אחת ולתמיד: צריך לברך על אוכל לא כשר?

כידוע, ביהדות יש מצווה לברך לפני ואחרי כל מאכל שאנו מכניסים לפה, ויש לשם כך ברכות רבות לפי חשיבות המאכל.

רוב הברכות הן מעין סוג של אמירת תודה לבורא על שאפשר לנו לאכול את האוכל הזה וסייע לנו לגדל או להכין אותו. אלא שכידוע, מעבר למזונות ולמאכלים המותרים אסרה התורה על אכילת סוגי אוכל רבים: דגים לא כשרים, פירות ים, בעלי חיים ועופות ללא סימני טהרה וכל מיני חרקים.

על פי עדויות של הנוגעים לדבר (אנחנו הרי חס וחלילה לא אכלנו בעצמנו שום דבר לא כשר) הם מאכלים טעימים מאוד. לאור זאת, התעניינו אם יש גם ברכה על מאכלים כאלו. במילים אחרות - האם אדם שמאמין באלוקים אבל אפעס לא מתאפק ומרחיב מפעם לפעם את התפריט שלו מעבר לגבולות ההלכה צריך לברך על האוכל הזה? ואם כן, אז מה הוא מברך?

השאלה הזו, שהייתה נראית לנו די חדשה ומתאימה לדור שלנו, שבו יש ציבור מסורתי גדול שלא תמיד מקפיד על הכל, היא מתברר שאלה עתיקה מאוד ומהסוג שגם כנראה עצבנה פוסקי הלכה רבים כבר בעבר. במילים אחרות - מתברר כי כשאדם אוכל דבר שאסור לו לאכול, אז אסור לו גם לברך, כיוון שאי אפשר גם לעבור עבירה וגם להגיד תודה לבורא על כך שאנחנו קצת מעגלים פינות אל מול האיסורים. אי אפשר גם קצת להאמין בקדוש ברוך הוא וגם קצת לעשות מה שאנחנו רוצים.

אגב, לא כל חכמי ההלכה בעם ישראל חשבו ככה מלכתחילה. הראב"ד והרא"ש חשבו שצריך לברך, כי הרי האדם כן נהנה ממשהו שהבורא יצר בעולם, אבל רוב הראשונים ובראשם הרמב"ם פסקו אחרת. כפי שכותב הרב אליעזר מלמד, את התשובה המקובלת על כל העוסקים בתחום: "אין מברכים על אכילת מאכל שאסור לאוכלו, לא ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה, שהיאך יודה לה' על הנאה שבאה לידו באיסור. ואם יברך, לא יהיה בברכתו שבח אלא ניאוץ ופגיעה בכבוד שמיים. ואין הפרש בין אם המאכל אסור מהתורה - כגון בשר שלא נשחט כהלכה, או אסור מדברי חכמים - כגון פירות שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות. בכל אופן אין מברכים עליהם (ברכות מה, א, במשנה, שו"ע קצו, א). וכן הגונב מאכל, בנוסף לכך שעליו להשיב את הגניבה, אסור לו לברך עליו, ואם יברך אין זו ברכה אלא ניאוץ, שנאמר (תהלים י, ג): "וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה'" (עפ"י סנהדרין ו, ב)".

ואם אין ברירה?

אלא שמתברר שלפעמים כן מותר לברך על מאכלים מהסוג הזה אם אנחנו במציאות של סכנה ושאנחנו במצב של לאכול או למות. על כך כותב הרב מלמד: "ומי שנמצא בסכנה וכדי להציל את עצמו הוא צריך לאכול מאכלים אסורים, כנבלות וטרפות - עליו לברך עליהם. ואף על פי שהיה מעדיף שלא להצטרך כלל לאוכלם, מכל מקום כיוון שבפועל הוא אוכלם בהיתר, שפיקוח נפש דוחה את כל המצוות, עליו לברך על הנאתו. אומנם אם הוא סולד מהמאכל האסור, כגון שהוא נאלץ לאכול חזיר וחש מזה גועל, לא יברך, שכן בפועל הוא לא נהנה (שו"ע קצו, ב; רד, ט; מ"ב רד, מח)".

ומה קורה אם אכלתי בצום או שתיתי קפה חלבי אחרי אכילת בשר?

ובכן כרגיל, כשהמצב מורכב התשובה מורכבת. ובמילים אחרות כותב הרב מלמד כי "והאוכל מאכל כשר בשעה שאסור לו לאכול, כגון שאוכל בתענית, או במוצאי שבת לפני הבדלה, או לפני תפילת שחרית, או בסוכות מחוץ לסוכה, כיוון שהמאכל עצמו כשר ורק זמן האכילה או מקומה אינם ראויים, צריך לברך על הנאתו מהמאכל הכשר. ומי שבתוך סעודה בשרית טעה ובירך 'שהכל' על גלידה חלבית, הואיל ואסור מדברי חכמים לאכול חלב בסעודה בשרית, לא יטעם כלל מהגלידה החלבית. אבל אם בתוך שש שעות מאכילת הבשר שכח ובירך 'שהכל' על חלב, למרות שהוא נוהג כמנהג רוב ישראל להמתין שש שעות אחר אכילת בשר, יטעם מעט מהחלב. שהואיל ויש סוברים שאין בזה איסור כלל, ומיד לאחר שסיים את סעודת הבשר מותר לדעתם לאכול חלב (תוס', מרדכי וראבי"ה), עדיף יותר לנהוג כמותם מאשר להיכשל באיסור ברכה לבטלה (ע' יחו"ד ד, מא)".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו