מבקרי קולנוע אינם נוהגים להסכים זה עם זה לעיתים קרובות, אך במקרה של "רומא", סרטו החדש של התסריטאי־במאי המקסיקני אלפונסו קוארון ("הילדים של מחר", "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן") שיעלה מחר בנטפליקס, אפשר לומר שהם החליטו לחרוג ממנהגם.
מהרגע שסרטו של קוארון הוקרן בבכורה בפסטיבל ונציה האחרון (שם זכה, בסופו של דבר, בפרס אריה הזהב), החלו כולם, ללא יוצא מן הכלל כמעט, להרעיף עליו סופרלטיבים נרגשים ולהכריז שמדובר ביצירת מופת. ובימים אלה - כאשר כל כתבי העת והמגזינים מפרסמים את טבלאות הסיכום השנתיות שלהן, והאיגודים השונים מתחילים להכתיר את המועמדים ואת הזוכים שלהם - "רומא" ממשיך לצבור תנופה ותארים ולהיות אחד הסרטים הבולטים והמהוללים של עונת הפרסים.
אך האם הוא טוב כמו שכולם טוענים? האמת היא שכן. במקרה דנן ההייפ מוצדק לחלוטין. מדובר בסרט מדהים, ואם יש לכם הזדמנות לצפות בו על מסך גדול - מאוד כדאי לכם לעשות את זה. הסרט יעלה היום בבתי הקולנוע "לב" למשך שבוע.
הבמאי המקסיקני אלפונסו קוארון // צילום: אי.אף פי
אחרי שזכה באוסקר עבור הפלא הטכני "כוח משיכה" (עם סנדרה בולוק וג'ורג' קלוני), קוארון חוזר כאן לשורשים האוטוביוגרפיים של סרטו מ־2001 "ואת אמא שלך גם", כדי להגיש יצירה אישית בשחור־לבן מרהיב, בהתבסס על ילדותו בתחילת שנות ה־70. אך ככל שהסרט מתפתח, כך גם מתבררת מידת השאפתנות של היוצר המוכשר הזה, שמגולל כאן מעשייה אנושית פמיניסטית, פוליטית ורבת עוצמה על אודות משפחה מהמעמד הבינוני־גבוה שגרה בשכונת רומא במקסיקו סיטי.
חלק גדול מהאירועים הדרמטיים שמתוארים בסרט - שבין השאר כוללים אב שנוטש את משפחתו לטובת המאהבת, רעידת אדמה וטבח המוני של הצבא בסטודנטים מפגינים - מבוססים על זיכרונותיו של הבמאי ועל אירועים שהתרחשו באמת בשנה שבה מתרחשת העלילה. אך בהחלטה קריטית של קוארון, הסיפור מובא מנקודת מבטה של אחת מעוזרות הבית של המשפחה, אישה צעירה, נאמנה ולא מאוד מוערכת בשם קליאו (יאליצה אפאריציו בהופעת הבכורה הקולנועית שלה), שנאבקת עם בעיות לא פשוטות משל עצמה.
התוצאה, שלוקחת את קוארון לגבהים חדשים, תפיל אתכם מהכיסא. לא פחות. הסרט נע בין סצנות אינטימיות לבין סצנות המוניות ומורכבות, עם מאות ניצבים ומהלכי מצלמה בלתי אפשריים; בין שחזורים אוהבים ונוסטלגיים של מקומות שכבר אינם קיימים (בית ילדותו של קוארון, אולם קולנוע רחב ידיים) לבין סיקוונסים ארוכים ועוצרי נשימה (כמו זה שמתרחש על שפת הים לקראת סוף הסרט) שלא ממש ברור כיצד נוצרו; בין אלימות וחרדה לבין אופטימיות, הומניות ונחמה.
בקיצור, "רומא" הוא מופע זיקוקים מפעים ומטלטל של במאי בעל חזון שמפגין שליטה אבסולוטית במדיום. קוארון יודע מה הוא רוצה לעשות, והוא יודע איך להוציא את זה לפועל. סרט השנה? קל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו