המפגש של רה"מ נתניהו עם מזכיר המדינה האמריקני, פומפאו, יעסוק באיראן. חיזבאללה, מאז 2006, לא פועל צבאית מול ישראל, בעיקר כיוון שאיראן מכינה אותו ומציידת אותו לפעולה אם תחפוץ בכך. לנסראללה אין סמכות להפעיל כוח, ולכן כל מה שאנחנו רואים לנגד עינינו הוא המשך המערכה מול האיראנים. השאלה היא מול מה? מול נושא הגרעין, או מול נושא חימוש חיזבאללה והמיליציות השיעיות בסוריה.
נתניהו בחר להימנע ממבצע צבאי בעזה כיוון שלא רצה למתוח את יכולות צה"ל דרומה, בשעה שהחזית הצפונית מצויה בפוטנציאל התלקחות. המשך התחמשות חיזבאללה בלבנון והתגבשות המיליציות השיעיות בסוריה עשויות להוות עבור ישראל עילה למלחמה. צה"ל דרוך מאוד להתפתחויות האלו, ולא ניתן באמת לדעת מה יוליד יום.
אל מול המערכה הזו, מרכזת המערכת הבינלאומית את המאמץ מול האיראנים: האמריקנים הכבידו את הסנקציות, המדינות הערביות שמודאגות מהצעדים האיראניים משתפות פעולה עם המאמץ הזה, ולמעשה התגבשה סוג של קואליציה אנטי-איראנית. בטהרן שורר מתח: הכלכלה מתמוטטת, והמאמץ להעביר לחיזבאללה את הנשק המתקדם דרך סוריה כשל, בעקבות המהלכים של צה"ל.
מתח באיראן: הכלכלה מתמוטטת והניסיון לחמש את חיזבאללה כשל. נשיא איראן רוחאני // צילום: אי.פי.איי.
לאחרונה החלה איראן להעביר משלוחים של נשק מתקדם ישירות ללבנון, לאחר שבטהרן הבינו שישראל מצליחה ליירט את מרבית המשלוחים שהועברו לחיזבאללה דרך סוריה.
התגבשות החזיתות זו מול זו מסלימה את המצב לכדי מתיחות גבוהה מבעבר, ומכאן שהזירה הצפונית מצויה בימים אלו בפני תפנית. אם האיראנים לא יפסיקו לחמש את חיזבאללה והמיליציות השיעיות בסוריה, הלחץ עליהם יגבר: יותר עיצומים, וייתכן אפילו מהלכים צבאיים נגדם. האיראנים מבינים זאת היטב ו"משחררים" את נסראללה להצהיר הצהרות, לאמור: "תתקפו אותנו – אנחנו נגיב".
המערכה, אם-כן, היא מול איראן. נסראללה הוא שחקן משנה ולא מעבר.
תקיפה באיראן עלולה לדרדר למלחמה
במידה שהאיראנים ימשיכו במזימותיהם בכלל לא בטוח שהמהלכים הצבאיים של ישראל יופנו ללבנון. ייתכן מאוד כי לראשונה זה זמן רב, מטרות התקיפה יהיו באיראן, וייתכן גם שמי שיבצע זאת יהיו האמריקנים. במצב כזה התגובה האיראנית תתבסס על חיזבאללה נגד ישראל. זו הדרך שלהם כביכול להרתיע את ארצות הברית מפני תקיפה באיראן. ברור שתגובה של חיזבאללה מול ישראל תגרור את כל האזור למלחמה, וזה בדיוק המצב הביטחוני הרגיש שנתניהו הציג עם הכרזתו על קבלת תיק הביטחון.
שחקן משנה: נסראללה // צילום: איי.אף.פי.
בישראל לא מעוניינים בהסלמה. גם לא בלבנון, אך בהינתן שהאיראנים הם המחליטים, זה כבר לא באמת תלוי ברצון של נסראללה, ובטח לא של ממשלת ישראל.
מה יניע את האיראנים?
המנהיג האיראני, חמינאי, מכוון את האידאולוגיה שלו לשלושה היבטים ובסדר העדיפויות הבא: שרידות משטר המהפכה האסלאמית באיראן, יצוא המהפכה למדינות נוספות, ומלחמת חורמה נגד "השטן הגדול" (אמריקה), ו"השטן הקטן" (ישראל). המאבק נגד המערב, כאמור, הוא שלישי בסדר העדיפויות.
אם בטהרן יבינו שהמשך מרוץ החימוש שלהם מסכן את שרידות המשטר שלהם – הם לא ימשיכו בדינמיקה הזו. אם ממשל טראמפ יעמיד אופציה צבאית ממשית שמסכנת את המשטר האיראני, או אז בטהרן ימתנו את מהלכיהם. את זה ראינו ב-2003 כשאמריקה פלשה לעיראק – האיראנים אז הקפיאו את פרוייקט הגרעין, כי הבינו שהם "הבאים בתור".
ניתן אם כן לשער, שהפגישה בין נתניהו לפומפאו נועדה כדי לסנכרן את ההקשרים האסטרטגיים האלו, לפיהם מהלך ישראלי יזום בלבנון לא בהכרח משרת את האסטרטגיה האמריקנית. ישראל תידרש להמתין להחלטות האמריקניות, כמו תמיד, רק שהפעם בניגוד לעידן אובמה, ברור שטראמפ לא יגלה רפיסות מול האיראנים – עד כה הוא הוכיח זאת הן במילים והן במעשים.
למרות שהבזאר המזרח תיכוני אינו ניתן לחיזוי, אפשר לשער שהאיראנים לא יסכנו את שרידות משטר האייתולות מול טראמפ. הסיכון שלהם בפתיחת חזית מול ישראל אינו כדאי, וסביר להניח שהפעם הם יהיו אלו שימצמצו ראשונים.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
