האירועים האחרונים ביהודה ושומרון הוציאו לראשונה מזה שנים אנשים לרחובות, ובצדק. הדם רותח. הלב מתכווץ. אין לאן לשאת את הצער.
מנעד התגובות של שרי ממשלת הימין, החל מראש הממשלה ושר הביטחון ועד לשרי הבית היהודי, נעו בין הפשרת הבנייה ביהודה ושומרון ועד לגירוש מחבלים והריסת בתים. איש מ-120 חברי הכנסת לא תבע לבטל את הסכמי אוסלו. איש לא תהה על הסיטואציה ההזויה שבעוד שהכתבים המדיניים מדווחים על התגובות המתלהמות והאיומים של המנהיגים הפוליטיים, הכתבים הצבאיים מספרים על המשך התיאום המלא בין צה"ל לבין "מנגנוני הביטחון" ברמאללה.
אבל להכניס לתוך המשוואה המוטרפת הזאת גם תוכנית שלום אמריקנית, שלפי גורמים רמי דרג בממשל בוושינגטון אמורה לנחות באזורנו בקרוב, עלולה להתגלות כמסה הקריטית שתשבש ותסבך את העסק הסבוך גם כך.
עד כה ניסה בנימין נתניהו לדחות את הצגת התוכנית כדי לא להסתבך פוליטית. ברור שבשנת בחירות, היכולת של ראש הממשלה לאמץ תוכנית שבה מרכיבים בלתי נוחים למצביעי ימין, מוגבלת למדי – עם כל הכבוד וההערכה לדונלד טראמפ.
אבל עכשיו הסיטואציה כבר שונה לחלוטין. המצב הופך את התוכנית לא רק למסובכת פוליטית אלא גם למופקרת ביטחונית. רוח גבית במפרשי הטרור ועוד בחסות אמריקה של טראמפ. נתניהו לא רק שלא יצטרך לתמרן מולה אלא לדחות אותה בשתי ידיים. זה יהיה לא מנומס ולא מכובד כלפי הנשיא האמריקני הידידותי ביותר מאז ומעולם, אבל לא תהיה לו ברירה אחרת.
בניגוד לממשל הקודם, בכירי הממשל הנוכחי הפגינו עד היום בקיאות יוצאת דופן בהלך הרוח הישראלי. הפעם הזאת מגיעה לנקודת מבחן חשובה נוספת להפגין ידידות ותמיכה.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
