גוי לא יבין זאת, גם לא מבקר הטלוויזיה: סוד הקסם של "סברי מרנן"

כבר שבע שנים שהיא חלק ממנהגי ערב שבת, מתגאה בכמות הפרקים הגבוהה ביותר לסדרת טלוויזיה ומנצחת ברייטינג גם עם שידורים חוזרים • גם בפתח עונתה החמישית, לניר וולף אין שום דבר טוב להגיד על "סברי מרנן", פרט לקאסט שלא מנצל אפילו אחוז מיכולותיו האמיתיות

קאסט סברי מרנן, צילום: רונן אקרמן

"סברי מרנן", שחזרה בסוף השבוע לעונה חדשה, היא מקרה מעניין שבו קיים יחס הפוך בין איכות התוכנית וההערכה כלפיה בקרב מבקרי טלוויזיה או צופים אליטיסטים, לעומת הפופולריות שלה בשטח. מעולם לא נאמרה עליה מילה טובה או נכתבה עליה ביקורת מהללת, אבל כבר שבע שנים שהיא מושכת אליה קהל נאמן שהפך את הצפייה בה לחלק ממנהגי ערב שבת. ביום שישי האחרון, לדוגמה, הביא פרק פתיחת העונה החדשה של התוכנית רייטינג של 13.5%, בערב יחסית קודר של נתוני צפייה בטלוויזיה. יתרה מזאת, כל שישי, ללא יוצא מן הכלל כמעט, שידורים חוזרים של העונות הקודמות מנצחים בטבלאות הרייטינג את הערוצים המתחרים, לא משנה מה משודר בהם.

קל מאוד להצביע על הנקודה שהפכה את "סברי מרנן" לסיטקום הארוך ביותר (מבחינת כמות הפרקים) ששודר עד היום בערוצים המסחריים. הסדרה הזאת למעשה פיצחה משהו בישראליוּת, שמעניק לה את הערך המוסף מבחינתה ובונה את החיבור החם עם צופיה הנאמנים.

היא מקפידה לייצר סיטואציות הכי ישראליות שאפשר, כאלו שמגרות את הצופה הממוצע לחשוב: "היי, זה בדיוק כמו במשפחה שלנו". החיכוכים בין הצד המזרחי לאשכנזי עם שלל הסטריאוטיפים הנלווים, הוויכוחים הבין-אישיים בין בני המשפחה, התמרמרות והקרירות האשכנזית מול החיבוק המזרחי המוגזם, החוקים החברתיים הבלתי כתובים – את הכל הכניסו היוצרים רובי דואניאס ויניב פולישוק לתוך בלנדר, ערבבו ואז יצקו לתוך ארוחת שישי בערב. כך נוצרה סברי מרנן.

לפיכך, די ברור מדוע שני הניסיונות לעבד אותה לגרסה יוונית ואמריקאית לא הניבו הצלחה מעבר לים. מדובר בסדרה הכי ישראלית מאז "רמזור", שגם היא, כזכור, עשתה הרבה רעש מעבר לים עם זכייה באמי הבינלאומי, אבל לא צלחה את מבחן הטעם האמריקאי.

העונה החמישית של סברי הושקה עם חתונה מצומצמת בצימר בצפון הארץ, השתטחות על צדיק בצפת, אורחים לא מוזמנים, חשיפה לא מתוכננת בסאונה, האוטו נתקע, הגרר מתעכב, יאללה לעשות שמח, קולולולו, מעגל מתופפים וגם פלוצים תוצרת במיה. לכו תסבירו את זה לגוים.

מאידך, "סברי מרנן" נטולת כל תחכום, צפויה כמו שמש שזורחת בבוקר, ומתפשרת על פאנצ'ים ותסריט שלא מנצל אפילו קמצוץ מיכולות המשחק של קאדר הטאלנטים המרשים שמשתתף בה. כצופה שמעוניין בגירוי עמוק יותר למוח, הסדרה הזו ממש לא סיר החמין שלי. נסכם בזה שמיציתי את קיבולת "סברי מרנן" שלי לעונה הקרובה, וניפגש בעונה הבאה (אם שוב העורך יכריח אותי לראות את זה).

"סברי מרנן", עונה חמישית, קשת, שישי 21:30