנים אחרי שהתחלת להופיע עם עילי. למה דווקא עכשיו?

"עילי, אדר ואני - אנחנו כמו משפחה. אחרי שמונה שנים של נישואים הרגשתי שהגיע הזמן להגשים עוד פנטזיות, ובשביל להגשים פנטזיות בתוך מערכת יחסים, צריך לפתוח אותה. זה מרגיש מאוד נעים, לנשנש מהצד".

"טיול שנתי", סינגל הבכורה שהוצאת לאחרונה, נכתב כבר לפני שש שנים. למה חיכית כל הזמן הזה?

"התפטרתי כבר פעמיים מ'ילדי החוץ'. אמרתי להם שאני לא ממשיך, כי אני רוצה לעשות דברים לבד. אבל אז קפאו לי הביצים וחזרתי כמו טאטע'לה. בפעם השנייה אפילו הקלטתי EP באנגלית עם להקה ואמרתי שאני נוסע לטורים בחו"ל.

"באמת היתה אז מחשבה להביא זמר נוסף ל'ילדי החוץ', תום גפן, שיחליף אותי. אחרי שהתפטרתי דיברתי עם NMC ואמרתי, 'אתם מכירים את החומרים שלי, תלכו איתי יד ביד גם פה?' וקיבלתי תשובה חיובית. הם באו עם הצעה: להמשיך עם עילי, ובמקביל לעבוד על החומרים שלי. ככה קיבלתי מתנה נוספת".

זה לא מפחיד, להתחיל פתאום קריירת סולו, לצאת לבד לעולם הקר שבחוץ?

"אני כותב שירים מגיל 11. היה לי חלום שישמיעו אותי ברדיו - הגשמתי אותו. היה לי חלום להופיע על כל הבמות בארץ - הופענו על כל הבמות חוץ מקיסריה, וגם אותה נכבוש ב־23 במאי. היה לי חלום, כשלמדתי ברימון, לחזור לשם כמורה - ואני מלמד שם כבר שנה חמישית.

"הגעתי למקום שבו הגשמתי כמעט את כל החלומות שלי, ואתה יודע מה? אין שם אושר גדול. אתה בטוח שברגע שתגשים את כל החלומות תבוא נחת - ואתה מגלה שגם כשהרעב סופק, הבור עדיין שם.

"בסופו של דבר, אני אוהב את מה שאני עושה. אני מופיע, אני מתפרנס - אבל גם בער בי הרצון להגיד את הדברים שאני רוצה לומר. ברור שיש בזה פחד, כי עכשיו זאת נטו יצירה שלך".

המעבר מ"כוכב" להופעות עם עילי היה טבעי?

"כולם ידעו מי אני. לעילי היה בהתחלה קשה עם מי שאני ומה שאני מביא, עם התיאטרליות שלי והמוחצנות. הוא קיבוצניק מאוד מופנם. היום הרבה פחות קשה לו, עשינו דרך.

"אני יודע שהנהלת NMC באו בהתחלה ושאלו אותו, אחרי שהביא אותי במקום רן דנקר, 'את זה הבאת? את העוף המוזר הזה, אחרי המאמי הלאומי?' אבל היתה אמת מוזיקלית שניצחה.

"אז היו שני קטבים שנפגשים, אבל הדבר הזה הוליד שלם גדול יותר, דווקא בגלל הקיטוב".

טוב לך בלהקה?

"כן, אני סופר נהנה בהופעות, ואני אחלה עם זה גם לעוד 50 שנה. בטח אחרי שפתחנו את היחסים, זה רק קירב בינינו".

ובמקביל תעבוד על אלבום סולו?

"אלבום הוא חלום שהיה לי בגיל 16. בגיל 21 היה לי אלבום שהקלטתי באולפן הביתי, עבדתי בבלוקבסטר וחילקתי ללקוחות".

ומה אתה מרגיש היום כשאתה שומע אותו?

"בא לי לחבק את הילד ההוא ולהגיד לו שהבעיות שלו לא באמת מעניינות אף אחד".

אילו טיפים היית נותן לאוהד שהלך ל"כוכב"?

"אני אגיד לך אילו טיפים אני נותן לתלמידים שלי, שהולכים לאודישנים בריאליטי. אני אומר להם שקודם כל יידעו מי הם, שיביאו פרסונה מוזיקלית. שיביאו משהו חדש, כמו נטע. יש כל כך הרבה ריאליטי, צריך לצוף מעל הכל.

"אני הייתי בר מזל שעילי פנה אלי, התוכן שהיה לי אז לא היה מספיק טוב".

"עוד לפני הגמר חיקיתי את קובי מרימי, פעם הוא אפילו עשה לי שיתוף". שרגאי // צילומים: אורית פניני

תרצה להמשיך לכתוב לאחרים?

"בטח, ברור. כדי להצליח בעולם אתה חייב להיות קרן פלס. תמנון. 'Home' פתח לי צ'אקרה נוספת. מחכים לי כבר טקסטים להלחין לכמה מאמני ישראל, שפנו אלי בחודשים האחרונים".

מה עם הלהקה שהזכרת?

"זו היתה גחמה של רגע. היא לא ממש קורית כרגע".

אתה נשמע סופר רציונלי, הכי לא אוהד של פעם.

"אני בתקופה סופר מאוזנת".

מה הביא לזה?

"מדיטציה. בין היתר. אבל די, הראיון הזה נורא רציני, מה עם קצת פאן?"

אני בדיוק מגיע לניסיון ההתאבדות. 

"די, נו".

*  *  *

"אני רוצה לדבר איתכם רגע על אובדנות. מהצד שלי, כנער מתבגר, למחשבה הזו היה פן רומנטי. גם באותו הלילה שבו חזרתי מהצבא והצמדתי M-16 טעון לרקה. ואיזה מזל שבחרתי בחיים. אני עדיין בוחר ולומד לאהוב את עצמי יותר".

כך כתב שרגאי בפוסט בעמוד הפייסבוק שלו בדצמבר האחרון, כשבועיים לאחר שיצא סינגל הבכורה שלו "טיול שנתי". הפוסט, שנכתב בסמוך למותו של יגאל בשן, זכה ל־110 שיתופים של אנשים, שהזדהו עם הנאמר.

אחת מהמשתפות היתה אחותו של אוהד, נעה, שכתבה, "בכל פעם שהתקשרתי והוא לא ענה, עברו לי סרטים איומים בראש. עד שלא הגעתי הביתה וראיתי שהוא נושם, לא נרגעתי. והוא כמעט אף פעם לא ענה לטלפון".

מה הביא אותך לחשוף דבר כל כך אינטימי וכואב?

"אחרי שהסינגל יצא, קיבלתי הרבה תגובות מבני נוער מדוכאים, שמצאו איזשהו חיבור איתו. הודו לי על השיר וכתבו שהם מרגישים פחות לבד. בעקבות כל הפניות הבנתי עד כמה נפוצה התופעה הזאת. אם זו היתה מגיפה או דאעש, היו מדברים על זה בלי הפסקה. אבל זה עובר מתחת לרדאר, מה שיוצר המון בושה".

הפתיע אותך שהנערים האלה קראו בין השורות?

"כן, השיר לא מדבר על אובדנות באופן ישיר. יש פה נוער מאוד חכם. נכון שהרבה מהמוזיקה היום מאוד שטחית, אבל אנשים כן מחפשים אמת וכנות בשירים, ולא רק 'תזיזי את הישבן, תנענעי את התחת'".

נשמע כאילו במהלך העבודה עם עילי לקחת את אוהד של גיל 21 וחיברת אותו עם משהו קליל יותר.

"עם עילי הגיעה הבנה מוזיקלית של איך להנגיש את זה לקהל. אנשים מתאהבים קודם במוזיקה, כי היא עושה להם כיף, ורק אחר כך נכנסים לרבדים. זו עוד צורה להגיע לאנשים דרך אמנות. אפשר לדבר על דיכאון בדרך שחוגגת את החיים, ואם זה עובר הלאה - זה מדהים".

שרגאי שירת בלהקה צבאית - הגשמת חלום עבור ילד שהלך לכל מקום עם מיקרופון צעצוע או קסטה ביד. "התגייסתי עם פרופיל נפשי. במהלך השירות פגשתי לא פעם קב"ן, שניסה לשכנע אותי שהצבא הוא מערכת שלא מתאימה לי. כל הזמן ביקש לפגוש את הוריי כדי לשכנע אותם לשחרר אותי, ולא הסכמתי. לא רציתי להשתחרר.

"לאחר שנתיים וחצי נכנסתי לדיכאון קליני והרמתי ידיים. באתי לקב"ן ואמרתי לו, והוא שמח מאוד לשחרר אותי. מייד קרא להורים שלי ושלח אותי לחצי שנה של גימ"לים, התקופה שנשארה לי בצבא.

"במהלך התקופה הזאת לא יצאתי מהחדר בבית. אפילו עם הכלבה שלי לא יצאתי לטייל. לא ראיתי אור שמש במהלך כמה חודשים.

"השתחררתי סופית מצה"ל אחרי שנתיים ועשרה חודשים, ואני זוכר שאחד המפקדים שלי אמר לי, 'אתה שרוף באזרחות, אין לך מה לחפש במקצוע'. הייתי בטוח שהחיים שלי נגמרו. זה רק הגביר לי את הדיכאון.

"היום אני מקבל הרבה הודעות שלהקות צבאיות מבצעות שירים של עילי ו'ילדי החוץ', וזה ניצחון מדהים, סגירת מעגל. אפילו עכשיו שלחו לי ביצוע של להקת חיל האוויר ל'טיול שנתי'. אני לא יכול להסביר לך כמה זה מרגש".

איפה אתה עומד היום על סקאלת הדיכאון?

"יש לי מצבי רוח, אבל אני לא נופל לתהומות כמו פעם. אני לומד לחיות עם הדיכאון ומטופל. מודע לעצמי מספיק כדי לשמוע את הקול בראש, אבל להקשיב גם לקולות אחרים".

הפעם הזאת שתיארת היתה יחידה, או שהיו עוד אפיזודות?

"היו, אבל האפיזודה הזו היתה השיא. במהלך הצבא נכנסתי ממש לדיכאון. אחרי שהשתחררתי, חצי שנה לא ראיתי אור יום. המשפחה שלי רצתה לאשפז אותי".

*  *  *

בתקופת "כוכב" היה סוג של ערפל סביב הזהות המינית שלך.

"נכון, כי אבא שלי לא ידע שאני הומו. אמא ידעה מגיל 16. היה לי חבר ש'ראו עליו', מה שנקרא, אז היא שאלה אם גם אני הומו, ועניתי לה שכן. היא הלכה למרפסת ובכתה, ואני הלכתי לחדר שלי ובכיתי.

"לאבא שלי פחדתי מאוד לספר. היתה פעם שמאוד רציתי לספר לו, ובאתי לאמא שלי ואמרתי שאני רוצה לספר, והיא אמרה, 'אני מבקשת שלא תעשה את זה'. לא רציתי לפגוע בה, אז לא עשיתי את זה.

"המשפחה שלי לא מאוד מדברת, עדיף לטאטא הכל ולחייך. בגיל 20 וקצת כבר עזבתי את הבית, עברתי לת"א, וכבר פחות בער בי לספר. הפיל היה נוכח בחדר, אבל הרגשתי פחות צורך לדבר על זה".

איך אבא שלך גילה?

"כשהשתתפתי ב'כוכב נולד', פרט לשידור בערוץ 2, היינו בכל יום בשידור חי במאקו. באחד הימים נינט טייב הציעה לי שיר של זהבה בן ואמרה, 'אבל בגלל שאתה הומו, אז תשיר את זה לגבר, זה יהיה מאוד יפה'. ואבא שלי ראה את זה בלייב.

"גם את זה המשפחה לא סיפרה לי, שהוא יודע. כי אצלנו בבית לא מדברים, וגם כי רצו לשמור עלי. בזמן 'כוכב' ביקשו מאיתנו לסגור את הפייסבוק, ובכלל התרחקתי מלדעת מה כותבים עלי, הייתי עסוק בעשייה. מאוחר יותר, אחרי 'כוכב', התברר לי שפתחו עלי קבוצה בפייסבוק, שבה כתבו שאני פדופיל שמטריד מינית ילדים. גם את זה ידעו במשפחה שלי ולא אמרו לי, רצו להגן עלי".

ואיך זה נגמר?

"התלוננתי בפייסבוק, והם סגרו את הקבוצה".

"אני יודע שאמרו לעילי, 'מה הבאת את העוף המוזר הזה?'". ב"עילי בוטנר וילדי החוץ" // צילום: משה נחומוביץ'

בגמר של "כוכב נולד" רצה שרגאי לשיר את שירה של חוה אלברשטיין "כל יום אני מאבדת", אבל לשנות את המילים ל"כל יום אני מאבד בחור יפה ברחוב".

"באתי לאמא שלי ואמרתי שאני רוצה לדבר על זה עם אבא, והיא אמרה, 'אבא כבר יודע'. הלכתי אליו ואמרתי שחשוב לי שישמע את זה גם ממני. הוא חיבק אותי ובכה".

אולי טוב שזה חיכה קצת, ככה סיפרת לו בזמן שהוא היה מאוד גאה בך.

"זה ללא ספק המתיק את 'הגלולה המרה'. בסופו של דבר, הורים רוצים שהילדים שלהם יהיו מאושרים. אני חושב שהעובדה שהם ראו אותי פורח ונהנה מהעשייה שלי, השקיטה אצלם הרבה דאגות".

דיברת על כל המעגלים שסגרת. נשארו כאלה שעדיין פתוחים?

"כן, מעגל התקשורת שלי בתוך המשפחה. אולי דרך הראיון הזה, שיגיע אליהם מן הסתם, יזוז משהו. אני חושב שלפחות מהצד שלי, אני כבר יכול היום לנהל איזושהי התחלה של תקשורת רגשית מול ההורים שלי".

על מה אתה מתחרט?

"עשיתי טעויות. אני יכול להצטער ולהתאכזב לרגע, אבל לא להתחרט. כמובן שהיום, כשאני צופה בפרקים של 'כוכב', אני תוהה לעצמי איך העזתי לעשות את הדברים כפי שעשיתי. אבל זה מה שהייתי אז. 'מתגלגלים על פני האדמה הזאת', כמו שעילי כתב ואני שר כבר שמונה שנים. אומרים תודה על מה שיש וממשיכים להתגלגל".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו