המסע אל בטן האדמה

בפתחה של אחת המנהרות שנחשפה בפאתי מטולה עומד אוהל קטן. שלושה כיסאות פלסטיק ותנור חימום, מחסה מפני הגשם והקור, וכבל חשמל שבקצהו שקעים, ואל אחד מהם מחובר טלפון סלולרי. "של מי זה", מתרעם אלוף פיקוד הצפון, יואל סטריק. "מי הכניס לכאן טלפון?!"

אחד החיילים מקבל אחריות. "אני מתנצל", הוא אומר, לוקח את המכשיר ונמלט מהמקום. סטריק נוזף בו במבט. "כמה מטופש יהיה ליפול דווקא עכשיו על שטויות".

ההתעקשות על הטלפונים לא נולדה מגחמה. על פי הקלישאה המוכרת, האויב מאזין. זה נכון שבעתיים אצל חיזבאללה, בוודאי בעידן הסייבר. האויב מאזין, ומקליט, ומצלם הכל. כל הזמן.

החשאיות היתה בליבו של פרויקט המנהרות של חיזבאללה, משני צידי הגבול. כשהחפירות החלו, ידעו עליהן רק מעטים בצד של נסראללה. לא בטוח שגם בכירי החיזבאללה ידעו הכל על "הבייבי של נסראללה". הפרויקט הזה נוהל על ידי המנהיג.

גם בישראל ידעו מעטים על המנהרות. למחצית מאלופי המטכ"ל לא היה מושג עד רגע לפני שהמבצע יצא לדרך. כל מי שידע התבקש לחתום על טופס שו"ס - שותפות סוד, שסנקציה פלילית בצידה. בתחילת הדרך היו שו"סים מועטים. בסופה, כמה מאות.

"זהב לבן", כך כינו את המבצע מצידו הישראלי. ב־2016 הוקם צוות מודיעיני־טכנולוגי סודי שכלל כמה קצינים ומומחים, ומשימתו אחת: לחשוף את מנהרות חיזבאללה. זה קרה שנתיים אחרי שבצה"ל הבינו שחיזבאללה עוסק בנושא. אגב, האסימון נפל בעקבות מידע שהצטבר, ולא רק בגלל הדיווחים של תושבים במטולה על רעשי חפירה מתחת לבתיהם.

לקח לצה"ל זמן (וטכנולוגיה שהבשילה) כדי להודות, באיחור של כמה שנים, שהתושבים צדקו. "אנחנו יודעים על זה כבר לא מעט זמן, אבל לצערנו לא יכולנו לשתף אתכם", אמר סטריק לראשי המועצות בצפון. כמה מנהרות היו קרובות להשלמה, עניין של חודשים ספורים. גם זה עמד בבסיס הלחץ שהפעיל צה"ל לסיים את העניין כאן ועכשיו.

התכלית האסטרטגית של המבצע, שהוגדרה בצה"ל ואושרה על ידי הקבינט, קבעה: "פגיעה קשה בתוכנית הקרקעית ההתקפית של חיזבאללה על ידי הסרת איום התת־קרקע ההתקפי וערעור מעמדו, למימוש החלטה 1701 ואחריות המדינה הלבנונית, מניעת הידרדרות למערכה, חיזוק חופש הפעולה והלגיטימציה למדינת ישראל, על מנת להביא לשיפור המציאות הביטחונית לאורך זמן".

סטריק מאמין שההישג גדול מהציפיות. צריך אמנם מידה גדושה של אופטימיות כדי להאמין שממשלת לבנון תקבל אחריות, או שהחלטה 1701 תמומש, תרחיק את חיזבאללה מצפון לנהר הליטני ותגביל את התחמשותו. אבל בכל מה שנוגע לתחומי האחריות של פיקוד הצפון - המשימה הושגה כמעט במלואה. אמנם, לא כל המנהרות אותרו, אבל צה"ל יושב עליהן, וזה עניין של זמן עד שהמקדח שוב יפגע בול.

•  •  •

בסוף השבוע הראשון של מבצע "מגן צפוני", שלושה ימים אחרי איתור המנהרה הראשונה ויממה אחרי איתור המנהרה השנייה, נשארו כל הכוחות בצפון. חדר האוכל בחטיבה 769, שאחראית לחלקו המזרחי של הגבול עם לבנון, נראה כמו בליל הסדר בשנות השהייה בדרום לבנון. מאות חיילים ומפקדים, ובראשם האלוף סטריק, מפקד האוגדה רפי מילוא והמח"ט מני ליברטי.

סטריק דיבר עם החיילים על חשיבות המבצע, שנועד להסיר את האיום מתושבי הצפון. המונח הזה, "מבצע", בוער בו גם היום. הוא לא מבין איך היו כאלה, בהם מי שמתיימרים להבין, שטענו שמדובר בסך הכל ב"עבודות לוגיסטיות".

אלה לא רק הכוחות, שעבדו 24/7, בגשם ובבוץ, כדי לאתר ולהשמיד. האלוף עצמו לא יצא הביתה שבועיים. ביום שבו נמצאה המנהרה השנייה הוא היה אמור לעבור בית; אשתו עשתה את זה בלעדיו.

חייל בוחן פיר מנהרה שנחשף

זה פרויקט חייו של סטריק. אביב כוכבי התחיל בו לפניו כמפקד הפיקוד, והעביר לו את המקל. לא מזמן ביקש סטריק מצוות הלשכה שלו לבדוק כמה זמן הקדיש לדיונים על המנהרות בחצי השנה האחרונה. התשובה היתה 333 שעות.

הוא עקב אחרי כל פריט מידע, ניהל כל מבצע מודיעיני, תדרך אישית את הכוחות. היה באינספור פגישות עם מומחים, עם מהנדסים, עם גיאולוגים, ובהמשך - עם כוחות ההנדסה שמבצעים את העבודות, ועם הכוחות הלוחמים שמלווים אותם. בלילה שלפני תחילת המבצע הגיע למטולה. מהדרך צלצל לראש המועצה, דוד אזולאי, וביקש פגישה דחופה, בארבע עיניים. הם נכנסו לחדר, וסטריק אמר לו: "יש מנהרות של חיזבאללה שחדרו לישראל באזור מטולה".

לפנות בוקר נמצאה המנהרה הראשונה. המקדח ירד לאדמה, ופגע בול. "מזל של מתחילים", אמר מישהו. "מזל של מקצוענים", ענה לו סטריק.

כמה שעות אחר כך עמד אלוף הפיקוד בקרון הפיקוד, לצד המנהרה שנחשפה. הוא היה בשיחת טלפון מוצפנת עם הרמטכ"ל איזנקוט, כשאחד החיילים צעק: "נדלק אור במנהרה". המצלמה שהוחדרה דרך החור שנקדח עקבה אחר שני אנשי חיזבאללה שצעדו לעברה. מטען הלם הופעל, ואנשי חיזבאללה נמלטו על נפשם. הסרטון הופץ בהמשך אותו יום, והפך לאחד מסמלי המבצע.

סטריק נשאל אם לא היה עדיף להרוג אותם. הוא עונה שהתשובה מורכבת. חלקה קשור להיתכנות מבצעית. חלקה האחר - לתוצאות של צעד כזה. חיזבאללה היה עלול להגיב. היתה מתפתחת לחימה, בהיקף כזה או אחר. וזה היה עלול להסיט את צה"ל מהיעד העיקרי - איתור והשמדת המנהרות.

גם זה קשור בעיניו להגדרה "מבצע". הרי צה"ל לא נערך רק לקדוח ולאטום, או לפוצץ, אלא למה שעלול לקרות. בוצע תגבור כוחות מאסיבי. רועננו פקודות מבצע. מסוקי קרב ואמצעי תצפית הועלו לצפון. עשרות מטוסי קרב עמדו חמושים על מסלולי ההמראה, מוכנים להזנקה מיידית.

•  •  •

המנהרה הראשונה שנחשפה תוכננה כך שתצא כמה מטרים מהגבול, בשטח שנצפה מלבנון, אבל לא מישראל. חיזבאללה היה יכול להחדיר דרכה מאות לוחמים בזמן קצר, גדוד שלם של יחידת העילית שלו, "רדואן", שקרויה על שם כינויו של הרמטכ"ל המיתולוגי של הארגון, עימאד מורנייה, שחוסל בפברואר 2008 בדמשק.

אחד המפקדים הבכירים בארגון הוא איברהים עקיל, בעצמו פליט של ניסיון חיסול ישראלי מתחילת 2000, עוד לפני נסיגת צה"ל מדרום לבנון. עקיל היה אז אחראי למרחב הדרומי בארגון. מאז הוא קודם, ונחשב מקורב לנסראללה. החשבון שלו עם ישראל הוא ארוך.

יש להניח שעקיל היה שותף לתוכנית המבצעית שנסראללה מכנה "כיבוש הגליל": פשיטה לשטח ישראל עם כוחות גדולים והשתלטות על מרחבים, בהם יישובים ובסיסי צבא. לחטוף, להרוג ולהתמקח. במקביל, לשגר כמה טילים מדויקים אל סמלי שלטון כמו הכנסת או בניין המטכ"ל בתל אביב, ואל מתקנים אסטרטגיים.

עבודה לילית לחשיפת מנהרה בגבול הצפון. הרעיון למלכד לא עבר את שלב השעשוע המחשבתי

כל זה אמור להניב לחיזבאללה את הניצחון כבר במכת הפתיחה של המלחמה. להדהד כך שיהיה ברור מי ניצח, שזה הארגון הראשון שלא רק שאינו נכנע לישראל, אלא גם מצליח לכבוש, ולו זמנית, שטחים ישראליים.

בפיקוד הצפון הבינו מזמן את האסטרטגיה הזאת. המהלך הראשון היה לשנות את הטופוגרפיה של הגבול. בשני מקטעים - בין ראש הנקרה לרכס הסולם, ובין משגב עם למטולה - נבנתה חומה בגובה 9 מטרים, כדי להקשות על חיזבאללה לתצפת ולירות. באזורים אחרים נבנו מצוקים תלולים.

המנהרות היו הג'וקר של חיזבאללה. ה־game changer. הכוח שתוכנן לחדור דרך המנהרה הראשונה היה אמור לרדת מההר ולתפוס את כביש 90, בעלייה למטולה. כוח אחר יועד להיכנס דרך מנהרה נוספת, צפונית יותר, ולהשתלט על המושבה עצמה. כוחות נוספים תוכננו להתמקם על ההרים, עם אמצעי תצפית ולחימה, ובאמצעות טילי נ"ט לפגוע בכל מי שינסה להגיע - ברגל, ברכב או במסוק.

סביר שתוכנית דומה הוכנה לאזור זרעית־שתולה. שוב, כניסה מתואמת של כמה כוחות, לצורך השתלטות על שטח ועל אזרחים. עד שצה"ל היה מגיב - המשחק היה גמור.

תצפיתן חיזבאללה. האויב מאזין, מקליט ומצלם הכל

החפירה נמשכה שנים, כנראה מ־2014, ואולי עוד קודם. זה היה פרויקט איטי: הקצב הממוצע של החפירה היה בין מטר לשניים בשבוע. עם כלים ידניים, שחצבו באיטיות באדמה הסלעית. כמה מנהרות ירדו עמוק מאוד מתחת לאדמה, עד לעומק של 40 מטר.

בחלק מהמנהרות הונחו מסילות, כדי לשנע את האדמה בעת החפירות, ובעתיד - לשנע אמצעי לחימה. בכולן היו תשתיות חשמל. בכמה מהן כבר נבנו בקצה הישראלי חדרים שנועדו לאחסן אמל"ח או לוחמים ערב היציאה למבצע עתידי. ההפתעה של חיזבאללה מהחשיפה מלמדת כי בארגון היו משוכנעים שישראל לא יודעת כלום.

•  •  •

הרמטכ"ל איזנקוט הגדיר כבר בתחילת כהונתו את הטיפול באיום התת־קרקעי בעזה כאחת ממטרותיו המרכזיות. בראשית 2015, כמה חודשים אחרי מבצע צוק איתן, הוקמו בפיקוד הדרום צוותי מחקר, מודיעין וטכנולוגיה שחיפשו פתרון לבעיה. במקביל המשיך להגיע המודיעין על איום תת־קרקעי בצפון.

בהמשך הצליח הצוות המודיעיני־טכנולוגי של צה"ל למפות את ממדי האיום מלבנון. המידע עוד לא היה שלם, אבל התעלומה החלה להיפתר. סטריק מכנה את זה מעבר משלב החידה - משהו שידוע שהוא קיים אבל צריך למצוא לו את הפתרון - לשלב הידיעה.

ידע ומומחים שפעלו בגבול הרצועה הניבו פירות. הם הועברו לצפון. העובדה שהקרקע בצפון סלעית, דולומיטית, הקלה על הסנסורים לאתר היכן בדיוק מתבצעות עבודות. גם טעויות שעשה חיזבאללה סייעו באיתור התשובות. ממפעל הבלוקים בכפר כילא, שממנו יצאה אחת המנהרות למטולה, יצאו משאיות שפרקו עפר כמה קילומטרים משם. צה"ל עקב, וצילם. פעילות לא שגרתית נצפתה גם בגזרות אחרות לאורך הגבול. זה עזר להבין איפה המנהרות מתחילות. מה שנשאר היה למצוא לאן הן מגיעות.

אלוף פיקוד הצפון, יואל סטריק, עם המפקדים בשטח. לעמוד במשימה בלי להיגרר למלחמה

בחודשים האחרונים, הלחץ של הרמטכ"ל על מקבלי ההחלטות גבר. הוא רצה לסיים את הפרויקט עוד בקדנציה שלו. ציניקנים יטענו שזאת מתנת הפרידה שביקש לעצמו, בתום שירות ארוך שרובו בגזרת הצפון, מחייל וקצין זוטר ועד לאלוף הפיקוד.

מי שמכיר את איזנקוט יודע שזה נובע משריטה עמוקה. מאז מלחמת לבנון השנייה, חיזבאללה אצלו הוא אובססיה. איזנקוט מכיר כל פרט שנוגע לארגון - ההיסטוריה שלו, האידיאולוגיה, האנשים, ובעיקר, האיום שנשקף ממנו. הוא מתחיל עם חיזבאללה את הבוקר, ומסיים איתו את היום.

התנהל דיון על התזמון הנכון. בינתיים עזה החלה לבעור. שר הביטחון ליברמן העדיף את עזה תחילה. איזנקוט ונתניהו חשבו שהצפון דחוף יותר. הקבינט דן בנושא בכמה ישיבות. בכל פעם הוא העדיף את עמדת הרמטכ"ל על זאת של השר.

לדיון המסכם הביא איזנקוט מכתב מסטריק. "חייבים לפעול מייד" היתה השורה התחתונה. החורף היה סיבה אחת, משנית. הסיבה העיקרית היתה החשש שמנהרה תהיה מבצעית ותופעל, שמשהו יברח לנו בין האצבעות.

אלוף הפיקוד סבר שאם לא נפעל מייד, זאת תהיה בריחה מאחריות. שלא תהיה שום דרך להסתכל לאזרחים בעיניים, ולהגיד שידענו, ולמרות זאת לא פעלנו.

•  •  •

פרויקט המנהרות הונח לפתחה של יחידת יהל"ם (יחידת הנדסה למשימות מיוחדות). הם הביאו את הניסיון שנצבר בעזה, ואת הידע שנאסף בצפון. כל מ"פ קיבל מנהרה, ושלוש משימות: לגלות אותה ולפגוע בה עם המקדח; לחקור אותה מבחינת עומק, כיוונים והתוואי שחדר לשטח ישראל; ולנטרל אותה, באטימה או בפיצוץ.

הם ליוו את ההתקדמות המודיעינית־טכנולוגית בחודשים שלפני המבצע. את הכלים הכבדים הביאו רק בימים האחרונים. גם כאן, לא רצו שחיזבאללה יחשוד.

"זה היה נוהל קרב של חודשים", אומר מפקד הסיירת של יהל"ם, סרן קובי. "בהתחלה שיתפנו רק מעטים. אימַנו לוחמים בלי שיידעו בשביל מה. מבצע כזה הוא החלום של כל אחד אצלנו. להגן באמת על תושבים, לראות אויב בעין. להביא תוצאה".

מנהרת חיזבאללה. הניסיון שנצבר בנטרול התת־קרקעי בעזה שולב עם הידע שנאסף בצפון

כל כוח הנדסי אובטח בשטח בידי לוחמי חטיבת הקומנדו. החטיבה קיבלה את הפרויקט כולו לאחריותה, ונערכה אליו במשך כמה חודשים. בדיסקרטיות מלאה, כמובן, כשרק מפקדי הגדודים שותפים לסוד. האימון החטיבתי שנערך בחודשים האחרונים בוצע בצל תוכנית המנהרות. "לא ידענו אם נספיק לסיים את התרגיל", מספר בכיר בחטיבה.

העצרת החטיבתית של הקומנדו, שסיכמה את התרגיל, נקבעה ליום ראשון בערב, נר ראשון של חנוכה, בקיבוץ יגור. רק באותו היום סיפרו על המבצע למפקדי הפלוגות, ולמחרת - למפקדי הצוותים. הלוחמים לא יצאו הביתה, כמקובל בסוף האימון, אלא הוקפצו ישירות לצפון. אוריה, מג"ד אגוז, קיבל את הגזרה המזרחית. רועי, מג"ד מגלן, את המערבית.

דובדבן היתה בעתודה, ואחר כך הוחזרה ליו"ש, כדי להשתתף במצוד אחר מבצעי הפיגועים האחרונים. התסכול על כך שלא השתתפה במבצע המנהרות התחלף בתסכול על כך שמבצע לכידתו של המחבל מהפיגוע מברקן הוטל ברגע האחרון על הימ"מ.

באישון לילה נפרסו הכוחות בשטח. ההנחיות היו קפדניות. בחלק מהמקומות הוצבו חיילים במרחק של מטרים מהאויב. הטופוגרפיה בגבול הצפון יוצרת מובלעות שבהן גדר הגבול לא חופפת את קו הגבול, אלא נמצאת מדרום לה; לוחמי הקומנדו פעלו עד המטר האחרון. זה נעשה גם כדי להבהיר מי בעל הבית, אבל עוד יותר מכך כדי לזרז את העבודות ולאפשר קידוחים ממש על קו הגבול.

"היו שם רגעים לא פשוטים", סיפר הבכיר. "אתה עומד בשטח פתוח, הגדר מדרומך, ושום דבר לא מפריד בינך לבין לבנון. כמה מטרים ממך עומדים אנשי יוניפי"ל וחיילים בצבא לבנון עם נשקים שלופים. קצת מאחור אנשי חיזבאללה".

החשש העיקרי היה מחטיפה. שחיזבאללה ינסה לנצל הזדמנות, בחסות תנאי מזג האוויר הקשים ששררו בחלק מהימים - גשם, בוץ, ערפל כבד. לכן כל כוח זכה לתגבורים ולחיפוי.

חשש נוסף היה מהתכתשות מקומית שתבעיר את הגזרה. שחייל יתעצבן ויכוון רובה אל חייל בצבא לבנון, שמישהו יירה. התדרוכים היו קפדניים: לא יורים אם אין סכנת חיים, לא נקלעים לעימותים, לא מתווכחים ולא עונים. המשימה היא לאבטח את העבודות, כל דבר אחר הוא סיכון מיותר.

•  •  •

מייד אחרי חשיפת הפרויקט ביצע חיזבאללה שני מהלכים מהירים: הוא חסם את פתחי הכניסה למנהרות משטחו, כדי שישראל לא תזרים עשן משטחה ותאתר את התוואי, והוא ניסה להקים חסמים שימנעו את הריסת כל המנהרה: קירות בלוקים הוקמו בחיפזון, ובכמה מקומות מוקמו גדרות או ברזלים משתלבים.

בשלב הראשון הזרימו חיילי ההנדסה מים בלחץ חזק, כדי לפתוח חסימות. המים פתחו את החסימות. אחר כך נשפך למנהרות בנטוניט - מינרל שמורכב ממים ומחרסית, שאוטם את החללים הטבעיים שקיימים בבטן האדמה. בשלב האחרון הוזרם הבטון. כמות הבטון שהוזרמה בשבועות האחרונים לבטן האדמה בגבול הצפון יכלה לפרנס בקלות כמה שכונות חדשות.

"התכונַנו לזה בערך שנה", אומר סא"ל אבשלום, קצין ההנדסה של אוגדת הגליל. כל הציוד והאמצעים הוזמנו מראש מחברות אזרחיות, בלי להסביר מדוע. חלקם יישארו בצפון עד שתאותר ותנוטרל המנהרה האחרונה.

כל מנהרה קיבלה שם משלה. שלוש מנהרות אותרו במהלך החג, ועוד שתיים אחריו.

נסראללה, בניגוד להרגלו, לא אמר מילה. הוא הבין שנתפס במערומיו, פעמיים: פעם אחת, כשלראשונה, בצורה חדה וברורה, הוכח כי הארגון פועל צבאית בדרום לבנון; ופעם שנייה, כשפרויקט הדגל שלו נחשף ונוטרל.

בפיקוד הצפון מאמינים שיש סיכוי לא רע שבחיזבאללה יש הנושמים לרווחה. הנכס אמנם נשלל, אבל במחיר "נמוך" יחסית. מבחינתם, היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. למשל, אם ישראל היתה מאתרת את המנהרות וממלכדת אותן, ומכינה לארגון "מתנה" ליום פקודה, שהיתה הופכת את המנהרות למלכודות מוות.

רעיונות למלכד את המנהרות עלו במהלך הדיונים המקדימים, אבל לא עברו את שלב השעשוע המחשבתי. החשש היה שחיזבאללה יאתר את התרגיל הישראלי ויסכל אותו, או יתגבר עליו ויפעל במפתיע.

לא מעט ביקורת הוטחה בצה"ל על ההחלטה שלא לפעול גם בשטח לבנון. גם בצבא היו קצינים בכירים שסברו שהחסינות שניתנת לחיזבאללה היא מוגזמת, ופוגעת בהרתעה הישראלית. שאם צה"ל חושש מכניסה של כמה מאות מטרים לשטח לבנון כדי לבצע פעולה מבצעית לגיטימית לנטרול מנהרה התקפית, הלקח בצד השני יהיה שישראל הססנית, חוששת, מורתעת.

אבל ההחלטה היתה לפעול אחרת, מתוך הערכה של גורמי המודיעין שפעילות בשטח הלבנוני תוביל בהכרח לחיכוך. חיזבאללה לא יוכל לשבת בשקט, חיילים ייפגעו, גם חיילים ואזרחים לבנונים, ותתחיל לחימה. מכאן ועד להסלמה נרחבת, הדרך עלולה להיות קצרה. זה בהכרח גם היה מעכב את איתור והשמדת המנהרות האחרות.

סטריק העדיף להתמקד במשימה שניתנה לו: לשלול מחיזבאללה את המנהרות. מבחינתו, אם עמד במשימה בלי להיגרר למלחמה - זה מצוין.

•  •  •

בפאב הנוער במטולה, ליד מגרש הכדורסל שבשיפולי שכונת הר צפייה, הוקם "בית חם" ארעי לחיילים שמשתתפים במבצע. זאת אבולוציה של פרויקט שהתחיל בבית של משפחה מקומית, שהאכילה חיילים בחצר שלה, ועבר למבנה אחר במושבה.

עכשיו מבשלים כאן מרק לחיילים, ומכינים סנדוויצ'ים ותה חם. 40 נשים מתפקדות, במשמרות, כאמא תורנית. מבשלות ומחממות ומניידות את הכל לחיילים בעמדה.

"זה המינימום שאנחנו יכולים לעשות", אומרת רחל ויינברג. היא גרה במטולה כבר 50 שנה, מאז שפגשה את בעלה, יליד המושבה. המנהרה הראשונה נמצאה בשטח החקלאי שלהם. הפתעה? "לא ממש, נסראללה הרי דיבר כל הזמן, ואנחנו על הגבול". פחד? "גם לא, מי שגר במטולה לא מפחד".

הדלת של "הבית" תמיד פתוחה, אבל לרוב אלה לא החיילים שבאים אליהן, אלא הן שבאות לשטח, לעמדות ולמוצבים, עם חיבוק ומשהו חם. גם הגשם הכבד של השבועות האחרונים לא עצר אותן. רחל קוראת להם "הילדים שלי", ולא רק כי הם שומרים לה על הבית. "הם פשוט כאלה".

החיילים קוראים להן "מאמות". הם מתענגים על החיבוק החם, על ההרגשה של בית. בית הוא מצרך מבוקש כאן: צוותי יהל"ם לא יצאו הביתה כמה שבועות; בשישי הראשון של המבצע, כשכבר היו בדרך הביתה, התקשר אליהם קובי ועצר אותם. הם הוזעקו למחנה הפליטים אל־עמרי, בפאתי רמאללה, כדי להרוס את ביתו של המחבל שרצח את לוחם דובדבן, רונן לוברסקי ז"ל.

ללוחמי הקומנדו לא היה קשר עם הבית, מאחר שנאסר עליהם להביא טלפונים סלולריים למבצע. חיילים שהו בשטח שבועיים בלי לדבר עם המשפחה. "הם הבינו את הסכנה", מספר בכיר בצה"ל. "הסברנו להם שיש מנגד יכולת - של איראן, לבנון, חיזבאללה. שמעכשיו אנחנו מדברים רק בטלפונים מוצפנים".

•  •  •

בצה"ל מקווים להשלים את מבצע "מגן צפוני" בימים הקרובים. אולי אפילו עד שאיזנקוט יפרוש, בעוד פחות משבועיים. זה ידרוש קצת מזל - איתור מה שנשאר מהפרויקט - אבל סטריק ממשיך לדחוף את האנשים שלו לסיים, ומהר.

סביר להניח שחיזבאללה מקיים תחקיר מעמיק כדי להבין מה קרה. איך נחשף, איפה טעה. סביר שמשולבים בתחקיר גם מומחים איראנים מכוח קודס. חיזבאללה גם ינסה להבין מה עוד ישראל יודעת: אם תוכנית הדגל הסודית שלו נחשפה, הנחת עבודה סבירה מבחינתו תהיה להניח שגם סודות אחרים ידועים לה.

בפיקוד הצפון, וגם באגף המודיעין, כבר עוסקים בשאלה אם חיזבאללה יחזור למנהרות. זה נכון שאלמנט ההפתעה נשלל ממנו; בעתיד הוא ייאלץ להיות מתוחכם הרבה יותר, בזמן שישראל תפעל בגלוי כדי לשבש כל ניסיון שלו לחפור לשטחה. גם אם יחליט לחדש, זה ייקח שנים ויעלה הון, בתקופה שבה הארגון נתון במשבר תקציבי קשה כתוצאה מהסנקציות האמריקניות על איראן.

מנגד, מדובר בחיזבאללה. אין לו כוונה לשבת בשקט, וספק אם יזנח את תוכניתו לכיבוש הגליל. המציאות מבחינתו תהיה כעת קשה יותר, אבל לא בלתי אפשרית. ההיסטוריה מוכיחה שאין קו הגנה שהוא עמיד לגמרי, בוודאי גבול באורך 133 ק"מ, שבצמוד לו אזרחים וחיילים רבים - מטרות זמינות עבור כוח רדואן, שסיים את רוב משימותיו במלחמת האזרחים בסוריה ופנוי כעת לרדת לדרום לבנון.

זה ידרוש מישראל להמשיך את המעקב הצמוד על מה שקורה מצפון לגדר, והרחק בעומק לבנון. על הפרק: מפעלי הדיוק לטילים שחיזבאללה רוצה להקים על אדמת לבנון, בלחץ ובסיוע איראני, כדי להתגבר על תקיפת השיירות והמפעלים על אדמת סוריה. התהליך הזה מתנהל בינתיים באיטיות, בין היתר, לאחר שנחשף בנאומו של נתניהו בעצרת הכללית האחרונה של האו"ם.

ישראל מנסה לשבש את זה בלא מעט דרכים. חשיפה מדינית או תקשורתית היא אחת מהן, וגם המשך המאמץ להפעיל לחץ על ממשלת לבנון, כדי שתלחץ על חיזבאללה, תוך כדי הניסיון להבהיר לה את המחיר הכבד שתשלם לבנון במלחמה הבאה.

בינתיים לבנון לא משתפת פעולה, מה שאומר שהאיום עוד כאן. קטן אמנם, אבל מבעבע. אחרי שנוטרלו המנהרות, זה האתגר הבא. אם תידרש ישראל לצאת למבצע כדי לנטרל אותו - המחיר כבר יהיה כבד.

מבחינת סטריק, מלחמת לבנון הבאה, אם תפרוץ, לא צריכה להיות השלישית, אלא האחרונה. שיהיה ברור מי ניצח ומי הפסיד. שהצריבה בצד השני תהיה כל כך חזקה, שהם ייזהרו לשנים ארוכות. לעשות לחיזבאללה בדיוק את מה שהוא תכנן לעשות לנו.

shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו