טיול מפנק וזול לפנינת הבלקן

באביב 2010 יצאתי להדריך טיול במונטנגרו. בשתיים בלילה גילינו ששני מטיילים התבלבלו בימים, ולא הגיעו לשדה. נאלצנו להטיס אותם ליעד דרך אלבניה, והם נחתו בבירה טירנה. הסיפורים מסמרי השיער שאיתם הגיעו לגבול, על מדינה חשוכה ועלובה, שהדרכים בה רעועות ועגלות סוסים מחליפות את המכוניות - גרמו לנו להבין שזה בדיוק מה שאנחנו מחפשים בשביל טיול טוב ומעניין. כמה חודשים לאחר מכן כבר נשלחתי עם חבר לתור את המדינה ולבנות מסלולי טיולים עבור חברת איילה גיאוגרפית.

אלבניה הקסימה אותנו כבר בנחיתה. השפה המיוחדת, האנשים מסבירי הפנים, כברת הדרך העצומה שעברה המדינה הקטנה במאה ה־20 יחד עם סיפור הצלת היהודים במלחמת העולם השנייה - כל אלה חיברו אותנו לאלבניה באופן עמוק ורגשי. מאז אנחנו מספרים עליה לכל מי שרק רוצה לשמוע, ומעודדים את כל מי שמחפש יעד טיולים טוב, קרוב וזול לנסוע לבקר בה. הקיץ הושקו טיסות שכר ישירות לאלבניה, במחיר סביר ובזמן טיסה קצר ונוח, וזו הזדמנות פז. 

50 גוונים של כחול באגם קומני

ארץ העיט

גודלה של אלבניה פי אחד וחצי מישראל. בשביל לטייל בה נדרש לפחות שבוע, ועדיף להשקיע אפילו עשרה ימים כדי להגיע אל כל האטרקציות המגוונות שלה. זוהי מדינה ששליש משטחה מישורים, אבל שני שלישים הם הרים נישאים לגובה של יותר מ־1,000 מטרים - לא בכדי האלבנים קוראים לארצם "ארץ העיט", והוא גם מתנוסס על דגלם. כך גם הטיול באלבניה משלב בין תרבות בלקנית מיוחדת לנופים הרריים עוצרי נשימה. 

את הטיול באלבניה אפשר לחלק לשלושה חלקים: הרי הצפון, ערי המרכז, וחופי ועיירות הדרום. כבר כשנוחתים בטירנה מתחיל הקרנבל - תרתי משמע. עד לפני כ־20 שנה נראתה טירנה כמו משכנות עוני. הביוב זרם ברחובות, אשפה נזרקה בכל מקום, הכבישים היו רעועים ועם נפילת הקומוניזם היו בכל המדינה רק 2,000 מכוניות. בתחילת שנות האלפיים הגיע לטירנה ראש עיר חדש, אדי רמה שמו, שבעברו לימודי אמנות בפריז.

בתים צבעוניים בטירנה 

מלבד שיפור מצבה הכלכלי של העיר, ידע רמה מה עליו לעשות כדי לשפר גם את המראה העצוב והקומוניסטי שלה: הוא צבע, על חשבון העירייה, את בתי התושבים בצבעים עזים והפך את בירת אלבניה לאחת הערים הצבעוניות באירופה. יש מי שירימו גבה על שילוב הצבעים, אבל תערוכת הבתים הצבעוניים מושכת אליה מדי שנה המוני תיירים אירופאים. 

הטבע חזר לחיים

אחד מרגעי השיא באלבניה הוא הטיול בצפון, שמעניק חוויה בלתי נשכחת של הרים עוצמתיים, צמחייה מרהיבה, חיה ומעוררת ואגמים ב־50 גוונים של כחול עמוק. מוזר לחשוב שעד לפני שנים ספורות היה אזור הצפון צחיח, וההרים חומים ויבשים - תוצאה של הסתגלות למודרניזציה.  

בשנות ה־90 של המאה הקודמת, עם התפרקות הקומוניזם, עברה אלבניה תקופה נוראית של אנרכיה. כנופיות הציפו את הערים, נשקים הסתובבו ברחובות ואנשים ירו זה על זה בכל פינה. הבלאגן חגג: מי שגילו נפט, מכרו אותו באופן פיראטי וזיהמו את השטח; מי שהיו להם האמצעים הכספיים שלחו לאירופה מהגרים לא חוקיים; ומי שגדלו להם מספיק עצים "מתחת לבית" כרתו אותם ומכרו לכל דורש. ההרים התרוקנו מכסותם הירוקה, הנוף הפך אפור ומדכא. כשממשלת אלבניה השתלטה על הכאוס ברחובות, אספה נשקים, חיסלה את כנופיות הפשע וחוקקה חוקים נגד כריתת יערות - גם הטבע חזר לחיים.

"ההרים הארורים"

הרי הצפון של אלבניה הם חלק מרכס האלפים הדינריים. אלה ההרים הגבוהים בבלקן, והם מגיעים לגובה של 2,700 מטרים. הרבה מאוד שלג יורד עליהם בחורף, והרבה ממנו נמס בקיץ וממלא את אבן הגיר במערכות קרסטיות שנובעות באינסוף מעיינות כחולים הנקראים "עין כחולה". כשמם כן הם: עין כחולה ובוהקת על רקע הירוק העשיר שמסביב. המים נובעים מבטן האדמה בכמויות אדירות של אלפי ליטרים בשנייה, ויוצרים אינספור נקודות לתצפית או לטבילה קרירה. כל מה שטיול משפחות טוב צריך. 

בשנים האחרונות השקיעה המדינה, יחד עם האיחוד האירופי, בתשתיות תיירותיות והפכה את אזור ההרים לאטרקציה ייחודית. המוני תיירים אירופאים מגיעים לראות את השילוב הקסום של "ההרים הארורים" והחקלאות העתיקה. הכינוי "ההרים הארורים" ניתן לאזור בשל המסורת הנוראית של נקמות דם, ששלטה בהם במשך מאות שנים.

אורגת בעיירה קרויה

מקורה של המסורת בחיי הבידוד של הכפריים, שהחוק היחיד שקיימו היה החוק המקומי של החברה ההררית. "טיפול" בפשעים כלל גם תשלום בחיי אדם, ועד היום ניתן למצוא בהרים עדויות נוראיות למסכת הרציחות, כגון מגדלים ששימשו מסתור לנוקמים עד לסגירת החשבונות בין המשפחות היריבות.

באמצעות ג'יפים ניתן לחצות את הרכסים במסלולים אתגריים יותר או פחות, לעבור בעמקים של הכפרים טאט ו־ולבונה, לעלות על הדרך לורמוש, לבקר בכפרים הציוריים ולהכיר את הכנסת האורחים המפורסמת של האלבנים. עבורנו, הישראלים, וגם עבור התיירים האירופאים, המחירים באלבניה עדיין אטרקטיביים ביותר. לילה במלון עולה בין 30 ל־50 יורו לחדר, וכולל ארוחות עשירות.

ערימות חציר בכפר טאט

האוכל האלבני הוא ים־תיכוני במהותו, אבל עשיר בטעמים ובמקוריות. האלבנים מתמחים במאכלי בצק וגבינה, וגם ב"יאפרק" (עלי גפן ממולאים) טעימים כמו שרק סבתא שלי ידעה להכין. ארוחה טובה במסעדה תעלה לכם 10-5 יורו לאדם. 

סיפור הצלת היהודים

כדי לעבור מהצפון האינטנסיבי לדרום הרגוע, אנו עוצרים לרגע בקרויה, הצופה אל העמק של טירנה. קרויה היא כפר עתיק שהפך לעיירה, והיא משמשת אתר לינה נעים ונוח מחוץ לשאון העיר הגדולה. על פסגת הגבעה שעליה שרידי הכפר תמצאו מוזיאון מרתק המציג את סיפורו של "בר־כוכבא" המקומי - הגיבור הלאומי ג'ורג' קסטריוטי, הידוע בכינויו "סקנדרבג" - מי שנחשב למנהיג הראשון אשר בשנת 1443 הקים את הממלכה האלבנית העצמאית הראשונה.

עוד במקום מבצר ומגדל גבוה, שקודרה ולז'ה, שבימי קדם שימש להעברת הודעות למבצרי הסביבה באמצעות אש ועשן. כיום מלאה העיירה בחנויות קטנות וצבעוניות שמציעות מזכרות בעבודת יד. בחלק מהחנויות אפשר לצפות באמנים אורגים שטיחים או מכינים כובעי לבד. מקרויה אפשר להמשיך אל עיירות הדרום. 

מגדלי מסתור לנוקמי הדם

התחנה הראשונה, במרחק שעתיים נסיעה מטירנה, היא העיירה בראט או "עיירת אלף החלונות" - על שם החלונות הצרים שבחזיתות הבתים. בראט יושבת על גדת נהר הסום, והגשרים על מי הטורקיז מדגישים את יופיים של בתי האבן העתיקים. ייחודה של בראט לא רק בארכיטקטורה ובטבע, אלא גם במקום המיוחד ששמור לה בהיסטוריה של העם היהודי: במרתפי העיירה החביאו אנשיה כ־250 יהודים, שהובאו למדינה מכל רחבי הבלקן בזמן מלחמת העולם השנייה.

העם האלבני, שהכנסת האורחים חשובה לו יותר מכל, זיהה את מצוקתם של היהודים ודאג להבריח אותם למקומות מסתור. היתה זאת התארגנות כלל־חברתית חוצת דתות ויוצאת דופן, שכללה שיתוף פעולה נדיר: מוסלמים, נוצרים אורתודוקסים ונוצרים קתולים - כולם עשו יד אחת נגד הצורר הנאצי. 

התמחות במאכלי בצק וגבינה

מבראט כדאי להמשיך דרומה לכיוון העיירות ולורה וסרנדה. הדרך הציורית עוברת לאורך רכס הרים הנושק לים, ו־500 מטרים מתחתיה מתנגשים הגלים בסלעים. סרנדה היא עיירת חוף דרומית. הכל בה חדש ומסודר, הטיילת תוססת וחופי הים האדריאטי לבנים ונקיים.

המוני בתי מלון נבנו בעיירה בשנים האחרונות, והמחירים בהתאם. אחרי מנוחה של יום־יומיים בסרנדה, אפשר להתחיל לנוע לכיוון צפון־מזרח אל העיירה גירוקאסטרה. המבצר היפהפה החולש על העיירה הוסב למוזיאון, ומתעד את הגיהינום הנורא שעברו תושבי אלבניה בתקופת הדיקטטור אנוור הוג'ה, ששלט במדינה עד 1985. 

תצפית על קרויה

הבתים העתיקים של גירוקאסטרה מתוחזקים היטב, ומציעים אירוח מקומי ולינה ביתית. ברחובות הראשיים כמה מסעדות ובתי קפה, ובערב כדאי ללכת להאזין למקהלת הנערים והנערות ששרים מהבטן. השירה המיוחדת - שירה פוליפונית - היתה פעם מסורת מקודשת בעיירות הדרום והועלמה כליל בתקופה הקומוניסטית. בשנים האחרונות דואגים תושבי העיירה לחדש את המסורת ולספק הופעות לתיירים. מגירוקאסטרה עולים בדרך הגבעות הדרומיות בנסיעה שאורכת כמה שעות בחזרה לטירנה.

בראט - "עיירת אלף החלונות"

זהו קמצוץ מאלבניה הקסומה והמיוחדת. מדינה שקמה בכוחות עצומים מתוך החושך, והריה מתמלאים שנה אחר שנה באור ירוק וכחול ובניצוץ של חיוך מקומי. כאמור, אנו הישראלים חבים חוב ענק לעם האלבני. חוב שאולי לא נוכל לשלם, אבל בהחלט נוכל להחזיר בפרגון גדול כשנצא לטייל באחת המדינות המיוחדות באירופה. 

הכותב הוא מדריך טיולים ומרצה בחברת איילה גיאוגרפית

צילומים: ערן חקלאי, נועם בן משה, שירלי אלבז, GettyImages 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו