מערב פפואה: חניתות וקשתות נגד מעצמה מוסלמית

בתוך יערות העד של מערב פפואה מנהלים המקומיים מלחמה מתמשכת נגד הצבא האינדונזי • האם יצליחו בני האי המיושב בדלילות לנצח את המעצמה המוסלמית?

מנהיג מורדים מובל על ידי לוחמים בפפואה המערבית // צילום: איי.פי //

גינאה החדשה, או בשמו המקומי, פפואה, הוא האי השני בגודלו בעולם. רובו מכוסה ביערות עד טרופיים, רכסי הרים נישאים ומישורי ביצות בלתי נגמרים.

אחד משטחי היבשה המסתוריים ודלילי האוכלוסין בעולם, האי העצום עלה לכותרת בסוף השבוע, כשמרחץ דמים התרחש בחלקו המערבי, הנשלט על ידי אינדונזיה. במהלך שעות ארוכות של קרב נהרגו עשרה חיילים אינדונזים שנפגעו מחיצים, מחניתות ומאש מנשק חם - תוצאה של מארב של מורדים מקומיים.

עוד סכסוכים שלא הכרתם:

על אש קטנה: מלחמות האזרחים של צ'אד

הצרפתים ידעו על ההכנות לרצח העם ברואנדה

חלום הבלהות הנשכח של אפריקה

קשמיר: טרור אסלאמי בנוף מהאגדות

הקרב התחיל כשקבוצה של 70 מורדים, חברים בארגון התובע עצמאות לחלקו המערבי של האי, ארבו לקבוצה של כמה עשרות חיילים אינדונזים סמוך לעיירת המכרות טימיקה, שסיירו בשטח מיוער, מלווים בכמה נגמ"שים. בסוף יום הלחימה נספרו עשרה חיילים אינדונזים הרוגים ועוד שבעה מורדים שחוסלו.

הלוויית חייל אינדונזי שנהרג בקרבות עם המורדים במערב פפואה // צילום: רויטרס

מאז חודש נובמבר נהרגו מעל 30 בני אדם בקרבות ספורדיים ברחבי מערב האי. המורדים, בני שבטים מפנים הארץ שמסרבים לקבל את שלטונה של ג'קארטה, בעלי ניידות גבוהה ומצליחים בקלות לחמוק מהצבא בשטח הפראי והעצום, שבו הדרכים והכפרים מעטים.

קולוניאליזם, חלוקה ומאבק

עצום, מיושב בדלילות ובלתי חדיר, גינאה החדשה שמרה על אוכלוסייתה העתיקה, המחולקת למאות שבטים בעלי מאות שפות שונות. בשנת 1886 חולק האי בין גרמניה, בריטניה והולנד. 

לאחר מלחמת העולם הראשונה, החלקים הבריטיים והגרמניים של האי הועברו לשליטתה של אוסטרליה. לאחר שתושבי האי ניצבו שכם על שכם עם האוסטרלים במלחמת העולם השנייה וסייעו להדוף את הפלישה היפנית, העניקה קנברה עצמאות חלקית לחלקו המזרחי של האי, שהפך ב-1974 למדינה עצמאית.

נושאי אלונקה פפואנים מסייעים לחיילים אוסטרלים בקרבות נגד היפנים // צילום: ויקיפדיה

לאחר מלחמת העולם השנייה החלה סדרה של פלישות אינדונזיות לחלק המערבי של האי, שנותר בשליטתה של הולנד. תושבי האי והצבא ההולנדי נלחמו בפולשים, אך בשנת 1960 החליטו ההולנדים להתפנות מהשטח. הצבא האינדונזי כבש ללא קושי את חבל הארץ.

פליטים, שריפת כפרים והגירת מוסלמים

שלטונה של אינדונזיה במערב פפואה התקבל בהתנגדות של חלק מתושבי האי כבר בתחילתו. הפפואנים, נוצרים ואנימיסטים ברובם, התקשו לקבל את השלטון המוסלמי הזר. אינדונזיה פעלה ליישב אינדונזים מוסלמים, בעיקר בבירה המנהלית, ג'ייפורה ובאזורי החוף, תוך שהיא הורסת כפרים ושטחי חקלאות של מקומיים, על מנת לבנות כבישים ותשתיות עבור המתיישבים החדשים.
 

תומכי עצמאות מערב פפואה מפגינים בעיירה טימיקה // צילום: איי.אף.פי

בשנת 1971 הכריזו חברי "תנועת פפואה החופשית" הכריזו על רפובליקה עצמאית וניסו לגייס את תמיכת העולם לפתיחת משא ומתן עם האינדונזים על עצמאות או אוטונומיה. אך התנגדותה של אינדונזיה לכל סוג של משא ומתן והגדלת מצבת הכוחות הצבאיים באי הביאה את חברי תנועת העצמאות לידי מרי חמוש.

בשנת 1981 פתחו לוחמי המחתרת במתקפה רבתי על הבירה ג'ייפורה. המתקפה נכשלה, ובסדרה של פעולות תגמול נהרסו עשרות כפרים ואלפי פליטים זרמו מחלקו המערבי של האי לחלקו המזרחי העצמאי. לאחר כישלון המרד ולאורך שנות התשעים דעכו מקרי האלימות, אך בשנת 2003, לאחר החלטה לחלק את חבל הארץ לשני מחוזות נפרדים - התחדשה האלימות.

"לוחמינו נלחמים למען החופש ואנו תומכים בהם"

בעוד אינדונזיה ממשיכה לעודד הגירה מיתר איי המדינה ופיתוח הפוגע בתושבי פנים האי, ההתנגדות לשלטון האינדונזי במערב פפואה מתגברת. בעוד רבים מתושבי החוף תומכים במאבק לא אלים לעצמאות, 500 מהם נעצרו בעצרת למען עצמאות בשנה שעברה, בתוך היערות וההרים של פנים הארץ ממשיכה המחתרת בפעולות תקיפה וחבלה.

בני וונדה, מנהיג התנועה לעצמאות מערב פפואה, סיפר לגרדיאן הבריטי לאחר המתקפה בסוף השבוע האחרון כי הוא איננו מעוניין במאבק אלים. "אינני מסוגל לשלוט בפעולותיהם של כל תומכי העצמאות במערב פפואה. אך האינדונזים רק מלבים אלימות, כשהם מפיצים תעמולה שקרית ומסרבים לנהל משא ומתן", אמר וונדה.

חניתות, קשתות ורובים. לוחמי תנועת העצמאות המערב-פפואנית // צילום: ויקיפדיה

ויקטור ימאו, מנהיג גולה של המורדים, אמר לכלי התקשורת כי הוא איננו נמצא בקשר ישיר עם המורדים, שכן הם נסוגים ליערות לאחר הקרבות, אך אמר: "האינדונזים מכנים אותנו טרוריסטים, אך אנו מתייצבים לצד הלוחמים שלנו. הם לוחמי חופש ואנו תומכים בהם".

מומחים לאזור כבר מזהירים מפני פעולת תגמול אכזרית של כוחות הצבא האינדונזי באי, וצופים כי הרס הכפרים במטרה לאפשר בנייה של דרך מהירה שתחבר את יישובי החוף תימשך, מה שיביא לעוד פליטים, עוד סבל ועוד אלימות. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר