"הליכוד זה לא חסידות, וביבי הוא לא אדמו"ר. אבל נאמנות היא מעל הכל"

הדרך לירושלים וממנה יכולה אולי לספר את סיפורו של יו"ר הקואליציה, דודי אמסלם. פעם, לפני עשרים או שלושים שנה, הוא היה עסקן ירושלמי המוכר לאנשי העירייה בלבד. המחשבה שיפרוץ אל הפוליטיקה הארצית, שלא לדבר על הליכוד, היתה שמורה לאנשים בעלי דמיון מפותח. אבל כשיורדים מירושלים ומגיעים לסטודיו ברמת גן, שבו מצטלם אמסלם לתחילת קמפיין הפריימריז שלו (סלוגן: "איש של אנשים"), ועוד לפני כן, כשכולם מזהים ועוצרים אותו ברחוב - מבינים את השינוי שעבר. 

ספק אם יש חבר כנסת שביצע קפיצה מטאורית כמו זו שעשה אמסלם בקדנציה האחרונה: ממי שחסה בצילו של משה ליאון בבחירות המקומיות ב־2013 - לדמות מובילה ב"ארץ נהדרת" ולפנים של תנועת הליכוד. במפגש הבלתי אמצעי עם הקולגות שלו - פעילי הליכוד והתקשורת בבירה וגם בתל אביב, שאליה נגיע בסוף המסע איתו בכביש 1 - מבינים בדיוק את הכוח העצום שהוא צבר. 

"רוב הזמן אני סובל", הוא אומר תוך כדי סידור העניבה לקראת צילומי הפורטרט לקמפיין הקרוב. הוא מאופר, נאלץ להצטלם במגוון פוזות, וחוסר הנוחות ניכרת על פניו. "אני סובל כשאני רואה את הדמות שלי ב'ארץ נהדרת'; אני סובל מההופעות בתקשורת; אני סובל כשאני צריך להאכיל את ה'מולך' החדש של תקופתנו, שזה הפייסבוק והטוויטר; ואני סובל כשאני עושה את העבודה שלי ונתקל בשקרנים. 

"אני בן אדם שלוקח הכל ללב, לא מצליח לייצר את הניתוק אפילו בלילה, במיטה. זאת הסיבה שאני כבר שנה וחצי על כדורי שינה. אני מתעורר ברבע לחמש בבוקר, עושה מכונת כביסה ובלילה אני אוהב לבשל. שבת הוא היום היחיד בשבוע שבו שאני עם טלפון סגור, בלי עיתונים. אני מתחזק בשנים האחרונות ונהנה מהשקט - עד שאני פותח את הטלפון במוצ"ש ומקבל מאות הודעות".

אמסלם איש של מונולוגים, ואחת הביקורות השכיחות לגביו היא שהוא יורה כל הזמן, בלי מעצורים. יחד עם דוד ביטן, הפכו השניים בציבוריות הישראלית למגן אנושי עבור ראש הממשלה, וכל מי שמעז לתקוף או להתקיף אותו זוכה במהירות למנה אחת אפיים. 

כשבחוץ הגשם לא מפסיק לרדת והכביש החלק הופך אט־אט מסוכן יותר, אמסלם מקפיד לשמור את העיניים על הכביש ולהעיר לנהג שלנו, אך גם לשלוח אלי מבט חודר ולהבהיר: "אם אתה אומר את האמת תמיד, אני לא מבין מה הבעיה עם זה ועם איך שזה נאמר. אנשים מתבלבלים עם הכנות שלי. לא מעניינים אותי טייטלים - להיות שר או לא. אני אפילו לא יודע אם אני במקצוע הנכון ויכול להיות שאעזוב אותו. השלב הבא בחיים שלי יהיה ללמוד תורה והיסטוריה של העם היהודי, ואמלא את הזמן בפעילות התנדבותית. לא דחוף לי להישאר בכנסת. אותי מעניינת בעיקר היהדות".

מכניסים להילוך ראשון: על קיפוח והתנשאות

"צריפי אזבסט מונחים על משטחי בטון מרובעים. חציים היו צבועים בתכלת, חציים בוורוד. בחורף היתה המעברה שקועה בבוץ. מי גשמים ירדו מן ההרים שהקיפו אותה ונתקבצו בתוכה. אבנים וקרשים היו פזורים בבוץ, והעולים החדשים היו מדלגים עליהם כדי להגיע לצריפים". 

הסופר חיים סבתו, כדרכו, היטיב לתאר את מעברת האזבסטונים בקריית יובל, שבה נולד אמסלם ב־1960. בגיל 10 כבר עברה המשפחה לקריית מלאכי. "היתה לי ילדות נהדרת, לכולנו היה אותו דבר - זאת אומרת שלאף אחד לא היה כלום - אבל כנראה בגלל שלא ידענו שיש עולם שלם בחוץ היינו מאושרים", הוא מספר, "על קיפוח לא שמעתי, אבל ברור שהיה קיפוח. בצבא הייתי בשריון, ורק שם התחלתי להרגיש את ההבדלים הללו, שמדברים עליהם. בעשייה הציבורית כבר ראיתי את ההתנשאות, ואיך החברה מסתכלת עלי". 

10:30 רמת גן: מתכונן לצילומי הקמפיין // צילום: יוסי זליגר

אמסלם מתעקש שלא להרים את הקול, אבל כשהוא נכנס למגרש הביתי שלו - משכן הכנסת - ומתחכך עם הקולגות, הבערה הטבעית שבתוכו מפעילה אותו וחושפת את רגשותיו. יש מי שיאמרו שזו התנהלות שיכולה להקשות על פוליטיקאים, אבל מבחינתו זה מה שיש, זה הוא, ואם ירצו - מחר הוא ילך הביתה (אחרי שיגמור לתקן כמובן את מה שצריך לתקן). עד אז - הוא לא באמת צריך לדפוק חשבון או לשקול מילים.

"היה פעם שדרן ששאל אותי איפה הייתי בצבא", הוא נזכר, "ראיתי את התגובה שלו כשעניתי 'בשריון', הוא הרי חשב שאני אמור להיות שק"מיסט או משהו כזה. אם אנשים לא שומעים מוצרט אלא אום כולתום ואייל גולן - הם ישר חושבים שאוטומטית זה פחות טוב. מה, רק כי האליטה החליטה אחרת?"

רגע לפני שאנחנו נכנסים שוב למכונית, הטלפון מצלצל. אמסלם מבקש להודיע שהוא עסוק, אבל מהר מאוד לוקח את הטלפון אליו. נדמה שהשיחה מגיעה מעבר לים. ברזיל, אם לדייק. הוא נעלם ואחרי 20 דקות שב, מחויך כולו. לא צריך לשחות בביצה הפוליטית בשביל לזהות שהמהלך של איילת שקד ונפתלי בנט עורר גם אצל אמסלם הרבה אמוציות. "מה אני אגיד לך, זה כמו שאתה נוסע באוטובוס לאילת ופתאום קם אחד הנוסעים ואומר לנהג, תסובב את ההגה - אנחנו נוסעים לצפת. מה אתם עושים, תגידו? הרי כולנו ניפגע מהמהלך הזה, למה אתם לא חושבים? לי אין את האגו הזה שיאמר לי לך תקים מפלגה, לך תוביל, תהיה מספר אחת. אבל הם? הם כנראה חיים מזה. 

"אני תמיד הייתי שחקן קבוצתי. אני מסתכל קודם כל על טובת המפלגה. זו הסיבה שמאז ומתמיד נמשכתי לעשייה הציבורית. כבר בתור ילד, כששיחקנו כדורגל, אני עשיתי את ה'כוחות'. וככל שאתה מתקדם בשנים, אתה מוצא את עצמך כמו אותו ילד שעשה את הכוחות, רק בדברים אחרים. לכן אני לא מצליח להבין מה בנט רוצה להשיג, זולת האגו".

הוא מתכנן את הירושה, אני אומר לו. אמסלם יורה: "את הירושה של מי?" של ביבי. "למה, ביבי הולך?"

הפסקת צהריים: בואו נדבר על רות דוד

מערכת הבחירות הקרובה צפויה להיות מלוכלכת במיוחד. הפייסבוק והטוויטר יעבדו שעות נוספות, כשברקע כמובן המסר התקיף של רה"מ: לא משנה מה יחליט החוק, אני ממשיך כרגיל. אמסלם, שיוצא אלינו נמרץ אחרי פגישה של שעתיים עם יולי אדלשטיין, עם אחמד טיבי ("זה בן אדם שאומר לך את האמת גם אם היא לא טובה, ורוב הזמן היא לא טובה", אומר טיבי על אמסלם וממהר להצטלם איתו) ועם עוד חברי כנסת, כבר משנן את המנטרה לכל כלי התקשורת. כשאני שואל, בלחש, האם המונים ייצאו לרחובות במקרה שבכל זאת יוגש כתב אישום, אמסלם מבטל אותי: "זה לא קשור לזה. זה יותר חמור, כי אנשים אולי יפגינו אבל ימשיכו הלאה. מה שיהיה יותר משמעותי זה חוסר האמון של הציבור כולו בבית המשפט, במשטרה ובעקבות כך בממשלה, והדבר יגרום לכך שהדמוקרטיה תקרוס לתוך עצמה. תזכור, את כל הגופים הללו יש גם בסין, בסוריה ובמקסיקו אבל אף אחד לא מאמין בהם וכולם רואים בהם הצגה אחת גדולה. 'פראבדה', רק הפוכה. ואם נגיע למצב הזה בעקבות הגשת כתב האישום, אני לא יודע לאן המדינה הזו תלך". 

המתקפה החזיתית של אמסלם לא מפסיקה לרגע, והעובדה שמדובר באחד מהפוליטיקאים החשובים במדינה, שלדבריו יש משקל ואחריות, נדחקת הצידה. מבחינתו הוא אזרח מן השורה: "למה ברות דוד (פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר) איש לא מטפל כמו שצריך? כי היא משלהם. למה שופכים עשרות מיליוני שקלים ומאות שוטרים וצוותי חקירה כדי להפיל ראש ממשלה, אבל רק מח"ש הוא גוף קטן שמתקשה להתמודד עם כל העבודה שיש לו? כי כולם מזינים כאן את כולם: התקשורת את הפרקליטות ואז את המשטרה, וזה כמו גלגל שיניים כזה שלא מפסיק להתגלגל כי אחד קשור בשני. כולם חברו יחד כדי להמשיך ולשלוט ולהפיל את ראש הממשלה".

12:30 ירושלים: עם אחמד טיבי בכנסת // צילום: יוסי זליגר

 

אבל אתם בשלטון, כשלא היה לכם נוח, זרקתם המפכ"ל רוני אלשיך הביתה.

"אף אחד לא זרק אותו. הוא סיים קדנציה והלך הביתה כמו רבים לפניו. אני לא אשם שהוא התראיין בטלוויזיה והתחיל להאמין לבלוף של התקשורת ולמה שהיא אומרת עליו. גם בפוליטיקה יש כאלה שמאמינים יותר מדי למה שאומרים עליהם. איפה נשמע שמפכ"ל חוקר בעלים של עיתון מסוים, ואז הוא מופיע בשער של אותו עיתון בביתו מעניק פרחים לאמא שלו? ועל זה אף אחד לא אומר כלום, זה לא חלק מהחקירה ועל זה אין ביקורת מצד האליטות. אז אנחנו אולי בשלטון, אבל האליטה הישנה מתעקשת להמשיך לשלוט".

אנחנו בדרך לשיפודייה בדרום תל אביב, למפגש הפעילים הראשון בדרך למי־יודע־כמה כאלו בשלושת החודשים הקרובים. אמסלם כבר חושב על יום העבודה למחרת: "חוק הסיגריות זה פספוס לדורות, אבל אני לא יכול להילחם כל היום", הוא מתייחס לביקורת על התנגדותו לחוק האוסר פרסום סיגריות, "אני מכבד את הכללים ואם החליטו שמעבירים אז מעבירים, אבל למה אף אחד לא שואל את מר איתן כבל, שיזם את החוק, למה העיתונים הוחרגו? למה עדיין מותר לפרסם בהם סיגריות? אתה עיתונאי חוקר, לא? אז תשאל אותו". 

חניית לילה: שיפוד אחרון ופרידה

השינוי בקול של אמסלם מעיד שוב, עד כמה הפילטרים אכן לא עובדים כשזה נוגע לתחום האישי. והוא הרי הגיע לפוליטיקה מתוך הסיפור האישי, שגורם לו לרצות להפוך עולמות: מותה של אשתו, רוזי, הניע אותו להילחם עבור חולי סרטן אחרים ("החוק החדש לא ישפיע על ילדים ונוער, אלא רק אלו שכבר הגיעו לקופסה, ואם הגעת לקופסה אתה כבר מכור"). והיה זה גם המעצר שלו בשנת 2003, כשנחקר בחשד למעורבות בזיוף מאות טופסי התפקדות לסניף הליכוד בירושלים. באותה שנה המליצה המשטרה להעמיד לדין את אמסלם, אך התיק נגדו נסגר בשל חוסר בראיות. 

שני המקרים הללו פתחו חשבונות שהפרלמנטר לא ינוח עד שיסגור אותם. "האם הם יכולים לתפור לי תיק? בוודאי, אני לא פוסל את האפשרות הזאת. בישראל כשהמשטרה רוצה היא הופכת את האזרח לאבק, אפילו לא למספר. אנשים לא מבינים עד כמה זכויות הפרט שלנו במדינה נמצאות במצב קשה. המעצרים נעשים ברגע, וחוויית המעצר הופכת אותך מאדם נורמטיבי לעבריין שנושא טראומה. אנשים חושבים שאם שוטר דחף אותם בהפגנה, אז הם פגשו את הצד הלא נעים של המשטרה. אבל זה כלום, זה לא משאיר עליך חותם כמו מעצר והקלות שבה ניתן לעצור אותנו".

"האליטה הישנה מתעקשת להמשיך לשלוט". אמסלם עם כתבנו // צילום: יוסי זליגר

את אמסלם מקבלות בתל אביב מחיאות כפיים סוערות. העייפות ניכרת עליו, הוא היה שמח להגיע כבר הביתה. אבל ארנון גלעדי, חבר מרכז הליכוד הבכיר בתל אביב, ארגן אירוח לתפארת שכולל פעילים ומעדנים כיד המלך. אמסלם, שלא הכניס לפיו כמעט דבר כל היום, מנשנש קצת לאפה עם חומוס ומקשיב לנאומים, בין היתר של יולי אדלשטיין ומיקי זוהר. הוא לא יכול פשוט לקום וללכת, זה נגד כללי המשחק, אותו משחק שאולי הוא לא המציא, אבל שולט בחוקיו. יודע שככה ייראו הערבים שלו עד תחילת אפריל ומקבל עליו את הדין.

"ערב טוב לכולם", פותח אמסלם את דבריו, אשר נקטעים ברמקול המסעדה שמכריז "צ'יפס גדול מוכן". הוא, מקצוען אמיתי, ממשיך הלאה: "אני כל הזמן אומר שלא משנה מה יהיה, מה שהכי חשוב זה המפלגה. אם אני אכנס או לא - זה לא מה שחשוב, חשוב שנישאר בשלטון". הפעילים מוחאים לו כפיים וצועקים "בראבו". אמסלם מחזיר להם את ההדר הבית"רי בואכה 2019: מצד אחד שימור תחושות הקיפוח והמלחמה במוסדות המדינה המוגדרות בלי בעיה כמוסדות האליטה, ומנגד שימור מעמדו של הליכוד כדבר החשוב ביותר.

19:00 תל אביב: מפגש עם פעילים באירוע // צילום: יוסי זליגר

יותר מהפעילים, יותר מחברי הכנסת ויותר מבנימין נתניהו עצמו, אמסלם הוא כיום הנפש החיה של הליכוד. "אנחנו לא חסידות, והוא לא האדמו"ר", הוא אומר על נתניהו, "יש לנו המון חילוקי דעות עם ראש הממשלה, אבל נאמנות היא מעל הכל. ואם אנחנו נפר את הנאמנות שלנו לראש התנועה ולימין בקואליציה, הרי הם ינצחו אותנו. זו הדרך של השמאל לחזור לשלטון. לא אני המצאתי את הכללים, אני רק דואג שכולם ישמרו עליהם. אני מקווה שכולם מבינים את זה". 

עוד אירוע מפלגתי הסתיים בהצלחה. אמסלם יעלה לירושלים, לנסיעה בגשם המתחזק. כשיגיע הביתה יראה קצת טלוויזיה, יתפוס טרמפ על איזו חללית כדי להתנתק מהרעש מסביב. "אני אוהב תוכניות על החלל ועוקב אחרי זה שנים רבות, זה נושא שמעניין אותי מאוד ואני נשאר בו מעודכן. זה מרגיע אותי לצפות בתוכניות הללו". •

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו