מתי בפעם האחרונה בכית?
"בשבת שעברה. אני די יללנית, זה לא כזה נדיר. אני בוכה בסרטים ובכלל אני אדם בכיין. בבית שבו גדלתי היה מותר לבכות, לא היינו מתאפקים, ועד היום מייללים אצלנו כל הזמן".
מתי בפעם האחרונה עבדת בעבודה לא שגרתית?
"ב־2010. הייתי בסכסוך עם חברת תקליטים והפסיקו לשלם לי, אז עשיתי בייביסיטר וניקיתי בתים. עד שהגעתי איתם לפשרה הייתי במצב מוזר שבו לכאורה אני עובדת ומופיעה - ובעצם לא מקבלת כסף בגלל גירעונות האלבום השני שלי. ניקיתי וטיפלתי בילדים חצי שנה. עד היום אין לי עוזרת בית, אני לא מצליחה לעבור לצד השני של המתרס. ואגב, אני מכירה את כל השטיקים של העוזרות, אתה מחטט לאנשים במגירות ונחשף לחיים שלהם. כל עוזרת בית זה ככה, אז יש לי רתיעה".
מתי בפעם האחרונה התפללת?
"הבוקר. אני מתפללת כל הזמן. לא תפילה מהסידור, אבל יש לי קו פתוח, ואני מתפללת. זה חלק בלתי נפרד מסדר היום ומדיאלוג החיים שלי. זו לא בחירה, ואין לי מציאות אחרת. אני לא יכולה לדמיין אנשים שלא מרגישים נוכחות אלוהית ולא מדברים איתו".
מתי בפעם האחרונה פרסמת פוסט?
"לפני רגע. אני כותבת בלי בושה ואוהבת מאוד את התקשורת הזו. אני יצור מאוד פייסבוקי, אוהבת לדבר ולכתוב, ובאמת יש לי קשרים אמיתיים דרך פייסבוק. כתיבה היא המדיום שאני מרגישה בו חופשית יותר מהחיוכים, מהתמונות ומהקשקושים. מהאינסטגרם התעייפתי מהר, כי זה שיווק וליקוק אינסופי, ואני חיה בשביל הוויכוחים. יש לי פוסטים שמהדהדים חזק מאוד, בתפוצה רחבה, דברים פוליטיים בעיקר".
מתי בפעם האחרונה פגשת את האחים שלך?
"יש לי שמונה אחים ואחיות, מארבעה פרקי נישואים שונים. אמא שלי היתה נשואה פעמיים, ואבא שלי היה נשוי שלוש - ועוד היד נטויה. גדלתי עם חמישה אחים קרובים, ובנוסף יש לי שלושה אחים בארה"ב, שאמא שלהם אמריקנית. את האחים שגדלתי איתם אני פוגשת לא מעט, כולנו חברים, ובשבת האחרונה נפגשנו לארוחה משפחתית".
מתי בפעם האחרונה היית בחרדה כלכלית?
"אני לא בודקת אף פעם את העו"ש, יש לי פחד נוראי מזה. אני חיה בלי מסגרת אשראי ובלי מינוס, ואני מפחדת מהבנק. אני נראית היפית שרק מחבקת עצים, אבל אני מחושבת מבחינה כלכלית. מגיל צעיר אני מפרנסת את עצמי ודואגת שיהיה לי כסף. אני נמלה עמלנית, דואגת לדעת מה קורה, ויש לי חוש פנימי להכניס כסף. אני לא בזבזנית ואני חיה טוב, אבל יש לי חרדות כלכליות ואני נכנסת להיסטריה מזה. למזלי, יש לי יצר הישרדות מפותח".
מתי בפעם האחרונה הופעת?
"אתמול בערב. נשים 'דוסיות' הן הקהל המועדף עלי, לא יכול להיות קהל טוב יותר מהן. זה קהל שהוא קשוב מאוד, מעריך מאוד ומתחבר. ההופעות שאני הכי מרגישה שאני מעיפה בהן אנשים באוויר זה איתן. הן אהובות עלי מאוד".
מתי בפעם האחרונה יצאת לדייט?
"לפני כמה חודשים, וזה עצוב לי מאוד. ככל שהנעורים אוזלים, כך אתה פחות יוצא לדייטים. נשארו לי חמש שנים להיות חתיכה, אז אני צריכה לצאת בכל ערב וזה לא קורה. אתה מגיע לגיל שבו היכולת להתפשר נורא יורדת. בא לי רק את מה שבאמת בא לי, וזה לא הרוב. אני אוהבת תימנים, זה פשוט אסון, קללה שאי אפשר להסביר אותה. יש לי נטייה לבחורים שבורים, לא הגולש החייכן הזה, או הטייס. אני נמשכת לסוג המלנכולי. מתברר שלא מגדלים שכל עם הגיל, ובנושא הרומנטי שום דבר לא משתפר".
מתי בפעם האחרונה תיקנת משהו בבית?
"בטח לפני שנה. אני עושה דברים בבית, אבל לא בתקופה האחרונה. אני גרה בצריף שבניתי, וככה הוא גם נראה - בית פשוט־פשוט. המקום מדהים, אבל אלה החיים הכי פשוטים שיכולים להיות. כשצריך, אני הכי עולה עם מברגה על הגג. לפני שנה עקרתי חלון והעברתי אותו למקום אחר, לגמרי אני".
מתי בפעם האחרונה ביקרת בתיכון שלך?
"לפני שנה וחצי היתה פגישת מחזור של תלמידי התיכון הניסויי בירושלים, לכבוד גיל 40. הייתי אז בשיא משבר הגיל והיה לי קשה מאוד, עם טלטלות נפשיות, אבל רציתי ללכת, כי הייתי מכוערת בתיכון ועכשיו אני לא. היה לי חשוב ללכת, גם כדי לראות את מלכת הכיתה. הבנתי שהחיים עשו איתי חסד, ושכל שנה זה נהיה טוב יותר".
מתי בפעם האחרונה עשית גיוס המונים?
"לפני כשש שנים, באלבום השלישי שלי. עשיתי גיוס המונים רק פעם אחת בחיי, וזאת היתה חוויה מדהימה. זה שחרר אותי מהצורך לעבוד עם חברות תקליטים. משחר ההיסטוריה מוזיקאים היו עבדים של אנשים עם כסף, וגם לי היה חוזה דרקוני למדי. אז קניתי את העצמאות שלי, וזאת היתה מהפכה של שחרור גדול מאוד".
מתי בפעם האחרונה ביקרת בחדר לידה?
"הפעם הראשונה והאחרונה שלי היתה לפני חמש שנים, כשילדתי את הָלל. זה היה ארוך מאוד וכואב מאוד, אבל שווה הכל. בפעם הבאה אקח אפידורל יומיים מראש. אני ואסי (ששון; ש"ז) בהורות משותפת טובה מאוד, אבל לא חיים ביחד. אני אמא של משחקי בלייד בלייד וכדורגל, זה מה שהלל אוהב, כך שאני עושה דברים של בנים. לדעתי, הוא ייצא מוזיקאי במאה אחוז, כך שלא יהיה מי שידאג לנו כלכלית כאשר נהיה זקנים".
מתי בפעם האחרונה השתתפת בהפגנה?
"בינואר, בהפגנה של הקהילה האתיופית. זה נושא שמוציא אותי מדעתי באופן גורף. יש לי עניין מתגלגל עם מבקשי מקלט ועובדים זרים. פעם היו אומרים, 'אם זה לא לבן, מתקשרים לעלמה זהר'. הייתי באתיופיה, וגם היה לי בן זוג חמוד מאתיופיה שכתבתי עליו את השיר 'מיגל'. יש גזענות ואפליה, וקשה להישאר אדישים. אני יכולה להבין אנשים שיש להם דעות פוליטיות אחרות משלי, אבל גזענות מעבירה אותי על דעתי".
מתי בפעם האחרונה היית בים?
"אני כל הזמן שם. הים הוא שלוחה של הסלון שלי, אפילו בחורף. אנחנו הולכים לחוף מכמורת היפה, אבל אני לא נכנסת למים. היום אני לא מבינה איך גדלתי בירושלים, מה אנשים עושים בלי ים? הרס החופים הטבעיים הוא עוד מאבק כושל שאני מעורבת בו. איך הישראלים לא נלחמים על הים?"
מתי בפעם האחרונה היית אצל רופא?
"אני לא הולכת לרופאים אם אני לא חייבת, גם לא לרופאי שיניים. אני פעילה בעמותת ALS, המחלה הניוונית שאמא שלי, אורנה, נפטרה ממנה לפני 20 שנה. גם אם היתה לי אפשרות לדעת מראש מה יעלה בגורלי - לא הייתי רוצה. התפיסה שלי אומרת שאם אתה לא נבדק, הכל בסדר. אני לא רוצה לדעת מה קורה שם, מעדיפה למות בהפתעה יום אחד, ואם אפשר - אז על הבמה".
מתי בפעם האחרונה התחתנת?
"ביולי 1999, עם אסף המתוק להפליא, שהיה לי לבעל אהוב וחבר טוב, ועד היום הוא בחור מהמם ואהבה גדולה. כשנכנסנו לחופה הייתי בת 21, כלומר קצת מוקדם. אני זו שרציתי להתחתן, והאמת היא שאני מעוניינת מאוד להתחתן שוב. אני סאקרית של חתונות, יש בי צד דוסי קצת. קשה לי להאמין שזה יקרה בגילי, אבל להתחתן מאוד מדבר אלי. השבר אצלי היה בגירושים מאסף. חורבן הבית".
מתי בפעם האחרונה אהבת שיר חדש?
"בזמן האחרון ממש, את השיר 'לאן' של לירון עמרם. יש אנשים שאומרים שעכשיו המוזיקה גרועה, אבל אני לא רואה את הדבר הזה. לדעתי, יש כאן טונות של כישרון כל הזמן. לאנשים יש נטייה להיות מאובנים ולהיתקע על משהו, וכל דבר אחר נראה אסון. המוזיקה הישראלית היא זירה פורייה ומשובחת באופן לא פרופורציונלי לגודל המדינה. עושים פה מוזיקה לפרצוף, כי משהו בוער פה כל הזמן, תוסס ויצירתי. פצצה של מקום להיות בו מוזיקאי".
מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?
"מעולם לא עשיתי ספורט, גם לא בימי בית הספר. אני זוכרת שלא רצו לתת לי תעודת בגרות, ורק בסוף קיבלתי ציון 'עובר' בספורט, כי בלי זה אין בגרות. היום אני רק משחקת כדורגל, והבן שלי חושב שאני שוערת מעולה. אני אדם מאוד פיזי, הולכת ברגל, בים, עובדת בגינה, לא בטטת כורסה, אז יש לי גוף חזק. אני לא יצור רופס שיושב כל היום מול מחשב".
מתי בפעם האחרונה שמעת משהו לא נכון לגבייך?
"חושבים שאני קרולינה כל הזמן. עוד יותר מזה, הטריף אותי שהוסיפו לי שנה בוויקיפדיה. הייתי במלחמה איתם. כשהייתי בת 40 חשבתי שאני מתה מזה, זה הוציא אותי מדעתי, הרגשתי שקיצרו לי את החיים ורציתי לדעת איך מסדרים את זה. התלוננתי, והמנהלת שלי טיפלה בזה. אני מרגישה שהחיים קצרים מאוד, וצריך לחיות אותם בבהילות ובבת אחת. לטרוף מהר את כל מה שיש".
מתי בפעם הראשונה
מתי בפעם הראשונה שרת?
"בתיכון ניגנתי, אבל הייתי ביישנית מאוד, לא יצאתי מהחדר ולא השמעתי כלום. הייתי מקליטה לעצמי, ועדיין יש לי קסטות שלי מגיל 16. אחרי שהתגרשתי חיפשתי מחדש את החלומות שלי. ההחלטה לפנות למוזיקה היתה תמוהה מבחינת הסביבה, אבל אני מאוד רציתי. זה היה החלום שלי, והחלטתי שאני עפה עליו. היתה לי להקת רגאיי, וכשהייתי בת 31 קבענו הופעה ראשונה במועדון בתל אביב. ההופעה היתה איומה ונוראה: בקושי יצא לי קול ולא ידעתי לעמוד על במה. עד היום אני מרגישה ככה לפעמים".
עלמה זהר - בת 41, זמרת ומוזיקאית, מורה לכתיבה ומרצה. נולדה בירושלים ומתגוררת במכמורת. גרושה, אם להלל (5). ב־2008 פרצה עם אלבומה הראשון, "דברי", שעליו זכתה בתואר זמרת השנה. ב־2010 הוציאה אלבום שני, "שלושים ושלוש", וב־2013 ערכה גיוס המונים לאלבום שלישי, "לחם אהבה". הוציאה אלבום ילדים ("פלא"), ובשנה שעברה שחררה אלבום רביעי, "חיים משוגעים". תופיע ב־21.3 בנמל יפו וב־22.4 בברלה, להבות חביבה
shirshirziv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו