יקר, אבל אפשר פחות

השבועות האחרונים לא בישרו טובות עבור הצרכן הישראלי, ומדי יום לומד הציבור על התייקרויות נוספות - מהחשמל, דרך מוצרי מזון רבים ועד תעריפי הגז. כל ביקור בסופר הופך יקר יותר ורובנו חושבים פעמיים לפני ההוצאות הבסיסיות ביותר. ניצנים ראשונים של מחאה חברתית־כלכלית כבר נראים בסופי השבוע בצמתים, שר האוצר משה כחלון איים כי "מי שיעלה מחירים יתחרט על כך", אבל לפי שעה נדמה ש־2019 תהיה כואבת במיוחד בכיס של כולנו.

מי שרוצה להיות אופטימי ולהאמין שהלחץ הציבורי יכול להביא תוצאות, יכול לשאוב מעט עידוד מכך שבעקבות המחאה הגוברת הודיעה אסם על הקפאת ההתייקרויות במוצריה. אלא שבמקביל הודיעה רשות החשמל שאין כל כוונה לשמור על התעריפים הנוכחיים (גם אם ההתייקרות תהיה "רק" ב־5 אחוזים), ואת החשבון המנופח ישלמו, כמו תמיד, האזרחים. 

במציאות כזו, מה אפשר, כצרכן פרטי, לעשות כדי למזער נזקים בחשבון העו"ש? רמי לוי, מנכ"ל רשת המרכולים "שיווק השקמה", סבור שהכוח בידיים שלנו. "המפתח נמצא במודעות לצרכנות נבונה יותר", הוא אומר, "לצרכן יש את הכוח להחליט אם הוא קונה או לא. אם הוא רואה מישהו שמעלה מחירים - שלא יקנה באותו מקום, כי יש גיוון רחב מאוד.

"אין כמעט מוצרים שרק משווק אחד מוכר אותם ללא מתחרים. יש, למשל, 20 סוגים של דגני בוקר מחברות שונות. יש את המותג הפרטי של הרשתות, שזול בעשרות אחוזים, ויש של היצרנים הגדולים. כשאנשים יקנו יותר בזול - הם אלו שיגרמו בסופו של דבר לירידה במחירים". 

כל משק בית בישראל מרגיש את העלייה החדה במחירי הירקות והפירות בשנים האחרונות, וגם כאן ללוי יש עצה: "אם הצרכן לא יקנה בכמות שהוא מתכנן לקנות, הרי בסופו של דבר תישאר סחורה שיהיו חייבים למכור אותה, ואז המחיר יירד. הבעיה היא בסקטור הציבורי. בסקטור הפרטי יש תחרות, יש גיוון ואתה לא חייב לקנות בכל מחיר - אם אני לא אוהב חנות אחת אלך לאחרת. אבל בסקטור הציבורי הכל זה מונופול, הכל שרירותי, יש להם בלעדיות. ארנונה זה בלעדיות, חשמל זה בלעדיות, מס על הדלק זה בלעדיות. זה אחד הגורמים המשמעותיים ליוקר המחיה".

בהקשר של הפירות והירקות סבור לוי כי צעדים נוספים שיכולים להביא לירידת מחירים נוגעים להקלות על החקלאים עצמם. "צריך לשמור על החקלאות", הוא מדגיש, "צריך לקחת מהחקלאי פחות מסים על העובדים הזרים ולהקל עליו היכן שרק אפשר. כלומר, לתת לחקלאי את מה שהוא צריך ולתמוך בו באופן ישיר כדי שיעבוד כפי שהוא יודע לעשות - אבל לא בעקיפין ולא על חשבון הצרכן כפי שהממשלה עושה כיום. מה שצריך לעשות זה להקל על היבוא ועל התחרות, כמו שעשו בגבינה הצהובה ובבשר הטרי. המחירים על המוצרים האלה ירדו ברגע שנפתחה התחרות".

הגנת יתר על החקלאי

ד"ר מיכאל שראל, ראש פורום קהלת לכלכלה והכלכלן הראשי לשעבר במשרד האוצר, מסביר גם הוא, כמו לוי, שהממשלה צריכה לפתוח כמה שיותר שווקים לתחרות: "כשיש תחרות וחברות מעלות מחירים רק כי 'הן יכולות', אז הצרכנים ילכו למתחרים".

אלא שלא כמו לוי, שראל סבור שהחקלאים במדינה נהנים מהקלות שלא מתאימות לזמן הנוכחי: "המקום היחיד שאין הגבלים עסקיים בישראל, לפי החוק, הוא התחום החקלאי. יש כאן למעשה קרטל חוקי. וכמובן שזה הולך יחד עם הגנה מלאה על היבוא - בין שזה מכסי יבוא גבוהים או איסור מלא על יבוא.

"זה אומר שהציבור בישראל משלם מחירים הרבה יותר גבוהים כדי לסבסד את החקלאים, לא באמצעות העברות מתקציב המדינה, שעליהן יש לנו פיקוח ואפשר לראות לאן הכסף הולך, אלא בצורה עקיפה וללא כל אחריות, כדי שהחקלאים ירוויחו יותר. אנחנו המדינה האחרונה שנוקטת את המדיניות הזו. בעבר המדיניות הזו היתה מקובלת על מדינות אחרות במערב אבל לאט־לאט זה הולך ונעלם. בישראל אין ירידה בתמיכה בחקלאים. ה־OECD תמיד ממליץ לישראל להפסיק בתמיכות האלה, וקובע שהן אלו שגורמות לעליית מחירים".

"צריך לקחת מהחקלאי פחות מסים על העובדים הזרים, ולהקל עליו היכן שרק אפשר". רמי לוי / צילום: יהושע יוסף

שראל לא רואה את הפסקת ההגנה על התוצרת החקלאית המקומית כאסון לאומי ומסביר ש"אני כל הזמן אומר שהטענות של החקלאים על שמירת קרקעות וכו' לא מחזיקות מים. הרי רוב החקלאות כיום, מספרית, היא משקי חלב או ביצים, שלהם אין כל ערך מבחינת אחזקת קרקעות. גם הטענות לפערי תיווך לא רציניות. הרווחיות של רוב הרשתות הקמעונאיות היא מאוד נמוכה אז קשה לי להאמין שדווקא בפירות ובירקות פערי התיווך גבוהים מאוד".

כדוגמה לדבריו הוא מזכיר את תחום ההלבשה וההנעלה בשנות ה־80 וה־90: "המחירים היו מאוד גבוהים, וכשהתחילו לפתוח ליבוא כולם אמרו שתהיה כאן אבטלה המונית. לא רק שזה לא קרה, אלא להפך". 

הרפורמה והבומרנג

עוד זווית ששראל סבור שיש לפעול בה כדי להוריד את יוקר המחיה היא "סגירת הקרטלים הממשלתיים בתחום המזון", כהגדרתו. "הגיע הזמן לפעול לפתיחת שוק המזון ליבוא חופשי באופן מלא. אם צריך לצאת למחאה - הרי זה על נושא המזון. מדוע המדינה קבעה שקרטלים בתחום המזון והחקלאות הם חוקיים? במדינת ישראל יש קרטלים רבים, לרוב באמתלה של 'פיקוח מחירים'. בולטים במיוחד קרטלים במוצרי יסוד כמו ביצים, חלב ולחם.

"כך, למשל, נדרש אישור ממועצת הלול על מנת לשווק ביצים, מה שמעלה את מחירי הביצים באופן מלאכותי וגורם לביצים מצוינות רבות להיזרק לפח בכל שנה, במקום לאפשר מכירה שלהן והורדה של המחיר. שיטת העבודה של הקרטלים היא שילוב בין צמצום הכמות הנמכרת בשוק והתנגדות לתחרות ביבוא".

כשאני שואל את שראל מה עם עליות מחירי החשמל, שראל מצביע על הרפורמה בחשמל, שנחתמה לפני כמה חודשים והעבירה לעובדי החברה כ־6 מיליארד שקלים כדי שיסכימו לרפורמה. "הכסף הזה בהחלט תורם כעת לעליית מחירי החשמל". 

אז מה המדינה יכולה בכל זאת לעשות כדי להקל על הציבור? שראל סבור שכדי להוזיל את החשמל, יש לבצע הפרטה מלאה של תהליך הייצור ופתיחה מחדש של רפורמת החשמל.

נושא נוסף הוא תחום הרגולציה. "לפי איגוד לשכות המסחר", הוא מסביר, "הרגולציה עולה למשק 27 מיליארד שקלים בשנה ומכניסה רק 9 מיליארד שקלים. לא הגיוני שפתיחת סניף של בית קפה תצריך אישור של 17 רגולטורים שונים. חייבים לפעול להפחתת הרגולציה ולהסדרתה, על מנת שבתי העסק יתחרו על תשומת הלב של הצרכנים ולא על חסדיהם של הרגולטורים". •

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו