רונה רמון, אלמנתו של האסטרונאוט אילן רמון ז"ל, ששכלה את בנה אסף ז"ל ב-2009 - הלכה לעולמה היום (שני), לאחר מאבק במחלה קשה. רמון הייתה בת 54 במותה, והיא הותירה אחריה שלושה ילדים.
אשת הציבור, המחנכת והיזמת רונה רמון עסקה שנים רבות בפעילות אישית מסועפת בתחום הטיפול ההוליסטי. היא נכנסה לתודעה הישראלית בעקבות מותו של בעלה אל"מ אילן רמון ז"ל באסון מעבורות הקולומביה. מאוחר יותר היא גם שכלה את בנה אסף, שנהרג בהתרסקות מטוס F16 במהלך טיסת אימונים בדרום הר חברון.
אולם את השבר הנורא היא הפכה לבסיס של כוח כשהעבירה בכל הארץ הרצאות בנושא התמודדות עם משברים. את ההרצאות המיוחדות בנושא היא בנתה סביב סיפורה האישי והפכה לסמל, להשראה ולדוגמה לרבים אחרים. בנוגע לשיטת הטיפול שלה אמרה רונה: "בעקבות ניסיון חיי וחקירה אקדמית, מצאתי כי ייעודי, כמרצה וכמטפלת, הוא להדגיש ולהנחיל את תרומתה של הגישה ההוליסטית לתהליך הצמיחה ולאיכות החיים". עוד סיפרה על דרכה: "התהייה לגבי מה שקורה לי הובילה אותי בעצם להגשים חלום. כן, בדיעבד אני יודעת שזו הייתה הגשמת חלום: נרשמתי לתואר שני בבריאות הוליסטית, והקדשתי את כל השנתיים האלה לנושא השפעות הטראומה והאובדן, ולמדתי על הנושא של צמיחה בשעות משבר".
אילן ואסף רמון ז"ל // צילום: באדיבות קרן רמון
"בצער ובעצב שלא ניתנים לכמת במילים, אנחנו נאלצים להודיע על לכתה של רונה רמון, שנפטרה היום בשלווה בביתה - מוקפת במשפחתה ובחברים קרובים. רונה לעולם לא חדלה ממאמציה להשפיע לטובה על החברה הישראלית ולהיות משמעותית עבור הסובבים אותה. היא הייתה אישה מעוררת השראה שעזבה אותנו ביודעה שהמורשת שלה, של בנה ושל בעלה תישאר נוכחת בעשייה החינוכית הרחבה שלה הייתה שותפה. אנחנו כבר מתגעגעים לנוכחות המחבקת שלה", מסר רן לבנה, מנכ"ל קרן רמון. פרטים על מועד טקס האשכבה והשבעה יימסרו בהמשך.
"אנחנו נפרדים היום בלב שבור מסמל מצוינות ועוז רוח של החברה הישראלית כולה, ומאדם שהיה משמעותי עבור כל מי שהיה איתה בקשר. רונה הייתה מיתוס ישראלי בחייה בעל כורחה, אור גדול שלא ניתן לכבותו. למרות התאכזרות הגורל אליה ואל משפחתה, רונה התעקשה לצקת תוכן ומשמעות לחייה. זכינו לקחת חלק ולהגשים את מפעל החיים שלה, לקידום בני נוער ולחינוך - אלפי ילדים בישראל מודים היום לרונה רמון.
"גם כשחלתה ועד יומה האחרון מילאה את כולנו באופטימיות, וביקשה להפנות את כוחה לחיזוק הפעילויות החינוכיות שהובילה. אני לא יודע לכמת במילים את הכאב והצער שאנחנו חשים. בבניין הארץ, בעשייה חינוכית וביצירה ננוחם", הוסיף לבנה.
רונה רמון עם תלמידי מכינת בית אסף // צילום: באדיבות קרן רמון
רמון נולדה ב-1964 וגדלה בקריית אונו. את אילן רמון היא הכירה במסיבת יום הולדת של חברה. רונה ואילן התחתנו ב-1986, כשהיא הייתה בת 22, ונולדו להם ארבעה ילדים. בשנת 1998 עברה המשפחה ליוסטון, כחלק מההכנות לטיסת מעבורת החלל קולומביה, STS-107. כאמור, בעקבות מותם של אילן ואסף ז"ל, הקימה רונה את "קרן רמון" לקידום ולטיפוח ערכים ומטרות בהשראתם. הגורם שדחף את רונה רמון יותר מהכל להקמת הקרן, היו דברים אישיים שנמצאו ביומנו של בנה אסף.
צילום: קוקו
צילום: אורי לנץ
עם השר ישראל כ"ץ בפתיחת שדה התעופה רמון, יולי 2018 // צילום: יהודה בן יתח
כמה חודשים לאחר מותו של אסף רמון פתחה רונה את יומניו האישיים של בנה וקראה משפט שהפך להיות המוטו של העמותה: "חונכנו, אחיי ואני, לשאוף להגשמת חלומותינו על בסיס האמונה שכל אחד צריך למצוא את ייעודו בעצמו". לאחר קריאת היומנים החליטה ביחד עם חברי המשפחה להקים את עמותת קרן רמון. העמותה קמה כדי לפעול לקידום של פורצי דרך ומנהיגים בחברה הישראלית, ברוחם של אילן ואסף רמון.
סביב התפיסה החינוכית המתבססת על "חינוך בדמותם" של אילן ואסף, בקרן נבנתה רשת של אנשי חינוך ומעשה, הפועלים מהנגב ועד הגליל העליון כדי לעורר השראה ולחנך בני נוער וסטודנטים. כן היא הייתה מעורבת בייסוד כנס החלל הבינלאומי על שם אילן רמון, שבכל שנה מביא בכירים בסוכנויות חלל מרחבי העולם ואסטרונאוטים לפעילויות חינוך. הכנס נערך בסוף ינואר לציון התרסקות מעבורת החלל, והוא חלק משבוע החלל הישראלי.
"הקושי נוראי, אך מפה צומחים"
בכל הנוגע למעבר של אל"מ אילן רמון לארה"ב לקראת הפיכתו לאסטרונאוט, אמרה רונה בריאיון לבטאון חיל האוויר: "עברנו עם ארבעה ילדים ושלושה משפטים שלימדנו אותם באנגלית, וכך התחלנו. כבר בהתחלה יצרנו לנו מקבץ חברים בנאס"א, טיילנו המון עם המשפחות וחגגנו ביחד את החגים. מהר מאוד נוצרה אצלנו מסורת בבית בימי שישי ואילן התחיל לעשות קידוש ולהדליק נרות. בנאס"א חוזרים הביתה לכל המאוחר בשש. אילן היה הרבה יותר זמן בבית מאשר הזמן שבילה בבית בתקופת חיל האוויר, וזו הייתה מתנה". בכל הנוגע להתמודדות שלה עם מותו של בעלה, סיפרה: "אחד הדברים שאילן לא הרשה לי לעשות זה לבכות על חלב שנשפך, אלא להתמודד".
"הקושי נוראי אבל גם מפה אפשר לצמוח. לא פעם אני שואלת את עצמי מה אני עושה פה במקום של אילן, אבל זו איזושהי השלמה שאילן איננו ואני מסבירה את זה גם לילדים. אנחנו האנשים הכי קרובים אליו והכי טבעי שאנחנו נמשיך בדרכו. היינו שותפים למסע, והרצון שלי הוא להמשיך את זה הלאה", אמרה.
רונה רמון עם בני משפחתה לפני הדלקת המשואה // צילום: באדיבות קרן רמון
בהקשר לכך אמרה רמון בריאיון ל"ישראל היום": "השאלה הכי קשה שעלתה מתוך האובדן הזה הייתה באמת למה. למה זה קרה לי. הרי באמת הייתי בסך הכל בסדר עד עכשיו. אבל תוך כדי הלימודים, שאליהם פניתי בחיפוש אחר תשובות, אני פוגשת במשפט הגאוני של ניטשה: מי שיש לו איזה 'למה' שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל 'איך'. והמשפט הזה מסתדר לי עם ההחלטה שגמלה בליבי להמשיך הלאה. פשוט הבנתי שהשאלה ל-מ-ה סוחפת אותי ביגון שאולה".
"הרי אין תשובה, ולא תהיה, וגם אם תתיימר להיות תשובה, היא לא תנחם כהוא זה. אז אני מחליטה שאני לא הולכת למקום של ה'ל-מ-ה', ובעזרת קישוטי השפה הנפלאה שלנו פשוט הופכת את המילה ומתחילה לחשוב 'ל-מה' - מילה שיש בה כבר התכווננות למשהו, גם אם לא יודעים ל-מה בדיוק". עוד סיפרה כי אחרי נפילתו של אסף יכלה להישבר עוד פעם אך היא הדגישה כי "עדיין יש משמעות לחיי. יש לי עוד שלושה ילדים, שזקוקים לי יותר מתמיד. מי חשב לעצמו שאוכל לעמוד בכאב הנורא הזה? והנה, מדי יום ביומו אני לומדת לחיות עם הכאב ולהפיק משמעות לחיים. ומה שבאמת תומך בכל התהליך הקשה הזה זאת ההמשכיות, התחושה שהם, אותם אנשים שאיבדנו, תמיד נוכחים בחיינו, עם ערכיהם ומשנתם".
רונה רמון עם ילדי קרן רמון // צילום: באדיבות קרן רמון
במסגרת חגיגות יום העצמאות ה־68 של מדינת ישראל, הדליקה רונה רמון משואה בטקס הדלקת המשואות השנתי בהר הרצל. כשהדליקה את המשואה, אמרה "אני, רונה רמון, בת לגילה וישראל מראשוני עליית הנוער מטורקיה, מדליקה משואה זו לכבודם של אהובי אילן ואסף, שהם נר ומגדלור להגשמת חזוני, לכבודם של טייסי חיל האוויר לדורותיהם המגינים עלינו ממעל, לכבודם של אנשי החלל הפורצים גבולות למען האנושות, לכבוד ילדיי וכל הצעירים שגדלים מתוך אמונה באדם, אהבת המדינה ותקווה לשלום ולכבוד המשפחות השכולות, לכבוד העושים למרות הכאב ויוצרים מתוך החושך".
בהמשך, במאמר למוסף 'שבת' במקור ראשון, כשהיא בוחנת את עצמה אל מול סיפורו של איוב, כתבה רמון: "איוב ואני. הוא עם הסיפור שלו ואני עם הסיפור שלי. הרי כל כך הרבה איובים יש לנו בחברה הישראלית. אינני רואה את עצמי כאיוב, ואפילו שמי, רונה, מצביע אחרת. ובנימה אישית: אילן התאהב בי בזמנו בזכות שמחת החיים שפעמה בי. היום אני שמחה שאני מגשימה חלומות רבים דרכם. דרך העשייה החברתית אנחנו גורמים לרבים לחייך, להאמין בעצמם ולחיות את החיים בשמחה... איוב התברך באחרית ימיו בארבעה דורות. אני מתברכת במעגלים רבים של בני נוער ובאזרחים שנהנים מקרן רמון, שכאמור נוסדה רק לאחר אובדנו של אסף. בשנה זו הקרן מפעילה אלף ושש מאות ילדים במשך שנה. הקמנו 18 בתי ספר על שם אילן ואסף, ולאחרונה אני מעורבת ומובילה את 'בית אסף', מכינה קדם צבאית לנוער בסיכון, המעניקה הזדמנות אחרונה לצמיחה ולהשתלבות בריאה בחברה. זוהי המורשת של אסף. זוהי המורשת של אילן, ואני ככלי מחנכת לאורם".
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
