אחרי קיץ שחור של שריפות בלתי פוסקות, הדרום שוב פורח עם מרבדי כלניות. אלא שלצד מראות הטבע המרהיבים שבים גם "הטפטופים": אזעקות צבע אדום, רקטות באשקלון ובשדות נגב, או טיסן נפץ נישא על ידי 80 בלונים. גם צעדות השיבה על הגדר לובשות בהדרגה את אותו דפוס סוער ואלים מלפני חודשים אחדים בלבד. באחרונה שבהן, ביום שישי שעבר, גדל מספר המפגינים בכ־5,000 ושוב נזרקו רימונים ומטענים לעבר חיילי צה"ל.
צעדה מס' 43, שהתקיימה אתמול (שישי), הוגדרה בצה"ל כעוד אירוע בוחן שילמד לאן פני הדברים. אלא שבאופן מפתיע לכאורה, הגורם למה שנראה כקריסה הדרגתית של ההבנות הכה טריות בין ישראל וחמאס, קשור הפעם פחות לישראל ולחמאס שהאינטרס שלהם עתה הוא שקט והפוגה, ודווקא לאבו מאזן. גורם מודיעיני שסקר השבוע בפני שרים את המניעים שמאחורי התנהלות חמאס בזירה הדרומית, ניסח את הדברים כך: "זה 80% הוא ו־20% אנחנו".
השרים הבינו מייד. הנה ביאור גם לקוראים: אבו מאזן מפעיל לחץ כלכלי כבד על חמאס בעזה, כדי שיתפרק מנשקו, ויעביר לו את השליטה ברצועה. חמאס בוחר להגיב בהסלמה מבוקרת מול ישראל. שני הצדדים בסכסוך ההיסטורי הפנים־פלשתיני מצפים שישראל תעשה עבורם את העבודה. חמאס סבור שישראל, עם עזרה ממצרים, מסוגלת ללחוץ על אבו מאזן כדי שיחדש את הזרמת הכספים של הרש"פ לרצועה. לעומת זאת, אבו מאזן היה שמח אם ישראל היתה "עושה בשבילו את העבודה" וממוטטת את שלטון חמאס בעזה. שני הצדדים מחליטים למתוח את החבל בדיוק עכשיו, ערב הבחירות בישראל, ובימים שבהם נכנס לתפקידו רמטכ"ל חדש. רב־אלוף אביב כוכבי כבר יודע (כמו קודמיו) שדווקא הזירה הדרומית, שמדורגת בישראל אחרונה בסולם המסוכנות (אחרי איראן, חיזבאללה ויו"ש), היא הדליקה והנפיצה ביותר.
הימים הללו הם ימים של הסרת מסכות בדרום, לפחות מן הצד הפלשתיני. ההכלה הישראלית את שלטון חמאס ברצועה, ובכלל זה את טפטופי הרקטות שהתחדשו, רעה לאבו מאזן. הוא אמר זאת במפורש לנשיא מצרים א־סיסי, אבל אז גילה לאכזבתו, כי א־סיסי, שלוחם בשאריות דאעש בצפון סיני, "חייב" לחמאס, לאחר שזה נעתר לבקשתו וחדל לסייע לארגון המדינה האסלאמית. אבו מאזן המאוכזב הודיע לא־סיסי שבקרוב מאוד גם מעט הכספים שהרשות הפלשתינית עדיין מעבירה לעזה, 96 מיליון דולר בחודש, יחדלו מלהגיע לשם. "איני מתכוון לממן את מי שחותר להפלתי בגדה", הבהיר אבו מאזן לא־סיסי.
שאלת (ה־15) מיליון דולר
אל מול "הגט" של אבו מאזן, בחר כאמור חמאס להגיב בחידוש טפטופי הרקטות בדרום, ובהסלמה מחודשת של האירועים על הגדר. ראשי הארגון מבהירים למצרים כי הם מצפים מישראל להפעיל את השפעתה הרבה על אבו מאזן - ששלטונו תלוי בה - ובתמורה הם מבטיחים שקט מחודש. לא ברור עד מתי.
בין שני הלחצים הסותרים הללו ישראל בוחרת להמשיך ולהלך בין הטיפות. התגובה הצבאית על ההתגרויות המדודות של חמאס ממשיכה להיות מינורית. עם זאת, ישראל משהה בינתיים את ביצוע הפעימה הכספית השלישית שעליה הוסכם במסגרת ההבנות האחרונות עם חמאס. היא ממתינה עם העברת 15 מיליון הדולר הנוספים, כסף קטארי שמיועד לתשלום משכורותיהם של פקידי חמאס. בפעם הקודמת שישראל אפשרה את העברת הכסף הקטארי לחמאס, הדבר עורר כזכור ביקורת עצומה בדעת הקהל הישראלית. כעת, בעונת בחירות, הפעימה הזאת קשה לישראל עוד יותר. למרות זאת, הממשלה לא חזרה בה מנכונותה העקרונית להעברת הכספים, אך היא מבקשת תחילה לוודא ש"הטפטופים" פוסקים ושצעדות הגדר יתמתנו, ולא יסלימו עוד, כפי שחמאס מאיים בגלוי.
"מה עובר על אבו מאזן? מדוע הוא דוחק את חמאס לעימות עם ישראל?" שאל השבוע אחד השרים. ובכן, את היפוך היוצרות בזירה הדרומית ממחישים יותר מכל דברים שמיוחסים לאבו מאזן עצמו. היריבות העזה שלו עם חמאס חילצה ממנו מילים, שבסיטואציה אחרת ניתן היה לייחס אותן בקלות לאביגדור ליברמן או לנפתלי בנט. אבו מאזן מתח ביקורת על רכותו של נתניהו מול חמאס ואמר למקורביו ממש באלה המילים: "נתניהו משלם לחמאס בעזה, שמבצע פיגועים בגדה". מקורבי היו"ר הגדירו את מצב רוחו בנוגע לחמאס במילים: "מצב של הכל או לא כלום". עד כדי כך הגיעו הדברים שעזאם אל־אחמד, האחראי על תיק הפיוס הפלשתיני מטעם הרש"פ, הבהיר כי לנוכח המצב בעזה, הרש"פ שוקלת להכריז על עזה כמחוז מורד, מה שיביא להפסקת כל סוגי הסיוע ולהקפאת כספי חמאס וארגוני הבת שלו בבנקים פלשתיניים וערביים.
חיילי פת"ח ופעילי חמאס // צילום: אי.פי
פקיד אמריקני בכיר נאנח השבוע אל מול ההתנהלות של אבו מאזן. הוא אמר שאם היו"ר הישיש, שבשלהי ימיו כה חרד לאופן שבו ייחרת רישומו מעל דפי ההיסטוריה, היה משקיע רק כמחצית מהאנרגיה שהוא משקיע במאבקו בחמאס, בניסיון להחיות את התהליך המדיני מול ישראל, ייתכן שהמציאות באזור היתה משתנה. אלא שאבו מאזן חושב עכשיו אחרת. הוא רוגז על כך שישראל מכירה בעקיפין בחמאס, משמרת את מעמדו ומעבירה לו כספים. "אתם מקימים לחמאס מדינה בעזה ולנו משאירים אוטונומיה בגדה", הוא מטיח שוב ושוב בשיחות עם ישראלים. במפגשים לא רשמיים הוא אומר בגלוי שהיה שמח אם ישראל היתה ממגרת את שלטון חמאס, ובביקורו האחרון במצרים אף אמר למארחיו, ששלטון חמאס בעזה חייב להסתיים.
אבו מאזן עצמו נתון בקשיים כלכליים גדולים, עקב סירובו להשתלב ב"עסקת המאה" של טראמפ. את השליחים האמריקנים שמנסים להידבר עימו הוא דוחה. כשהועברה אליו לאחרונה הצעה להסכים לבירה פלשתינית בשכונות מזרח־ירושלמיות כאבו דיס, קלנדיה ושועפט, הוא הפטיר במרירות: "צוחקים עלינו. לא אבו דיס ולא קלנדיה. אלא רק מזרח ירושלים שנכבשה עד הסנטימטר האחרון. לא מדינה בלי מזרח ירושלים כולה, ולא מדינה בלי עזה..."
הקיצוץ בסיוע האמריקני לאונר"א ולרש"פ אינו מקל עליו, ובתגובה אבו מאזן שובר שוב ושוב את הכלים מול חמאס. כבר במארס האחרון הודיע יו"ר הרש"פ על קיצוץ הסיוע שלו לחמאס. בפגישתו האחרונה עם נשיא מצרים א־סיסי, אבו מאזן הבהיר שבקרוב יפסיק להעביר את הסיוע הכספי שלו לרצועה בסך 96 מיליון דולר בחודש ואף ביקש ממצרים לדאוג לכך שהסיוע הקטארי לחמאס יחדל. הוא נענה בשלילה.
מנוף לחץ אפקטיבי
לפני כשבוע הוציא אבו מאזן את אנשי הרש"פ ממעבר הגבול ברפיח, המוצא היחיד של תושבי עזה מהרצועה. פקידי הרש"פ הוצבו שם במסגרת מה שהוגדר עד לא מזמן "הפיוס" בין הרש"פ לחמאס. חמאס מיהר להציב שם את אנשיו, אבל מכיוון שהמצרים אינם מוכנים שאנשי חמאס יאיישו את המעבר - התנועה שם הפכה לחד־סטרית, ממצרים לעזה בלבד ולא הפוך.
בד בבד פתחו שירותי הביטחון של הרש"פ במבצע מעצרים נרחב של פעילי חמאס, ובמקביל החליט בית המשפט העליון של הרש"פ לפזר את המועצה המחוקקת הפלשתינית שבה יש לחמאס רוב. המועצה נבחרה בפעם האחרונה לפני 13 שנה ואינה פעילה כבר שנים רבות.
חמאס אינו יושב בחיבוק ידיים. אנשיו עצרו כ־400 פעילי פת"ח ברצועה, ואלמונים גרמו השבוע נזק כבד למשרדי הטלוויזיה של הרש"פ בעזה. מנהיגיו מגדירים את סגירת מעבר רפיח - ההישג הגדול ביותר של חמאס בעקבות צעדות השיבה האלימות על גדר הגבול עם ישראל - כ"שבירת כלים". הם מבהירים כי מדובר ב'צעד לאחור', שיחייב להחריף מחדש גם את המחאה העממית והפגנות הגדר מול ישראל.
למעשה, סוחט חמאס את ישראל, כדי שתייצר לחץ נגדי על אבו מאזן. התגובות הצבאיות המדודות של ישראל - הפצצות מהאוויר של מטרות חמאסיות לא מאוישות - אינן מרשימות אותו בינתיים. המזרחן והחוקר יוני בן־מנחם, איש "המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה", הסביר השבוע כי המשמעות של הכרזה על עזה כמחוז מורד על ידי הרש"פ, כפי שמאיימים אנשי אבו מאזן לבצע, עשויה להיות מפליגה ורבת משמעות.
"הכרזה של הרש"פ על עזה כמחוז מורד תגרור אחריה הפסקה של כל סוגי הסיוע לרצועה", מבהיר בן־מנחם, וכן "הגשת בקשה לליגה הערבית ולאו"ם להתייחס לחמאס כארגון בלתי חוקי, הקפאת כספי התנועה ומוסדותיה בבנקים הפלשתיניים והערביים, דרישה מהמוסדות הכלכליים והבנקים שפועלים ברצועה, לעזוב אותה לאלתר, הפסקת תשלום המשכורות לפקידי הרש"פ והוצאתם לפנסיה מוקדמת והפסקת הסיוע הכספי בתחומי החשמל והמים", שלא לדבר על "סגירת מוסדות חמאס בגדה, ומעצר פעיליו והחרמת רכושו שם". אם אכן התרחיש שבן־מנחם משרטט לא יישאר בגדר איום בלבד, מדובר בלא פחות מ"מלחמת עולם" של הרש"פ ואבו מאזן בחמאס.
על צעדים ראשונים בלבד ברוח זאת הגיב חמאס מול ישראל בהסלמה. צעדים נוספים של אבו מאזן בכיוון זה עלולים להוליד הסלמה נוספת. חמאס כבר הוכיח שאינו מהסס להשתמש בישראל כמנוף לחץ על אבו מאזן. "מטה צעדת השיבה" אף קרא לאבו מאזן לחזור בו ממהלך פינוי הפקידים ממעבר רפיח, ולפתוח מחדש את המעבר המשמש כריאה ל־2.3 מיליון הפלשתינים ברצועה, שאם לא כן יחזרו כל מאפייני המחאה העממית והמצב יתפוצץ. במקביל הציג חמאס הצעת פשרה למצרים: ניהול המעבר באמצעות ועדה שבה ישתתפו כל הפלגים. אבו מאזן דוחה זאת בינתיים, ותובע להעביר את כל סמכויות השלטון בעזה לממשלה ברמאללה.
הבחירות בישראל משפיעות על "השחקנים". נתניהו וממשלתו אינם מעוניינים בהסלמה בדרום, אך מבהירים שאם לא תהיה ברירה, לא יתבזו בהשפלה נוספת דוגמת ירי 460 הרקטות על ישראל בנובמבר האחרון. חמאס עצמו מעדיף להשתקם, ולכן רגיעה חשובה עבורו. אבו מאזן מנסה לדחוף את שני הצדדים לעימות נוסף ולהיבנות ממנו. ואילו תרומת טראמפ להרגעת הזירה טמונה בהשהיית הצגת "עסקת המאה" עד אחרי הבחירות בישראל, כדי שלא לפגוע בנתניהו ובסיכוייו להיבחר מחדש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
