הילדים במחנות הפליטים של אונר"א, כך סיפרו רק לפני חודשים אחדים עדי שורץ ועינת וילף בעקבות ספרם "מלחמת זכות השיבה" - ידעו לדקלם בעל פה את סיפורי הוריהם וסביהם על עזיבת ארץ ישראל בזמן המלחמה, עד שלעיתים היה נדמה שהם עצמם עברו על בשרם את החוויות הללו. האינדוקטרינציה שם היתה כה אינטנסיבית עד שהילדים "תיארו את הבתים שנעזבו עד הפרטים הקטנים ביותר, וידעו לתאר את צבע הווילונות, את צורת החלונות. את הגינה ואת ריחם של הפרחים".
לימים העידו הילדים האלה במחקרים שונים כי אלמלא מערכת החינוך של אונר"א, ייתכן שהיו מאבדים את זהותם ומתערים בחברה שמסביבם.
עכשיו "חושף" מכון אבא אבן של המרכז הבינתחומי הרצליה את פניהם של כמה מהילדים הללו אחרי שהיו לבוגרים, פיתחו קריירות, רכשו מקצוע ומעמד ולא פעם אף הפכו לאנשים אמידים. קמפיין "זהות כפולה", שיזמו ראש המכון רון פרושאור (לשעבר שגריר ישראל באו"ם) יחד עם הצוות שלו, מציג דמויות ופנים מהדור השני, השלישי והרביעי של הפליטות הפלשתינית, זו שאינה נגמרת לעולם.
זהו ממד חדש בהסברה הישראלית אל מול אונר"א, וניסיון נוסף להביא לסגירת הארגון, שארה"ב של טראמפ כבר פועלת נגדו. אלא שהפעם, מדגיש פרושאור, תוך מיזוג עם ארגון הפליטים העולמי של האו"ם, ועם מנדט ברור לפעול לחיסול ה"פליטות" הזאת, במקום לשמר אותה לנצח, כפי שנעשה עד כה.
מנגנון הפליטות הייחודי שייצר האו"ם עבור הפלשתינים הצמיח בתוך שבעה עשורים פזורה של 5.3 מיליון פליטים, למרות שרק כ־700 אלף (שרובם כבר אינם חיים כיום) עזבו את הארץ ב־1948. מחקרים לרוב גוללו את סיפורה של הפליטות הפלשתינית שעוברת מאב לבן ומדור לדור - בנים, נכדים, נינים וחימשים שאינם מוותרים על "זכות השיבה" - עתה באים פרושאור ואנשיו ומציגים לדעת הקהל בארה"ב קמפיין אחר: תמונות ותחנות בחייהם של תשע דמויות, שסיפורן ממחיש את אבסורד הפליטות הפלשתיני.
כל החומרים לוקטו ממקורות מידע גלויים, בדרך כלל מטקסטים שתשע הדמויות שנבחרו ללהק בקמפיין הזה (ללא ידיעתן), כתבו או פרסמו על עצמן ברשתות החברתיות ובאתרי אינטרנט שונים.
מקלט של כוכב בנורבגיה
את הדור הצעיר בקמפיין "זהות כפולה" מייצגים שלושה: טארק אבו נהחל, הודא דאוד ובאטול בילאלי, שלושתם בשנות העשרים לחייהם. מה שמיוחד בקורות החיים שלהם הוא דווקא היעדר כל ייחוד. הם אינם שונים מצעירים בני גילם שחיים חיי רווחה במערב, והם נבחרו על ידי פרושאור וצוותו "לדגמן" את הפליטות הפלשתינית, דווקא מכיוון שלא מובן מה בדיוק באורח חייהם מזכה אותם במעמד הפליט.
אבו נהחל, יליד עזה, מתגורר כיום עם משפחתו באוסלו, נורבגיה. דאוד ובילאלי נולדו וחיות בלבנון. אבו נהחל פיתח קריירה מצליחה של ראפר צעיר, וחלק משיריו עוסקים במאבק הפלשתיני. דאוד, שאביה עקר ללבנון מעזה כאשר היה בן 17, היא בוגרת האוניברסיטה האמריקנית בביירות בכלכלה ומתמטיקה, ולאחרונה תיעדה בפוסט טיול הרפתקני מוצלח במיוחד שלה במרוקו.
ממתי מעבירים פליטות מדור לדור. רון פרושאור // צילום: שחר עזרן
בילאלי, שסיימה תואר ראשון במינהל עסקים, מקפידה לבקר בתיאטרון ובגלריות לאמנות, ותחביביה כוללים גם שחייה, קיאקים וטיולים. אביה, נביל בילאלי, הוא הבעלים של "אוריגינל דנטל", חברה מצליחה לאספקת ציוד רפואי, ובאטול עצמה חולמת לנהל מרכז מחקר שיקדם אורח חיים בריא יותר.
איאד אל־בגדאדי (41), יליד כוויית, כבר דור שלישי לפליטות, הוא סופר ידוע ופעיל זכויות אדם שחי כיום עם משפחתו בנורבגיה. סבו וסבתו עקרו מיפו למצרים ב־1948, יחד עם בנם הפעוט איסמעיל (אביו של איאד). שני עשורים אחר כך עברה המשפחה להתגורר באיחוד האמירויות. אל־בגדאדי התפרסם בתקופת האביב הערבי, בחיבורו הסאטירי "מדריך לרודן הערבי", שגיחך, עקץ ולעג לשליטים העריצים הערבים ששלטונם התערער. חיבורו תורגם ל־13 שפות.
באביב 2014 נעצר אל־בגדאדי ללא משפט וגורש מאיחוד האמירויות בשל פעילותו ופרסומיו. אחרי שהות ביניים במלזיה קיבל אל־בגדאדי מקלט בנורבגיה, שם הוא כותב עתה את ספרו על האביב הערבי. בכתביו ובהרצאותיו הוא מציג את עצמו כ"פליט פלשתיני נטול אזרחות מאיחוד האמירויות". על פי הגדרת אונר"א, אל־בגדאדי וילדיו, דור שלישי ורביעי לפליטות הפלשתינית, נספרים כפליטים וזכאים לסיוע מהארגון.
מונא חאטום (67), ילידת לבנון וכיום אזרחית בריטית, היא בת להורים שעזבו את חיפה ב־1948 והפכו לפליטים בלבנון. אביה של מונא עבד בשגרירות הבריטית בלבנון, מה שהקנה לו ולבני המשפחה זכאות לאזרחות בריטית. בשנת 1975, בעת שביקרו בלונדון, פרצה מלחמת האזרחים בלבנון, והם נאלצו להישאר בבריטניה ואף השתקעו בה.
מונא סיימה שם את בית הספר לאמנות של ביים שאו ואת בית הספר לאמנות של סלייד, ומאוחר יותר זכתה לשבחים רבים על עבודות וידאו, מופעים ומיצגים. ב־1995 היתה מועמדת לפרס טרנר היוקרתי בבריטניה. כיום היא מציגה את עבודותיה במוזיאונים המובילים בעולם ומיוצגת על ידי גלריות רבות־מוניטין, ובהן גלריית "הקובייה הלבנה" בלונדון. יצירתה הוצגה גם בישראל, ומוזיאון ישראל מחזיק כמה מעבודותיה.
אף שנולדה בלבנון, חאטום לא מגדירה את עצמה לבנונית מאחר שמשפחתה, כמו פלשתינים אחרים שהגיעו ללבנון אחרי 48', לא קיבלה אזרחות ונותרה במעמד פליטים. חאטום היא על פי הגדרת אונר"א אחת מ־5.3 מיליון הפליטים הפלשתינים שתובעים וזכאים לחזור לבתיהם בתחומי מדינת ישראל, למרות שגם במקרה שלה קשה לתאר ניגוד חריף יותר בין אורח חייה ורווחתה לבין המושג פליטות.
חיה בדובאי, מזדהה עם עזה
שתי נשים נוספות שעשו קריירות מזהירות בתחומן ומופיעות באונר"א כפליטות, הן השחקנית שוקרן מורתג'א ואשת התקשורת מייסון עזאם. מורתג'א (48), ילידת ערב הסעודית, היא בת להורים עזתים שהגיעו לסוריה, שם חונכה והפכה לשחקנית ידועה, שהופיעה בסרטים ובסדרות טלוויזיה מצליחות. מורתג'א סיימה את לימודיה במכון הסורי הגבוה לאמנויות הדרמה של דמשק, ובזכות נישואיה לשחקן סורי בשם אל־קאסם זכתה באזרחות סורית וחיה חיי רווחה שם. לפני שמונה שנים ביקרה מורתג'א בעזה, פגשה את משפחת אביה והביעה הזדהות עם סבלם של התושבים שם.
עזאם (45) היא ילידת אבו דאבי ובת להורים שברחו מהארץ ללבנון ב־1948. עזאם היא מגישת טלוויזיה בדובאי, עובדת בערוץ החדשות של אל־ערביה מאז 2003, ומלמדת תקשורת באוניברסיטה האמריקנית בדובאי. במהלך הקריירה שלה היא ראיינה בין היתר את מחמוד עבאס, ביל גייטס, טוני בלייר וסלאם פיאד. ב־2011 השתתפה בקמפיין מטעם חברת קפה. היא למדה רכיבה וסיימה תואר ראשון בתקשורת באוניברסיטה הלבנונית האמריקנית ותואר שני בפוליטיקה גלובלית באוניברסיטת בירקבק של לונדון.
פלשתינים ליד מטה אונר"א בעזה // צילום: אי.פי
שתי הדמויות האחרונות בקמפיין "זהות כפולה" של מכון אבא אבן ופרושאור הן פאטמה דאבדוס ועבדול רחמן קטנאני. דאבדוס, ילידת ארה"ב, היתה בת 5 כשמשפחתה עברה להתגורר בלבנון. היום היא לומדת בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה האמריקנית בביירות, ומעידה על עצמה שהיא עוסקת בשחייה, קריאה, פוליטיקה והיסטוריה. פאטמה, בדומה לעמיתיה שעברו סיפור חיים דומה, טוענת למעמד של פליט פלשתיני, למרות שכאמור נולדה בארה"ב, גדלה בלבנון וחייה שם כלל אינם מזכירים דמות של פליט חסר ישע שזקוק לסיוע בינלאומי.
קטנאני הוא אמן מצליח, עטור פרסים, שסבו וסבתו עזבו את יעזור, עיירה קטנה ליד יפו, לפני 71 שנה ועברו ללבנון. הוא אמנם גדל במחנה הפליטים סברה בביירות, אבל חייו כיום אינם חיי פליט. הוא סיים תואר ראשון ושני באמנות באוניברסיטה הלבנונית בביירות, השתלם בתחום התמחותו גם בצרפת וזכה בפרסי הוקרה רבים על עבודותיו. יצירותיו וציוריו, שלא פעם מגלים הזדהות עם המאבק והסבל הפלשתיניים, מוצגים ברחבי העולם הערבי ובגלריות במינכן ובפריז ונמכרים תמורת הון רב.
"חממות של שנאה"
פרושאור מבהיר שקמפיין "זהות כפולה" נועד להעביר את הדיון על אונר"א מרמת המקרו לרמת המיקרו, ולהציג מי הם באמת אותם פלשתינים שמציגים עצמם - או שמוצגים על ידי אחרים - כפליטים הזכאים לטיפולה של אונר"א. "לו הסבים והסבתות של האנשים הללו ודומים להם היו פליטים מכל מקום אחר בעולם", אומר פרושאור, "הם כבר היו מיושבים באופן סופי, ולא זכאים להעביר לצאצאיהם את מעמד הפליטות. רק בזכות הדרך העקומה שבה האו"ם ואונר"א ממשיכים להגדיר את הפליטות הפלשתינית, צעירים אלה יכולים כיום לנהל חיים רגילים ומצליחים, אך להמשיך לקרוא לעצמם, או להיקרא - פליטים".
במכון אבא אבן גילו, בין השאר, כי בעוד אונר"א מוציאה בשנה כ־250 דולר בממוצע על כל אחד מ־5.3 מיליון הפליטים הפלשתינים, ארגון הפליטים הכללי של האו"ם משלם רק כ־60 דולר לכל אחד מ־68 מיליון הפליטים האחרים בכל רחבי העולם.
גם הנתונים על כוח האדם שמעסיקה אונר"א מלמדים על ניפוח: בעוד סוכנות הפליטים העולמית מעסיקה כ־10,000 עובדים, אונר"א, שמטפלת רק בכ־8 אחוזים ממספר הפליטים שהסוכנות העולמית מטפלת, מעסיקה פי שלושה עובדים, כ־30 אלף איש.
"האו"ם לא ימזג את אונר"א בארגון הכללי, אם לא יהיה לחץ כבד עליו בעניין הזה", אומר פרושאור, "קמפיין 'זהות כפולה' והסברה אחרת בסוגיית אונר"א והפליטים שאנו וגם גורמים אחרים מנהלים, יסייעו לגבש דעת קהל שתתמוך בלחץ של ארה"ב וישראל. המטרה היא להפסיק את השערורייה הזו, שעד היום מתחזקת מחנות פליטים שהפכו לחממות שנאה וטרור נגד מדינת ישראל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו