ראש המכינה שחניכיו נספו באסון נחל צפית: "מזדהה עם נתניהו"

כמעט שנה אחרי האסון בנחל צפית ולאחר ההחלטה להאשימו בהריגה, תוקף ראש המכינה: "הפכנו לחברה של תליינים"

ראש מכינת בני ציון יובל כאהן וזירת האסון בנחל צפית (ארכיון), צילום: דוברות זק"א/דודו גרינשפן

יובל כאהן, ראש מכינת בני ציון לשעבר, שתלמידיו נספו באסון השיטפון בנחל צפית לפני כמעט שנה, פרסם אתמול (שישי) פוסט בפייסבוק בו הוא מתייחס לראשונה לכתב החשדות של הפרקליטות שהחליטה להעמידו לדין באשמת הריגה, בכפוף לשימוע.

כאהן כותב כי הוא חש הזדהות עם ראש הממשלה נתניהו: "שמעתי אמש את הנאום של ביבי אחרי כתב החשדות. בעבר הנאום הזה היה עושה עלי פחות רושם. היום הרגשתי קצת הזדהות. הפכנו לחברה של תליינים".

השבוע פורסם כי כאהן ומדריך הטיול יועמדו לדין באשמת הריגתם של 9 הנערות והנער שנסחפו אל מותם בטיול בנגב. "עם הפרסומים אתמול הפכתי באופן רשמי לדמון ציבורי. אנשים שהכירו אותי, קוראים כתב חשדות (שפורסם בתקשורת לפני שהועבר אלי), וממנו מסיקים מסקנות נחרצות בלי לטרוח לשאול אותי, לפנות אלי. מאז האסון, פורסמו מאות כתבות ומאמרים בתקשורת, חלקם של עיתונאים רציניים רובם הגדול למעט בודדים לא פנה אלי לקבל תגובה".

"מוזר שהתנהלות משפטית מול אדם מתנהלת בתקשורת שהפכה לזירת המשפט המרכזית. פעם זה היה עונג שהיה שמור לפוליטיקאים. היום זה מתנהל מול כל אדם. אם יש בזה עניין לציבור צריך לספק אותו", כתב כאהן.

הוא מלין על התנהלות התביעה בעניינו: "מוזר שכתב החשדות מגיע אלי בוואטסאפ מתלמיד שלי דקות אחרי שהגיע אלי מעורך הדין שלי. מוזר שעורך הדין שלי כותב לי הודעה מהרכבת בבוקר, שהוא הבין מהפניות של התקשורת שהוחלט להגיש נגדי כתב אישום על הריגה. עשרה חודשים לקחה החקירה, וכשהגיעה ההחלטה אי אפשר להעביר אותה לנאשם שלושה ימים או שלוש שעות לפני התקשורת. אני לא מדבר על חזקת החפות וגם לא על כבוד האדם ועל הזכות לפרטיות המעוגנים בחוק יסוד. לא ציפיתי. חשבתי רק על האנושיות הפשוטה לאפשר להורים המבוגרים והילדים של נאשם לשמוע ממנו ולא בחדשות שהוא מועמד לדין.

"אין בי כעס על כתב החשדות. התביעה עושה את העבודה שלה וזה רצוי וראוי. עדיין, קשה לי רגשית כשאני קורא כתב חשדות שמביא חלקי עובדות, חלקי משפטים ושיחות, משבץ על שרשרת האישום חוליות חוליות מנותקות מההקשר ומהמציאות, מתעלם לחלוטין מהעמדה שלי, מההסברים שלי שנאמרו מהחקירה הראשונה ועד האחרונה ומעמידים באופן אחר לחלוטין את כל האירועים.

"ואני חושב לעצמי באיזו קלות כל אדם שהייתי חוקר על איזשהו אירוע שהיה מעורב בו, ובוחר משפטים וקטעי אירועים לפי ראות דעתי, בלי להביא את תשובותיו ועמדותיו, היה נראה אשם. אני מאמין שבשימוע ואם יהיה משפט אז במשפט תהיה לי האפשרות להציג את המציאות המלאה".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר